א. שמירת השבת ומועדי השנה, וכן קיומן של מצוות רבות, תלוי בזמני היום והלילה, הנקבעים לפי עלות השחר, הנץ החמה ושקיעתה, וצאת הכוכבים. והשאלות הן: כיצד יש לנהוג במקומות הסמוכים לקוטב הצפוני ולקוטב הדרומי, שבהם במשך חצי שנה השמש לא שוקעת, או שורר חושך מוחלט – אימתי מסתיים שם היום הקודם ומתחיל יום חדש, וכפועל  יוצא מכך, לפי מה נקבע מנין ששת ימי המעשה והשבת הבאה לאחריהם. איך מחשבים את זמני היום והלילה לענין קריאת שמע ותפילות. האם ניתן להדליק נרות חנוכה במקום שהשמש לא שוקעת, או למול תינוק בחודשי השנה שהשמש לא זורחת. ונדונים הלכתיים נוספים שיבוארו להלן.

כמו כן דנו הפוסקים כיצד יש לנהוג בארצות הצפוניות בחודשי הקיץ, כאשר  השמש אינה שוקעת באופן מוחלט ואין צאת הכוכבים במשך הלילה, לענין קיום מצוות ציצית, תפילין, קריאת שמע ותפילה.

בשאלות אלו דן בעל התפארת ישראל על המשניות (3) אשר נטה לומר שכל אדם המגיע לשם ימנה את הימים כמנהג המקום ממנו הגיע [ובעצמו עמד על הפלא בהוראה זו: "אם יהיו שם ב' אנשים אחד מאמריקה ואחד מאירופה, כל אחד  ישמור שבתו לפי המקום שיצא משם"]. ולדעתו חיובו בשבת במקומות אלו מדרבנן בלבד כדין ההולך במדבר ואינו יודע מתי שבת [כוונתו להלכה הפסוקה בשו"ע (3) "ההולך במדבר ואינו יודע מתי הוא שבת, מונה שבעה ימים מיום שנתן אל לבו שכחתו, ומקדש השביעי בקידוש והבדלה". ועי"ש במשנה ברורה (ס"ק ג) שזו תקנת חכמים "שלא תשתכח תורת שבת"]. ומכל מקום נראה מדבריו שלא העלה בזה דבר ברור לדינא. וכבר עורר על כך האדמו"ר ממונקאטש בשו"ת מנחת אלעזר (4) "הוא לפליאה נשגבה כי לא נתבאר בשום מקום בש"ס ודברי חז"ל ולא בפוסקים ראשונים ואחרונים מהו דינם של אותם מקומות לענין ק"ש ותפילה, ובפרט לענין שבת, אם כי כל רז לא אניס להו וידעו בהליכות וסיבוב השמש".

ב. ונראה כי שורש הנדון ההלכתי בנושא זה, טמון בבירור מושגי הזמן "יום" ו"לילה" – האם הם קשורים בהכרח למושגים "אור" ו"חושך".

והנה בפרשת בריאת העולם (1) מפורשת בריאת האור והחושך כבר ביום ראשון,  בטרם נבראו המאורות המבדילים בין היום ובין הלילה. זאת ועוד, ביום הראשון כבר "נברא הזמן, ועשה מידת יום ומידת לילה" [אבן עזרא המובא ברמב"ן, בראשית א, ה (1)], כמפורש בדברי הגמרא במסכת חגיגה (2) שביום הראשון נבראו שני דברים נפרדים:      [א] אור וחושך. [ב] מידת יום ומידת לילה. ופרש"י שם: "כ"ד שעות בין שניהם" – וכל זה, לפני שנבראו השמש והירח המבדילים בין האור והחושך. ומוכח איפוא, ש"אור" ו"חושך" ומידות ה"יום" וה"לילה" הם מושגים נפרדים, ואינם תלויים האחד במשנהו. ו"הזמן" שהוא "מידת יום ומידת לילה" ללא קשר ל"אור וחושך", היינו "תנועת הגלגל", שהיא סיבוב כדור הארץ על צירו בהיקף שלם, היוצר את היממה בת עשרים וארבע שעות, ללא תלות באור וחושך. כדברי הרמב"ם במורה נבוכים [המובא ברמב"ן, בראשית א, ה (1)], כפי שהוסברו בספר הזמנים בהלכה [(12) אות ה], המביא גם את דברי רבנו בחיי שכתב: "בשלשה ימים אלו הזכיר ערב ובקר ולא היו שם מאורות שיהיו מחייבין הערב והבקר, כי שקיעת האור הוא הערב וזריחתו הוא הבקר, אמנם הזכיר בשלושתם ערב ובקר, ולא כלפי האור אלא כלפי הגלגל, שהוא חוזר ומתגלגל בו, כי כל חלק מחלקי הרקיע כשהוא עולה הוא לו בקר וכששוקע הוא לו ערב, אך מיום רביעי ואילך שנבראו המאורות הזכיר ערב ובקר כלפי האור" [וראה בספר הזמנים בהלכה (12) אות ו' בביאור דברי הגמרא בפסחים (2) שאמנם האור והחושך נתמנו להיות מופקדים על היום והלילה כבר ביום הראשון, אך לא החלו בביצוע תפקיד זה בפועל עד יום רביעי. ועי' בזה גם במש"כ האדמו"ר מקלויזנבורג בשו"ת דברי יציב (8) בתחילת דבריו].

ולפי זה דנו הפוסקים לומר, שבאותם המקומות שלא קיימת ממשלת המאורות, כבנדון דידן – באזורי הקטבים, אזי החלוקה הראשונה של "מידת יום ומידת לילה" במקומה עומדת, והיום והלילה נקבעים על פי קביעותם הראשונה, שהיא חלקים שווים ליום וללילה הבנויים על תנועת כדור הארץ על צירו בימי ניסן ותשרי. הווה אומר: במקומות בהם שוררת עלטה גמורה או שהשמש לא שוקעת במשך כמה חודשים, כל יממה היא בת כ"ד שעות, שמתוכה נחשבים י"ב השעות הראשונות ל"יום", וי"ב השעות האחרונות ל"לילה" [ובהם מתפלל התפילות וקורא ק"ש השייכים ליום וללילה, כל אחד בזמנו]. ולפי סדר זה מונים ששה ימים שווים בני כ"ד שעות, ולאחר מכן באה השבת.

בדעה זו החזיק היעב"ץ [בחיבורו מור וקציעה (4) המובא בשערי תשובה (3)] "באותם שנוסעים תחת הקוטב, שיש למנות שם שבעה ימים שוים של כ"ד שעות שוות שלנו, ומחשב מיום שהגיע לשם, מונה הימים בשעות ומקדש שביעי, כדרך שנזכר בהולך במדבר" (3). והוסיף החיד"א ב"מחזיק ברכה" (4) שאם כשהגיע למקומות הסמוכים לקוטב יודע באיזה יום בשבוע עומד בו "מתחיל למנות הימים כ"ד שעות לכל יום, ועושה שבת בזמנו בכ"ד שעות לפי מה שהוא יודע שהוא יום שבת" [לדוגמא, אם הגיע לשם ביום שלישי, מונה עוד שלשה ימים של כ"ד שעות ועושה שבת בזמנו].

וכן נקטו לדינא כשיטה זו הבן איש חי בשו"ת רב פעלים (5)-(6) ובשו"ת ישכיל עבדי (7) ובשו"ת דברי יציב (8)-(9).

ג. וראה בדבריהם במה שהביאו ראיה לשיטה זו מדברי חז"ל:

• במדרש [בראשית רבה (1) המובא ברש"י פרשת נח (1)] שבזמן המבול לא היה ניכר היום והלילה, ואעפ"כ נמנו הימים. וכמו שכתב הרב פעלים (6) "דכל שנות המבול היה עולם כולו חושך, ונחלק הזמן ההוא לימים ולילות, שכל כ"ד שעות נחשבו ללילה ויום, דהא כתיב להדיא ויהי המבול ארבעים יום וארבעים לילה, ולא אמרינן כל ימי החושך נחשבים עונה אחת של לילה ארוכה". ועי' בביאור ראיה זו בספר הזמנים בהלכה (12) אות ח'.
• מעמידת השמש בגבעון בימי יהושע בן נון (1), ואיחור שקיעת החמה ביום פטירת רבי המסופר בתלמוד הירושלמי (2), דן בשו"ת רב פעלים (6)-(7) להביא ראיה שלכאורה זמן זה נחשב כלילה למרות זריחת השמש. ועי' בביאור ראיות אלו בספר הזמנים בהלכה (13) אות ט'-י'. ובמש"כ בזה בשו"ת דברי יציב (8) שיתכן ונחלקו הבבלי [שלא הביא את הסיפור שבפטירת רבי לא שקעה החמה בזמן] והירושלמי בנדון זה גופא.
• במדרש תהלים (2) מובא שבארבעים יום ששהה משה רבנו במרום, ידע מתי יום ומתי לילה על פי מה שלמד עם הקב"ה. וזאת ללא זריחה ושקיעה, כמובן. והוכיח מכאן הרב פעלים (6) "הוא הדין ליושבי הצירים, אע"פ שרואים משך כמה חודשים אור השמש, ומשך כמה חודשים חושך, אין נחשב להם כל הזמן הזה יום ארוך או לילה ארוך, אלא צריכים לחלק כל כ"ד שעות לילה ויום, והם מוכרחים לחשוב הלילה בי"ב שעות והיום בי"ב שעות". ועי' בביאור ראיה זו בספר הזמנים בהלכה (13) אות י"א.

ד. בשו"ת דברי יציב (8) אות ה) מעלה סברא נוספת בנדון דידן, שבחלק זה של העולם שאין בו זריחה ושקיעה, הקובע בזה הוא ארץ ישראל, וראה במש"כ רבי יוסף ליברמן בביאור דבריו (11).

סיכום שיטות הפוסקים כיצד נקבעים זמני היום והלילה בקטבי כדור הארץ, במקומות שבמשך חצי שנה השמש לא שוקעת, או שורר חושך מוחלט – יעו' בספר הזמנים בהלכה (12)-(13) [ואמנם יעו' במש"כ הגר"מ שטרנבוך בשו"ת תשובות והנהגות (7) שמחמת המבוכה הגדולה בדברי הפוסקים כיצד יש לנהוג בזמני היום והלילה בארצות הצפוניות "אסור לגור במקומות כאלו מאחר שמפקיע מעצמו את מצוות היום, כי אין שם חובות היום כתפילין וציצית. ואי אפשר להתיר לשהות שמה אלא בצורך גדול מאד"].

ובנדון המקומות שהשמש שוקעת אך לא באופן מוחלט [ואין צאת הכוכבים במשך הלילה], לענין קיום מצוות ציצית, תפילין, קריאת שמע ותפילין – יעו' בשו"ת דברי יציב (9).

ה. עוד יש לדון בקיום מצוות שונות בארצות הצפוניות, כגון:

• הפסק טהרה ודין אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד – שו"ת דברי יציב (9).
• ברית מילה – ראה בספר תאריך ישראל (7) שו"ת בירורי הלכות חידושים וביאורים הנוגעים לקו התאריך ע"פ התורה, מאת הרב ישראל טאפלין, לייקווד, תשנ"ט) שכתב ע"פ דברי הפוסקים הנ"ל, שימנה שבעה ימים של כ"ד שעות וימול ביום השמיני. ומ"מ הביא בשם הגר"ח קנייבסקי שלמעשה אי אפשר למול בלילה.
• ברכת כהנים [שאינה נאמרת בלילה] וכן הדלקת נרות חנוכה – ראה בספר רץ כצבי (10) שתלה נדונים אלו במחלוקת הפוסקים מהו זמן ה"לילה", האם "לילה" פירושו "חושך", או ש"לילה" הוא הגדרה של "זמן", יעו' בדבריו.
• בנדון נוסף השייך למציאות המיוחדת של זמני היום והלילה בארצות הצפוניות דן רבי יצחק שמואל שכטר (11), במעשה שהיה במי שהתפלל שחרית, ולאחר מכן נסע במטוס במקומות הסמוכים לקוטב, ותוך י"ד שעות האיר היום שנית – האם צריך להתפלל עוד פעם שחרית.

[*] שיעור זה נכתב על פי ספר הזמנים בהלכה (13-12), מאת הרב חיים פ. בניש, בני ברק, תשנ"ו.