תפילת ותיקין

 

 

א. תפילת ותיקין – חיוב גמור או מצוה מן המובחר

במסכת ברכות (1א) מובא: "ותיקין היו גומרין אותה [את קריאת שמע] עם הנץ החמה, כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום. אמר רבי זירא, מאי קראה – יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים".

ופירש רש"י: "ותיקין, אנשים ענווים ומחבבין מצוה. מאי קראה דמצוה להתפלל עם הנץ החמה; עם שמש, כלומר כשהשמש יוצא, היינו עם הנץ החמה".

ואילו תוספות (שם ד"ה לקריאת שמע) כתבו: "ומיהו מצוה מן המובחר כותיקין סמוך להנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה". הנה כי כן, מדברי רש"י משמע כי התפילה עם הנץ החמה היא מצוה מעיקר הדין, בעוד שהתוספות כתבו שזו מצוה מן המובחר.

גם מדברי רש"י על המשנה (1ב) משמע כי התפילה עם הנץ החמה היא מצוה מעיקר הדין, ולא עוד אלא שזו "שעת רצון" מובחרת. מאידך גיסא, בגמרא בברכות (1א) מסופר שרב ברונא סמך גאולה לתפילה "כותיקין", וכל אותו יום לא פסק ממנו "חוכא" – שחוק של שמחה. ומשמע שהתפילה כותיקין היא מעלה בעלמא, אבל לא חיוב גמור.

כמו כן יש לדייק מלשונות הפוסקים המובאים לקמן, אם "מצוה להתפלל עם הנץ החמה" – כדברי הרמב"ם (2א), או "מצוה מן המובחר לקרותה כותיקין" – כדברי השולחן ערוך (6א).

 

ב. הנץ החמה – זמן לתפילה או לקריאת שמע

רבותינו הראשונים נחלקו האם זמן הנץ החמה הנלמד מהפסוק "יראוך עם שמש", נאמר לענין תחילת התפילה כוותיקין, או שלענין קריאת שמע אמרוה.

מדברי התוספות בברכות (1א) ומפסקי הרא"ש נראה כי דעתם שהנץ הוא הסימן לצורך תחילת התפילה כוותיקין.

ברם, הרא"ש (2ב) הביא שרבינו חננאל פירש אחרת את לשון הברייתא "וותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה", שהנץ הוא הזמן הנדרש לקריאת שמע, ועל זה נאמר בפסוק "יראוך עם שמש" [ראה את קושיות הרא"ש עליו].

וכן מבואר בדברי רבינו יונה (2ג) ששיעור זמן זה הוא סוף זמן קריאת שמע לכתחילה: "זמן קריאתה לכתחילה, והוא משיראה את חברו ברחוק ארבע אמות ויכירנו כדכתבינן, וכמו כן יש שני זמנים בסוף הזמן, אחד לכתחילה ואחד בדיעבד, ואפילו לותיקין האחד לכתחילה, והוא עד שתנץ החמה. והשנית בדיעבד, והוא עד ג' שעות כר' יהושע" [לקמן בספר ילקוט יוסף (10ג) דייק מלשון תוספות והרמב"ם שנחלקו בנדון זה, והנפק"מ במחלוקת זו].

 

ג. תפילה קודם הנץ החמה – לכתחילה ובדיעבד

הרא"ש (3א) כתב שניתן ללמוד מקרבן התמיד את גדרי זמני התפילה, לפיכך תחילת הזמן לכתחילה הוא משהאיר פני המזרח, כקרבן התמיד. והנץ החמה הוא מצוה מן המובחר ועיקר המצוה. כלומר, אם האדם אינו מתפלל בזמן נץ החמה, אלא מזמן שהאיר המזרח [שהוא לאחר עמוד השחר וקודם הנץ] יצא ידי חובה.

כן נראה מדברי רבינו ירוחם שהביא הבית יוסף (3ב) שאמנם מצוה מן המובחר להתפלל עם הנץ החמה, אך מזמן "שיכיר את חבירו בריחוק ד' אמות", יצא ידי חובה.

מפסק מרן השולחן ערוך (4א) עולה כי לכתחילה יש להתפלל בנץ החמה, אך בדיעבד יצא ידי חובה אפילו אם התפלל מעלות השחר.

ולמעשה כתב הפרי חדש (5א) כתב שיש שלושה זמנים להתחלת זמן התפילה:

[א] נץ החמה – זמן עיקר המצוה. [ב] משעלה עמוד השחר והאיר המזרח – אפשר להתפלל לכתחילה [וחלק בזה על מרן המחבר שכתב שמעלות השחר עד הנץ רק בדיעבד יצא ידי חובה]. [ג]. משעלה עמוד השחר – בדיעבד יצא.

הביאור הלכה (4א ד"ה יצא) הביא את דברי הב"ח והפרישה הסוברים שאפשר לכתחילה להתפלל מזמן "משיכיר", וכתב לאור דבריהם כי "אין למחות ביד הנוהגים להקל" להתפלל מזמן "משיכיר".

 

 

ד. תפילה קודם הנץ החמה – בשעת הדחק

במסכת ברכות (5ב) מסופר על "אבוה דשמואל ולוי כי הוו בעי למיפק לאורחא הוו מקדמי ומצלי, וכי הוה מטי זמן קריאת שמע קרו" וכתב רש"י "שמתפללין קודם היום", והבינו תוספות בדבריו דהיינו קודם עלות השחר.

דעת רוב הראשונים כתוספות שקודם עלות השחר אין יוצאים ידי חובה כלל, וכוונת הגמרא שבשעת הדחק ניתן להתפלל אף קודם נץ החמה, אך ודאי צריך שיהיה אחרי עלות השחר. וכן פסק השולחן ערוך (4א).

• מה נחשב כשעת הדחק – המשנה ברורה (ס"ק א) כתב "כשמשכים לצאת לדרך וכהאי גוונא שאר דוחק ואונס מותר להקדים". וכן כתב על ליל שבועות ש"טורח הוא להתקבץ שנית".

וכן התירו האגרות משה (5ג) והגר"ע יוסף בשו"ת יחוה דעת (5ד) לאדם שצריך לצאת מוקדם בבוקר לעבודתו.

 

ה. חישוב זמן הנץ החמה

הרמ"א (6א) כתב "שיעור הנץ הוא כמו שיעור עישור שעה קודם שיעלה כל גוף השמש על הארץ".

מדברי הביאור הלכה (ד"ה כמו) שכתב בשם הירושלמי ובשם הפוסקים "השעה שמתחלת החמה לזרוח בראשי ההרים", משמע שחישוב זמן הזריחה הוא על פי "נץ החמה הנראה", וכן נהגו רוב מנייני ותיקין כיום.

אמנם יש שחישבו את זמן הנץ על פי "הנץ האסטרונומי (המישורי)", ולא מתחשבים בכך שהחמה מוסתרת על ידי ההרים. [וכן הכריע למעשה בספר "שיח תפילה" (7ב)].

• סיכום – בספר פסקי תשובות (7א) כתב שמכיון והפרש ביו הזמנים מסתכם בהבדל של שתיים עד ארבע דקות "אין צריך להקפיד ולצמצם הזמן, וכל משך זמן זה בגדר נץ החמה, ורחמנא ליבא בעי".

 

ו. נץ החמה ותפילה בציבור – מה עדיף

בשאלה זו דנו הפוסקים, ומצאנו דעות שונות בזה:

• בספר מעשה רב (8א) מובא בשם הגר"א: "להתפלל שחרית כותיקין, ובלבד עם מנין עשרה דווקא". משמע שלעולם יש להקפיד להתפלל ותיקין בציבור, ואין העדפה לתפילה זו על תפילה בציבור.
• רבי שלמה קלוגר כתב בשו"ת האלף לך שלמה (8ב) "הן אמת אם לא היו עוברים זמן קריאת שמע והברכות והיו מתפללים בזמנם, רק שאחד היה רוצה לעשות כותיקין להתפלל עם דמדומי חמה, בזה ודאי אסור לעשות כן ולהתפלל ביחידות, ובזה תפילה בצבור עדיף".
• הביאור הלכה (6א) הכריע: "דע דהזהירים לקרות כותיקין, מותר לקרות ולהתפלל ביחידי אם אין להם מנין". והוכחתו מדברי המשנה בברכות (כב, ב) בנדון בעל קרי שירד לטבול "דאפילו אם אין לו תפילין בעת ההיא גם כן, אפילו הכי יזהר לקרותה בזמנה סמוך להנץ. ומשנה זו איירי בותיקין, כדמסקינן בגמרא שם" [אמנם כשנדייק בדבריו נראה כי לדעתו העדפת התפילה עם הנץ החמה ביחידות על פני תפילה בציבור שלא בזמן הנץ החמה היא רק למי ש"זהיר" להתפלל ותיקין, דהיינו נוהג כך בקביעות].
• בשו"ת רבבות אפרים (9א) הביא את דבריו של רבי יצחק בלזר, רבה של פטרבורג, בשו"ת פרי יצחק "אם הציבור מקדימים להתפלל קודם הנץ, ואם לא יתפלל בציבור גם כן לא יוכל לכוון להתפלל עם שמש חמה, לפי זה בודאי דיותר טוב להתפלל בציבור קודם הנץ מלהתפלל אחר כך ביחידות". ודייק הרבבות אפרים: "משמע לכאורה מדבריו, דאם יכול לכוון עם שמש ממש, דיתפלל ביחידות".
• הגרי"ש אלישיב (9ב) הביא את דברי הביאור הלכה, וכתב: "ולא מסתבר לעניות דעתי לחלק בדין זה בין גברא לגברא. כלומר, בין אם הוא רגיל וזהיר להתפלל עם הנץ החמה בכל יום או לא, שהרי בכל יום ויום החיוב עליו לקיים את המצוה כתיקונה". ועוד תמה הגרי"ש על ראיית הביאור הלכה מהמשנה בברכות.

לאור דבריו כתב הגרי"ש: "ולפי זה  אין ראיה ממשנה דברכות, דלפי מה שכתב הרשב"א הרי מיירי שאחר כך הוא חוזר וקורא קריאת שמע עם ברכותיה, ויש לומר שמתפלל בעשרה. ולפי זה אין לנו להעדיף להתפלל [עם הנץ החמה] ביחידי, שהרי בנוגע לקריאת שמע בזמנו, הרי בידו לקיים בקריאת שמע גרידא, ואחר כך יתפלל בציבור, וזה וזה עלתה בידו".

• בשו"ת יביע אומר (10א) הביא את דברי הביאור הלכה, וכתב: "ולכאורה לפי מה שכתב בשו"ת בנין עולם (חאו"ח סי' ד) דתפילת צבור שהיא מדינא עדיפא מלקרות ק"ש ולהתפלל כותיקין, שזהו רק ממידת חסידות בעלמא. יוצא איפוא, שאדרבה, יותר נכון להתפלל בצבור מתפלה ביחיד בהנץ החמה, ומתני' במקום שאין מנין כלל מיירי. ומיהו יש לומר שמכיון שיש הרבה קהילות בישראל שמתפללים בהנץ החמה, גם כשמתפלל ביחיד בעת ההיא הו"ל בשעה שהצבור מתפללים, וכמו שכתב המשנה ברורה (בסי' צ ס"ק לא)".
• התפילה כותיקין – חיוב מהלכות קריאת שמע או מדיני התפילה – לעיל [אות א] הובאה מחלוקת הראשונים לענין מה הסמיכו את הפסוק "יראוך עם שמש" – תפילה או קריאת שמע.

בספר שבט הלוי (10ב) חקר מהו גדרה של המצוה להתפלל עם הנץ החמה: "אם המצוה היא על קריאת שמע, שיקראוה סמוך להנץ החמה, אלא שממילא צריכים להתפלל מיד אחר הנץ בשביל סמיכת גאולה לתפילה. או שעיקר המצוה היא על התפילה, שהתחלתה תהיה מיד אחר הנץ, וממילא צריכים לקרות קריאת שמע סמוך להנץ, בשביל אותו טעם של סמיכת גאולה לתפילה".

חקירה זו מובאת בסגנון דומה גם בילקוט יוסף (10ג) ואף הוא תלאה במחלוקת הראשונים הנ"ל. וכתב שם כי "מדברי רש"י מבואר, דמעלת הותיקין הוא מדין קריאת שמע, לקבל עול מלכות שמים עם הנץ החמה וכן משמע מדברי הרמב"ם שכתב דין זה בהלכות קריאת שמע, ולא זכר כן בהלכות תפילה. אך לדעת תוספות (ברכות ט, ב ד"ה לקריאת שמע) מעלת התפילה בנץ היא משום דין סמיכות גאולה לתפילה ולהתפלל עם הנץ. וכן דייק מלשון השולחן ערוך שעיקר ותיקין הוא מפני התפילה, וצריך לסמוך גאולה לתפילה ולהתפלל בהנץ החמה".

על פי חקירה זו כתב בשבט הלוי: "אם ותיקין הוא מצוה בקריאת שמע, יש מקום לומר שהיא עדיפה יותר מתפילה בציבור, שכן קריאת שמע מצוה מהתורה ותפילה מדרבנן. אך אם מצות ותיקין על התפילה נאמרה, תפילה בציבור עדיף, שכן ותיקין אינו אלא הידור מצוה ולא חיוב גמור, ואילו תפילה בציבור הוא דין ממש. ומכיון שרוב הראשונים סוברים כצד השני, הרי שתפילה בציבור דוחה מצות ותיקין".

אולם בילקוט יוסף (שם) כתב לאחר שהביא את דברי הראשונים הנ"ל: "וצריך לומר דיש בותיקין ב' מעלות, גם משום קריאת שמע וגם משום תפילה". ולפי זה, לכאורה לא ניתן להכריע מחקירה זו מה עדיף –  תפילה עם נץ החמה ביחיד או תפילה בציבור שלא בהנץ החמה.

 

ז. תפילה עם הנץ החמה – כשיפריע ללימוד ולסדרי הישיבה

בספר ילקוט יוסף (11א) כתב "בני תורה שאם יתפללו עם הנץ הדבר יפריע להם בלימודם, עדיף שיתפללו אחר הנץ".

בשו"ת מנחת אשר (11ב) שנשאל לגבי לימוד בליל שבועות שיכול לגרום שלא להתפלל בנץ, והכריע: "ולענ"ד נראה, דאף שמפשטות ההלכה פשוט שתפילת ותיקין עדיפה מלימוד בליל שבועות, אך מכיון שגם מנהג זה יסודתו בהררי קודש בדברי הזוהר ובכתבי האר"י החי והשל"ה, ואחת לשנה הוא ביום קבלת התורה כל אוהבי התורה וכל בית ישראל מהדרים בו, נראה דיש להדר במנהג זה אף אם על ידי כך יבצר ממנו להתפלל עם הנץ".

 

ח. תפילה עם הנץ החמה או תפילה עם ברכת כהנים – מה עדיף

בספר "רץ כצבי" (12א) הסתפק האם יש להעדיף תפילה עם הנץ החמה ללא ברכת כהנים או תפילה עם ברכת כהנים בזמן מאוחר יותר, ותלה זאת במחלוקת, האם יש מצוה לישראל להתברך בברכת הכהנים.

 

ט. מעלת התפילה בנץ החמה

מבואר בגמרא בברכות (1א) "כל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק כל היום כולו", ופירשו התוספות (ד"ה כל) "כוותיקין". וראה במהרש"א (13א) שכתב שאף חזקיהו המלך כשביקש "והטוב בעיניך עשיתי", שזכות תפילת ותיקין תצילו ממוות.

ואף הבעל שם טוב זי"ע הזהיר על כך בצוואתו (13ב) "להיות התפילה בין בקיץ בין בחורף קודם הנץ החמה" [ובסוף דבריו כתב: "ולפעמים, כשהיה עת שלא היה לו מנין, היה מתפלל ביחיד", והיינו כהכרעת הביאור הלכה לעיל].

וראה עוד בספר יערות דבש (13ג) שכתב "המתפלל בהנץ החמה אינו חוטא כל היום ולכן אינו ניזוק".