הטמנה בשבת

יסודות דיני הטמנה

א. במסכת שבת נתייחד פרק "במה טומנין" לדיני "הטמנה בשבת" – דהיינו עטיפת הקדירה שבה מונח התבשיל, או את התבשיל עצמו, על מנת לשמור את חומו או להוסיף עליו. ונתבאר בדברי רבא בסוגיית הגמרא במסכת שבת (1) לד, א-ב) ובשו"ע (4) סי' רנז סע' א) שיש להבחין באיסור הטמנה, בין שתי גזירות חלוקות, ולכל גזירה טעם בפני עצמו:

• איסור הטמנה כדבר המוסיף הבל – אסור לעטוף את הקדרה בחומר המוסיף על חומה "גזירה שמא יטמין ברמץ שיש בו גחלת" [באפר חם שמעורבות בו גחלים שעדיין לא כבו], ואם יעשה כן יש חשש שמא יחתה בגחלים [ויתחייב משום מבעיר]. ומכיון ששורש האיסור הוא מחשש שמא יחתה בגחלים, לכן אסרו אף שהטמין את הקדרה מערב שבת, שהרי עצם המציאות שהקדרה מוטמנת בשבת בדבר המוסיף הבל יש בה חשש שמא יחתה בגחלים.
• איסור הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל – אסור לעטוף את הקדרה גם בחומר שאינו מוסיף על חומה, רק שומר על החום הקיים, משום שחששו חז"ל שמא בשעה שיבוא האדם להטמין את הקדרה, ימצא שכבר נצטננה, ומתוך שהוא מעוניין בתבשיל חם הוא עלול להרתיח את הקדרה. [וכתב המשנה ברורה (4) סי' רנז ס"ק א) "וחייב משום מבשל. ואפילו למאן דאמר דאינו חייב משום מבשל בזה כיון שנתבשל פעם אחד, מכל מקום איכא למיגזר שמא יחממה ע"ג האש ויחתה בגחלים ויתחייב משום מבעיר"]. איסור זה של הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל לא נאסר אלא בשבת עצמה, ורשאי להטמין את הקדרה מערב שבת בדבר שאינו מוסיף הבל, כי עיקר החשש בשעת ההטמנה, שאז עלול להרתיח את הקדרה, ולכן אין כל חשש כשעושה כן מערב שבת.
• כיסוי קדירה המונחת על האש – כתבו התוספות (2) מח, א ד"ה דזיתים) "יש לאסור להניח גחלים תחת הקדירה אפילו יתן עליהם אפר, ואין להטמין קדירה עליהם, שהרי הגחלים מעלים הבל למעלה כמו גפת של זיתים". ודנו התוספות "היאך אנו מטמינים על כירות שלנו, ואף על פי שגורפים אותו הוא מוסיף הבל כמו גפת של זיתים" [עי"ש בתירוציהם, ויבואר להלן בנדון הטמנה בכיסוי שאינו נוגע בקדרה]. ונפסק בשו"ע (5) סי' רנז סע' ח) "אע"פ שמותר להשהות קדירה ע"ג כירה שיש בה גחלים ע"פ הדרכים שנתבארו בסי' רנ"ג, אם הוא מכוסה בבגדים, אע"פ שהבגדים אינם מוסיפים הבל מחמת עצמם, מכל מקום מחמת אש שתחתיהם מוסיף הבל, ואסור". ומבואר בדבריהם שאסור לכסות קדירה המונחת על גבי האש בבגדים, ואפילו האש מכוסה [והוא הדין על גבי פלטה פלטה חשמלית – שמירת שבת כהלכתה (8) סע' עה; ארחות שבת (12) סע' עה)] – ואף שהבגדים עצמם אינם מוסיפים הבל, מכל מקום מכח צירוף החום הבא מלמטה עם הבגדים המונחים על הקדירה, יש לדון זאת כהטמנה בדבר המוסיף הבל האסורה מערב שבת.

הטמנה במקצת

ב. נחלקו הראשונים האם נאסרה גם "הטמנה במקצת" – כאשר לא עטף את כל הקדירה אלא רק את מקצתה, האם גם זה בכלל גזירת הטמנה, או שלא נאסרה הטמנה אלא אם כן עטף את כל הקדרה [מחלוקת זו היא בין בהטמנה בדבר המוסיף הבל ובין בהטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל].

הרא"ש (2) פ"ג סימן א) והר"ן (2) ט"ו ע"ב בדפי הרי"ף) למדו מדברי רבנו האי גאון ורבנו חננאל שפירשו את הסוגיא של "שהיה" בפרק כירה שמדובר שהקדירה יושבת על כסא של ברזל ותלויה באבנים – כי "בהטמנה על גבי גחלים לדברי הכל אסור", וכן פסק מרן השו"ע (3) סי' רנג סע' א) "הטמנה על גבי גחלים לדברי הכל אסור", והיינו משום ש"הטמנה במקצת" נחשבת הטמנה.  אולם המרדכי (2) הביא את דברי האור זרוע שמותר להשהות את הקדירה על גבי הגחלים ממש, וכדבריו פסק הרמ"א (3) "ויש אומרים דאפילו אם הקדרה עומדת ע"ג האש ממש, כל זמן שהיא מגולה למעלה, לא מקרי הטמנה, ושרי, וכן המנהג". וכדבריו פסק המשנ"ב (3) ס"ק מח) "שהיא מגולה – היינו שאין מכסה עליה בבגדים מלמעלה". ברם החזון איש (3) נקט להלכה כדעת המחמירים. ובספר אור לציון (4) כתב כי מנהג בני ספרד להקל למעשה  בדין "הטמנה במקצת", ואף שמרן השו"ע החמיר: "כי במקום מנהג לא קיבלו הוראות מרן" [וראה בספר שבות יצחק (11) במה שהביא מדברי ארץ החיים בזה. ובמש"כ (10) אות א) לבאר מדוע לדעת מרן השו"ע שאסר "הטמנה במקצת" אין איסור בשהיית הקדירות על פח או על פלטה החשמלית, ובספר שמירת שבת כהלכתה (8) הערה רלג)].

• שיעור "הגילוי" של הקדירה שלא תחשב "מוטמנת" – בספר שש"כ (8) הערה רלג) ובשבות יצחק (11) אות ב).
• גילוי מקצת הקדירה במקום שאין כנגדו תבשיל – אגרות משה (7) אות ד) ובשבות יצחק (11) אות ב).

סיכום – ארחות שבת (12) סע' עח-פא).

כיסויים שאין בהם איסור הטמנה

ג. כתב הר"ן (2) י"ט ע"א בדפי הרי"ף) "לשים כלי על תבשיל כדי לשומרו מן העכברים או כדי שלא יטנף בעפרורית, שרי. שאין זה כמטמין להחם, אלא כשומר וכנותן כיסוי על גבי הקדרה". וכן נפסק בשו"ע (4) סי' רנז סע' ב). ובטעם ההיתר כתב המשנה ברורה (ס"ק יד) "כיון שאינו מתכוון לזה". ועל פי זה כתב בארחות שבת (12) סע' עו) "מכסה הקדירה אינו נדון כהטמנה אף אם הוא נוגע באוכל, דעיקר מטרתו לשמור את האוכל מפני הלכלוך".

והוסיף (שם הערה קלד) להתיר להניח בתוך הקדרה בצמוד לאוכל נייר אלומיניום על פני התבשיל במטרה שהתבשיל לא יצטמק יתר על המידה, כיון שאין מטרתו בנתינת נייר האלומיניום לשמירת החום, אלא שלא יצאו האדים, ולא גרע מההיתר לכסות את האוכל ע"מ לשומרו מהלכלוך". ועי"ש (סע' עז ובהערה קלה) במש"כ בנדון הנחת דבר מאכל על צלחת שעל גבי המיחם וכיסוי הצלחת במכסה [המותר], וכיסוי בשכבות נוספות של נייר אלומיניום [האסור].

• "הטמנה" כאשר הכיסוי אינו נוגע ישירות בקדירה – בשו"ע (5) סי' רנז סע' ח) נפסקו דברי התוספות (2) מח, א ד"ה דזיתים) שאם הבגדים אינם נוגעים בקדרה, אלא יש הפסק אויר בינם לבין הקדרה, אין זו הטמנה, ומותר גם לדעת מרן השו"ע (3) שאסר "הטמנה במקצת". ולכן אם יכפה על גבי הקדרה כלי גדול הרחב יותר ממידתה שאינו נוגע בצידיה, רשאי לכסות את הכלי בבגדים מכל צדדיו, כי יש הפסק אויר בין הבגדים לבין הקדרה שבה מונח התבשיל.

סיכום – שמירת שבת כהלכתה (8) סע' עח-עט), ובספר ארחות שבת (12) סע' פב-פו). ועי"ש במש"כ (סע' פה) לאסור כיסוי קדירות הסמוכות זו לזו  בבגדים העוטפים את כולן, היות וכל הקדירות נחשבות כ"קדרה אחת".

הטמנה במים או בתוך אוכל שבכלי

ד. בתוספות (2) מח, א ד"ה דזיתים) מבואר כי דבר המצטנן והולך ואין חומו מתחדש כל העת אינו מוגדר "מוסיף הבל", ולכן מותר להניח בערב שבת כלי שיש בו אוכל בתוך מים רותחים המונחים על כלי שאינו על האש, וכן נפסק בשו"ע (6) סי' רנח סע' א). וכתב המשנ"ב (ס"ק ב) "אבל להניחו בשבת על הקדרה תחת הכיסוי בגדים שעליה שיתחמם, אסור, ואפילו אין החום כל כך שיוכל לבוא ליד סולדת בו. דבשבת לא התירו להטמין את הצונן אלא כדי שתפיג צינתו, אבל בזה שמוליד חום ע"י הטמנה אסור", ועי"ש בהמשך דבריו דיני חימום בקבוק בתוך מים חמים בשבת, שנאסר רק אם כולו טמון בתוכו [ברם לדעת החזון איש (7) אפילו הוטמן בכולו אין איסור, כי לא גזרו לאסור הטמנה בכלים. ובספר ארחות שבת (13) הערה קנח) ביאר כי דברי החזון איש נאמרו לשיטתו שהחמיר לאסור "הטמנה במקצת", ולכן מצא טעם להיתרא הטמנה בכלים. ואם עלול להתחמם לחום שיד סולדת בו, כתב המשנ"ב (שם) לאסור אפילו אינו טמון כולו].

ממוצא הדברים דנו הפוסקים האם מותר "להטמין" ביצים קשות בתוך מים חמים או דבר מאכל עטוף בנייר אלומיניום בתוך קדירת חמין, יעו' בחזון עובדיה (9) ובשמירת שבת (8) סע' פו-פז) שהתירו ללא צורך לעשות חורים בנייר כדי שהחמין יתן טעם במאכל, כיון שהרי זה כשני מיני אוכלים המתחממים בשבת על האש.

סיכום – בספר שבות יצחק (11) אות ג) ובספר ארחות שבת (12)-(13) סע' פט-צג).

פרטים נוספים בדיני הטמנה

• הטמנת צונן והטמנה בכלי שני – במסכת שבת (1) נא, א) מבואר כי "מותר להטמין את הצונן" בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל. ועוד מבואר בסוגיא: "פינה ממיחם למיחם, מותר" [ובטעם דין זה נחלקו רש"י והרמב"ם (3), כמבואר בדברי הר"ן (3) – האם הכלי שפינה דינו כצונן, או שכשמעביר לכלי שני לא גזרו], ודינים אלו נפסקו בשו"ע (5) סי' רנז סע' ה-ו).

וממוצא הדברים הנ"ל כתבו החזון איש (7) והאגרות משה (7) להתיר נתינת מים רותחים לתוך בקבוק טרמוס בשבת. [וראה בראייתו האדמו"ר מגור (7) להיתר מבישול קרבן פסח בחמי טבריה, ובמש"כ בשבט הלוי (7)].

• האם יש איסור "הטמנה" בסיר לבישול איטי [CROCK POT] – בחזון עובדיה (9) כתב שאין בזה חשש הטמנה [אך הצריך לכסות את הכפתור החשמלי מערב שבת]. אולם בספר ארחות שבת (10) הביא את התשובה האחרונה שכתב הגרש"ז אויערבך בימי חייו לדון את השימוש בכלי זה כהטמנה בדבר המוסיף הבל. ואת תשובת הגר"ש ואזנר "שבוודאי יש מקום להחמיר למי שרוצה, אך אין להרעיש על אלו שכן מתירים", ועי' במש"כ בשש"כ (8) סע' פח).
• הטמין באופנים האסורים, האם התבשיל נאסר – ראה בשו"ע (4) סי' רנז סע' א) ובמשנה ברורה (שם ס"ק ז-יב) ובסיכום הדינים למעשה בספר ארחות שבת (13) סע' קה-קז).

"כל מי שאינו אוכל חמין, צריך בדיקה אחריו אם הוא מין, והמזמין לבשל להטמין ולענג את השבת ולהשמין, הוא המאמין וזוכה לקץ הימין" [דברי בעל המאור בפרק כירה (2) הובא במשנה ברורה (6) סי' רנז ס"ק מט)].