סוגית הגמרא

א. במשנה במסכת חולין (1)  נאמר כי בשר עוף אינו נאכל עם גבינה, ומבואר כי האיסור הוא לאכול בשר בחלב ביחד. והשאלה היא, האם לאחר אכילת בשר מותר לאכול מייד מאכלי חלב [כי האיסור הוא רק באכילתם ביחד], או שיש צורך להמתין בין אכילת בשר וגבינה, או לעשות פעולות אחרות כמו הדחה [נקיון הידים] וקינוח [הפה].

בנדון זה דנו בסוגיית הגמרא, ובתחילה הובא: "תנא אגרא חמוה דרבי אבא, עוף וגבינה נאכלין באפיקורן [רש"י: דרך הפקר, שאינו נזהר בהם, כדמפרש] בלא נטילת ידים ובלא קינוח הפה". ומסופר כי "רב יצחק בריה דרב משרשיא איקלע לבי רב אשי, אייתו ליה גבינה אכל, אייתו ליה בשרא אכל ולא משא ידיה".  ועל כך הקשו: "והא תני אגרא חמוה דרבי אבא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן, עוף וגבינה אין, בשר וגבינה לא" [ומשמע שיש איסור גם באכילת בשר לאחר גבינה]. ותירצו שיש הבדל בין אכילה ביום [שיכול לראות אם נדבק בידיו משהו מהבשר או החלב, ולכן איסור לאוכלם אחד לאחר השני] לבין אכילה בלילה.

ובהמשך הסוגיא (1) קה, א) "בעא מיניה רב אסי מרבי יוחנן כמה ישהה בין בשר לגבינה [פרש"י: משמע שאכל בשר ורוצה לאכול גבינה]. אמר ליה ולא כלום". אך לאחר מכן מובא: "אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה, [אכל] גבינה מותר לאכול בשר". ומסופר על מר עוקבא שהעיד על אביו שאם היה אוכל בשר, לא היה אוכל גבינה עד למחרת באותה שעה, אך מר עוקבא עצמו היה ממתין לאחר אכילת בשר מלאכול חלב עד הסעודה הבאה.

ב. שיעור ההמתנה בין אכילת בשר לאכילת גבינה

בדברי התוספות בסוגיא מצינו ב' חידושים:

[א] בד"ה עוף הקשו תוס', מה שאלה הגמרא על רב יצחק בריה דרב משרשיא שאכל גבינה ולאחריה בשר ללא שנטל ביניהם את ידיו לנקיון, מדברי אגרא חמוה דרבי אבא, והרי יש לחלק [כפי שהגמרא עצמה חילקה  לאחר מכן] בין אכילת בשר לאחר גבינה שמותרת, וכך נהג רב יצחק בריה דרב משרשיא, ובין אכילת גבינה לאחר בשר שיש להפריד ביניהם. ומכח קושיא זו ייסדו רבנו תם ובעל הלכות גדולות "דאכל בשר אסור לאכול גבינה היינו בלא נטילה וקינוח, אבל בנטילה וקינוח שרי [ללא כל המתנה]. אכל גבינה מותר לאכול בשר אף בלא נטילה וקינוח. ומר עוקבא דלא אכיל עד סעודה אחריתי היינו בלא נטילה וקינוח, אי נמי מחמיר על עצמו היה".

[ב] בד"ה לסעודתא חידשו התוס', כי שיעור ההמתנה בין אכילת בשר לחלב אינו נקבע בזמן, אלא בסיום הסעודה הראשונה. ולכן סעודה חלבית הנאכלת מייד לאחר סילוק השלחן וברכת המזון מהסעודה הבשרית, נחשבת כסעודה אחרת שנהג בה מר עוקבא היתר.

אמנם הרי"ף (הובא בבית יוסף (3)) והרא"ש (2) והרמב"ם (2) פירשו את דברי מר עוקבא "אנא בהא סעודתא הוא דלא אכילנא לסעודתא אחריתא אכילנא", שהכוונה לזמן הממוצע בין סעודת אחת לסעודה אחרת, וכתב הרא"ש (2) "דהיינו מזמן סעודת הבקר עד זמן סעודת הערב, ופחות משיעור זה אין לאכול גבינה אחר בשר". ולדעת הרמב"ם (2) שיעור ההמתנה "כדי שיעור סעודה אחרת" הוא "כמו שש שעות". וגם מפורש בדבריהם שאין היתר לאכול גבינה לאחר בשר על ידי נטילה וקינוח ללא המתנת זמן [כפי שנקטו רבנו תם והבה"ג], וכמו שכתב הרא"ש: "ונהגו העולם שלא לאכול גבינה אחר בשר ואפילו אחר עוף, ואין לשנות המנהג", יעו' בטור ובבית יוסף (3).

להלכה פסק השו"ע (4) סע' א) כדעת הרמב"ם: "אכל בשר אפילו של חיה ועוף לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה שש שעות" [ודו"ק בלשון המחבר ששינה מלשון הרמב"ם שכתב "כמו שש שעות", ויעו' בזה להלן]. והרמ"א הביא את דעת רבנו תם והבה"ג: שאין צריכין להמתין שש שעות, רק מיד אם סלק ובירך ברכת המזון מותר על ידי קינוח והדחה". והוסיף: "והמנהג הפשוט במדינות אלו להמתין אחר אכילת הבשר שעה אחת ואוכלין אחר כך גבינה [וכתב הט"ז (4) ס"ק ב) בביאור מנהג זה שהוא "פשרה" במחלוקת הראשונים הנ"ל], מיהו צריכים לברך גם כן ברכת המזון אחר הבשר, דאז הוי כסעודה אחרת דמותר לאכול לדברי המקילין". אך סיים למעשה: "ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה, וכן נכון לעשות".

וכתב ט"ז (ס"ק ב) "בבני תורה ראוי למחות ולגעור בהם שלא יקילו פחות משש שעות, והש"ך (ס"ק ח) הביא את דברי המהרש"ל "כן ראוי לעשות לכל מי שיש בו ריח תורה".

• מנהג הקהילות [בגרמניה והולנד] להסתפק בהמתנה של שלוש שעות ואפילו של שעה אחת – ראה בספר בירורי חיים (10) רבי חיים שלום סגל, בני ברק תשס"ד), ואדמו"ר ממונקאטש בחיבורו דרכי תשובה (6) ס"ק ו) נתבאר המקור ההלכתי למנהג זה [וכתב שם כי יש להמתין שש שעות שלמות ולא שש שעות זמניות, וזהו שלא כדעת הפרי חדש (5)]. ועי' במש"כ בענין מנהג זה בספר הכשרות [(12) רבי יצחק פוקס, ירושלים תשס"ב) סע' לא ובהערות שם בשם הגרש"ז אויערבך].
• המקור למנהג להמתין חמש שעות ומשהו – בקובץ מוריה (7) נשאל הגרש"ז אויערבך על מנהג זה, והצביע על דברי הרמב"ם (2) "והוא כמו שש שעות", כמקור הקולא להמתין שש ומשהו, ומשמע מדברי הרמב"ם שאין להמתין לרוב שעה שישית, אלא ל"משהו" ממנה. וראה במה שהוסיף בענין מנהג זה בספר בירורי חיים (10), ובמה שהביא בספר הכשרות (12) הערה עו) מדברי הגרי"ש אלישיב וכן מדברי הגר"ע יוסף שכתב להקל למי שמתארח אצל קרובים ואם לא יתכבד במאכל חלבי שהכינו עבורו בטורח ועמל יעלב בעל הבית, להמתין פחות משש שעות שלמות.

ג. טעם איסור אכילת גבינה אחר בשר

רש"י בחולין (1) קה, א ד"ה אסור) כתב: "דבשר מוציא שומן והוא נדבק בפה ומאריך בטעמו". ואילו הרמב"ם (2) כתב טעם אחר: "מפני הבשר של בין השיניים שאינו סר בקינוח". וכתב הטור (3) נפקא מינה בין הטעמים:

[א] מצא בשר בין השיניים לאחר שש שעות – לפי רש"י צריך להסירו. אך לפי הרמב"ם אינו צריך להסירו.

[ב] לעס בשר [ולא אכלו] – לפי רש"י אינו צריך להמתין, היות ולא אכל וממילא אין שומן. אולם לפי הרמב"ם צריך להמתין מפני הבשר שבין השיניים. וסיים הטור: "וטוב לאחוז בחומרי שני הטעמים". וכן פסק בשו"ע (4) סע' א) יעו"ש בביאור הגר"א (ס"ק ג). ובחידושי רעק"א (ס"ק ב) דייק מלשון הרמ"א שדווקא לאחר אכילת בשר צריך להמתין שש שעות, אבל לאחר לעיסה, מכיון שיש המתירים לגמרי, אין צריך להמתין שש שעות.

ואם גם לאחר שהמתין שש שעות מצא בשר בין שיניו, פסק הרמ"א (4) סע' א) שצריך להסירו וגם לקנח ולהדיח פיו.

• האם צריך להמתין לאחר בליעת כדורי ויטמינים בשריים – בשו"ת אגרות משה (6) כתב כי הן לדעת רש"י והן לדעת הרמב"ם הנ"ל בהסבר הטעם להמתנה בין אכילת בשר וחלב, אין לאסור בנדון זה, יעו' בדבריו. וכן דעת הגר"ש ואזנר בשו"ת שבט הלוי (6). ובספר הכשרות (13) סע' מו) הביא את הוראת האגרות משה [מפי השמועה] שמכל מקום אין לבלוע כדורים אלו ממש עם חלב לפי "שמכוער הדבר".

ד. כיצד משערים את זמן ההמתנה בין אכילת בשר וחלב

• מסוף אכילת הבשר או מסוף הסעודה הבשרית – דגול מרבבה המובא בדרכי תשובה (6) ס"ק ד).
• ספק אם כבר עבר זמן ההמתנה – נחלקו בזה הפוסקים, עי' דרכי תשובה (6) ס"ק ה), ובספר הכשרות (12) סע' לג).
• ישן לאחר הסעודה הבשרית – בשו"ת תשובות והנהגות (7) סימן תלא) הביא הגר"מ שטרנבוך [ראב"ד בד"צ העדה החרדית בירושלים] בשם האדמו"ר מטשעכנוב, כי שיעור זמן המתנת שש שעות לאחר אכילת בשר הוא מחמת הזמן הנצרך לעיכול הבשר. ולכן מכיון שהשינה גורמת לעיכול מהיר יותר של הבשר, לא צריך להמתין שש שעות אם ישן לאחר סעודה בשרית. והביא עובדא מהחתם סופר שגם סבר כן בתחילה, והכין לעצמו חלב לקפה לשתות בבוקר [לאחר שקם משנתו] ונשפך, ומזה הבין שאין הדין כן, ולכן פסק מאז ש"לא פלוג", ותמיד צריך להמתין שש שעות [ועי"ש במה שדן היאך שינה הוראתו על פי סימנים ד"לא בשמים היא"].

וראה במה שהביא בספר בירורי חיים (10) מנהגו של האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג בזה, ובספר הכשרות (12) הערה עז).

ה. פרטים בדיני ההמתנה בין הבשר וחלב

• שיעור זמן ההמתנה בין אכילת בשר וחלב [וכן להיפך] לחולים וקטנים – דעת הגר"ע יוסף בספרו יחוה דעת (11) כי ניתן להקל לילדים קטנים, וכן לצורך חולי קצת או ליולדת בתוך שלושים, בהמתנת שעה אחת [ומכל שכן שאין צריך להמתין לאחר אכילת גבינה כדי לאכול בשר, אלא די בקינוח והדחת הפה ובנטילת ידים בלבד]. ומכל מקום נכון לחנך ילדים שנה לפני הגיעם לגיל בר מצוה או בת מצוה, להמתין שש שעות. ובשו"ת תשובות והנהגות (7) סימן תלה) הביא מדברי החכמת אדם שהקל לחולה ולקטן להמתין שעה אחת בלבד, אך מגיל חמש או שש ראוי להתחיל לחנכו להמתין עד ג' שעות, ומגיל תשע או עשר ראוי לחנכו בהמתנת שש שעות. וראה

סיכום הדעות בענין המתנת קטנים בין אכילת בשר וחלב – ספר הקטן והלכותיו (8) רבי ברוך רקובסקי, ירושלים תשס"ד) ובספר הכשרות (13(סע' מד-מה).

• אכילת תבשיל של חלב אחר תבשיל של בשר [וכן להיפך] – ראה פרטי הדינים בזה בשו"ע ורמ"א (5) סע' ג). וראה בספר הכשרות (12) בדיני אכילת מאכלי חלב לאחר אכילת מאכלי פרווה שבושלו בסיר בשרי.
• בירך על מאכלי חלב ונזכר שעדיין לא עבר זמן ההמתנה מאכילת הבשר – האם רשאי לטעום כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה, יעו' בספר הכשרות (13) סע' מג).
• • •

ו. אכילת בשר אחר מאכלי חלב

בסוגיית הגמרא בחולין (1) נאמר במפורש: "אמר רב חסדא אכל גבינה מותר לאכול בשר", וכן פסק המחבר בשו"ע (4) סע' ב) אבל בתנאים הבאים המתבארים בסוגיא:

[א] "ובלבד שיעיין ידיו שלא יהא שום דבר מהגבינה נדבק בהם, ואם הוא בלילה שאינו יכול לעיין אותם היטב צריך לרחצם. [ב] וצריך לקנח פיו [והקינוח הוא שילעוס פת ויקנח בו פיו יפה, וכן בכל דבר שירצה חוץ מקימחא ותמרי וירקא לפי שהם נדבקים בחניכין ואין מקנחים יפה]. [ג]  ואחר כך ידיח פיו במים או ביין". וסיים השו"ע: "במה דברים אמורים בבשר בהמה וחיה, אבל אם בא לאכול בשר עוף אחר גבינה, אינו צריך לא קינוח ולא נטילה".

אולם הרמ"א כתב: "ויש מחמירין אפילו בבשר אחר גבינה". ובביאור הגר"א (ס"ק יא) ציין מקור לדבריו בזוהר הקדוש המובא בבית יוסף (3), וכדעת מהר"ם מרוטנבורג המובא במרדכי ובהגהות אשרי (2) ובבית יוסף (3). ובשו"ת יחוה דעת (11) הביא מדברי הפוסקים שכתבו שאין ראיה מדברי הזוהר לאסור אכילת גבינה אחר בשר, והעלה להלכה להתיר אכילת גבינה אחר בשר לאחר נקיון ידיו והדחת פיו וקינוח יפה בפת, ללא כל המתנה ביניהם, וכן מנהג ירושלים. אמנם יש הנוהגים להחמיר על עצמם לשהות שעה אחר בין גבינה לבשר [וסיים שם, כי מי שאין לו מנהג בזה, או שחשב שחייב להמתין מעיקר הדין ולכן נהג להחמיר, מותר לו לבטל מנהגו ולאכול בשר אחר גבינה מיד, אפילו בלי התרה]. ועי' בספר בירורי חיים (10) שהביא את המנהגים השונים בענין זה, ואת המקור למנהג הנפוץ להמתין  חצי שעה בין חלב לבשר. וראה סיכום הדעות והמנהגים בספר הכשרות (13) סע' מז-מח).

• שיעור ההמתנה לאחר אכילת גבינה קשה – כתב הרמ"א (5) סע' ג) "נוהגין שכל שהגבינה קשה אין אוכלין אחריה אפילו בשר עוף, כמו בגבינה אחר בשר. ויש מקילין, ואין למחות רק שיעשו קנוח והדחה ונטילת ידים, מיהו טוב להחמיר", ועי"ש בט"ז ובש"ך. ובנדון גבינות צהובות ומלוחות בזמנינו, יעו' במה שכתבו בקיצור שו"ע הלכות בשר וחלב (7), הגרש"ז אויערבך המובא בקובץ מוריה (7), ובשבט הלוי (7). וראה סיכום בספר הכשרות (13) סע' מט-נ).
• זמן ההמתנה לאחר אכילת 'פיצה' – ראה פסק הגרי"ש אלישיב בקובץ תשובות (7).
• • •

ז. מנהגי אכילת מאכלי חלב בחג השבועות

ברמ"א (8) באר היטב ומשנה ברורה (8) הובאו הטעמים השונים למנהג, ובפסקי תשובות (9) ס"ק יא) ציין את המנהגים השונים אימתי הזמן הראוי לאכול את מאכלי החלב בחג [בלילה או ביום].

• האם אפשר להקל בחג השבועות בזמן ההמתנה בין בשר וחלב יותר מכל השנה – המשנה ברורה (8) ס"ק יז) כתב בשם הפרי מגדים: "יש ליזהר בענין מאכלי בשר וחלב בכל מה שנזהרין בכל השנה המבואר ביו"ד סי' פ"ח ופ"ט ושלא לצאת שכרם בהפסדם". אולם בספר נועם אלימלך כתב: "וגם אנחנו בחג השבועות התירו לנו חז"ל שלא להמתין אחר גבינה השיעור כמו בשאר ימות השנה". ועי' בספר בירורי חיים (9) ובפסקי תשובות (9) במה שדנו בכוונת הנועם אלימלך, ובמה שדנו במנהג המקילים בחג השבועות בזמן ההמתנה בין בשר וחלב הלכה למעשה.