א. במסכת ברכות (1) נאמר: "הרואה חמה בתקופתה מברך עושה בראשית" [ועי' בשערי תשובה על השו"ע (3) סוף סק"ג שהוא השמטת סופר וצריך לומר 'עושה מעשה בראשית']. ופירש רש"י: "בתקופתה – מקום שהיא חוזרת שם לתחילת היקפה, היא שעת תליית המאורות, ומאז התחילה להקיף ולשמש".

וראה בדברי רש"י ובאנציקלופדיה תלמודית (1), ביאור דברי הגמרא מדוע מברכים ברכה זו פעם בכ"ח שנה בתקופת ניסן בתחילת ליל רביעי – שכן כל 'תקופה' מתאחרת משנה לשנה בשלושים שעות, דהיינו יום ורבע, לפי החשבון של שלש מאות וששים וחמשה ורבע יום לשנת החמה. ונמצא ש'תקופת ניסן' נופלת בתחילת הלילה לסוף ארבע שנים, שאז מתאחרת ה'תקופה' בחמשה ימים שלמים [והוא הנקרא 'מחזור קטן' של שמש], ולסוף עשרים ושמונה שנים חוזרת התקופה לתחילת אותו יום בשבוע כמו שהיתה בתחילת תלייתה ברקיע, היינו תחילת ליל רביעי [והוא הנקרא ראש 'מחזור גדול'].

וביתר ביאור, ראה במבוא לספר 'אוצר הזמנים – תקופת החמה וברכתה' (2) שיצא לאור השנה [מונסי, תשס"ט] לקראת ברכת החמה [ובמה שכתב בתחילת דבריו כי "חביבותה ויחודיותה של ברכה זו, נובעים מכך שהיא מחדירה את אמונה בבריאת העולם בששת ימי בראשית, על ידי בורא עולם יחיד ומיוחד החי לעד וקיים לנצח". ועי"ש בהערה (5) ביחס האסטרונומיה המודרנית להבנת גרמי השמים לעומת הבנת חז"ל].

והנה מצאנו שנחלקו הפוסקים בכמה עניינים מהותיים בדיני ברכת החמה, ונבוא לדון בדבריהם.

*  *  *

זמן הברכה – מחלוקת הפוסקים האם מברכים בשם ומלכות לאחר ג' שעות זמניות ועד חצות

ב. דין ברכת החמה נפסק בשו"ע (3) וכתב שם המג"א (ס"ק ה) לדייק מדברי השו"ע שמברך "כשרואה את החמה בבוקר", דהיינו "מיד בהנץ החמה". והביא שהמהר"יל צוה להכריז בערב "שלמחר יזהר כל אדם לברך כשרואה הנץ החמה". וסיים המג"א: "ונראה לי דאם לא בירך עד אחר ג' שעות לא יברך, שכבר עברה ממקום הזה" [שבו נתלתה ברקיע בבריאת העולם].

אולם רבי יחזקאל סגל לנדא [רבה של פראג, בעל שו"ת נודע ביהודה] כתב בהגהותיו 'דגול מרבבה' על דברי המג"א, שזמן הברכה הוא כל היום [והלשון 'בוקר' הוא רק ענין של זריזות] ועל כל פנים עד חצות יברך בשם ומלכות. וסיים: "וכן עשיתי הלכה למעשה בשנת תקמ"ה שלא זרחה השמש עד שעה קודם חצות, ובירכתי בשם ומלכות".

וראה עוד בענין זה, בשערי תשובה על השו"ע סי' רכ"ט ריש סק"ג (3). והמשנה ברורה (3) כתב בסק"ח: "לכתחילה מצוותה מיד להקדים מה דאפשר [וטוב לברך אותה ברוב עם – ענין זה יבואר להלן] ובדיעבד עד ג' שעות על היום. אבל הרבה אחרונים [עי' בשער הציון] הסכימו דיוכל לברך בשעת הדחק עד חצות, והיינו אפילו בשם ומלכות".

ביום מעונן – מה הדין כאשר לא רואים את גוף השמש

ג. בדיני קידוש לבנה נפסק ברמ"א (4)  שאין לקדש את החודש אלא "בלילה בעת שהלבנה זורחת ונהנין מאורה". וכתב המשנה ברורה בסק"ג: "ונהנין מאורה – דהיינו בעת שזריחתה ניכרת ע"ג קרקע. ואם נתכסה הלבנה בעבים, אם העב דק וקלוש שנראית הלבנה ממנו ונהנה בה מברך, ואם הענן עב אינו מברך". ומעתה יש לדון האם גם ביום מעונן, שאין "הנאה" מאור החמה, אינו מברך את הברכה, כדין קידוש לבנה.

ובשו"ת פנים מאירות [(4); שחיבר רבי מאיר איזנשטט 'מהר"ם א"ש' – נולד בשנת ה"א ת"ל 1670 בפולין ונפטר באוסטריה בשנת ה"א תק"ד 1744] חידש שרשאי לברך ברכת החמה בשם ומלכות "אף שעננים מכסים השמש", כי בש"ס מבואר טעם ברכה זו משום שהחמה באה בנקודה בתחילת בריאתה, ואם כן ראוי לברך. ומה שנקטו בגמרא "הרואה" חמה, לאו דווקא גוף השמש, אלא הרואה אור השמש המאירה ביום ונהנה ממנה ביום שנתלתה במרכז הראשון, צריך לברך עושה מעשה בראשית" [והוא מדגיש את ההבדל בין קידוש לבנה לברכת החמה: "ולא דמי לברכת הלבנה דלא מברכינן אם נתכסה בעננים, כי הטעם מפורש בירושלמי שאין מברכים על אור לבנה עד שיהיה אור שלה מתוק ואדום נהנה ממנה, משא"כ בברכת החמה עיקרה על שזכינו לראות השמש בנקודה הראשונה בשעה שנתלו המאורות"].

ומסיים הפנים מאירות: "וכן אירע בניסן שנת תפ"ט, שהיינו מצפים לברך ברכה והיו עננים ולא נראה גוף השמש, והוראתי לברך עכ"פ בלא שם ומלכות, וסמכתי על הראב"ד שכתב שכל ברכות שבפרק הרואה מברכים בלא שם ומלכות, אבל לדינא נראה לי לברך אף בשם ומלכות".

אולם רבים מהפוסקים נחלקו עליו, ובהם: רבי שלמה קלוגר בהגהות חכמה שלמה על השו"ע (4), רבי אברהם דוד, אב"ד בוטשאטש, מחבר ה'אשל אברהם' על השו"ע (4). ועי' בשערי תשובה (3) שכתב "שהרוצה לסמוך ולברך בשם ומלכות ימתין עד חצות [והיינו כדעת הדגול מרבבה הנ"ל] ואין לו לברך בלא שם ומלכות כלל בבוקר, שיש לחוש דלהראב"ד יצא בזה ושוב הברכה היא לבטלה. משא"כ אם אינו מברך בבוקר כלל, שפיר מברך אחר כך בשם ומלכות כמו שאר הברכות. ומי שחושש להמג"א [הנ"ל – שזמן ברכת החמה רק עד ג' שעות], כשמגיע סמוך לג' שעות על היום ועדיין היא מכוסה בעננים יש לו לברך בלא שם ומלכות, כדברי בפנים מאירות [וראה בדברי החכמת שלמה במה שכתב כי דין ברכת החמה כקידוש לבנה "וכמו דבלבנה אין מברכים רק בראיה, כן הכי נמי בחמה"].

ומדברי המשנה ברורה (3) נראה שהכריע להלכה כדעת החתם סופר (5) "דאם היתה מכוסה בעבים אך נראית רושמה מבין העבים מברכין, אבל כשלא נתראה כלל לא נראה לברך".

חיוב נשים וסומא בברכת החמה

ד.  לענין קידוש לבנה כתב המשנה ברורה (4) בהלכות ראש חודש: "נשים פטורות מלקדש הלבנה דהוי מ"ע שהזמן גרמא. ואף דכל מ"ע שהזמן גרמא נוהגות הנשים שמקיימות ומברכות עליהן, מכל מקום מצוה זו אין צריכין לקיימה משום דהם גרמו פגם הלבנה. וסומא חייב בקידוש הלבנה כי ברכה זו נתקנה על חידוש העולם, וגם הוא נהנה ע"י שאחרים רואין ומוליכין אותו על הדרך ודומה ליוצר המאורות, כן כתבו האחרונים" [מהרש"ל – עי' בביאור הלכה].

ואמנם בשו"ת חתם סופר (5) תמה מדוע לא נהגו הנשים לברך ברכת החמה, שהרי הטעם שנתבאר במשנה ברורה [שמקורו בדברי השל"ה המובא במג"א] שייך רק לענין קידוש לבנה, ולא בברכת החמה. ולמעשה נקט החתם סופר "ומכל מקום מה דנהוג נהוג, ומה דלא נהוג הבו דלא לוסיף עלה, ועדיין צ"ע". תלמידו המובהק של החתם סופר, מהר"ם שיק, הוסיף על דברי רבו (5) שהטעם שאין נשים מברכות ברכת החמה הוא "כיון שהוא תלוי בחישוב תקופות ומזלות שלמדו חז"ל המצוה מהפסוק ושמרתם וכו' כי הוא חכמתם ובינתכם, ואין חכמה לאשה, וגם אינה שייכת במצות הלימוד ד"ושמרתם" היא משנה" [וראה במהר"ם שיק טעם מדוע אין מברכים 'שהחיינו' כאשר זוכים לברך את ברכת החמה].

*  *  *

ה. מהלך נפלא בביאור המחלוקות הנ"ל, כתב בספר ביכורי ארץ [(6); מאת רבי אברהם טוקר, ירושלים תשל"ג] על פי מה שיש לחקור בעיקר גדר ברכת החמה, האם היא ברכת הראיה [ואף שבכל ברכות הראיה מברך פעם אחת בשלושים יום, היינו שבכך הראיה היא "מחודשת", אבל בברכת החמה, הראיה "מחודשת" רק פעם אחת בכ"ח שנה], או ברכת הודאה ושבח שזכינו לראות את גבורתו וחזרת היצירה לתחילת מעשה בראשית [ויסוד זה נתמך בדברי המהרש"ל שסומא מברך על קידוש לבנה כי הברכה היא "שבח והודאה"]. ולפי זה ביאר את מחלוקת הפוסקים האם מברכים בשם ומלכות לאחר ג' שעות זמניות ועד חצות, את המחלוקת בדין ברכה ביום המעונן, וכן את המחלוקת האם נשים חייבות בברכת החמה [וראה בדברי רבי בן ציון אבא שאול, ראש ישיבת פורת יוסף, בשו"ת אור לציון (7) שנקט בפשטות שנשים מחוייבות בברכת החמה לפי שהיא ברכת שבח והודאה לבורא עולם יוצר המאורות, עי' בדבריו].

ו. אימתי מברכים – עם הנץ החמה, או ברוב עם לאחר שיוצאים מבית הכנסת. ראה בספר אוצר הזמנים [(7); בפרק ב סע' ג] דברי הפוסקים בזה.

ועוד הביא [שם סע' ד] דברי הפוסקים בדין ראה את השמש ולא בירך – ושוב ראה בשנית, האם רשאי לברך, ובהערה (47) דברי שו"ת בצל החכמה, שלכתחילה אין היחיד צריך לברך אחרי שראה החמה, אלא מותר להמתין עד שיברכו הציבור ויברך עמהם, משום שהיא "ברכת השבח, שגם אם עיקר זמן ברכתה כשיראנה פעם ראשונה ביום התקופה, מותר להשהותה לאומרה אחר כך בציבור" [ולכאורה הדבר תלוי במבואר לעיל מהו גדר ברכת החמה].

*  *  *

דיני ברכת החמה – בן איש חי (8).

אסופת הלכות ומנהגים בדיני ברכת החמה – הרב מרדכי גנוט בלוח דבר בעתו תשס"ט  (9-8).