א. במשנה במסכת ברכות (1) נד, א) נאמר: "ועל הרעמים ועל הרוחות ועל הברקים אומר, ברוך שכוחו וגבורתו מלא עולם". ואף שבלשון המשנה לא הוזכר שצריך לברך את הברכות בשם ומלכות, כתבו התוספות (שם ד"ה הרואה) שיש לברך על ברקים ורעמים בשם ומלכות "וכן כתב רבינו שמשון מקוצי כי הר"י היה רגיל לברך על הברקים ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שכוחו וגבורתו מלא עולם, וכן פירש ר"י" [ועי' בשו"ת יחוה דעת (6) שהביא שיש שנהגו לא לברך בשם ומלכות, מכיון שלא בקיאים בשיעור "תוך כדי דיבור" שצריך לומר את הברכה בסמיכות לראיית הברקים ושמיעת הרעמים, ודחה מנהג זה, וכתב שהעיקר לברך בשם ומלכות כפי פרטי הדינים שיבוארו להלן]. והמשנה ברורה (3) סי' רכז ס"ק ז) הביא את ביאור הברכה: "ברוך הנותן כח להטבע להראות כח יוצר בראשית כדי שייראו מלפניו".
ועוד נאמר במשנה (1) "על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות אומר ברוך עושה בראשית". והקשו בגמרא (1) נט, א): "אטו כל הני דאמרן עד השתא לאו מעשה בראשית נינהו, והכתיב ברקים למטר עשה". ותירץ אביי: "כרוך ותני", ופירש רש"י: "בכולהו ברוך עושה בראשית וברוך שכוחו מלא עולם, ועל כולם שתי ברכות הללו". ורבא אמר: "התם [ברקים ורעמים] מברך תרתי, ברוך שכוחו מלא עולם ועושה מעשה בראשית, הכא [על ההרים] עושה מעשה בראשית איכא, שכוחו מלא עולם ליכא" [שאינם במקום אחד, אלא כל אחד ואחד במקומו, רש"י]. ומבואר בדברי רש"י, כי לפי רבא מברך הן על ראיית ברק בלבד, והן על שמיעת רעם בלבד, את שתי הברכות ['עושה מעשה בראשית' ו'שכוחו וגבורתו מלא עולם'].
אולם ניתן להבין את דברי רבא, שיכול לברך על ברק או על רעם איזה ברכה שירצה, דהיינו או ברכת עושה מעשה בראשית או ברכת שכוחו וגבורתו מלא עולם [על כל אחד מהם]. וכן פירש הרי"ף (2) והרא"ש (2) "הי מינייהו בעי מצי אמר". וכן פסקו הרמב"ם (2) והשו"ע (3) סי' רכז סע' ב) "על הברקים ועל הרעמים מברך בא"י אמ"ה שכוחו וגבורתו מלא עולם, ואם רצה מברך בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית". וצ"ב במה נחלקו.
ב. בירושלמי (2) מובא בדין ברכת הברקים והרעמים "דיו פעם אחת ביום". וביארו את הדברים: "אם בטרודין, פעם אחת ביום, אם במפסיקין, מברך בכל פעם ופעם". וכתב הרא"ש (2) "פירוש טרודין, שלא נתפזרו העבים בינתיים. מפסיקין, שנתפזרו העבים, מברך בכל פעם ופעם". ומבואר בדברי הירושלמי, שכל זמן שלא נתפזרו העננים, נפטר בברכת אחת, וצ"ב מהו שיעור פיזור העננים.
עוד מובא בירושלמי (2) "היה יושב בבית הכסא, אם יכול לצאת ולברך בתוך כדי דיבור, יֵצֶא [ויברך]". ודין זה הובא להלכה ברא"ש (2) ובשו"ע (3) סי' רכז סע' ג) "היה יושב בבית הכסא ושמע קול רעם או ראה ברק, אם יכול לצאת ולברך תוך כדי דבור יצא, ואם לאו, לא יצא". והקשה בספר ביכורי ארץ (4) רבי אברהם טוקר, ירושלים תשל"ג) מדוע לא מצינו הלכה זו בשאר ברכות ודברים שבקדושה.
וכתב בביאור הדברים, שיש לבאר את גדר הברכות על ברקים ורעמים בשני אופנים: [א] חיוב על הגברא לברך על מעשה הבריאה בראייתו או בשמיעתו. והחידוש שמצריך ברכה בכל פעם אינו בבריאה מתחדשת, אלא בראייתו או בשמיעתו המחודשים. [ב] חיוב הברכה על חידוש דבר שהיה במעשה בראשית אשר חוזר ומתחדש, והמחייב בברכה הוא בגוף הדבר המתחדש. ועל פי זה יש לבאר את שיטת רש"י והראב"ד שיש לברך הן על ראיית ברק בלבד והן על שמיעת רעם בלבד את שתי הברכות, כי צריך ב' ברכות על ב' הדברים הנ"ל. ברם לדעת הר"יף, הרא"ש והרמב"ם, שיכול לברך על ברק או על רעם איזה ברכה שירצה [או מעשה בראשית או שכוחו וגבורתו], עיקר חיוב הברכה על עצם מעשה הבריאה הוא על חידוש דבר שהיה במעשה בראשית וחוזר ומתחדש, ועל כן יכול לברך איזה ברכה שירצה.
ועל פי שיטה זו מובן מדוע רק על ברכת ברקים ורעמים אם יכול לצאת ולברך תוך כדי דבור יֵצֶא ויברך, היות וחיוב הברכה הוא על חידוש דבר שהיה במעשה בראשית וחוזר ומתחדש, ועל כן חיוב הברכה הוא רק בתוך כדי דיבור על ראיית התחדשות הבריאה, וממילא כל שלא בירך על ההתחדשות בשעתה, אינו מברך יותר.
דיני ברכת הברקים והרעמים
ג. כאמור לעיל, בשו"ע (3) סי' רכז סע' ב) "על הברקים ועל הרעמים מברך בא"י אמ"ה שכוחו וגבורתו מלא עולם, ואם רצה מברך בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית". וכתב המשנה ברורה (3) סי' רכז ס"ק ה) "והעולם נוהגים לברך על הברקים עושה מעשה בראשית, ועל הרעמים שכחו וגבורתו. וכן מסתבר, שע"י הרעם נראה גבורתו של הקב"ה יותר מבברק. אמנם באמת שייך כל אחת מהברכות על שניהם, ועל כן אם שמע ברק ורעם כאחד, מברך ברכה אחת, דהיינו עושה מעשה בראשית על שניהם, ואם בירך שכוחו וגבורתו מלא עולם גם כן יוצא". ועוד כתב המשנ"ב:
- ואם לא היו תכופים זה אחר זה – מברך תחלה על הברק [שהוא מתראה תחלה לעין האדם] עושה מעשה בראשית, ואחר כך על הרעם שכוחו וגבורתו מלא עולם. ואם לא ראה את הברק ושמע קול הרעם ובירך עליו שכוחו וגבורתו מלא עולם או שבירך עושה מעשה בראשית, ואחר כך ראה ברק – מברך עליו גם כן עושה מעשה בראשית", עכ"ד.
ובספר שלמי תודה (6)-(7) דן רבי בן ציון פלמן [רב ביהמ"ד נחלת משה, בני ברק] בכמה ספקות בברכת ברקים ורעמים:
- היודע מילדותו שעל ברק מברכים עושה מעשה בראשית ועל רעם שכוחו וגבורתו מלא עולם, וראה ברק ושמע רעם כאחד ובירך עושה מעשה בראשית וכיוון על הברק, וחשב שאחרי זה כשישמע רעם יברך שכוחו וגבורתו מלא עולם, ואח"כ נודע לו שיצא על שניהם בברכת עושה מעשה בראשית שבירך, האם יברך על הרעם שיבוא אחר כך.
- שמע רעש וסבור היה שזה רעם ובירך, ונתברר שאין זה רעם, אך בתוך כדי דיבור היה רעם, האם יצא ידי חובה.
- ראה ברק והמתין מלברך עליו עד אחר שמיעת הרעם, ונשמע הרעם לאחר כדי דיבור – מה יברך.
- ראה את הבזק אור הברק ולא את מראה הברק עצמו – בספר הליכות שלמה (5) הערה לט) מובא בשם הגרש"ז אויערבך, שיברך "מפני שגם ע"י האור הזה האדם מתרגש ורואה בכך מעין מעשה בראשית".
וראה סיכום הדינים בספר פסקי תשובה (8) ובמה שנתבאר שם בדיני ברכת הברק והרעם באמצע תפילה או לימוד תורה [ובספר שלמי תודה (7) הביא מעשה מהגר"א בזה, עי"ש], ובנדון הרואה ברק או שומע רעם וידיו אינם נקיות.
ד. הפסקה המחייבת ברכה חדשה
לעיל הובאו דברי הירושלמי (2) שכל זמן שלא נתפזרו העננים, נפטר בברכה אחת, אשר נפסקו בשו"ע (3) סי' רכז סע' ב). וכתב המשנה ברורה (3) סי' רכז ס"ק ח) "ודווקא היכא דהשמים נטהרו וזכו לגמרי בין ברק לברק, ואח"כ נתקדרו השמים בעבים ושמע עוד קול רעם וברק, צריך לברך מחדש עליהם, דהוי מלתא חדתא. אבל היכא שנתפזרו העבים ע"י הרוח, אחד הנה ואחד הנה, ועדיין מעונן הרקיע, אז נפטר הכל ע"י ברכה הראשונה, ואין צריך לחזור ולברך מחדש". וראה בספר שלמי תודה (7) במה שדן האם כשבירך על ברקים ורעמים ונסע לעיר אחרת שבה היו השמים נקיים, ואחר כך חזר לעירו ושם לא היה שינוי מהבוקר, צריך לברך שנית.
עוד כתב המשנה ברורה (3) סי' רכז ס"ק ח) "ומשמע בירושלמי (2) דדווקא באותו יום אבל ביום אחר, בכל גוונא צריך לחזור ולברך". ורבי חיים נאה, דן בספרו קצות השלחן (5) האם הטעם לכך נובע משום שהשֵינה נחשבת הפסק המחייב ברכה חדשה, ואם כן יש לעיין מה דין הישן ביום או הניעור כל הלילה לענין ברכה על ברקים ורעמים, יעו' בדבריו. ובספר הליכות שלמה (5) כתב, כי שיעור "יום אחר", היינו היום והלילה שלאחריו, והוסיף, שגם הקם משנתו ועדיין לא עלה עמוד השחר, יברך "דקימה אחר שינת הלילה נחשבת בעיני האדם ליום חדש".
דיני ברכת עושה מעשה בראשית על ימים ונהרות הרים וגבעות
ה. במשנה במסכת ברכות (1) נאמר: "על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות אומר ברוך עושה בראשית, רבי יהודה אומר הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול, בזמן שרואהו לפרקים". ופרטי דיני ברכות אלו נפסקו בשו"ע (3) סימן רכח) ועי"ש במשנה ברורה שכתב "דכל הברכות האלו אינן אלא כשרואה אותן משלשים יום לשלשים יום". ומבואר בשו"ע כי "הים הגדול" הוא "הים שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים". ברם המשנ"ב הביא שהאחרונים חלקו על השו"ע ולדעתם "ים אוקינוס" הוא "הים הגדול".
ובספר הליכות שלמה (5) כתב, שאם ראה את הים או ההרים שמברכים עליהם, ועבר מן המקום ושוב אינו רואם, כל זמן שהתפעלותו נמשכת, מברך, וכן הרואה את הים בלילה, אם מתפעל מראייתו, מברך, ואם לא, לא יברך. ועוד כתב, שאם ראה את הים ובתוך שלושים יום ראה ים אחר, כגון שראה את הים התיכון ולאחריו את ים הכינרת, מברך שנית [והוסיף בהערה, שעל ים המלח אין מברכים, כיון שאינו ממעשה בראשית, אלא נוצר לאחר זמן].
סיכום דיני הברכה על ראיית הים התיכון, האוקיינוסים, ים הכנרת וים המלח – פסקי תשובות (9).
מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ (תהלים קד, כד)
