א. דם שנמצא בביצה – אסור באכילה מדאורייתא או מדרבנן

במשנה במסכת כריתות (1א) מפורש שאין חיוב על אכילת דם ביצים, ובסוגיא שם נתבאר הלימוד לדין זה.

מאידך גיסא, במסכת חולין (1ב) הובאה ברייתא ובה דיני ביצים, ובהם: "נמצא עליה קורט דם זורק את הדם ואוכל את השאר, אמר רבי ירמיה והוא שנמצא על קשר שלה. תני דוסתאי אבוה דר' אפטוריקי, לא שנו אלא שנמצא על חלבון שלה, אבל נמצא על חלמון שלה, אפילו ביצה אסורה, מאי טעמא דשדא תכלא בכולה. אמר ליה רב גביהה מבי כתיל לרב אשי איפכא תני תנא קמיה דאביי, ואביי הוא דתרצה ניהליה הכי". ומבואר איפוא, כי יש איסור באכילת דם ביצים, ובאופנים מסוימים אף נאסרת כל הביצה [תלוי היכן נמצא].

תוספות על אתר (ד"ה והוא) תירץ: "ויש לומר דמדרבנן החמירו בדם ביצים, גזירה אטו דם עוף שהביצה בא ממנו. ומדאורייתא שרי אע"פ שהאפרוח נוצר משם, דהיינו על קשר שלה. ואע"ג דהוי אפרוח לבסוף, השתא מיהא לא הוו מין בשר, שאין כאן עדיין בשר כלל". ועוד תירץ: "דם שעל הקשר אסור מן התורה דחשיב מין בשר, כיון שהאפרוח נוצר ממנו. והא דשרי במסכת כריתות דם ביצים, היינו כשאין דם בקשר אלא במקום אחר. שמאותו דם אין האפרוח נוצר, ולא חשיב מין בשר. ומצוי הוא פעמים רבות אפילו לאלתר סמוך ללידת הביצה, ואותו דם אינו בא מחמת נשיכת תרנגול לתרנגולת".

מדברי הרמב"ם (2א) "אבל ביצת העוף טהור שהתחיל האפרוח להתרקם בה ואכלה, מכין אותו מכת מרדות", משמע שבכל מקרה דם ביצים אסור מדרבנן. אבל הרשב"א כתב (2ב) כי הדם הוא תחילת ריקום האפרוח ונאסר מדאורייתא, וכן נקט הטור (2ג) – וראה בבית יוסף (שם) שיטות הפוסקים בזה.

מרן השולחן ערוך (3א) פסק: "דם ביצים אם ידוע שהוא מרוקם האפרוח, חייבים עליו", משמע מדאורייתא.

והנה בדברי הגמרא בחולין (1ב) נתבארו חילוקי דינים, מהו המקום שבו נמצא הדם האוסר את כל הביצה, שנדודנו בהרחבה בדברי רבותינו הראשונים. ולהלכה הכריע בשולחן ערוך (3א) "נמצא עליה קורט דם זורק את הדם ואוכל את השאר והוא שנמצא בחלבון, אבל אם נמצא בחלמון כל הביצה אסורה". הרמ"א (שם) הביא מחלוקת בדין זה, וסיים: "ומזה נתפשט המנהג במדינות אלו לאסור כל ביצה שיש בה דם, ואין מחלקים בין חלמון לחלבון. ובמקום דנוהגים להקל לזרוק הדם ולהתיר הביצה, במקום דמותר צריך ליטול כדי קליפה עם הדם כשזורקו.

בכף החיים (3ב) הביא את המנהגים בעדות המזרח, כדעת מרן השולחן ערוך שהקיל, או להחמיר כדעת הרמ"א.

ב. החובה לבדוק ביצים

בהגהות מיימוניות (4א) התיר לקחת מנכרי עיסה שנילושה בביצים "דהא ליכא ריעותא, ועוד דסומכים על רוב ביצים. ומטעם זה אין חוששים לשמא היה בהם דם, דרוב ביצים אין להם דם, ומעשים בכל יום שאוכלים ביצים צלויות אף שאי אפשר לבדקם". וכשרוצים לטגנם או לעשות מהם תבשיל  מחמירים לבדקם, אך לאחר שנתבשלו מותר לאוכלם אף בלא בדיקה. דין זה הובא בדברי הרא"ש (4ב), וכתב בדברי חמודות: "ואע"פ שרוב ביצים אין להם דם, ואפילו אותם שיש בהם דם, יש לפעמים במקום שאינו אוסר הביצה. מכל מקום מאחר  שקצת מצוי בהן, נהגו לכתחילה שלא לאכלן ביום בלי בדיקה. וכן כשטורפים אותם בתבשיל נוהגים לבדוק לכתחילה, מיהו בדיעבד אין לחוש אם לא בדקם. וכן כשהן מבושלות קשות שאי אפשר לבודקם, וכן בלילה אוכלים ביצים לכתחילה בלא בדיקה, דהולכים אחר הרוב". וכן נפסק בשולחן ערוך (4ג) "מותר לאכול ביצים צלויות, אף על פי שאינם יכולות ליבדק". והוסיף הרמ"א: "וכן אין צריך לבדוק הביצים אם יש בהם דם, דסומכים על רוב ביצים שאין בהם דם, ומכל מקום נהגו להחמיר כשעושים מאכל עם ביצים ביום, שרואים בהם אם יש בהם דם".

בשער המצוות (4ד) הביא מהרח"ו כי רבו האר"י ז"ל "פעמים שהיה גומעה כשהיה צלויה, בלתי שישגיח בתוכה, אם יש בה דם או לא, ולא היה חושש לסברת המחמירים. וטעמו, שהוא ספק ספיקא בדרבנן".  דברי האר"י ז"ל הובאו במחזיק ברכה (5א) ולאחר שדן בדבריו, הסיק כי "ודאי גם בביתו של הרב כשעושים תבשיל או מטגנים, היו רואים אם יש שם דם". והביא את דברי הכנסת הגדולה, כי "יש בני אדם שאינם אוכלים ביצים מבושלות אלא אם כן בדקום תחילה, שפותחים אותן ומריקים בקערה, ומחזירים אותן לקליפתן וסותמים הנקב וצולים אותן". אמנם בספר שולחן גבוה (5ב) תמה על חומרא זו וכתב "דהעושה כן אינו אלא מן המתמיהין".

בספר ארחות רבינו (5ג) כתב כי הקהלות יעקב היה בודק הביצים הקשות, אך החזון איש לא החמיר בזה.

ג. ביצים 'מוזרות' ['ספנא מארעא'] -שלא נוצרו מזכר

בדברי הגמרא (1ב) נתבאר כי "ביצים מוזרות נפש יפה תאכלם", ופירש רש"י: "ביצים מוזרות, שאינן של זכר ואין אפרוח קלוט בהם לעולם. נפש יפה תאכלם, שאינו אסטניס ואין דעתו קצה בהם תאכלם, ואע"פ שישבה עליהם תרנגולת ימים רבים". במסכת ביצה (6א) נתבאר עניינן של הביצים המוזרות: "ההוא דאמר להו ביעי דדכרא למאן ביעי דדכרא למאן, יהבו ליה ביעי דספנא מארעא. אתא לקמיה דרבי אמי, אמר להו מקח טעות הוא". ופירש רש"י:  "דספנא מארעא, מתחממת בקרקע ויולדת ביצים ואותן ביצים אין מגדלות אפרוחים. ספנא, קולטת ביצים כשמתעפרת בקרקע, ובסמוך לקמן אמר כל היכא דאיכא זכר לא ספנא מארעא. כלומר, אינה קולטת ביצים מן הקרקע אלא מן הזכר, ואינו אלא לשון שפוני טמוני חול".

בדברי הגמרא לא מדובר על אכילת ביצים אלו כאשר נמצא בהם דם, אלא על עצם אכילתם למרות שהן "משוקצות". והנה בחידושי הרשב"א (6ב) כשסיים לכתוב את המסקנות בדיני מציאת דם בביצים, כתב: "והני מילי בביצה דלא ספנא מארעא, אבל ביצה דספנא מארעא לעולם מותרת. דכל שלא נולדה מזכר אינה מגדלת אפרוח, ואין זה דם ריקום". הרשב"א ביאר את דבריו בהרחבה בספרו תורת הבית הקצר (6ג), עיין שם.

הר"ן (6ד) נתקשה בפירוש רש"י בסוגיא שביצים מוזרות הן ביצים שאינם מזכר, שהרי בברייתא נאמר "נמצא עליה קורט דם אסורה", ו"בביצים דספנא מארעא ליכא ריקום". ולכן נקט כי "ספנא מארעא", לאו דווקא.   בתפארת יעקב (6ה) יישב את פירוש רש"י, שמדובר בביצים סתם שלא נודע טיבם, רק רוב ביצים מזכר. ועל כן אם אין בהם דם בהכרח שאינם של זכר, ועל כן "נפש היפה תאכלם". ואם נמצא בהם דם, דנים אותם כביצי זכר בהכרח.

ד. דין  הביצים בזמננו – האם הן ביצים דספנא מארעא

בשולחן ערוך (4ג) נפסק כי מותר לאכול ביצים מוזרות "ובלבד שיזרוק הדם". הפרי חדש (7א) כתב כי היינו דווקא כשהתרנגולים סגורים בלול ללא זכר עמהם, או כשאין תרנגול זכר במרחק ס' בתים, או שיש נהר מפסיק ואין גשר לעבור עליו – שאם לא כן, חוששים שהוא מזכר.

הפוסקים דנו בהרחבה, מה דינן של הביצים המצויות בימינו, אשר רובן אינן של זכר – האם גם הן מותרות כשנמצא בהן דם. האגרות משה (7ב) נקט כי מעיקר הדין ודאי ניתן לסמוך על רוב ביצים שאינם מזכר "אבל למעשה כיון דביצה לא נחשב לרובא דאינשי להפסד ככל [אם יזרקנה], מן הראוי להחמיר אף שאין זה מדינא". בתוך דבריו הביא את מה שכתב בספר תפילה למשה, שאין לסמוך כאן על הרוב משום שלא שכיח שיהיה דם בביצים "דספנא מארעא", ואם כן אם מצא בה דם בהכרח שהוא מזכר. והאגרות משה נקט שאין בכך לערער את הרוב הגדול שאינם מזכר. אולם המנחת יצחק (8א) החמיר כדעת התפילה למשה. וראה עוד בתשובות והנהגות (8ב) שדן בדברי המנחת יצחק, ובסוף דבריו הכריע שאם "יש איזה ספק על המראה וכדו' יש להקל".

בספר דרכי הלכה (8ג) הביא טעמים נוספים מדוע יש להחמיר גם בדם הנמצא בביצים בזמנינו – כי חששו שתשתכח תורת דם ביצים, או שבכל זאת חששו למיעוט. אמנם בילקוט יוסף (9א) כתב כי יש להתיר "ביצי תנובה", משום שרובא דרובא שלהן "ספנא מארעא", אלא שיש לזרוק את הדם שנמצא בהן מחמת "מראית עין", אך אם לא זרקו ונתערב, הכל מותר.

ה. בירור המנהג לבשל ג' ביצים בדווקא

בספר אורחות הבית (10א) הביא את המנהג להקפיד לבשל דווקא ג' ביצים ביחד, כדי שאם ימצא דם באחת מן הביצים היא תתבטל ברוב. המקור למנהג זה הוא על פי דברי הרמ"א (יו"ד סי' סו סע' ד) כי ביצה שנמצא בה דם בטלה ברוב, ואינה אוסרת אחרות. הבן איש חי (9ב) הביא שיש מנהג להניח אפר במי הבישול בכדי שיתן טעם לפגם בבשר. אמנם בביצים שבזמנינו יתכן שאין חובה להחמיר בזה, כמבואר בספר דרכי הלכה (10ב).

ו. דיני דם ביצים – סיכום

בספר  שולחן כהלכתו (11) ובספר הכשרות (12,13) נתבארו פרטי דיני דם בביצים: הדם האוסר את הביצה • בדיקת ביצים קודם בישול, אפיה או טיגון – הנחיות מעשיות לאוכלי ביצים • המנהג להוציא את הביצים המבושלות מהסיר לאחר שהחום פחת משיעור "יד סולדת בו" • "ביצי תנובה" שנמצא בהן דם – דין הביצה, התבשיל שנמצאה בו והכלים שבהן בושלה או טוגנה.