בלורית הראש

 

א. איסור גידול בלורית הראש ותספורת 'קומי' – המקורות בדברי חז"ל

במסכת קידושין (1א) מסופר על ארבע מאות ילדים של בית דוד שהיו מסתפרים 'קומי' ומגדלי בלורית.

רש"י פירש כי בשני אופני תספורת אלו ['קומי' ו'בלורית'], הכוונה "מאחורי עורפם'.

במסכת בבא קמא (1ב) מובא כי המספר 'קומי' הרי זה מ'דרכי האמורי'. ופירש רש"י שם ב' פירושים: "המספר קומי, לפנים במצח. מדרכי האמורי, שמספרים מלפניהם ומשיירין בלורית מאחריהן. לישנא אחרינא, דרך רומיים לגלח שער שלמעלה מן האוזן, בתשובת הגאונים" [עוד מבואר בסוגיא במסכת בבא קמא (1ב) כי לקרובי המלכות התירו לספר 'קומי', ולהלן [אות ד] יבואר טעם היתר זה].

וראה גם בדברי המדרש (1ג) שנתבארו גזירותיו של פרעה במצרים, ואחת מהם "וגידל להם בלורית".

 

ב. איסור גידול בלורית הראש ותספורת 'קומי'- אופני האיסור

בדברי רש"י הנ"ל נתבאר כי איסור גידול בלורית היינו איסור תספורת 'קומי'. ופירושו של דבר, שמספרים מלפניהם ומשיירים בלורית מאחורי ערפם.

אבל בדברי הרמב"ם (2ב) מתבאר שאלו הם שני אופנים שונים: האחד – "שלא יגלח מן הצדדים ויניח השער באמצע, וזה הנקרא בלורית". והשני – "לא יגלח  השער מכנגד פניו מאזן לאזן ויניח הפרע מלאחוריו כדרך שעושין הן" [והיינו תספורת 'קומי'].

גם בדברי התורת כהנים (2א) "שלא תנחור, ושלא תגדל ציצת ראשם, ושלא תספר 'קומי' שפה", מבואר כי גידול בלורית ותספורת 'קומי' הם שני עניינים: ועיין שם במפרשים במה שכתבו בביאור הדברים.

והנה הרמב"ם כתב בתחילת דבריו: "ולא יגדל צצית ראשו כמו ציצת ראשם", ולא ביאר כוונתו בזה.

הבית יוסף (2ג) נקט שאין כוונתו בזה לאופן אחר, אלא שמקודם לכן כתב שלא יגדל ציצת ראשו, ואחר כך פירש שגידול ציצת הראש הוא בב' פנים, וכנ"ל.

עוד כתב הבית יוסף כי בני ספרד שנהגו לגלח שער ראשם ולשייר באמצע, סמכו על דעת רש"י שגידול בלורית היינו תספורת 'קומי', ולכן באופן זה אין בו איסור כלל, אך כתב בסוף דבריו: "ומכל מקום כיוון שנפיק מפומיה דהרמב"ם לאיסור, אין להקל בדבר".

אולם הב"ח (2ג) חלק על הבית יוסף, ופירש את תחילת דברי הרמב"ם, שכוונתו לאסור כל גידול שערותיו "לנוי וליופי כמו הבתולות, דרך שחץ וגאווה, אי נמי לשם עבודה זרה". נמצא כי לדעת הב"ח, הרמב"ם החמיר בג' אופנים: לגדל בלורית, לספר 'קומי' וכמו כן אסר כל גידול שיער לשם נוי.

הרמב"ם בתשובותיו (3א) נשאל באיזה אופן יש איסור תספורת משום דרך האמורי. וכתב שבין תספורת החלק הקדמי ובין תספורת החלק האחורי, או הקפת התספורת והנחת שיער באמצע, כל זה אסור מדברי סופרים, לפי שהוא מנהגם של גויים, ולכאורה משמעות דבריו כפי שנקט הב"ח שכל תספורת ליופי כדרך גוי אסורה.

גם הפרי חדש (3ב) למד כשיטת הב"ח ש"'לא יגדל צצת ראשו" הוא איסור בפני עצמו, אך לדעת הפרי חדש האיסור מוגבל דווקא לאופן שקולע שערותיו, אבל סתם להניח גידול שער מותר. והביא ראיה לדבריו מדברי הגמרא במסכת נדרים (ט, א) "מה ראית להשחית שערך זה היפה". אולם בספר בן ידיד (3ג) דחה את הראיה, וכתב כי שם זה היה במקום שאין דרך הגויים לגדל שערותיהם, ועל כן אין איסור בדבר.

בספר כהונת עולם (3ד) הקשה כיצד הותר לנזיר לגדל שערותיו, ותירץ: "שאני נזיר הואיל ואינו שותה יין ואינו מיטמא למתים, ודאי גידול שערותיו לקיים מצוות בוראו, ולא להידמות לגויים" [וראה לקמן (13ג) בדברי מו"ר הגרש"ז ברוידא זצ"ל, ראש ישיבת חברון, במה שכתב בביאור מעלת גידול השיער של הנזיר].

 

ג. איסור גידול בלורית ותספורת 'קומי' – פסק ההלכה

השולחן ערוך (4א) כתב כלשון הרמב"ם: "ולא יגדל ציצת ראשו כמו ציצת ראשם, ולא יגלח מהצדדין ויניח השער באמצע, ולא יגלח השער מכנגד פניו ויניח הפרע מאחוריו".

הט"ז והש"ך במקום, נקטו להלכה להחמיר כדעת הב"ח (2ג)  שכל גידול שער לשם נוי אסור. ובביאור הגר"א דייק שגם השו"ע חזר בו, מכך שכתב: "ולא יגלח מהצדדים", משמע שאיסור גידול ציצת ראשו הוא איסור בפני עצמו. וכן מבואר בדברי הברכי יוסף (4ב) שיש לאסור "לגדל ציצת ראשו כדרך שבעלי מלחמה עושים, והרבה בחורים במדינתנו נכשלים בזה, ויש להוכיחם אולי ישובו".

ואמנם לאחר שבני ישיבת חברון עלו לירושלים בעקבות הטבח בחברון בשנת תרפ"ט, נזדעקו בני הישוב הישן בירושלים למראה לבושם, ובעיקר לתספורתם ול'בלורית' ראשם. בשנת תרצ"א הוציא לאור רבי יהושע אלטר ולדמאן, קונטרס בשם "דא גזירת אורייתא" (5א) שבו מחה נמרצות על "זה מחדש באו לארץ הקודש איזהו אנשים מחו"ל אשר המה הולכים בבלורית, דהיינו שמניחים בפאת ראשם מלפניהם במקום הנחת תפילין שערות גדולות לנוי וליופי שקוראים "טשאפ", ובדבריו נקט להלכה כי יש איסור חמור בדבר, מחמת שיטת הב"ח הנ"ל (2ג) שכל גידול לשם יופי אסור, וכדברי כל הפוסקים המובאים לעיל שהכריעו להלכה כדעת הב"ח "ומאן חשיב וספי לעבור על דעת גדולים אלו".

עם זאת, בשו"ת פאת שדך (12ב) הביא בסוף דבריו כי "אחרי השחיטות בשנת תרפ"ט, כשבאו לירושלים רעשה העיר, והגה"צ רבי יוסף חיים זוננפלד השתיק את הרעש. ועל החכם הסבא קדישא רבי שלמה אליעזר אלפנדרי אומרים, שלא רצה לדבר עם בחורי ישיבת חברון בדברי תורה, ואמר "הראיני את מראיך" – ואחר כך "השמיעני את קולך".

וראה גם בדברי הגר"ח קנייבסקי בספרו ארחות יושר (5ב) שהביא כי כאשר נכנס אל החזון איש "אדם שמוריד זקנו או מגדל בלורית, נהיה לו כל כך לא טוב, עד שעומד לו להקיא. וגם על הפאות שנותנים מאחורי האוזן לא היתה דעתו נוחה, ואמר שנראה כמו שמתבייש במצוה".

 

ד. היתר גידול בלורית לקרובי המלכות

במסכת בבא קמא (1ב) מבואר כי לקרובי המלכות התירו לספר 'קומי'. התוספות שם (ד"ה התירו) כתב כי "מתחילה לא גזרו על הקרובים למלכות". והקשה הבית יוסף (6א) שהרי לכאורה איסור זה מדאורייתא, והיאך היה כח ביד חכמים להתיר האיסור. ותירץ כי "משום הצלת ישראל" התירו "כשיש ישראלים קרובים למלכות עומדים בפרץ להציל ישראל מגזירות" ועוד תירץ, שמכיוון שהתורה סתמה בפירוש איסור "בחוקותיהם לא תלכו" אזי "מסרה הדבר לחכמים והם אסרו דברים אלו לשאר העם, והתירו לקרובי המלכות".

והב"ח תירץ, שכל האיסור הוא באופן שעושה כדי להידמות ולנהוג כמותם, אבל מי שאין דעתו להידמות להם, אלא שצריך ללבוש כמלבושיהם כדי שלא יתגנה, דבר זה לא נאסר מן התורה.

בקובץ שיעורים (6ב) גם יישב כן, והביא שכן דעת המהרי"ק, שאיסור זה רק כשרוצה להידמות להם.

ולדעת הגרי"ש אלישיב (6ג) אף שאין איסור דאורייתא, מכל מקום אסור מדרבנן, ולקרובי המלכות התירו לצורך.

 

ה. חשש חציצת הבלורית בהנחת תפילין של ראש – דברי הראשונים הפוסקים

הפוסקים דנו האם בגידול בלורית [כנגד פניו] יש חשש לחציצה מחמת ריבוי השערות במקום הנחת התפילין.

בשו"ת הרשב"א (7א) דן האם יש חשש בהנחת תפילין של ראש כאשר הן מונחות על השיער בהפסק כסוי הראש. וכתב שרק בתפילין של יד מחוייב להניחם על הבשר, משום דכתיב "לך לאות", ודרשו "ולא לאחרים לאות". אבל בתפילין של ראש, אדרבה, כתיב בהו "'וראו כל עמי הארץ, לא איכפת לן בחציצה".

אבל הרא"ש (7ב) נקט כדבר פשוט שבין בתפילין של יד ובין בתפילין של ראש, צריך שלא יהיה דבר חוצץ. כי גם בתפילין של ראש דרשינן "לטטפות בין עיניך", שלא יהא דבר חוצץ בין של תפילין לבין עיניך.

וכן נפסק בשו"ע (8ב) שלא יהא הפסק בין בתפילין של יד ובין בתפילין של ראש.

על פי פסק זה שיש חציצה גם בתפילין של ראש, כתב המחצית השקל (7ג) "מהאי טעמא רע עלי המעשה אותן המגדלין בלוריתיהן, מלבד כי הוא דרך שחץ וגאוה, ויש קצת איסור ממה שכתוב ביו"ד סימן קע"ח, יש בו איסור בהנחת התפילין כיוון שגדולים הרבה ליכא למימר בהו היינו רביתיהו, והוי חציצה. ואפילו לדעת הרשב"א, מכל מקום כהאי גוונא הרשב"א מודה שהוי חציצה, משום דלא חשיב הנחה במקומו".

אבל הערוך השולחן (7ד) כתב על דברי המחצית השקל "ואינו רואה בו טעם, דאיזה גבול תיתן לאורך השער, ושער הראש כעצם הראש דמי". והוסיף: "ואולי אם יש לו בלורית שמסובב גם צדדי השער של מקום אחר למקום הנחת תפילין, הוי חציצה, וכן המנהג פשוט ואין לפקפק כלל בזה".

בקונטרס דא גזירת אורייתא (8א) הביא את שאלת המלבי"ם על המחצית השקל "היאך נזיר הניח תפילין על שערותיו הגדולים, הא הוי חציצה". ותירץ, כי בנזיר מכיוון שמחוייב לגדל השער שפיר חשיב "היינו רביתיהו", דהיינו חלק מהגוף, ולכן אין בזה כל חציצה. מה שאין כן "אנשים אלו שעושים שלא על פי תורה, לא שייך לומר אצלם היינו רבייתיהו, דהא מוזהרים הם להסיר טינופת זו שעל ראשם".

 

ו. חשש חציצת הבלורית בהנחת תפילין של ראש – הלכה למעשה

המשנה ברורה (8ב) הביא את דברי המחצית השקל הנ"ל להלכה, והוסיף: "ובלאו הכי כששערותיו מגודלות קשה ליזהר שיהיו מונחין ומהודקין על מקומן".

וראה בספר פסקי תשובות (8ג) שכתב: "ופלא שפשתה מספחת זו גם אצל בני תורה, ובכמה מקומות העלימו גדולי ישראל עיניהם, היינו משום שכשם שיש מצוה לומר דבר הנשמע וכו', וכדי לא לרחק נערים אלו ומשפחתם וכו', והשליכו גדולי ישראל אלו יהבם על אלו הפוסקים אשר מיעטו בחומרת הענין, הן מצד גידול הבלורית והן מצד חציצה לתפילין. אבל באלו בני תורה אשר איכשר דרא ומדקדקים באורחותיהם שיהיה על פי דרך התורה ללא חששות ופקפוקים, יש למחות בתוקף על גידול בלורית".

ועוד כתב שם כי כאשר "שיער הבלורית מתגלגל ועולה כלפי מעלה או מן הצדדים כלפי אמצע הראש, מקום הנחת התפילין, לדברי הכל יש בו משום חציצה, וברכתו לבטלה. ויש לכל הפחות להזהיר ליישר שערות אלו כשמניחים את התפילין, למען לא יהיו בכלל "קרקפתא דלא מנח תפילין".

להשלמת היריעה, נעיין בספר דעת נוטה (9א) מתשובותיו של הגר"ח קנייבסקי בנדון שער שמפריע לו בתפילין, שאין להתיר לגלחו בימי הספירה, אלא אם כן הוי בשיעור חציצה, שאז פשיטא שיש לגלחם • שער גדול הוי חציצה אף במקומו • שיעור בלורית הוא כל שמגדיל ויותר משאר שערותיו  • מותר לתת למי שיש לו בלורית להניח את תפיליו, באופן שאם לא ייתן לו לא יניח כלל.

אמנם בילקוט יוסף (9ב) פסק כי אין בבלורית חציצה לתפילין, ומכל מקום הירא דבר ה' יש לו להימנע מכך. והסתמך על  "ספק ספיקא" – שמא הלכה כהרשב"א (7א) שאין חציצה בתפילין של ראש, ואם תמצי לומר כדעת הרא"ש (7ב), שמא שערו כגופו ואינו חציצה, ומהני ספק ספקא אף במצות עשה.

 

ז. גידול בלורית הראש – סיכום

בשו"ת תשובות והנהגות (10א) הביא את דברי מחצית השקל (7ג), וכתב כי האדמו"ר מבעלזא ביקש ממנו שיגיד לבני הישיבות כי לדעת אביו יש בגידול בלורית הראש איסור דאורייתא. אמנם להלכה היקל בתשובות והנהגות למי שעושה כן כדי לא לגרום ריחוק ממשפחתו "שאינו דרך שחץ וגאוה, וממילא כה"ג חשיב רביתיהו ולא הוי חציצה". אך "ירא שמיים לא מעייל נפשיה לזה", וראה עוד במה שכתב שם שיש לחשוש משום איסור "לא ילבש".

והגר"ע יוסף נקט בספרו יחוה דעת (10ב,11א) שאין למחות בדבר, אך מה טוב ומה נעים לחוש לדברי המחמירים, ולקצר שער הראש כמה שאפשר "ובפרט לבני תורה שצריכים לקדש עצמם במותר להם".

בנושא זה, חשוב לציין לדבריו של החזון איש באגרותיו (12א) שאיסור "בחוקותיהם לא תלכו" אינו "אלא במתאוה להידמות להם, אבל לא באוהב את היופי המוסכם". אולם בשו"ת פאת שדך (12ב,12ג) כתב שאין להסתמך על דברים אלו שנמצאו בין כתביו של החזון איש, ולא ברור אם רצה להדפיסם.

 

ח. ריבוי שערות על פי הקבלה

לסיום, נעיין בדברי רבי יהונתן אייבשיץ (13ב) ורבי משה צבי לנדא (13א) במה שכתבו כי השערות הם שורש הדינים ומהם יונקים החיצונים, וכוחות הטומאה אוחזים בשערות, ובדברי מו"ר הגרש"ז ברוידא זצ"ל בספרו שם דרך (13ג) במה שכתב שיש בגידול שערות כח להוליד דאגה בנפש לחיפוש וצימאון, ברוח הקדושה, וח"ו כאשר אינו בדרך הקדושה נהפכה הדאגה בנפש לכח הרס מנוון ומדרדר, בחיפוש אחר מילוי התאוות.