ש"י עולמות
שיטות הראשונים בביאור מהות "גן עדן" וה"עולם הבא" א. בדברי חז"ל הוזכרו "גן עדן" וה"עולם הבא" כמקומות קבלת השכר לעתיד לבוא, ונחלקו רבותינו הראשונים בביאור מהותם וזמנם
תפריט
עולמות בעיון
עולמות בעיון
מאגר שיעורים במגוון סוגיות הלכתיות בנושאים אקטואליים ובירורי מנהגים, הנוגעים לחיי המעשה, מתוך חוברת של דפי מקורות – מפסוקי התורה, דברי חז"ל וסוגיות הגמרא, דרך דברי רבותינו הראשונים והאחרונים, עד לפסיקת ההלכה למעשה בדורינו.
כל שיעור מורכב מדפי מקורות של סוגיא, המצולמים בצורתם, הניתנים להורדה במהדורה מקוונת (בפורמט PDF).
למעוניינים במסירת שיעור ניתן להוריד גם דפי הכנה (בפורמט WORD) למסירת השיעור, המגישים לפני מגיד השיעור תקציר של נושאי הלימוד.
ניתן לקבל חוברות לימוד לצורך מסירת שיעורים קבועים. להזמנות נא ליצור קשר במייל עולמות.
קיום מצוות בחפצים של אחרים
א. במסכת פסחים אמרו חז"ל כי "ניחא לאדם לעשות מצוה בממונו". והקשו הראשונים סתירה מהסוגיא בבבא מציעא שהשואל ספר תורה אסור להשאילו לאחר, ולא אמרינן בזה
מאכלי נכרים
חלק א – פת נכרי א. חז"ל אסרו אכילת פת עכו"ם, וצ"ב אימתי נגזרה הגזירה, ומה היו טעמיה • פת נכרי שאינו עובד עבודה זרה • פת מומר ומחלל שבת. ב. פרטי
חיים של תורה
א. בדברי הגמרא נתבאר ייחודו של חג השבועות משאר החגים: "אמר רבי אלעזר, הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם". ופירש רש"י: "שישמח בו במאכל ומשתה, להראות שנוח ומקובל
אין סומכין על הנס
א. בירושלמי נלמד מהפסוק "לֹא תְנַסּוּ אֶת ה אֱלֹקֵיכֶם", שאין סומכין על הנס". וצ"ב בטעם הדבר, מדוע אסור לסמוך על נס שיתרחש לו במקום חשש סכנה. ב. חידושו
תלמוד תורה לנשים
א. הפוסקים קבעו להלכה כדברי רבי אליעזר האומר: "כל המלמד בתו תורה, כאילו לומדה תִּפְלוּת" [פירש רש"י: "שמתוכה היא מבינה ערמומית ועושה דבריה בהצנע"]. מאידך גיסא אמרו
ושבתה הארץ
א. נצטווינו בתורה "וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַהֹ", ודנו הפוסקים בגדר מצות שביתת הארץ – האם הציווי על ה"גברא" העובד בקרקע שלא לבטל את שביתת
רחיצה בשבת וביום טוב
רחיצה בשבת א. במסכת שבת מבוארות גזירות חז"ל שלא ירחץ אדם בשבת במים חמים: • שהוחמו בערב שבת – שאסור לרחוץ בהם את כל גופו או רוב גופו, אבל מותר
כשרות ויסקי שעבר עליו הפסח
א. תהליך יצור משקה ה"ויסקי" [המכיל שׂעורים] והתיישנותו [לעיתים במשך כמה שנים] בתחומי מפעלי היצור, מעורר את השאלות: מה דינו של ויסקי המיוצר במפעל הנמצא בבעלות יהודי שלא מכר
הקבלת פני רבו ברגל
א. רבי יצחק למד מדברי הכתוב: "מַדּוּעַ אַתְּ הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת", כי חייב אדם להקביל פני רבו ברגל, ותמהו הראשונים: • מדוע לא נלמד מהפסוק שיש
חברה בע"מ על פי ההלכה
אישיות משפטית נפרדת א. פעילותה הכלכלית של "חברה בערבון מוגבל" [בע"מ], מתחלקת בין בעלי ה"מניות" [להם זכויות הממון], "מועצת מנהלים" [דירקטוריון; המחליט על מדיניות פעילות
כניסה למקום עבודה זרה
א. חז"ל למדו מהפסוק בספר משלי "הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ", שיש להתרחק מדרך עבודת כוכבים ד' אמות. עוד מבואר בדברי המשנה: "עיר שיש בה עבודה זרה,
הרעת תנאי עבודה
א. בגמרא מבואר כי השוכר פועלים לעבודה מסויימת, ובחצי היום סיימו את מלאכתם, רשאי לתת להם לעבוד במלאכה אחרת זהה או קלה ממנה, אך לא
מכירת שכר ועונש
א. מסופר על המהרש"א שפסק כי מכירת עבירה תמורת כסף שרירא וקיימת. ויש לדון האם ניתן להשוות בין "מכירת עבירות", ל"מכירת המצוות" בהסכם השותפות שבין
פרסומי ניסא
א. בגמרא קבעו כי "נר חנוכה וקידוש היום, נר חנוכה עדיף, משום פרסומי ניסא". ויש לברר האם חיוב "פרסומי ניסא" מתקיים רק בהדלקת הנר בפני
בטחון והשתדלות
חלק א- בענייני פרנסה א. דברי רבותינו הראשונים והאחרונים היכן נצטווינו בתורה על ה"בטחון", ומהי חובת ה"בטחון" – להאמין בלב שלם ולבטוח שהקב"ה יושיעו ויעשה
ראשונים כמלאכים
א. במסכת שבת אמרו חז"ל: "כל האומר ראובן חטא… בני עלי חטאו… בני שמואל חטאו… דוד חטא… שלמה חטא… אינו אלא טועה". והדברים טעונים ביאור:
קריאת שמע שעל המיטה
א. במסכת ברכות אמרו: "הנכנס לישון על מיטתו אומר משמע ישראל עד והיה אם שמוע, ואומר ברוך המפיל". וסתמו הטור והשו"ע כי ברכת "המפיל" נאמרת
ניחום אבלים
א. הקב"ה ניחם את יצחק אבינו לאחר פטירת אביו, ומכאן למדו חז"ל שיש מצוה לנחם אבלים, ודנו הפוסקים האם המצוה מדאורייתא או מדברי סופרים. ב.
הכנסת אורחים
א. חז"ל הפליגו במעלות מצות הכנסת אורחים, ואמרו: "גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני השכינה, ויותר מהשכמת בית המדרש". וצ"ב האם המצוה מוטלת על "גופו"
מכניס עצמו לפקוח נפש
א. בסוגיית הגמרא במסכת שבת: "תנו רבנן, אין מפליגין בספינה פחות משלושה ימים קודם לשבת, במה דברים אמורים לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה שפיר דמי",
דיני הַיָשֵן בהלכה
א. בשו"ע התיר לצרף ישן למנין עשרה לתפילה ולאמירת דברים שבקדושה, אולם הט"ז והפרי חדש החמירו שאינו מצטרף, וצ"ב בשורש מחלוקתם. ב. בהלכות סעודה מבואר
טיולים בסוכות
א. במסכת סוכה הובאו דיני "הולכי הדרכים" בימי חג הסוכות ["לדבר מצוה" או "לדבר רשות"] הפטורים ממצות הישיבה בסוכה. וצ"ע אימתי הותר לצאת לדרך בימי
נעילת הסנדל
א. אחד מחמשת העינויים שנצטווינו בהם ביום הכיפורים, הוא איסור נעילת הסנדל, ונחלקו הראשונים האם איסור זה מדאורייתא או מדרבנן. ב. בעיקר דין איסור נעילת
חייב בדיני שמים
א. במסכת בבא קמא מבואר כי מזיק בגרמא פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים" [הפורץ גדר בפני בהמת חברו; הכופף קמתו של חברו בפני הדליקה;
עירוב תבשילין
א. במשנה נאמר: "יום טוב שחל להיות ערב שבת, עושה תבשיל מערב יום טוב וסומך עליו לשבת", ומבואר בסוגיא כי מהתורה מותר להכין ביו"ט צרכי
חיוב הוצאות משפט
א. רבותינו הראשונים למדו מסוגיית הגמרא במסכת סנהדרין כי המפסיד בדין תורה אינו חייב לשלם לתובע את ההוצאות שהוציא בכדי לזכות בדין "ואע"פ שהזקיקו לדון בעיר אחרת", וכן נפסק להלכה
בית המקדש השלישי
א. במדרש רבה מובא: "מלך המשיח שנתון בצפון יבוא ויבנה בית המקדש הנתון בדרום". מאידך מובא בתנחומא: "אמר הקב"ה, בעולם הזה עשיתם משכן ומקדש שהיו
זכר לחורבן
א. במסכת בבא בתרא תנו רבנן: "לא יסוד אדם את ביתו בסיד, ואם עירב בו חול או תבן מותר". ועוד אמרו שם: "סד אדם את
מצות ישוב ארץ ישראל
א. נחלקו הראשונים והפוסקים, האם יש מצוה ליישב את ארץ ישראל, או שהפסוקים שנאמרו בתורה בענין ירושת הארץ הם הבטחה ולא חיוב. ב. לדעת הסוברים
טיסה ביום תענית
א. בדורות האחרונים, כאשר התעבורה האווירית נעשתה מצויה לכל, נדרשו הפוסקים להכריע מה דינו של הטס ממקום למקום בתענית: בטיסה מערבה [מישראל לאירופה או לארה"ב]
טיסת כהנים מעל בית קברות
א. טומאת "אהל" מטמאה בשלוש דרכים: [א] כאשר נמצאים עם המת באהל אחד. [ב] אם המת מאהיל על אדם או על כלים. [ג] כשאדם או
נישואין פיקטיביים
א. קידושין ללא שני עדים אינם חלים, כדברי הגמרא: "המקדש בעד אחד אין חוששים, ואפילו שניהם מודים". ב. עוד למדנו כי "דברים שבלב אינם דברים"
הוצאת דיבה
א. בתורה הוזכר דינו של המוציא שם רע על נערה בתולה. כמו כן, המצער ומבייש את חברו בדברים עובר על איסור אונאת דברים ואיסור לשון
מאסר – עונש או הגנה
א. מצאנו בתורה שימוש במאסר: במגדף – "וַיַּנִּיחֻהוּ בַּמִּשְׁמָר לִפְרשׁ לָהֶם" (ויקרא כד, יב), ובמקושש בשבת – "וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה יֵּעָשֶׂה
ניגון בתפילה ובברכת כהנים
א. הרמ"א הביא להלכה את מנהג הכהנים להנעים בניגון בשעת ברכת הכהנים, וכתב המג"א דהארכת הניגון מכלל הברכה היא", אך "אם מאריך הרבה הוי הפסק".
אשרי מי שעמלו בתורה
א. ידועה דרשת חז"ל "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ, שתהיו עמלים בתורה", ויש להבין מדוע לימוד התורה נחשב ל"חוק" נטול הבנה, והרי לכאורה הדבר מחוייב ומובן על
בחוקותיהם לא תלכו
א. בתורה נאסר ללכת בחוקות הגויים ולהתדמות להם במנהגיהם ובלבושם. ודנו הראשונים האם נאסרו דווקא חוקות ז' העממים, חוקות כל העמים עובדי העבודה זרה, או
דרכי האמורי
א. בסוגיות הגמרא בש"ס מצינו דברים שנאסרו משום "דרכי האמורי", והיינו מנהגי הגויים שאין בהם טעם. ויש לברר מה טעם האיסור, והאם נאסר רק מה
מציל עצמו בממון חברו
א. בסוגיית הגמרא בבבא קמא מובא ספקו של דוד המלך "מהו להציל עצמו בממון חברו", ונחלקו הראשונים מה היה הספק: בדיני איסור והיתר – האם
מוזיקה בימי בין המיצרים וספירת עומר
א. מדינא דגמרא ימי בין המיצרים הם ימי אבלות, וחידש המגן אברהם כי "אסור לעשות ריקודים ומחולות" מי"ז בתמוז ואילך. עוד חידש המגן אברהם, שגם
מוזיקה בזמן הזה
א. תנן במסכת סוטה: "משבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתאות", ובמסכת גיטין נתבאר איסור "זמרא" [שירה] לא רק בכלי נגינה, אלא גם בפה בלבד, ודנו
מסורת באכילת בעלי חיים
א. בתורה נאמרו סימני טהרה בבהמות [מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע וְמַעֲלַת גֵּרָה] ובדגים [סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת]. אולם בעופות נאמר: "כָּל צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ", וסימני הטהרה נתפרשו
כתיבה בחול המועד
א. במשנה מפורשים דיני כתיבה בחול המועד: "ואלו כותבים במועד, קידושי נשים, גיטין ואגרות של רשות. אין כותבים שטרי חוב במועד, אין כותבים ספרים תפילין
קניית חמץ לנכרי בפסח
א. הריב"ש חידש להלכה שאסור ליהודי לקנות חמץ לנכרי בפסח אפילו בכספו של הנכרי, משני טעמים: שמא יבוא לאוכלו. מכיון שהיהודי לא נעשה שלוחו של
גניבת חפצי מצוה מהודרים
א. בסוגית הגמרא במסכת בבא קמא אמר רבא "האומר הרי עלי עולה והפריש שור ובא אחר וגנבו, פטר עצמו בכבש לרבנן ובעולת העוף לרבי אלעזר
בורר בשבת לאלתר
א. בסוגיית הגמרא במסכת שבת נאמרו ג' יסודות בדיני בורר בשבת: [א] מותר לברור אוכל מתוך פסולת [ב] ביד ולא בכלי [ג] לאלתר. אך בסוגיא