א. נצטווינו בתורה בפרשת קדושים (1) במצות לא תעשה "לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר" (ויקרא יט, יג), ובפרשת כי תצא (1) נצטווינו במצות עשה "בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ" (דברים כד, יט). ופרטי הדינים נתבארו בהרחבה בסוגיות הגמרא במסכת בבא מציעא (1)-(2) [ועי' בספר החינוך (3) מצוה רל) שכתב: "ואע"פ שבאו במצוה זו שני כתובים, אינם אלא מצוה אחת, והאחד נאמר להשלים דין המצוה. והעובר עליה ועיכב שכר שכיר עד אחר זמן המוגבל, ביטל עשה ועובר על לאו, ואין לוקין על לאו זה לפי שניתן להישבון, שהרי חייב הוא לשלם שכרו בכל עת"].

ואמרו בגמרא (1) קיא, א) "כל הכובש שכר שכיר עובר בחמשה שמות הללו [לאוין] ועשה", וכן נפסק בשו"ע (4) סע' ב) "כל הכובש שכר שכיר כאילו נוטל את נשמתו, ועובר בחמשה לאוין ועשה". וציין הסמ"ע (ס"ק ג) לדברי הגמרא (2) קיב, א) "דכתיב כי אליו הוא נושא את נפשו,  ופליגי בגמרא, חד אמר נפשו של נגזל, וחד אמר נפשו של גזלן". ובחומר עוון הלנת שכר אמרו בגמרא במסכת סוכה (2) "בשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים יוצאים לטמיון, על כובשי שכר שכיר ועל עושקי שכר שכיר". ופרש"י: "כובש, שמדחהו בלך ושוב. עושק, לגמרי גוזל שכרו". ועי' גם בדברי הזוהר הקדוש (12) בחומר איסור הלנת שכרו.

ויש לדון ביסוד איסור הלנת שכר, אם הוא משום זכות ממון שיש לשכיר לתבוע שכרו, או שהוא רק דין איסור גרידא, ונפקא מינה לכמה עניינים כפי שיבואר להלן.

ועוד צ"ב, האם רשאי הפועל להסכים על שינוי במועד תשלום שכרו [מזמן החיוב בסיום העבודה], או שזהו בגדר "מתנה על מה שכתוב בתורה".

ב. התנאים הנצרכים כדי לעבור באיסור הלנת שכר

ונראה בביאור הדברים בהקדם המתבאר בסוגיא בב"מ (1) מתי עוברים על איסור הלנת שכר, ומצינו בזה ארבעה תנאים, ונבארם אחת לאחת.

[א] הגיע מועד חיוב תשלום השכר. במשנה ובסוגיא (1) נתבאר מה הם מועדי חיוב תשלום השכר: "שכיר יום גובה כל הלילה, שכיר לילה גובה כל היום, שכיר שעות גובה כל הלילה וכל היום". ובגמרא הובאו הלימודים לדין זה, וכן נפסק בשו"ע (4) סע' ג-ד) "איזהו זמנו, שכיר יום יש לו זמן ליתנו לו כל הלילה, לא נתנו לו עובר עליו בבקר משום בל תלין שכיר לילה. זמנו ליתנו לו כל היום, לא נתנו לו עובר עליו בערב, משום ביומו תתן שכרו. שכיר שעות, אם כלה שכירותו ביום, יש לו תשלום כל אותו יום, אם כלה בלילה, יש לו תשלום כל אותו הלילה".

ובסוגיא (1) קי, ב) הוסיפו: "שאינו עובר אלא עד בוקר ראשון בלבד, מכאן ואילך מאי, אמר רב עובר משום בל תשהא, אמר רב יוסף מאי קראה (משלי ג, כח) אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך". כלומר, על איסור דאורייתא של הלנת שכר עובר בעל הבית רק ב"בוקר הראשון", דהיינו בהגיע הזמן שהיה צריך לשלם את השכר. כגון בשכיר יום שזמן התשלום הוא כל הלילה, עובר באיסור "בל תלין" ב"בוקר הראשון" שלאחר הלילה. לאחר מכן, הגם שאינו עובר באיסור "בל תלין", מכל מקום מחוייב לשלם מייד כדי שלא יעבור על "בל תשהא". וכן שנפסק בשו"ע (4) סע' ח) "עבר זמנו אין בעל הבית עובר משום בל תלין, ומכל מקום חייב ליתן לו מיד, ובכל עת שישהא עובר על לאו של דבריהם, שנאמר אל תאמר לרעך".

והנה בהמשך הסוגיא (1) קיא, א) מובא כי "הני שוקאי דסורא [בעלי בתים של סורא, שאין מגיעים למעות עד יום השוק] לא עברי משום בל תלין, מידע ידעי דעל יומא דשוקא סמיכי [להגיע למעות. הלכך אפילו אית ליה מעות גביה לא עבר, דאדעתא דהכי איתגר ליה. וכיון דמיומא קמא לא עברי, תו לא עברי כדאמרינן לעיל שאינו עובר עליו אלא בקר ראשון]. אבל משום בל תשהא ודאי עובר [מיום השוק ואילך]. ודין זה נפסק בשו"ע (4) סע' ט) "שכיר שמכיר בבעל הבית שאין דרכו להיות בידו מעות אלא ביום השוק, אינו עובר בבל תלין אפילו יש לו מעות. ומיום השוק ואילך אם אינו נותן לו, עובר משום אל תאמר לרעך" [והוסיף הרמ"א: "והוא הדין הני שאין דרכם לשלם עד שיחשבו עם הפועלים, אינם עוברים עד שיחשבו עמהם"]. ומתבאר איפוא, שאם ידוע לפועלים שבעל הבית משלם בזמן מסויים [ב"יום השוק"], אין בעל הבית עובר על איסור הלנת שכר, כי הפועלים נשכרו על דעת כן. ומכאן רצה להוכיח המשנת יעבץ (6) רבי בצלאל ז'ולטי, רבה של ירושלים) שאם בעל הבית התנה עם הפועל שלא לעבור על איסור "בל תלין", אינו עובר, ואין זה בגדר "מתנה על מה שכתוב בתורה", ותמה על הש"ך (4) ס"ק ב) שהביא הלכה זו בשם ספר חסידים (2), ולכאורה זו גמרא מפורשת [ועי"ש שהוסיף ותמה מדוע השמיטו הרי"ף והרמב"ם גמרא מפורשת זו, ויבואר להלן אות [ד] בנדון שכרו המעביד בעצמו].

ג. גדרי חיוב הלנת שכר – זכות ממון או דין איסור

ובעיקר דברי הש"ך שניתן להתנות עם הפועל שלא לעבור על "בל תלין", ביארו המשנת יעבץ (6) ובספר עיון בלומדות (5)  רבי יצחק אדלר, ר"מ בישיבת רבנו יצחק אלחנן, ניו יורק) שיש לחקור ביסוד איסור הלנת שכר, האם הוא משום זכות ממון שיש לשכיר לתבוע שכרו, או שהוא רק דין איסור גרידא. ולפי זה מבוארת דעת הש"ך, שיש לשכיר זכות ממון לתבוע את שכרו ביומו, ואם כן "מהני תנאי, דכל תנאי שבממון קיים אפילו הוא מתנה על מה שכתוב בתורה. אבל אם נאמר דהוא רק דין איסור גרידא, אם כן לא מהני בזה תנאי דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה דתנאו בטל" [וביארו על פי זה את דברי הרא"ש בסוגיא, ואת מחלוקת הראשונים האם יש איסור הלנת שכר בפחות משוה פרוטה]. ועי' במה שכתב מרן החפץ חיים בספרו אהבת חסד (7) פרק י בנתיב החסד ס"ק כד) על דברי הש"ך בשם הספר חסידים.

ד. האם המועד האחר שנקבע הופך להיות מועד התשלום גם לענין "בל תלין"

עוד למדנו מדברי רש"י הנ"ל בדין "הני שוקאי דסורא" (1) שאיסור "בל תלין" קשור רק ליום סיום העבודה, והוא הדין למצות "ביומו תתן שכרו". אבל משהסכימו ביניהם על מועד אחר לתשלום השכר ולא שילם באותו המועד, לא עבר בעל הבית באיסור "בל תלין". ובקובץ שורת הדין (12) הובאו דברי המאירי שחולק על רש"י וסובר שהיום שנקבע לתשלום על פי הסכם, הופך להיות לזמן התשלום לכל דבר, ואם אינו משלם באותו זמן, עובר על "בל תלין".  ועי"ש סיכום דיני קביעת מועד התשלום מראש, ובמה שנתבאר האם כשבעל הבית מתנה עם הפועלים שלא יעבור על איסור "בל תלין", הרי הוא גורם לעצמו שלא להתחייב במצות "ביומו תתן שכרו", וממילא יתכן שראוי להימנע בגלל זה מהתנאה שכזו.

[ב] יש למעביד כסף ברשותו. התנאי השני לעבור באיסור "בל תלין" הוא, שיש למעביד כסף ברשותו, כדברי הגמרא (2) קיב, א) "יכול אפילו אין לו, תלמוד לומר אתך, שיש אתך", וכן נפסק בשו"ע (4) סע' י).

ובקובץ שורת הדין (13) הובאו דברי הרא"ש שכתב: "והוא שיש אתך, פירוש מעות". ומשמע שאם אין לו מעות, אע"פ  שיש לו מטלטלין, אינו עובר ב"בל תלין" [ועי"ש שהביא ראיה לדבריו מסוגיא ד"הני שוקאי דסורא"]. אולם בספר החינוך (3) כתב: "שלא חייב הכתוב אלא בשיש לו בביתו או שיכול לפורעו, אבל אם אינו יכול לפורעו באותו יום, אלא אם כן יאבד הרבה משלו, לא חייב הכתוב בזה לפי הדומה". משמע שאם לא יפסיד הרבה במכירת מטלטלין, חייב למוכרם כדי לשלם בזמנו.

וראה באהבת חסד (7) פרק ט סע' ז) פרטי הדינים האם המעביד מחוייב למכור מטלטלין או לממש נכסים שברשותו, או להלוות כסף כדי לשלם את משכורות פועליו. ובמה שכתב (שם סע' ט) שיש לבעל הבית להיזהר שלא יוציא מעותיו לסחורה כשיודע שעל ידי זה לא יהיה לו אחר כך במה לשלם לשכיר את משכורתו. ועי' במה שהוסיפו בזה בספר נתיבות שכיר (9) הלכות שכירות פועלים, רבי יהודה איטח, ירושלים תשנ"ז), ובקובץ שורת הדין (13).

ואמנם סיים בספר החינוך (3) "ומכל מקום ראוי לכל בן דעת להיות הכסף בידו טרם ישכור הפועלים". ובאהבת חסד (8) פרק י סע' יב) הוסיף ש"אין לשכור פועל כשיודע בבירור שלא יהיה לו מה לשלם בזמנו, אם לא שיודיענו מתחילה שיתרצה בזה, או שמנהג אנשי המקום לשלם ביום השוק שמזדמנים להם מעות".

[ג] העובד תובע את שכרו. תנאי נוסף לעבור על איסור "בל תלין" הוא, שהפועל תובע את שכרו מבעל הבית, כדברי הגמרא (2) קיב, א) "תנו רבנן, לא תלין פעולת שכיר, יכול אפילו לא תבעו, תלמוד לומר אתך, לדעתך", וכן נפסק בשו"ע (4) סע' י). ובקובץ שורת הדין (13) הביא את דברי החפץ חיים, שאם הפועל בא אל בעל הבית בגמר המלאכה, כנהוג אצל פועלים, הרי זה כאילו תבעו בפירוש, שמחמת הבושה נמנע מלתובעו ממש. וכן אם מחמת אונס לא יכל הפועל לתבוע שכרו, מחוייב בעל הבית לשלם השכר מיד כדי שלא יעבור באיסור הלנת שכר.

ועי' במש"כ בנדון זה בשו"ת תשובות והנהגות (10)-(11) סימן תתצט אות ה; סי' תע אות ה).

[ד] שכרו המעביד בעצמו ולא על ידי שליח. זהו התנאי הרביעי לעבור על איסור "בל תלין", כדברי הגמרא (1) קי, ב) "תנו רבנן, האומר לחברו צא שכור לי פועלים, שניהם אין עוברים משום בל תלין, זה לפי שלא שכרן, וזה לפי שאין פעולתו אצלו", ומדובר כשאמר השליח לפועלים "שכרכם על בעל הבית". ודין זה נפסק להלכה בשו"ע (4) סע' ז) "האומר לשלוחו צא ושכור לי פועלים, ושכרם ואמר להם שכרכם על בעל הבית, אין שום אחד מהם עובר על בל תלין. ומיהו בעל הבית עובר משום אל תאמר לרעך לך ושוב, אם אינו טרוד ומכוין לדחותם. ואם לא אמר שכרכם על בעל הבית, אפילו לא אמר להם שכרכם עלי אלא שכרם סתם, הוא חייב בשכרם, לפיכך הוא עובר משום בל תלין". וברמ"א הוסיף: "מיהו אם הפועלים יודעים שאין המלאכה שלו אין השליח עובר בסתם".

ובטעם ההלכה, מדוע אין איסור "בל תלין" על ידי שליח, הקשה התוספות רי"ד (3) "והא קיימא לן בכל התורה שלוחו של אדם כמותו". ותירץ: "וטעמא דמילתא, דכי חזו פועלים לבעל הבית כדמוגר להו, סמכא דעתיהו דפרע ביומיה, אבל כי לא חזו ליה לא סמכא דעתייהו, ומשום הכי אינו עובר". ובמשנת יעבץ (6) הביא את תירוצו של הריטב"א שאין אומרים שלוחו של אדם כמותו "לחובתו". וביאר כי נחלקו בחקירה ביסוד איסור הלנת שכר, האם הוא משום זכות ממון שיש לשכיר לתבוע שכרו [תוספות רי"ד], או שהוא רק דין איסור גרידא [ריטב"א] עי' בדבריו.

וכן יישב את התמיהה מדוע השמיטו הרי"ף והרמב"ם את הסוגיא ד"הני שוקאי דסורא", שכן בזה שהביאו את הדין שאין איסור הלנת שכר ע"י שליח, לפי התוספות רי"ד פירוש הדבר שאיסור "בל תלין" תלוי בסמיכות דעתם של הפועלים, ועל כן לא הוצרכו שוב לכתוב את הדין "דשוקאי דסורא" שגם כן יסודו בסמיכות דעת הפועלים שלא יקבלו שכרם אלא ביום שוק.

וראה בספר משפט הפועלים (14)-(15) סעי' סה-סט, מאת רבי יוסף רוזנר, אשדוד תשס"ז) פרטים נוספים בנדון איסור הלנת שכר בשליחות בשכירות פועל על ידי אשתו  • האם גזבר "ועד הבית" עובר על איסור "הלנת שכר • איסור "בל תלין" במוסדות שיש אחראי לתשלום שכר  • ובנדון איסור הלנת שכר בפועלים המועסקים ע"י חברות "כח אדם".

• • •

ה. פרטים נוספים בקיום מצות "ביומו תתן שכרו" ואיסור הלנת שכר

• בעבודות הנעשות ב"קבלנות" – בסוגיית הגמרא (2) קיב, א) "בעו מיניה מרב ששת קבלנות עובר עליו משום בל תלין, או אין עובר משום בל תלין", והסיקו שעובר באיסור הלנת שכר, וכפי שנפסק בשו"ע (4) סע' ו) "נתן טליתו לאומן לתקנה בקבלנות וגמרה, כל זמן שהטלית ביד האומן אינו עובר, נתנו לו אפילו בחצי היום, כיון ששקעה עליו חמה עובר משום בל תלין, שקבלנות כשכירות לפורעו בזמנו". וראה בספר הליכות בין אדם לחברו (17) סע' צו).
• חידושו של החפץ חיים לא לשלם לעגלון את שכר הנסיעה אלא בסופה – כיון שרצה לקיים את מצות "ביומו תתן שכרו", ואם משלם לפני גמר הנסיעה עדיין לא חל עליו החיוב ואינו מקיים המצוה. יעו' בתשובות והנהגות (11) סימן תע אות ב) במה שדן בחידוש זה.
• סדרי עדיפויות בתשלום משכורות – כשאין למעביד אפשרות לשלם את כל המשכורות, יעו' באהבת חסד (7) פרק ט סע' ח). ועי"ש (פרק י סע' ח) מה הדין כששכר שני פועלים ואחד עני, ואין לו מעות לשלם בזמנו רק לאחד מהם.
• חובות המעביד לטרוח בפריטת שיקים והמרת מטבעות כדי לשלם משכורות כדין – נתיבות שכיר (9) סע' כב).
• האם בתשלום משכורת בשיק או שיק דחוי מקיים מצות "ביומו תתן שכרו" – יעו' בשו"ת תשובות והנהגות (11) סימן תע אות ג), וסיכום השיטות והפרטים בספר משפט הפועלים (14).
• מחל הפועל לבעל הבית על שכרו האם מקיים מצות "ביומו תתן שכרו" – נתיבות שכיר (9) סע' כח).
• פועל או אומן "מומר" האם יש בהם איסור "בל תלין" – תשובות והנהגות (10)-(11) סי' תתצט אות ד; סי' תע אות ו).
• מעמד אברכי כוללים, האם דינם כ"שכירים", ונפק"מ לאיסור הלנת שכר – יעו' סיכום השיטות בספר משפט הפועלים (16). וראה גם במש"כ בזה בתשובות והנהגות (11) סי' תע אות ט).
• מעבידים המנכים "מעשר" מהמשכורות המשולמים מידם, האם עוברים באיסור עושק שכר שכיר – הליכות בין אדם לחברו (17) סע' צג).
• עצת החפץ חיים (8) פרק י סע' יג) לפני ששוכר פועל שיקצבו המקח תחילה ועל ידי זה ימנעו מכמה איסורים.
• ביאור מאמר חז"ל "שכר מצוה בהאי עלמא ליכא" – וצ"ב וכי אין הקב"ה מקיים מצות "ביומו תתן שכרו", יעו' בקובץ שורת הדין (13).