סכך, כוכבים וגשמים

ראיית כוכבים בסוכה

א. במשנה במסכת סוכה מפורש (1) כי "סוכה המעובה כמים בית, אף על פי שאין הכוכבים נראים מתוכה, כשרה".

בטעם הצורך בראיית כוכבים בסוכה, הביא בספר פני השלחן (11) הרב פנחס דניאל ויטמן, ב"ב תשע"א) מדברי הלבוש "שכן הוא משמעות לשון סוכה הנאמר בתורה, שסתם סכך דרכו להיות כך". והיינו שלא יעשה כיסוי עב שהוא כמין בית. והפרי מגדים כתב טעם אחר: "שיזכור מי ברא אלה, ולהיות גר בארץ כמו שכתוב ירח וכוכבים אשר כוננת".

ובסוגיית הגמרא הכשירו בית הלל "סוכה שאין כוכבי חמה נראים מתוכה". ופירש רש"י: "כשהחמה זורחת עליה, ואין זהרורי חמה נראים מתוכה, אין זו דומה לסוכה אליבא דבית שמאי". ומשמע שאף לבית הלל הוא רק בדיעבד, אבל לכתחילה צריך שיראו הכוכבים. וכן מבואר בירושלמי [הובא בבית יוסף (2) סי' תרלא ס"ג] "הדא אמרה צריכין הכוכבים שיהיו נראים מתוכה, ר' לוי אמר בכוכבי חמה שנינו". ומבואר בדברי רבותינו הראשונים כי בפרטי הלכה זו יש שלושה סוגי כוכבים: כוכבי חמה, כוכבים גדולים הנראים אפילו ביום, וכוכבי לילה.

להלכה נחלקו בזה רבותינו הראשונים, ויש לברר מהו שיעור ראיית ה"כוכבים" דרך הסכך – לכתחילה ובדיעבד.

• שיטת הרא"ש [הובא בבית יוסף (2) סי' תרלא ס"ג, וכן דעת הר"ן הריטב"א והמאירי] – שלכתחילה צריך שלא תהיה מדי מעובה, כדי שיראו דרך הסכך כוכבי חמה, אבל לא צריך שיראו דרך הסכך כוכבי הלילה. ובדיעבד, כשרה גם כשהיא מעובה מאד, שאף כוכבי החמה אינם נראים דרכה. ולדעתם "כוכבי חמה", היינו כפירוש רש"י "ניצוצות של חמה".
• שיטת הרמב"ם [הובא בבית יוסף (2) שם] שכתב: "דרך הסיכוך להיות קל כדי שיראו ממנו הכוכבים הגדולים", שלכתחילה צריך שיראו דרך הסכך הכוכבים הגדולים [הנראים אפילו ביום, רבנו מנוח על הרמב"ם].
• שיטת הטור (2) – שצריך שהסכך לא היה עב מאד, כדי שיהיו הכוכבים וניצוצי השמש נראים מתוכה.

להלכה – השו"ע (4) סי' תרלא ס"ג) העתיק את לשון הרמב"ם, ופירש המשנה ברורה (4) ס"ק ה) "הכוכבים הגדולים – היינו הנראים ביום בעוד שלא שקעה חמה", והוסיף: והאחרונים כתבו דלכתחילה בעינן דאפילו בלילה יראו כוכבי לילה בתוכה. ובדרכי משה (3) הביא בשם מהרי"ל דמותר לסכך הסוכה עב הרבה דאי אפשר שלא יראו בה כוכבים אע"ג דבלילה אינו רואה הכוכבים, מכל מקום ביום איכא חורים וסדקים בכמה מקומות, עכ"ל. ועיין בספר בכורי יעקב דהמקיל כוותיה לא הפסיד, ובפרט היכי שיש לחוש דאם יעשה הסכך דק יותר ינשב הרוח יותר תוך הסכך ויצטער ברוח ובצינה". סיכום השיטות – בספר הסוכה (6) פרק ט סע' א-ג) ובספר פני השלחן (11).

ולהלן יבואר האם בסוכה המסוככת בסכך עבה מאד, שיש מקום אחד דרכו רואים את הכוכבים, כל הסוכה כשרה.

סוכה שאין גשמים יורדים מתוכה

ב. ידועים דברי המשנה במסכת תענית (1) כי הגשמים הם "סימן קללה בחג". ובמסכת סוכה אמרו (2) שאם ירדו גשמים בסוכות, בשיעור "שתסרח המקפה", מותר להתפנות מהסוכה, ומשלו את המשל המפורסם "לעבד שבא למזוג כוס לרבו, ורבו שפך לו את הקיתון על פניו".

והנה נחלקו רבותינו הראשונים האם כשמסכך בסכך מעובה שגשם אינו יכול לחדור דרכו לסוכה, הסוכה נפסלת.

לדעת רבנו תם [המובא בהגהות מיימוניות (1)] הסוכה פסולה ["והא דתנן המעובה כמין בית כשרה, צ"ל שאין מצלת מן הגשמים, שלבסוף יורדים דרך הגג]. והוכחתו, שאם הסוכה כשרה, מדוע התירו לצאת מהסוכה משתסרח המקפה, הרי יכול לכסות את הסוכה שלא ירדו בתוכה גשמים. והוכחה נוספת, מדוע אמרו שהגשמים בסוכות הם "סימן קללה", הרי יכול לעשות סוכה שהסכך עבה באופן שלא ירדו גשמים. וכן מבואר בתוספות (1) ב' ע"ב ד"ה כי) שהקשו, שאם מותר לסכך באופן שלא ירדו גשמים, מדוע הגשמים הם "סימן קללה", יעו"ש בדבריהם, וכמו שכתב הערוך לנר (2).

אולם בהגהות מיימוניות (1) הביא כי ה"ר שמעון, גיסו של רבנו תם, עשה לכתחילה סוכה "כעין כיפה" מחוזקת במסמרים, שלא ירדו בתוכה גשמים. והבית יוסף (2) כתב שכן משמע מדברי רש"י בדף ח' ע"ב (2), וכתב בערוך השלחן (2) שאין זה ברש"י הנדפס לפנינו, אבל הרא"ש כתב כן בשם רש"י.

ג. להלכה – השו"ע והרמ"א (4) סי' תרלא ס"ג) לא הביאו את שיטת רבנו תם להלכה.

ובספר הסוכה (7) אות ב) ובפני השלחן (12) הביאו את מחלוקת האחרונים מה דעת מרן השו"ע בנדון.

ולמעשה פסק המשנה ברורה (4) ס"ק ו) "אם היא מעובה כל כך עד שאין הגשמים יכולים לירד בתוכה אפילו כשיורדים גשמים מרובים, ואם כן הוי כעין בית, יש להחמיר ולפסול משום גזירת בית. ומכל מקום בדיעבד כאשר אי אפשר ליטול קצת מהסכך מפני איזה סיבה, יש לסמוך על המכשירים".

• האם הפסול מדאורייתא או מדרבנן – בדברי תוספות במסכת סוכה (1) מבואר שהפסול מדאורייתא, כי סכך צריך להיות ארעי ולא קבוע, אולם במשנה ברורה משמע שהפסול מדרבנן "משום גזירת בית", וכשיטת הט"ז שסוכה שאין גשמים יורדים בתוכה פסולה מדרבנן, כמבואר בספר פני השלחן (12), ובספר הסוכה (7) אות ד).
• כמות הגשמים הפוסלת את הסוכה – בספר הסוכה (7) אות ד) הביא מדברי הביכורי יעקב, שצריך שיוכל המטר להיכנס לסוכה עד כדי שיעור שיוכל להסריח המקפה, שאם לא כן חזרה קושיית רבנו תם למקומה, למה מותר לפנות הסוכה משתסרח המקפה, יכנסה היטב שלא ירד בה אלא מעט מטר, באופן שלא תסרח המקפה.

"סוכת אנטוורפן" – הסכך ארעי אך מונע ירידת גשמים

ד. ממוצא הדברים יש לעיין האם מה שאין גשמים יורדים בתוכה הוא גורם לפסול בסכך, כי הסכך צריך להיות "ארעי", ובאופן זה הסכך הוא בגדר "קבע" כעין בית. או שעיבוי הסכך הוא הגורם לעשות את הסוכה "קבע", אבל מניעת הגשמים אינה פסול מצד עצמו, אלא ה"שיעור" וה"מודד" של ה"ארעי" וה"קבע". ונפקא מינה, ב"סוכת אנטוורפן" שהומצאה למנוע את כניסת גשמים, באופן שהסכך ארעי ואינו מעובה, ורואים את הכוכבים מתוך הסוכה, אך הוא מסודר בשתי שכבות וכעין מרזב ביניהם, המונע חדירת גשמים לסוכה [ראה ציור בספר הסוכה (8)].

המצאה זו עוררה פולמוס גדול בין פוסקי הדור: הגרי"ש אלישיב (9) נקט שהסוכה כשרה, כי לדעתו מניעת ירידת הגשמים בסוכה אינו פסול מצד עצמו, שכן "כל הפסול לדעת רבנו תם הוא מפני שעל ידי כך נעשית הסוכה כדירת קבע, הואיל והאי מסוככת לגמרי ומעובה כמין בית". ובספר פני השלחן (13) הביא שכן פסק הגר"ח קנייבסקי.

גם לדעת הגר"ש ואזנר בשו"ת שבט הלוי (10) הסוכה כשרה מהטעם הנ"ל, אבל למעשה נטה לומר שלא לעשות כן לכתחילה "להתחכם נגד פשטות מציאות המצוה". וראה גם בדברי הגר"מ שטרנבוך בתשובות והנהגות (10).

ובספר הליכות שלמה (4) הובא כי הגרש"ז אויערבך התיר את הסוכה לכתחילה, אך ביקש להשמיט את דבריו מהמהדורה הבאה בספר הסוכה "כדרכו להימנע מלפרסם דעתו ברבים בענייני הלכה שבאו לידי מדון ומחלוקת".

מקום אחד בסוכה דרכו נראים כוכבים או יורדים גשמים

ה. המשנה ברורה (4) סי' תרלא ס"ק ה) הביא את דברי הפרי מגדים שכתב "דאפשר לענין ראיית הכוכבים די בכל הסוכה אם הוא רואה רק במקום אחד, משא"כ באם היה מעובה הרבה מאד עד שאין הגשם יכול לירד בתוכו, למאן דאמר דפסולה כל שיש ד' טפחים ביחד, סכך פסול מקרי". כלומר, לענין ראיית הכוכבים, די שממקום אחד בסוכה יוכלו לראותם. אולם בסכך עבה שאין יכולים הגשמים לחדור דרכו, גם אם הסכך העבה נמצא במקום אחד, דינו כסכך פסול שפוסל בשטח של ד' טפחים.

ובספר מועדים וזמנים (5) הקשה על דברי הפרי מגדים "דכשמסכך באופן שאין גשמים יורדים בתוכה אין הפסול בסכך, שהוא סכך פסול, רק המקום שהוא כבית ולא עראי. ואם כן נראה שאפילו בכל הסוכה יש רק מקום אחד שגשמים יורדים סגי, דהא ודאי לא ידור כאן בקביעות, והיא רק דירת עראי, ואם כן כשרה, ומנלן לומר שהשיעור כאן ד' טפחים כסכך פסול, ודברי הפמ"ג לכאורה צע"ג". והביא במועדים וזמנים שמועה בשם רבי חיים מוולוז'ין "דמי שרוצה להדר לקיים כל החג מצות סוכה אפילו בשעת הגשמים, יניח סמוך לפתח במקום שגשמים לא יזיקו לו שבלאו הכי אין משתמשים שמה, חור גדול שיכולים לראות כוכבים וגשמים יכולים לירד בתוכה, וממילא יכול לסכך היטב הסוכה שגשמים אין יכולים לירד, ויוצא שיש היכר על ידי חור דלא דמי לבית". ומסיים המועדים וזמנים: "ולפי דברינו, הדברים מאירים, שאם גשמים יורדים במקום אחד, תו לא דמי לבית, והסוכה כשרה".

סיכום להלכה – ספר הסוכה (7) אות ח), פסקי תשובות (9) ופני השלחן (11) אות ד).

• "הכשרת" סכך מעובה ממניעת הגשמים – בשער הציון (4) ס"ק ה) הביא את דברי הפרי מגדים, שאין צריך לנענע את כל הסכך מחדש, אלא די בדילול עובי הסכך על מנת לאפשר את ירידת הגשמים.
• ישיבה בסוכה בשעה שיורדים גשמים תחת סכך מעובה או דלתות הגג בסוכה – ספר הסוכה (8).
• • •

ביאור דברי חז"ל "ירדו גשמים – משל לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך קיתון על פניו", מדוע התייחד ענין זה למצות סוכה יותר משאר המצוות, ראה בדברי מו"ר הגר"ד כהן, ראש ישיבת חברון, בספרו זמן שמחתנו (13).