הגדרת אילן וירק

לדיני ברכות וערלה

א. במסכת ברכות (1) נקבע שמברכים בורא פרי העץ רק "היכא דכי שקלת ליה לפירי איתיה לגווזא והדר מפיק". אבל "היכא דכי שקלת ליה לפירי ליתיה לגווזא, דהדר מפיק, לא מברכינן עליה בורא פרי האדמה אלא בורא פרי העץ". ונחלקו הראשונים בפירוש "גווזא" – האם הכוונה לשורשים שנשארים ואינם מתכלים, או לגזע או לענפים.

• רש"י פירש: "גווזא, הענף של העץ". וכן מבואר בדברי המרדכי (1) בשם תשובת הגאונים, שכתב: "כל אילן דיבש בסיתווא וכלו גווזי וטרפי לגמרי בחורף, והדר פארי משרשיו, מברכים על פירותיו בורא פרי האדמה. וכל היכא דאי שקלי לפירא איתא לגווזא והדר מפיק פירא, זהו פרי העץ". ומבואר ש"גווזא" פירושו ענפים.
• הרא"ש (1) פירש, שכוונת הגמרא לומר ש"כל דבר שעושה פירות משנה לשנה נקרא עץ, אבל כל דבר שצריך לזורעו בכל שנה נקרא פרי הארץ". ולפי שיטתו, "גווזא" פירושו השורש הנמצא בתוך האדמה.
• התוספות (1) כתבו בשינוי לשון מהרא"ש: "שהרי דרך העץ להתקיים ימים רבים, וכי שקיל הפרי בשנה זו הדר אתי פרי באותו העץ עצמו". והנה לא מפורש בדבריהם מה כוונתם "שהעץ קיים", האם הכוונה לשורש שתחת האדמה, וכשיטת הרא"ש, או שכוונתם לגזע והענפים הנמצאים מעל האדמה.

ובספר פני השלחן (3) הביא שנחלקו האחרונים בכוונת התוספות: לדעת הב"ח, תוספות סברו כשיטת הרא"ש. אולם הדרישה, הרדב"ז והשל"ה פירשו, שכוונת התוספות לעיקרו של האילן, דהיינו הגזע שמעל האדמה. כלומר, אם השורש בלבד קיים אינו נקרא אילן אלא אם כן נשאר גם גזע מעל פני הקרקע.

בשו"ע (4) נפסק: "על תותים הגדלים בסנֵה מברך בורא פרי האדמה", והיינו אפילו כאשר השורשים נשארים משנה לשנה ורק הגזע מתחלף. וצ"ע האם זו הכרעה ודאית כהגדרה זו להלכה, או בתורת ספק, כדין המשנה (1) שאם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא ידי חובה, וראה במה שדן בזה בספר פני השלחן (12) אות ב.

והרמ"א כתב (4) כשיטת המרדכי בשם תשובת הגאונים: "דלא מקרי עץ אלא כשמוציא עליו מעצו, אבל מה שמוציא משורשיו לא מקרי עץ".

ג' שיטות הראשונים הנ"ל נמנו בדברי שו"ע הרב בסדר ברכות הנהנין (3). הראשונה, שיטת הרא"ש. השניה, שיטת תוספות. והשלישית, שיטת המרדכי – וכפי הוסברו בהרחבה בספר פני השלחן (3) ובקצרה שם (10).

וסיים בשו"ע הרב: "ויש לחוש לדבריהם לכתחילה לברך בורא פרי האדמה, ואם בירך בורא פרי העץ אף על פירות העץ שכלה כל העיקר וענפיו בחורף ולא נשאר אלא השורש, יצא בדיעבד".

ב. מלבד ג' שיטות אלו, מצינו בפוסקים הגדרות נוספות מה נקרא "אילן" לענין ברכה וערלה – וכפי שמפורש בדברי הריטב"א במסכת סוכה (1) שיש להשוות את דיני ברכות לדיני ערלה.

• בתוספתא (1) הוזכר בה כלל בדיני ערלה: "כל המוציא עליו מעיקרו הרי זה ירק, וכל שאין מוציא עליו מעיקרו הרי זה אילן", ודנו הפוסקים האם כלל זה נכון גם לקביעת ברכת בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה [וראה בספר פני השלחן (3) אות ב) במה שכתב בביאור דברי התוספתא].
• נטיעה המוציאה פרי בתוך השנה הראשונה ברכה על חצילים – בשו"ת הרדב"ז (5) האריך לדון בענין ערלה וברכה בחצילים [הנקראים בערבית בריאנג'אן] והביא שהכפתור ופרח חשש שהם בכלל אילן, ואסר לאוכלם משום ערלה מפני שהם גדלים על שיח, ודומים לאילן שהפירות והעלים אינם יוצאים ישר מהשורש כירק, אלא יש להם גזע וענפים רכים ועליהם צומחים הפירות והעלים, ואין צריך לזורעם.

וכתב הרדב"ז לדון על פי שיטות הראשונים הנ"ל, שלפי שיטת הרא"ש, דין החצילים כאילן גמור ואסור לאוכלם משום ערלה, כי הפירות גדלים רק בשנה הראשונה והשניה. אמנם לשיטות שאר הראשונים, שכל שהגזע והענפים אינם קיימים, לאו בכלל אילן הוא, הרי החצילים דינם כירק, ולכן כתב הרדב"ז: "ועל כן אני נזהר מהם, ומזהיר את הנשמעים אלי. אבל על אחרים איני אוסר אותם, לפי שלא נמצא האיסור באחד מן הפוסקים שאנחנו רגילים לסמוך עליהם. ותו, דיש להם על מה שיסמכו" [והיינו לשיטות הראשונים הנ"ל].

אולם בסוף התשובה הביא הרדב"ז היתר לענין ערלה וכתב הגדרה חדשה להחשיבם כירק, וז"ל: "כשעליתי לארץ ישראל ראיתי כולם נהגו בו היתר, משמע דפשיטא להו דהוי ודאי ירק, דאי הוא ספק הא קיימא לן ספק ערלה בא"י אסור. ונתחדש לי טעם אחר, שאין בכל מיני אילן שזורעים הגרעין ועושה פרי בתוך שנתו כזה, הלכך ירק הוא".

הבן איש חי בשו"ת רב פעלים (6) בתשובתו לענין ברכה על הפאפיה, הביא סימוכין להגדרה זו של הרדב"ז מהפוסקים שכתבו כן גם בשם התוספתא (1),  והביא שהרבה גדולים נהגו כן למעשה ולא חששו לערלה.

והחזון איש (7) ס"ק ג) העיר על הגדרה זו, שאמנם אין לה מקור מהגמרא אך יש לה מקור מהסבר דברי הירושלמי (2). וראה בביאור דבריו בספר פני השלחן (3) אות ג ס"ק ב).

• אילן שמהשנה הראשונה ואילך הולך ומתקלקל – הגדרה זו מבוארת בדברי האלשיך [הובא בספר פני השלחן (10)], מדוע חצילים אינם פרי אלא ירק: "לפי שכל אילן שעושה פירות בכל שנה, הולך ומשביח, וזה האילן של החצילים שנה ראשונה הוא טוב ומתוק, ובשנה השנית גורע מעט והוא מר קצת, ובשנה השלישית הוא מר הרבה שאינו ראוי לאכילה אלא על ידי הדחק, וזה מורה שהוא ירק".

החזון איש (7) הביא הגדרה זו, ולמעשה שינה קצת מהדברים: "ונראה לדינא דכל שהגרעין מגדל פירי בשנה ראשונה, וגם הגזע אין מתקיים יותר משלש שנים אין בו משום ערלה וכדברי אחרונים ז"ל [ומש"כ שהולך ומתקלקל אחר שנה, אין טעם זה עיקר, אלא העיקר שאין מתקיים שנים הרבה], ואף שפירותיו כעין פרי עץ ומוציא מן הגזע. וכן לענין ברכה, מברכים עליו בורא פרי האדמה". [ועוד כתב החזון איש (שם ד"ה ונראה דהגזע) סברא בכלל זה לענין ערלה: "כל שאין מתקיים עד אחר ערלה ואחר רבעי ודאי לאו אילן הוא, דאין סברא שיהא אילן שפירותיו לעולם אסורים"].

• אילן שגזעו וענפיו חלולים – בתשובת הרב פעלים (6) הביא בשם בעל הלכות קטנות טעם חדש להגדיר את החציל למין ירק "מפני שהעץ שלו חלול בפנים ואינו דומה לעץ אילנות, שאין הדרך להיות חלול בפנים". והרב פעלים הסכים עמו וכתב "ומסתברא דסימן זה אמת הוא" [וראה במש"כ על הגדרה זו בספר פני השלחן (11) אות ד].
• • •

ג. ממוצא הדברים דנו הפוסקים הלכה למעשה מהי הברכה ראויה על אילנות שגזעם כלה ושורשם קיים משנה לשנה, כגון בננות, תותי יער ושדה ואננס. ואמנם בננות הם ה"המאוזי"ש" שנזכרו בשו"ע (4) בסעיף ג', שברכתם בורא פרי האדמה. וראה בהרחבה בספר פני השלחן (12) בביאורו מדוע מברכים בורא פרי האדמה על בננות, אננס ותות שדה.

וכאמור, הדין של אילנות שגזעם קיים וענפיהם מתחלפים משנה לשנה נוגע לפאפיה וחצילים, עליהם דנו הרדב"ז (5) הרב פעלים (6) ובשו"ת יחוה דעת (8). ובספר כיצד מברכים (7) כתב שהסטייפלער לא אכל חצילים [מחשש ערלה]. וראה סיכום השיטות בזה בספר פני השלחן (11)-(12).

עוד דנו הפוסקים מה מברכים על אילנות ששורשיהם וענפיהם נשארים מעונה לעונה, אבל אינם גבוהים יותר משלושה טפחים, כגון אוכמניות, חמוציות ופרי הפטל. המשנה ברורה (4) ס"ק ג) הביא מדברי החיי אדם: "ופירות שגדלים על אילנות קטנות, אף שגובהם פחות מג' טפחים כמו יאגד"ש [אוכמניות] שחורים, דעת המג"א ועוד כמה אחרונים לברך עליהן בורא פרי העץ, אך העולם נוהגין לברך בורא פרי האדמה. ואפשר דטעמם דלא חשיבי כל כך פרי". ולמעשה, באגרות משה (4) סימן פה) הביא את דברי המשנה ברורה, וכתב שלא נהגו כדבריו, אלא מברכים בורא פרי העץ כדעת המג"א, ולכן הכריע האגרות משה: "במקום שלא ידוע המנהג, יש לברך בורא פרי העץ, וכן כשיש ספק אם גדלים על אילנות פחותים מג' טפחים או גבוהים יש לברך בכל מקום בורא פרי העץ".

ובספר פני השלחן (13) הביא מדברי הגרש"ז אויערבך שעל פרי החמוצית יש לברך בורא פרי האדמה, מפני שגדלים על אילן שגובהה פחות מג' טפחים, וכפי שצידד המשנה ברורה הנ"ל.

• הברכה על פירות הצומחים באילני סרק או באילנות שלא ניטעו לשם פרי – כגון סָבְּרֶס, צנוברים וערמונים.

בשו"ע (4) סע' ד) נפסק: "על פירות שמוציאים אילני סרק [מברכים] שהכל". אולם במשנה ברורה (4) ס"ק ה) כתב שמדובר בפירות גרועים שלא ניטעו למטרת אכילה, אבל על פירות טובים, אפילו אם צמחו על אילני סרק, מברכים בורא פרי העץ. וכפי שהביא בספר כיצד מברכים (7) מדברי הברכי יוסף, שעל סברס מברכים בורא פרי העץ, וכן צנוברים וערמונים [קלוייים] מברכים בורא פרי העץ. ועוד הביא הברכי יוסף שהאריז"ל היה מברך בורא פרי העץ על כל אילני סרק, אבל המשנה ברורה לא הזכירו.

• אכילת פרי העץ יחד עם פרי שיש ספק בברכתו – בספר כיצד מברכים (7) כתב, שאם בירך בורא פרי העץ על פרי, ותכנן בשעת הברכה לאכול אחר כך גם אחד מאותם פירות שיש לגביהם ספק אם ברכתם בורא פרי האדמה או בורא פרי העץ, אינו יכול לברך עליהם בורא פרי האדמה, כי יתכן שנפטרו בברכת העץ שבירך כבר.