בנין וסתירה בכלים

 

ללימוד נושא חשוב זה, נקדיש שני שיעורים:

בראשון – נעמיק בלימוד סוגיות הש"ס, הראשונים, ופסקי השו"ע והמשנ"ב בנדון בנין וסתירה בכלים.

בשני – נעיין בדברי פוסקי הדור האחרון בנדון פתיחת אריזות וקופסאות בשבת, המסתעפים מדברי רבותינו הראשונים והפוסקים שנלמדו בשיעור הראשון.

[הערה: ניתן לחלק את הלימוד לשלושה שיעורים: א. סוגיות וראשונים. ב. שו"ע ומשנ"ב. ג. פוסקים].

 

– שיעור ראשון –

 

א. בנין וסתירה בכלים – שיטת רש"י

שנינו במשנה במסכת ביצה דף כ"א ע"ב (1): "שלשה דברים רבן גמליאל מחמיר כדברי ב"ש…ואין זוקפין את המנורה ביום טוב" ובסוגיית הגמרא בדף כ"ב (1) מובא הסברו של רב חיננא בר ביסנא בביאור מחלוקתם "מאי קא עביד אמר רב חיננא בר ביסנא הכא במנורה של חליות עסקינן דמחזי כבונה דב"ש סברי יש בנין בכלים וב"ה סברי אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים". ופירש רש"י על אתר: "ואין בונה אלא בבתים ואוהלים". ומתבאר איפוא, כי לדעת בית הלל [וכן הלכה] שאין בנין וסתירה בכלים, מותר בשבת הן לבנות כלים והן לסותרם. וכן בביאור דברי אביי (שבת ע"ד, ב (1)) המתאר כי "האי מאן דעביד חלתא חייב אחת עשרה חטאות" כתב רש"י שחיובו נובע מעשיית אחת עשרה מלאכות, ברם "משום בונה ליכא לחיוביה לא בחבית ולא בתנור ולא בכוורת דאין בנין בכלים".

 

ב. בנין וסתירה בכלים – שיטת תוספות והרא"ש ושיטת הר"ן

במסכת שבת דף ק"ב ע"ב (2) מובא: "עייל שופתא בקופינא דמרא רב אמר משום בונה ושמואל אמר משום מכה בפטיש". ובתוספות (שם ד"ה האי) הקשו: "ואף על גב דקיימא לן אין בנין בכלים, אומר ר"י דהיינו דווקא בהחזרת בתי תריסין או במנורה של חוליות אבל בנין גמור מחייב בכלים". ובהמשך נתבאר שחייב בבנין "גמור" או בבנין "שיש בו חיזוק ואומנות".

להבנת שיטת תוספות, נקדים ללמוד את הסוגיות דלקמן:

[א] שנינו במשנה בעירובין ל"ד ע"ב (3) "נתנו במגדל ואבד המפתח הרי זה עירוב". בדין ערוב נאמר כי על מנת שהעירוב יחול שומה עליו להיות זמין למאכל גם במהלך השבת. לאור זאת מקשה הגמרא מדעו העירוב חל "הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר, רב ושמואל דאמרי תרוייהו הכא במגדל של לבנים עסקינן". ובהמשך הסוגיא בדף ל"ה ע"א (4) "רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו הכא במגדל של עץ עסקינן דמר סבר כלי הוא ואין בנין וסתירה בכלים", עיי"ש ברש"י.

[ב] משנה במסכת שבת בדף קמ"ו ע"א (5) מובא: "שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרות". [על דברי רש"י שם "דאין במקלקל שום איסור בשבת, עיין בקושיית הר"ן (6) ד"ה מתני שובר אדם, ובתירוצו]. ובמסכת ביצה ל"ג ע"ב (6) העמידו את המשנה הנ"ל [שובר אדם את החבית] ב"מוסתקי", דהיינו חבית רעועה. וראה בדברי הר"ן על המשנה בשבת (6) בביאור טעם ההיתר לשבור חבית רעועה.

לאחר לימוד הסוגיות הנ"ל, נשוב להשלמת שיטת התוספות בדין בנין וסתירה בכלים, המבוארת בתוספות בעירובין ל"ד ע"ב ד"ה ואמאי בתירוצו השני (3), ובתוספות שבת קמ"ו ע"א ד"ה שובר (5). והעולה מדבריו כי אכן יש איסור בנין וסתירה בכלים, ובמקומות שנזכר שאין בכלים בנין וסתירה, מדובר בכלים שאינם גמורים אלא רעועים.

בדברי הרא"ש במסכת עירובין (4) מבואר כשיטת התוספות.

לדעת הר"ן (6) אף שיש בנין וסתירה בכלים, אך דין זה הוא בכלי גדול בלבד, כדבריו: "שריא דווקא בכלי קטן דלא שייך ביה בנין וסתירה אבל בכלי גדול לא" ובבית יוסף (7) הביא את דברי התרומת הדשן הסובר כי כלי גדול הוא כלי המכיל ארבעים סאה, וכתב הבית יוסף כי לכאורה זוהי ההגדרה של כלי גדול  גם לדעת הר"ן.

 

ג. עשיית פתח בכלים

במסכת שבת דף קמ"ו ע"א מבואר במשנה (5) כי אמנם שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות אבל "ובלבד שלא יתכוון לעשות כלי דברי ר' יהודה, וחכמים מתירין". רש"י על אתר ביאר כי לדעת ר' יהודה אסור לנקבה יפה בפתח נאה, ולדעת חכמים מותר כי "אין דרך פתח לחבית בכך". ובסוגיית הגמרא הסתפק רב ששת בנדון עשיית פתח בחבית, ומסקנתו "לפיתחא קא מיכוון ואסיר", דהיינו למרות ההיתר לשבור חבית על מנת לקחת ממנה גרוגרות [לרש"י – אין בנין וסתירה בכלים, לתוספות – מדובר בחבית מוסתקי, לר"ן – מדובר בחבית קטנה], מכל מקום אין לעשות לחבית פתח יפה משום 'תיקון כלי' האסור מדין מלאכת 'מכה בפטיש'.

 

ד. כלים שטפלים למאכל בתוכם

במסכת שבת קמ"ו ע"א (5) "תניא חדא חותלות של גרוגרות ושל תמרים מתיר ומפקיע וחותך ותניא אידך מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך, לא קשיא הא רבנן הא ר' נחמיה…", ופירש רש"י כי חותלות של גרוגרות ותמרים הם "כלי של כפות תמרים ועושין כעין סלים". ובבית יוסף (7) הביא את דברי הכל בו שכתב שדין זה במהותו מתיר אפילו להפקיע גופן של חותלות [כלומר לסתור אותן], מפני שמעשה הסתירה מוגדר "כמו ששובר אגוז או שקדים בשביל האוכל שבהם".

 

ה. סיכום שיטות הראשונים ופסק הלכה

סיכום שיטות הראשונים הובאו בטור ובבית יוסף סי' שי"ד (7) סע' א'. עיין היטב בדבריהם.

• פסק ההלכה בדין בנין וסתירה בכלים – שולחן ערוך ורמ"א סי' שי"ד סע' א' עד "ובלבד שלא יכוון לנקבה" (8). בביאור דברי הרמ"א עיין בביאור הלכה שם ד"ה שאינה.

וראה במשנ"ב ס"ק ז' שהביא את שיטת הגר"א הסובר כי אין בנין וסתירה בכלים כלל.

• פסק ההלכה בדין עשיית פתח בכלים – שולחן ערוך סעיף א' (8) "ובלבד שלא יכוון לנקבה" עד סוף הסעיף. וכן סעיף ו' (9). וראה במשנ"ב ס"ק כ"ג (9) בהיתר להוריד את מגופת החבית היות והיא לא חלק מהחבית.
• פסק ההלכה בדין כלים שטפלים למאכל – שולחן ערוך סי' שי"ד סע' ח (9) ומשנה ברורה שם. נידון דומה הדן בקריעת עור שעל פי החבית הביא הבית יוסף בסי' שי"ד סוף סע' א' (7) בשם התוספתא.

דין זה הובא להלכה במשנ"ב סי' שי"ד ס"ק כ"ה (9).

• סיכום – מאמרו של הרב טובי (10).

 

– שיעור שני –

 

על מנת לעמוד על שיטות האחרונים בדינים הנוגעים למעשה, הנובעים מהגמרות והראשונים בדין בנין וסתירה בכלים. נשוב ונשנן תחילה את סיכום שיטות הראשונים ופסקי השו"ע והמשנה ברורה המובא בספר שירת הים (11).

 

א. פתיחת קופסאות ואריזות

עתה נבוא לדון האם בפתיחת קופסאות שימורים ובקבוקים יש איסור:

• עשיית כלי [שחיובו משום בונה, או מכה בפטיש] – על ידי פתיחת הפתח, הגורם לקופסה או לפקק הבקבוק להפוך מ"גולם" ל"כלי" הראוי לשימוש.
• מכה בפטיש – כאשר יעשה פתח יפה.
• סתירה – אם הכלי לאחר פתיחתו אינו משמש עוד ככלי אחסון.

כמו כן יש לתת את הדעת ולחלק בין: [א] קופסאות ואריזות שבדרך כלל נזרקות סמוך לפתיחתן.

[ב] אריזות אשר נזרקות עם סיום תכולתן, [ג] ואריזות המשמשות לשימוש נוסף.

החזון איש או"ח סימן נ"א ס"ק י"א (12) דן האם יש איסור בפתיחתם של "קופסאות של שמן ושל דגים" בשבת, והכריע כי "משום סתירת כלי ליכא כאן שאין סותר כלל שהפתיחה תיקון וסתום מכל צד לאו כלי הוא". כלומר, לכאורה אין איסור משום סתירת כלים בכלי שהיה סגור קודם מכל צדדיו, מאחר והוא עדיין לא מוגדר ככלי ולכן אין איסור בסתירתו. אולם בהמשך דבריו כתב: "וכשעושה לו פתח נעשה כלי" רוצה לומר שכאשר מדובר באריזות שעתידין להשתמש בהם שימוש נוסף יש בכך איסור משום בנין בכלים, וכן כתב בשמירת שבת פרק ט' סע' ב' (16).

יתר על כן, החזון איש כתב שגם כאשר מדובר בכלי שזורקו מיד "יש לאסור משום גזירה דלמא יכוין לשם פתח.. והרבה בני אדם דעתם על הקופסה לשמש בה להניח בה בורית או מסמרים…ועוד שאין מתחשבין בכוונתו", ולאור הנ"ל אסר לפתוח גם קופסאות שהדרך לזורקם מיד בגמר השימוש.

וראה בהרחבה את דברי האגרות משה  (12)-(13) ומסקנתו בסוף דבריו "נמצא לדינא שאלו הקענס וכהאי גוונא שאר מיני אוכלין שנעשו רק בשביל אלו המונחים שם וגם ידוע שאחר שלוקחין משם האוכלין זורקין אותם לאשפה יש להתיר לכו"ע לשוברם ולקורעם מטעם השו"ע שדמי לשובר אגוזים שכתב בחותלות".

בספר שמירת שבת כהלכתה פרק ט' סע' ג' (16) הביא את שתי הדעות, וראה בהערה בשם הגרש"ז אויערבך שהתיר פתיחת אריזות וקופסאות כאלו מאחר והם נחשבות ככלי רעוע (מוסתקי) שבו גם לדעות האוסרות לא נאמר איסור בנין וסתירה בכלים.

ובספר חזון עובדיה חלק ה' סע' ט"ז (19) גם הביא את שתי הדעות והכריע להקל, ודחה את סברת החזון איש, שחשש כי אנשים ישתמשו בקופסאות אלו שימוש עתידי, בכך ש"יש לנו לומר שזה היה במקומות שהיו עניים מאוד אבל במקומות אלו אנן סהדי שרוב הקופסאות האלו ככולם נשלכים לאשפה מיד", יעויין בדבריו שם בהרחבה.  .

 

ב. פתיחת פקקים מסוגים שונים

פקק כתר [של בקבוקי בירה] – החזון איש (12) שם ד"ה ולהסיר כתב "ולהסיר המגופה הקטנה הנעשה מטס כפוף שסותמין בה את הבקבוקים … דינו כהתזת מגופת החבית ומותר שאינה חיבור… דזהו בכלל דין אין סתירה בכלים כדין ומפקיע וחותך" ובסוף דבריו הוסיף "דכיון דלבשה על הבקבוק כבר בטלה מתורת כלי, שעומדת לשבירה".

וראה בתשובותיו של הגרש"ז אויערבך במנחת שלמה (13) ד"ה בנוגע לפקק מהסוג השני, ובמה שדן בדברי החזון איש.

פקק הברגה מפח [המחובר לבקבוק על ידי טבעת הניתקת עם הפתיחה הראשונה] – הגרש"ז אויערבך בשו"ת מנחת שלמה (13-14) כתב: "ופשוט הדבר שאיסור גמור הוא לפתוח בו בראשונה בשבת.. כל זמן שהפקק מחובר לחלק התחתון אינו ראוי כלל לכסות בו בקבוק אחר כזה ונמצא דלא נעשה פקק אלא ע"י זה שחתך את הטבעת מהפקק". ובספר שמירת שבת כהלכתה פרק ט' סע' י"ח (18) הביא דבריו להלכה, והוסיף שבמקרה שלא פתח פקק כזה מערב שבת, ינקב את הפקק ואז יוכל לפותחו מאחר ובטל ממנו שם כלי.

ברם הגר"ע יוסף בשו"ת יחוה דעת (15) חלק על דברי הגרש"ז מכמה פנים:

[א] מפני ש"נמצא רוב הפוסקים סוברים שגם כלי שלם מותר לשבור בשבת כדי ליטול ממנו מאכל וקרוב לומר שגם השולחן ערוך אילו ראה דברי הפוסקים הנ"ל היה פוסק להקל אפילו שלא במוסתקי".

[ב] אפילו לדעת השולחן ערוך שאוסר לשבור כלי שלם , בנידון דידן יהיה מותר מאחר שהמכסה הוצמד מלכתחילה על מנת שיפרידו אותו מהטבעת לכשיפתחו את הפקק ואין זה סותר כלי של קיימא כלל.

[ג] "שאף לפני הידוק המכסה במכונה היה עליו תורת כלי וגם בהיותו משמש מכסה לבקבוק יש עליו תורת כלי ואם כן אין כאן תיקון כלי כלל".

פקק הברגה מפלסטיק [המחובר לבקבוק על ידי טבעת הניתקת עם הפתיחה הראשונה] – במנחת שלמה (14) כתב שפתיחת פקק הברגה מפלסטיק מותרת, הואיל וכבר לפני הפתיחה ניכר כי אלו הם שני חלקים נפרדים, והפקק נחשב ככלי עוד לפני ניתוקו מהטבעת התחתונה.

 

ג. פסקי הלכות וסיכומי דינים בנדון פתיחת קופסאות, בקבוקים וכיוצא בזה בשבת ויום טוב

• שמירת שבת כהלכתה (16)-(18).
• חזון עובדיה (19).
• משנת השבת (20).
• שירת הים (21).