א. בחודש אב תשכ"ט נחת אדם בפעם הראשונה על הירח, ומאורע זה עורר הדים רבים גם בעולם התורני, ורבי מנחם מנדל כשר [מזכיר מועצגה"ת בפולין, ולאחר מכן בארה"ב, ועורך האינצקלופדיה המדרשית תורה שלמה] אף פרסם קונטרס בשם "האדם על הירח – לאור התורה והאמונה" (1), אשר בו נדונו מגוון נושאים הלכתיים ומחשבתיים, שבחלקם נעסוק להלן.

יותר משלושים שנה מאוחר יותר, בחודש שבט תשס"ג, יצא לחלל האסטרונאוט הישראלי אילן רמון ז"ל. בתקופה שבה עסק בהכנות לנסיעתו כחבר בצוות מעבורת החלל האמריקאית 'קולומביה' שהה ביוסטון [ארה"ב] ושוחח עם הרב חיים צבי קוניקוב [שליח חב"ד במקום והרב הרשמי של תחום NASA], והעלה בפניו כמה שאלות הלכתיות. הרב קוניקוב, פרסם את השאלות בקובץ התורני 'אור ישראל' (1), ואף שלח את השאלות לרבי גבריאל צינער (4). בעקבות זאת, כתב רבי יצחק שמואל שכטר (5) מאמר בנושא זה. והגדיל לעשות רבי לוי יצחק הלפרין [ראש המכון המדעי טכנולוגי להלכה] שערך ספר שלם בשם "אִם אֶסַּק שָׁמַיִם" (6)-(9) שבו התייחס בהרחבה לשאלות אלו ואחרות, בסוגיית קיום המצוות בחלל.

ב. אך בטרם נדון בענין קיום המצוות בחלל, יש לדון בעצם ההמצאות בחלל או נטילת סלעים ודגימות קרקע מכוכבי הלכת, האם על פי ההלכה יש לאדם רשות להשתמש בגרמי השמים.

מו"ר הגרש"ז ברוידא זצ"ל, ראש ישיבת חברון, נקט בפשטות בספרו שם דרך (10) כי "לאדם המגיע לירח אין רשות כלל לעשות שם איזה דבר שהוא גדול כקטן", וזאת על פי דברי הרמב"ן בפרשת בראשית שהתורה נתנה רשות מיוחדת לכל מעשי האדם בארץ, ולולא זאת היה הדבר אסור, כשם שאסור להיכנס לשדה חברו או לביתו וחצרו ולעשות בה כרצונו. וחידש הגרש"ז, ממשמעות דברי חז"ל, כי החמה והלבנה הכוכבים והמזלות שהם בכלל השמים, אינם בכלל הארץ שנמסרה לאדם. ולכן "אין רשות לאדם לכובשם ויהיה אסור לעשות בהם שום דבר, כגון לבנות ולעקור ולחצוב ממנה אבנים וכיוצא בזה".

עוד יצויין למה שכתב בשו"ת משנה הלכות [(10) רבי מנשה קליין, גאב"ד אונגוואר, ניו יורק] שאסור לאדם לנסוע בחללית לירח כי זהו מקום סכנה "מתרי טעמי, חדא העליה לשם, והשני, השהיה שם, שאין שם אויר ראוי לבעל חי", ואסור להכניס עצמו במקום סכנה.

[ועי' בדברי הרב בנציון פירר (10) שחידש כי אין חיוב לשמור תורה מחוץ לכדור הארץ, ובמה שהגיב הרב כשר (10) על דבריו].

קיום מצוות התלויות בזמן בחלל החיצון

ג. השאלה המרכזית ששאל אילן רמון ז"ל היתה בענין שמירת השבת בחלל, כיצד ולפי איזה שעון יש לחשב את זמני כניסת השבת ויציאתה [הרב קוניקוב ציין, כי רמון רצה לשמור את השבת לפי שעון ארץ ישראל, והשאלה היא האם רצון זה תואם את ההלכה]. למעשה, שאלה זו היא חלק מהנדון העקרוני כיצד ניתן לקיים מחוץ לגבולות כדור הארץ את המצוות התלויות בזמן. מעבורת חלל מקיפה את כדור הארץ בכל שעה וחצי הקפה שלימה, שחציה האחד באור יום וחציה השני בחשכת לילה, כך שבמשך יממה אחת בת 24 שעות מוקף כדור הארץ 16 פעם – וממילא נשאלות השאלות, אימתי קוראים קריאת שמע ומתפללים, לובשים ציצית, ומניחים תפילין. מתי שומרים שבת, ואיך מחשבים את המועדים במשך השנה.

הרב הלפרין (6) – (7) פירט את שלוש האפשרויות, אשר לפיהן ניתן לקבוע את גדרי היום והלילה בחלל:

• יממה שלמה בחלל היא לאחר שחולפות 24 שעות, כשמתוכן 12 שעות הן יום, על כל המצוות והחיובים הכרוכים בכך, ו-12 שעות הן לילה, על כל המצוות והחיובים הכרוכים בכך, מבלי להתייחס כלל לסביבה בה נמצאת המעבורת, אם היא נמצאת בסביבה ששורר בה אור יום או חשכת לילה [אלא שלכאורה צ"ע בקביעות שכזו, שהרי סוף כל סוף, במשך זמן של 24 שעות עוברות עליו 16 פעמים זריחה ושקיעה של השמש].
• ניתן אכן להתייחס לכל פעם שהמעבורת מקיפה את כדור הארץ כיממה שלמה, הכוללת בתוכה לילה ויום גם יחד. אלא שתוצאותיו של חשבון זה, יובילו לקביעות הלכתיות בעייתיות מאד, בעקבות כך שבמשך 24 שעות [המהוות יממה שלמה על פני כדור הארץ] עוברות 16 יממות שלמות של לילה ויום. לדוגמה, יהיה עליו לקרוא קריאת שמע 32 פעם במשך 24 שעות, כי בכל שעה וחצי שהן יממה שלמה לגביו, יצטרך לקרוא פעם אחת ק"ש של שחרית בתחילת זמן האור, ופעם שניה ק"ש של ערבית בזמן החשכה. בנוסף לכך יהיה עליו להניח תפילין פעם בשעה וחצי, ולהתפלל 48 תפילות כל 24 שעות [שכן בכל פעם שהוא מקיף את כדור הארץ יהיה עליו להתפלל תפילות שחרית ומנחה בזמן האור, ותפילת ערבית בשעת החשכה].

השלכה נוספת להתייחסות לכל הקפה של כדור הארץ כיממה שלמה היא, לגבי קביעת השבתות ומועדי השנה. שכן בהתאם לקביעה זו, יצטרך לשבות ממלאכה בכל הקפה שביעית של כדור הארץ, שהיא לגביו היום השביעי. ולפי חשבון זה יהיו לו במשך 24 שעות לפחות שתי שבתות בנות שעה וחצי כל אחת, ובמשך שבוע ימים שעל פני כדור הארץ יהיו לו 16 שבתות קצרות של שעה וחצי, שבכל אחת מהן יצטרך לשבות ממלאכה, לקדש בכניסתה ולהבדיל ביציאתה, וכן להתפלל את תפילות השבת ולשמור על כל דיני והלכות שבת.

• אפשרות נוספת, שהיא שונה מן הקודמת, במקרה שהמעבורת אינה מקיפה את כדור הארץ במסלול ישר ואחיד, יהיה עליו לנהוג בכל עת כפי הזמן של המקום שהוא חולף מעליו, הן לגבי היום והלילה והן לגבי התאריך ומנין ימי השבוע החודש והשנה [אך גם אפשרות זו אינה סבירה כל כך, שכן לפיה יתכן מצב מוזר שדקות ספורות יהיה אצלו שבת ומיד לאחר מכן כבר תצא השבת, ולאחר זמן מה שוב יהיה אצלו שבת, וחוזר חלילה].

ד. ואמנם במאמרים התורניים שנכתבו בנדון קיום מצוות התלויות בזמן בחלל החיצון, עיקר הנדון הוא, האם ניתן ללמוד את דיני קיום המצוות בחלל, מדברי הפוסקים בנדון קביעת זמני היום והלילה בארצות הצפוניות, ובס"ד הרחבנו אתה היריעה בנושא זה בשיעור הקודם.

ואכן, לדעת הרב הרב צינער (4) והרב שכטר (5) יש לדמות זאת להכרעת הפוסקים שבארצות הצפוניות, כל כ"ד שעות הם יממה אחת, שחציה הראשון יום וחציה השני לילה, ללא קשר לאור ולחושך. והוא הדין בחלל, וכפי האפשרות הראשונה הנ"ל. ומשעת השיגור מונה ששה ימים לפי חשבון זה של 24 שעות, ובשביעי שובת.

אלא שהרב הלפרין הוסיף (8) שמסתבר מאד כי כל קיום המצוות התלויות בזמן בחלל הוא מדרבנן בלבד, על פי המבואר בדין בסוגיית הגמרא בדין ההולך במדבר ואינו יודע מתי שבת (1) וכפי שנפסק בשו"ע (2) שמוטל עליו לקיים את מצוות השבת מדרבנן "כדי שלא תשתכח ממנו תותר מצוות אלו [עי' במשנה ברורה (2) ס"ק ב].

ובאשר לשאלה האם ניתן לקבוע את חשבון הימים לפי שעון ישראל, יעו' בדברי הרב שכטר (6) בהביאו את שיטת הדברי יציב בנדון הארצות הצפניות. ובדבריו של הרב הלפרין (8) הערה 42.

וראה סיכום מקיף של נושא זה בדברי הרב הלפרין (9).

השתתפות בנסיעה בחללית הנוסעת מפליגה בשבת

ה. מלבד זאת, דנו הרב צינער (4) והרב שכטר (5) האם מותר להשתתף בנסיעה במעבורת חלל, כאשר ידוע מראש שיצטרך לנסוע בה בשבת, על פי סוגיית הגמרא במסכת שבת (2) "אין מפליגים בספינה פחות מג' ימים קודם לשבת", ושיטות הראשונים והפוסקים בדין זה (3) – ומסקנתם להיתר, יעו"ש בנימוקיהם. 

נדונים נוספים בעין קיום מצוות בחלל

ו.  אדם הנמצא בחלל, ובגלל העדר כח המשיכה אינו יכול לשתות מכוס, האם רשאי לקדש על היין בשבת או ביום טוב ללא כוס – ראה בספר רץ כצבי (11).

אדם העומד על הירח, דן בספר ברכת הלבנה (12) האם מברך שם את ברכת קידוש הלבנה, והאם יוכל לומר "כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך" [והמשנה הלכות (10) שאין כל מניעה לקדש הלבנה בשעה שעומדים עליה בני אדם]. 

ז. התבוננות מוסרית על פי השקפת התורה בכיבוש החלל על ידי האדם – ראה בדבריו של הרב וולבה (13).

אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח, אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ (תהלים קלט, ו-ח)

[*] שיעור זה מהווה המשך לשיעור הקודם: "זמני היום והלילה בארצות הצפוניות".