ברכות השחר

א. חובת אמירת ברכות השחר הוזכרה בגמרא במסכת ברכות (1) "כי שמע קול תרנגולא לימא ברוך אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה. כי פתח עיניה לימא ברוך פוקח עורים. כי תריץ ויתיב לימא ברוך מתיר אסורים. כי לביש לימא ברוך מלביש ערומים. כי זקיף לימא ברוך זוקף כפופים. כי נחית לארעא לימא ברוך רוקע הארץ על המים. כי מסגי לימא ברוך המכין מצעדי גבר. כי סיים מסאניה לימא ברוך שעשה לי כל צרכי. כי אסר המייניה לימא ברוך אוזר ישראל בגבורה. כי פריס סודרא על רישיה לימא ברוך עוטר ישראל בתפארה. כי משי אפיה לימא ברוך המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי ויהי רצון מלפניך וכו'".

ברכות נוספות הוזכרו בגמרא במסכת מנחות (2א) "תניא היה ר"מ אומר חייב אדם לברך שלש ברכות בכל יום אלו הן שעשאני ישראל,  שלא עשאני אשה, שלא עשאני בור"

והנה מלשון הגמרא (1) ומדברי התוספות במסכת ברכות (ד"ה כי פריס) נראה שניתן לכנות ולדמות ברכות אלו לברכות הנהנין, משום שרק על מי שנהנה מוטלת החובה לברך, וכשם שאדם שאינו נהנה מאכילת פרי אינו יכול לברך "בורא פרי העץ" כך אינו רשאי לברך "פוקח עיוורים" אם לא פקח את עיניו. כמו כן יש לדייק זאת מהצורך לסמוך את הברכה להנאה, ככל ברכות הנהנין, ולקמן יבואר הענין בהרחבה.

ברכת "הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ" – מקור תקנתה ומנהג אמירתה

ב. הטור (2ב) כתב בהלכות ברכות השחר: "עוד ברכה אחת יש בסידורי אשכנז, ברוך אתה.. הנותן ליעף כח". וכתב על כך הבית יוסף: "מאחר שלא נזכרה בתלמוד איני יודע איך היה רשות לשום אדם לתקנה", ולכן נקט להלכה כדברי האגור שלא לאמרה.

אולם הב"ח (3א) הרחיב בדבריו לקיים מנהג האומרים ברכה זו, היות ולקדמונים היתה גירסא בגמרא בברכות שבה הוזכרה ברכה זו, וכמו כן נסמך על הסמ"ג שהחשיב ברכה זו במנין ברכות השחר, וכיון ש"המנהג פשוט מקדמונינו ומאבותינו לאומרה, אין רשות לשום גדול בדורו לגעור בשום אדם שלא לאומרה" [להלכה, יבואר לקמן (6א) שנחלקו מרן השולחן ערוך והרמ"א להלכה במנהג זה, ומכל מקום כיום, מנהג הספרדים לברך ברכה זו כמובא בילקוט יוסף (7ד) סע'  טז].

ברכות השחר – בבית או בבית הכנסת

ג. מסוגיית הגמרא לא מוכח שיש קשר בין אמירת ברכות השחר לסדר תפילת שחרית, אולם במשך הזמן נתקבל המנהג לברכן בבית הכנסת, כמובא בדברי הרמב"ן (3ב) "נהגו לסדר סדר ברכות של שחרית בבית הכנסת".

בביאור דבריו נראה על פי דברי הטור (4א) שכתב שני טעמים לתקנה לומר את ברכות השחר בבית כנסת: "ולפי שאין הידיים נקיות. וגם מפני שרבים עמי הארץ שאינם יודעים אותן, תרנו שיסדרום בבית הכנסת".

טעם נוסף לאמירת ברכות השחר בבית הכנסת מצאנו בספר סדר היום (4ב) "שהמקום בביתו אינו כל כך נקי וטהור לסדר כמה ברכות זו אחר זו. ועוד, שאין שם כוונתו כל כך נקיה, כי הוא טרוד משנתו או דמיונות אחרים. כמו בבית הכנסת שאימת שכינה ואימת עם קדוש עליו".

לעומת זאת, דעת הרמב"ם (4ג) כי מנהג העם "לברך ברכות אלו בבית הכנסת, וטעות היא, ואין ראוי לעשות כן".

גדר חיוב ברכות השחר – ברכות השבח או ברכות הנהנין

ד. מהכרעת הרמב"ם שכתב (4ג) "וכל ברכה מהן שלא נתחייב בה אינו מברך אותה" ומכך שהכריע לא לברכן אלא בסמוך להנאה (ולא בבית הכנסת), משמע שברכות השחר הן כברכות הנהנין. וכך מוכח מלשון הטור(5א) שנימק את אמירת ברכות השחר בדברי הגמרא (ברכות לה, ב) "כל הנהנה מן העולם הזה בלא הרכה כאילו מעל".

מאידך, הרמב"ן (3ב) כתב במפורש: "סדר ברכות הללו של שחרית ברכות שבח הן על נוהג העולם", ולפי דעתו, זהו הסבר מנהג העולם לברכן בבית הכנסת.

מדברי הרא"ש (5ב) נראה שבברכות השחר קיים שילוב של נהנין ושבח: מחד כתב "כל הנך ברכות שהן להנאתו, אם אין נהנה מהם אינו מברך אותם", ומאידך המשיך וכתב "אבל ברכה של הודאה ושבח יכול לברך אחר כן", דהיינו שיסוד ה"נהנין" גורם לכך שרק מי שנהנה מברך, ויסוד ה"שבח" מאפשר לברכן בבית הכנסת ולא בצמוד להנאה.

גם מתבאר בדברי ה"פרי חדש" (5ג) שברכות השחר יחודיות בכך שהן שמורכבות מ"שבח" ו"הנאה" כאחד: "דווקא בהני ברכות השחר דאיכא תרתי, דהוי ברכת הודאה, ותו דהני ברכות כולם הוא נהנה מהם והוה כברכות הנהנין".

גדר חיוב ברכות השחר – הכרעת השולחן ערוך והרמ"א

ה. מפסקי ההלכה של מרן השולחן ערוך נראה, שאינו מכריע בין השבח לנהנין, אלא משלב ביניהם כדעת הרא"ש. בסימן מ"ו סעיף ב' (6א) פסק השו"ע את מנהג העולם "נהגו לסדרם בבית הכנסת", דהיינו כברכת השבח.

לעומת זאת, בסעיף ח' (7א) פסק "כל הברכות האלו אם לא נתחייב באחת מהן, אומר אותה ברכה בלא הזכרת השם", דהיינו כברכת הנהנין [וראה בספר שביבי אש (7ה) בנדון "ערבות" בברכות השחר, ובדבריו בביאור שיטת מרן השו"ע]

הרמ"א (7א) פסק כשיטות שברכות השחר כברכות השבח, ולכן מברך אף אם לא התחייב בהם "דאין הברכה דווקא על עצמו, אלא מברכין שהקב"ה ברא צרכי העולם, וכן המנהג ואין לשנות" [ובמגן אברהם (7ב) יישב לפי שיטת  הרמ"א את משמעות דברי הגמרא שהן ברכות הנהנין].

הלכה למעשה: המנהג כיום, שהאשכנזים נוהגים כדברי הרמ"א, ומברכים ברכות השחר בבית הכנסת, אפילו כשלא נתחייב בהם. ואף הספרדים שלכאורה היו אמורים לנהוג כשולחן ערוך, נוהגים כמנהג האשכנזים, מכיון שהאר"י הקדוש ז"ל הורה לנהוג כשיטת הרמ"א, ובעקבותיו פסקו כן ה"כף החיים" (7ג) וה"ילקוט יוסף" (7ד).

זמן ברכות השחר

 ו. נחלקו הפוסקים עד מתי ניתן לברך ברכות השחר.

ולכאורה גם מחלוקת זו תלויה בנידון דלעיל: אם זמנן כל היום, הן כברכות השבח כי שבח שייך בכל היום.

אבל אם הוגבלה בזמן, על כרחך שהן כברכות הנהנין, משום שצריך לברך סמוך להנאתו.

דעת ה"מאמר מרדכי" וה"נהר שלום" – המובאים במשנה ברורה (8א) – שזמנה כל היום, וגם אדם שהתעורר בשעות הצהרים יכול לברך ברכות השחר. בביאור הלכה (8א) נימק את שיטתם משום שלדעתם ברכות השחר הן כברכות השבח, ושבח שייך בכל שעות היום. ודעת הגר"א ספרו "מעשה רב" שאפשר לברכן אפילו בלילה עד שהולך לישון.

לעומתם ה"דרך החיים" (הובא ב"ביאור הלכה" שם) סבר שזמנן דווקא בבוקר בסמוך להנאת האדם בקימתו מן המיטה, כדין ברכות הנהנין.

להלכה, כתב במשנה ברורה (8א) שלכתחילה צריך לזהר שלא לאחר הברכות יותר מארבע שעות על היום". אך בדיעבד, אם עבר הזמן, יכול לברך "עד חצות", כדין תפילה. והמקל מחצות ואילך אין למחות בידו [ומפני שעיקר הדין יש להקדים ולברכן, פסק הגרש"ז אויערבך (8ג) שאדם המאחר לבית הכנסת, יאמר ברכות השחר קודם התפילה, אף על פי שיצטרך לדלג משום כך בפסוקי דזמרה. אך בספר תפילה כהלכתה (13) סע' סז) כתב בשם הגרי"ש אלישיב והגר"י קמינצקי, שרשאי לדלג על אמירת ברכות השחר [פרט לברכות על נט"י, אלקי נשמה וברכות התורה] כדי להספיק להתפלל תפילת שמונה עשרה עם הציבור].

בשו"ת אור לציון (8ב) כתב שלמנהג בני ספרד, תחילת זמנן של ברכות השחר הוא מחצות הלילה. ואפילו בדעתו לישון אחר כך, יכול לברכן, אלא אם כן חושש שכשיקום ישכח לברך, יכול להמתין לבוקר ולברכן.

סיכום, ונדונים הלכתיים נוספים התלויים בהגדרת "ברכות השחר – "שבח" או "נהנין", ראה במאמר "התפילה כמפגש, מן המקורות ועד להלכה למעשה" (9א).

חיוב נשים בברכות

ז. במשנה במסכת ברכות מובא כי נשים חייבות בתפילה. ובגמרא נתבאר טעם הדבר: "דרחמי נינהו" – תפילה היא "בקשת רחמים" המיועדת גם לנשים. ויש לברר האם נשים חייבות בברכות השחר כחלק מחיובן בתפילה שהיא "רחמי", או שאמירת הברכות מוגבלת בזמן, ולכן דינן כמצות עשה שהזמן גרמא, שהן פטורות מלקיימן.

ובספר רץ כצבי (10-11) דן בזה בהרחבה, ועי' בדבריו שחקר האם ברכות השחר הן מדין התפילה או מהלכות ברכות.

סיכום דיני ברכות השחר

ח. ראה בספרו של רבי יצחק פוקס "תפילה כהלכתה" (12)-(13) בנדון ברכות השחר בעמידה או בישיבה (סע'  מט); המנהג לברך בציבור בקול רם (סע' נ)

ברכות השחר במצבים שונים: קם משנתו באמצע הלילה; מי שלא ישן כל הלילה (סע' סה-סז).