מעשים בכל יום, להכריע ספקות על פי גורל, הן בדיני נפשות והן בדיני ממונות, וכן בקיום מצוות.     ויש לבאר את תוקפו ההלכתי של הגורל בנדונים אלו ואחרים, כדלהלן.

 גורל בדיני ממונות

א. חלוקת ארץ ישראל נעשתה על פי גורל, כמפורש בפרשת פנחס (1). ורש"י על אתר הביא מדברי הגמרא בבבא בתרא (1) קכב, א) כי "הגורל היה על פי רוח הקודש". ומכך למדו בגמרא (1) בבא בתרא קו, ב) שהגורל מכריע בדיני ממונות: "האחים שחלקו, כיון שעלה הגורל לאחד מהם, קנו כולם. מאי טעמא, אמר ר' אלעזר כתחילת ארץ ישראל, מה תחילה בגורל אף כאן בגורל". ופירש הרשב"ם: "כיון שעלה הגורל לאחד מהם, שנפל הגורל על אחד מהם והוברר חלקו. קנו כולן, כלומר זה קנה לגמרי בגורל, ולא יוכלו לחזור בו". והקשו על דבריו: "אי מה להלן בקלפי ואורים ותומים, אף כאן בקלפי ואורים ותומים". ותירצו: "אמר רב אשי בההוא הנאה דקא צייתי להדדי גמרי ומקנו להדדי". ופירש הרשב"ם שאין לגרוס "אלא אמר רב אשי", כי רב אשי אינו חולק אל ר' אלעזר אלא מפרש את דבריו, שעל ידי הגורל נקנו הקרקעות "דבההיא הנאה דצייתי להדדי ונשמעין זה לזה לחלוק בגורל כדי שיטול כל אחד חלקו בפני עצמו, דאינן חפצים עוד בשותפות, הלכך אין רוצין שיהא עוד עיכוב בדבר, וגמרו ומקנו אהדדי".

דברי הגמרא הובאו להלכה ברמב"ם (2) שכתב: "האחין שחלקו ועשו ביניהם גורל, כיון שעלה הגורל לאחד מהם, קנו כולם, בהנייה שנעשית להם ששמעו זה מזה לדבר שהסכימו עליו, גמר כל אחד מהן ומקנה לחברו". והנה על דברי הרמב"ם כתב הראב"ד: "אמר אברהם, לא נתחוורו דבריו". וכבר תמה המגיד משנה: "ולא אבין לו [כלומר, תמיהתו של הראב"ד לא מובנת] אלא אם כן רצה לומר שהיה לו [לרמב"ם] לברר דבריו".

ובביאור דברי הראב"ד, כתב הלחם משנה (2) על פי מש"כ בשו"ת הרא"ש (2) כי "הגורל אינו קונה, כי אם לברר החלקים, אבל אם החזיקה בו אחת מהן בחלקה, אז נתקיימה החלוקה". וכנראה לכך התכוון הראב"ד בהשגתו שלא נתחוורו דברי הרמב"ם "דמשום שהבין בדברי רבינו ז"ל [הרמב"ם] שהגורל עושה קנין השיג עליו שאינו כן, אלא דצריך חזקה וכסברת הרא"ש ז"ל" [וראה בספר משפט הקנין (8) שהביא דברי הב"ח בביאור שיטת הרא"ש, שגרס בגמרא "אלא" אמר רב אשי, והיינו שרב אשי חידש שהגורל מועיל אינו נלמד מחלוקת הארץ, ועל כן אין לו דין קנוין גמור].

להלכה פסק מרן השו"ע (3) כדעת הרמב"ם והרשב"ם: "אם חלקו בגורל, לאחר שעלה הגורל לאחד מהם, נתקיימה החלוקה לכולם. וכתב הרמ"א: "מיהו הרא"ש כתב דאין הגורל קונה רק מברר החלקים, ואם החזיק אחד בחלקו החלוקה קיימת".

נמצא כי נחלקו הראשונים האם הגורל עצמו נחשב מעשה קנין [דעת הרשב"ם והרמב"ם], או שהגורל עצמו אינו מעשה קנין אלא רק מחלק את החלוקה של הנכסים, ויש צורך בקנין [דעת הרא"ש]. ונפקא מינה במחלוקת זו, ראה באוצר העיונים (2) הנדפס במהדורת ש"ס 'מתיבתא', בסוף מסכת בבא בתרא) לביאור מחלוקת הראשונים האם הכרעת גורל היא רק בקרקע או גם במטלטלין, וכן בנדון  שותפות בין ישראל ועכו"ם, האם מועיל הגורל כקנין בחלקם של ישראל.

וראה בספר משפט הקנין (10) רבי עובדיה יוסף טולידנו, ירושלים תשס"ח) במה שהוסיף ביאור במחלוקת הראשונים, ובמה שהביא מדברי שו"ת בית שלמה ומדברי רבי אשר וייס, בנדון תוקפה של הכרעה בגורל במחלוקת סוחרים בענייני מקח וממכר, שיש לומר כי דווקא בחלוקה ניתנה הלכה של גורל, מאחר ולכל אחד כבר היה חלק קודם הגורל, משא"כ בקנין שמהותו הוצאה מרשותו של אחד והכנסתו לרשות חברו, לא מועיל הגורל כמעשה קנין.

גורל בדיני נפשות

ב. בכמה פרשיות בתנ"ך הכריעו בגורל בדיני נפשות: בלכידת עכן [ספר יהושע פרק ז], במעשה יהונתן ויערת הדבש [ספר שמואל א פרק יד], מסירת בני שאול [שמואל ב פרק כא], הטלת יונה לים [ספר יונה פרק א] ועוד. ודנו הפוסקים האם ניתן ללמוד ממעשים אלו להסתמך על הגורל בדיני נפשות, כדלקמן.

בשו"ע  (4) נפסק: "עובדי כוכבים שאמרו לישראל תנו לנו אחד מכם ונהרגנו, לא יתנו להם אחד מהם אלא אם כן יחדוהו ואמרו תנו לנו פלוני". וכתב הפתחי תשובה שם: "ועיין בספר תפארת למשה שכתב דעל פי הגורל שרי, כעובדה דיונה וגבעונים וסרח בת אשר". אולם דבריו תמוהים מאד, וכמו שהעיר החזון איש (4) "דאם כן למה תני בתוספתא ובירושלמי [שהם המקור לפסק השו"ע] יֵהרגו כולם ואל ימסרו, הוי ליה למתני יפילו גורל וימסרו את זה שיצא בגורל". וכתב החזון איש: "וביונה הגורל גרם להם לדעת בשל מי הרעש, ויונה אמר להם בעצמו להטילו לים. וההיא דבני שאול, על פי הנבואה עשה דוד. אבל בסתם בני אדם אין להם רשות להכריע על פי גורל, אלא אם כן כולם הסכימו לכך, וזה שיצא בגורל מוסר עצמו", ע"כ תוכן דבריו.

וראה בספר משנת פקוח נפש (4) רבי יוסף אריה לורינץ, בני ברק תשס"ג) במה שדן על פי הנ"ל, לענין ספינה שנקלעה לסערה ואם לא יטילו חלק מנוסעיה לים, תטבע – האם מותר להשליך לים את הנוסעים שעלו בגורל. והביא מדברי ספר חסידים (אות תשא) שמבואר כדברי החזון איש, כדבריו: "בני אדם שבספינה והיה רוח סערה, אין רשאים להפיל גורלות, ואין לעשות כאשר עשו ליונה". אמנם במקום אחד כתב בספר חסידים (אות תרעט) "בני אדם שעוברים בים ועמדה עליהם רוח סערה לשבר הספינה ולהטביעה בים, ושאר הספינות עוברות בשלום, בידוע שיש בספינה מי שחייב, ורשאים להפיל גורלות, ועל מי שיפול הגורל שלשה פעמים זה אחר זה רשאים להפילו בים". וביישוב הסתירה כתבו האחרונים [משנת פקוח נפש (4) יביע אומר (7) אות ד) מנחת אשר (5)] שרק בדבר פלאי המוכיח שאין זה דרך הטבע [שהרי יתר הספינות עוברות בשלום ו"ענין כזה מורה באצבע שיש ביניהם מי שגורם הצרה"] מותר לעשות גורל.

ובעיקר דבריו של התפארת למשה דן בהרחבה בשו"ת יביע אומר (6)-(7) ודחה את כל ראיותיו. ודעתו כי אין הגורל מכריע לא בדיני נפשות ולא בדיני ממונות, ומתוך כך הכריע במעשה שהיה בבחירות לרב עיר, ושני המועמדים קיבלו מספר קולות שוה, ולכן ערכו גורל מי יזכה בכהונה – שאין כל תוקף לגורל [ואפילו אם יסכימו המועמדים לכך].

ועי' בשו"ת קנין תורה (4) הרב אברהם דוד הורביץ, אב"ד שטראסבורג) במה שדן על פי הנ"ל במעשה שהיה ביהודים שהתאספו בחשאי ברוסיה, וכאשר המשטרה עמדה להגיע, רק חלק יוכלו להתחבא – האם מותר להטיל גורל מי יתחבא [והאחרים יתפסו]. ועי' בדבריו במה שכתב לדון בדמיון שבין גורל בדיני נפשות לדין גורל בדיני ממונות.

גורל כהכרעה מן השמים

ג. בשו"ת יביע אומר (6) אות ג) הביא מדברי שו"ת גאוני קדמאי: "אין רשות לאדם מישראל לעבור על הגורל, שאין הגורל אלא מפי שמים". ובשו"ת חות יאיר (5) רבי יאיר בכרך, רב העיר וורמס, נפטר תס"ב) כתב: "קרוב הדבר שאם הגורל כהוגן, ידבק בו השגחה עליונה", והביא ראיה לדבריו מחלוקת הארץ בגורל ומפרשת הגורל במעשה עכן ויונתן ומהטלת יונה לים [ולפי זה דן שם בדיני גורל בטעות, שהוא "גורל מקולקל" שאינו מסוגל להשגחה לפי שנעשה שלא כהוגן].

אמנם כבר הרבו לתמוה על דבריהם הגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר (6) ובשו"ת וישב הים (10)-(11) רבי יעקב הלל, ראש ישיבת חברת אהבת שלום בירושלים) שאין כל ראיה מגורלות שנעשו על פי הנבואה ורוח הקודש או על פי ציווי ה' והשגחה, לסתם גורלות הנעשים בידי בני אדם. ובשו"ת וישב הים (11) נדחק לפרש בדבריהם שכוונתם לגורל הנעשה לשם חלוקה בהסכמת שני הצדדים, עי' בדבריו.

ד. בשו"ע (3) נפסק: "אין שואלים בגורלות, משום שנאמר 'תמים תהיה עם ה' אלקיך'". ודנו הפוסקים אימתי מותר להכריע על ידי גורל בספקות העומדים על הפרק ודורשים הכרעה, ראה בדברי רבי ירמיה אדלר (9) בקובץ תל תלפיות, ובשו"ת וישב הים (10)-(11) שסיכם את הדברים, שיש ג' מיני גורלות:

[א] גורל לחלוקת שותפים שנעשית בכח הסכמת הצדדים לבירור חלקם, וזהו היתר גמור.

[ב] גורל לחייב אדם על מעשה שעשה [במעשה עכן ויהונתן] אינו מועיל אלא אם כן נעשה ברוח הקודש. וכמובן כל חלוקה או בירור על ידי גורל פי ציווי ה' בתורה [חלוקת הארץ, שני שעירים ביום כיפור] או במאמר נביא, מותרת.

[ג] גורל הנעשה לברר עתידות אסור משום 'תמים תהיה עם ה' אלקיך', כפי שנפסק בשו"ע.  אולם מותר לומר לתינוק 'פסוק פסוקך', כמו שנפסק בשו"ע, ולכן גורל על ידי פתיחת חומש או תנ"ך כגורל הגר"א – הוא בכלל היתר זה, ואין בו איסור שאלה בגורלות.  וראה בשיעור כ' בענין גורל הגר"א, במה שנתבארו הדברים בהרחבה.

• הסתמכות על גורל במצוות [פייסות שבמקדש • בדיני קדיש] – יעו' בדברי השערי תשובה (3) בנדון ב' אנשים שהיו בבית האסורים ולא נמצא להם אלא כזית מצה, האם ראוי להטיל גורל כדי שכל אחד יזכה במצוה בשלמות. ובביאור הלכה (3) הביא מדברי האחרונים בענין הטלת גורלות במקום שלא ניתן להכריע מי קודם להיות ש"ץ או לומר קדיש. וראה במש"כ בזה בשו"ת יביע אומר (7) אות ו).
• כליות יועצות – בירור הלכתי שעוררו בניו של רבי אברהם רביץ ז"ל, שנחלקו מי יזכה לתרום כליה לאביהם, ובתוך הדברים התעורר הספק האם ראוי להכריע על ידי גורל מי יהיה התורם.