נר חנוכה משמן של שביעית
א. הדלקת הנר בשמן של שביעית
בסוגיית הגמרא במסכת סוכה (1א) מבואר ההיתר ליהנות מפירות שביעית כאשר "הנאתו וביעורו שווה". ופירש רש"י (ד"ה שהנאתו) "כגון סיכה ושתיה והדלקת הנר". ההיתר להדליק נר שההנאה ממנו היא בזמן ביעורו, וכן מפורש בדברי המשנה (1ב) "שביעית ניתנה להדלקת הנר" [בספרא (1ג) נלמד דין זה מהכתוב "תהיה – אף להדלקת הנר]. וכן נפסק בדברי הרמב"ם (1ד) "פירות שביעית ניתנו לאכילה ולשתייה ולסיכה ולהדלקת הנר ולצביעה, מפי השמועה למדו תהיה אף להדלקת נר ולצבוע בה צבע". ועוד כתב: "להדלקת הנר כיצד, לא יתן השמן לתוך המדורה אלא מדליקו בנר". בערוך השלחן (2א) הביא את דברי הרמב"ם, וכתב: "דרש זה הוא בתורת כהנים, אבל בגמרא למדנו זה מ'לכם' דומיא ד'לאכלה' – כל שהנאתו וביעורו שווה מותר לעשותו בשביעית, והדלקה הנאתה וביעורה שווה". ויש להבין מדוע נצרך לימוד מפסוק להתיר הדלקת נר בשמן של שביעית, והרי לכאורה דין זה פשוט כי "הנאתו וביעורו שווים", וראה במה שביאר בזה בספר תורת הארץ (2ב).
ב. הדלקת נר חנוכה בשמן של שביעית
כפי שנתבאר לעיל, מותר להשתמש בשמן הקדוש בקדושת שביעית לצורך הדלקת נר. הפוסקים דנו האם גם ניתן להדליק בו נר חנוכה, או מכיוון שנאסרה הנאה מנר חנוכה, הרי שבהדלקת הנר עוברים על איסור הפסד פירות השביעית [דין זה מעשי בשנה השמינית, כי בשנה השביעית השמן המצוי הוא מהשנה השישית].
בהלכות חנוכה פסק השולחן ערוך (3) "ואפילו בליל שבת שבתוך חנוכה מותר להדליק בנר חנוכה השמנים שאסור להדליק בהם בשבת, לפי שאסור להשתמש בנר חנוכה בין בשבת בין בחול. ואפילו לבדוק מעות או למנותן לאורה אסור, ואפילו תשמיש של קדושה, כגון ללמוד לאורה, אסור, ויש מי שמתיר בתשמיש של קדושה [יעו"ש פרטי הדינים במשנה ברורה ובביאור הלכה]. ומאחר ואסור להשתמש לאורה, כתב הרידב"ז בהגהותיו על ספר פאת השולחן (4א) "אסור להדליק שמן של שביעית על נר חנוכה, דאסור להתשמש לאורה".
וכן כתב בשערי דעה (4ב) שמכיון שאסור להשתמש באור נרות החנוכה, "הוי ליה כעין ביטול מצות עשה ד'לאכלה', דילפינן מינה שלא הותר רק לצורך הנאת הגוף כל מין למה שעומד, מה שאין כן להשתמש בה בדבר שנאסר. ומבואר בהמשך דבריו, שאף לדעת הסוברים שמותר להשתמש לאורה, יש לאסור ההדלקה בשמן של שביעית, הואיל וצריך לשרוף את השמן שנשאר לאחר הדלקת הנרות "ורחמנא אמר לאכלה ולא לשריפה".
גם האמרי יושר (4ג) אסר להדליק נר חנוכה בשמן של שביעית, משום שאסור להשתמש לאורה "הו"ל הפסד פירות שביעית". אבל כתב כי לדעת הסוברים שמותר להשתמש לאור הנרות, אין לאסור הדלקה בשמן של שביעית, מכיוון שאינו עומד ודאי לשריפה "לא איכפת לן שאפשר לבוא לידי שריפה".
בתורת הארץ (5א) כתב שאין להדליק נר שלפני המת ונר יארצייט בשמן של שביעית, משום שהם לא עשויים להנאה. וכמו כן אסור להדליק נר חנוכה בשמן של שביעית, מחמת שאסור ליהנות לאורו. אך נר שבת ודאי מותר להדליק בשמן שביעית, כי כל הדלקתו נועדה ליהנות מאורו.
אולם בשו"ת מהר"ש (5ב) התיר להדליק נר חנוכה בשמן של שביעית, ואף למאן דאסר להשתמש לאורם של הנרות, כי איסור זה נועד להיכר שההדלקה היא לשם מצוה, או כי הדלקת הנרות היא "דומיא דמנורה בהיכל", אבל עכ"פ לא גרע הנאת הדלקה לצורך מצוה. ואף להפסד מותר השמן אין לחשוש, כי לאחר שדלק השמן כשיעור, רשאי ליהנות מהנותר. ואף אם יכבה תוך הזמן, אין זה הפסד, משום שההדלקה היתה בשמן שאינו עומד להתכבות.
ג. הדלקת נר חנוכה בשמן של שביעית – הכרעת הפוסקים
בכרם ציון (6א) פסק שאין להדליק נר חנוכה בשמן של שביעית. ובהערה הביא מדברי הגר"ע אלטשולר שהעיר על כך, שמאחר וכשיש שמש אין איסור הנאה מאור הנרות אף שנהנה גם משאר הנרות, כי יש היכר וגם אין זה ביזוי מצוה, לכן אין סברא לאסור להדליק נר חנוכה משמן של שביעית.
אולם הגרש"ז אויערבך השיב לו, שכבר כתב המגן אברהם שאסור לכתחילה להשתמש לאורם של הנרות, נמצא איפוא, שעיקר ההדלקה היא למצוה ולא להנאה, ואסור. סיבה נוספת לאסור, כי בהדלקה בשמן שביעית שצריך להנות ממנו, מוכיח שלצורכו מדליק ולא למצוה.
גם האור לציון (6ב) התיר להדליק נר חנוכה בשמן של שביעית, כי זו הדלקה לצורך ולא הוי הפסד.
בשו"ת שבט הלוי (6ג,7א) הביא את דברי האוסרים להדליק נר חנוכה בשמן שביעית, ודן בזה ממה שכתבו הפוסקים להתיר ליהנות מאור הנרות כשנמצא במרחק מהם, ואולי לא נחשב להפסד. וכמו כן, לצורך לימוד מותר לדעת הרבה פוסקים, וכן מותרת ההנאה שיושב באור ולא בחושך. ואולי כיוון שעיקר ההדלקה לצורך מצוה, שאר ההנאות בטלות. ועוד דן שם, שהרי דעת בעל המאור כי "מצוות דרבנן ליהנות ניתנו", ואם כן ההדלקה עצמה נחשבת להנאה. ומסקנתו: "מכל מקום להלכה כיוון דג' גדולי הוראה אסרו, אנו נמי נמשיך אבתרייהו, אע"פ שאין טעמם ברור לנו".
להשלמת היריעה, ראה בשו"ת משנת יוסף (7ב, 8) במה שנשא ונתן בנדון דידן.
ד. הדלקת נר חנוכה משמן 'ספיחים'
בשו"ת שבט הלוי (9א) הסתפק האם מותר להדליק נר חנוכה בשמן של 'ספיחים', כגון שמן בוטנים:
"(א) אם ספיחים הם רק איסור אכילה או גם איסור בהנאה. (ב) אם דבר האסור באכילה מותר לכתחילה לצורך מצוה, או לא. (ג) אם תמצי לומר שאין בזה אלא איסור אכילה, האם מותר לשורפם ולהדליקם כיון שאסורים לאכילה, ואם כן אינם בכלל לאכלה ולא לשריפה".
לענין הספק הראשון, הביא מדברי החזון איש, שאין הספיחים אסורים בהנאה.
לענין הספק השני, הביא מדברי השער אפרים שמותר להשתמש למצוה בדבר שאסור באכילה.
ולגבי הספק השלישי, האם מותר לשרוף ספיחים, מסקנתו שאף שאין ללקוט ספיחים לכתחילה, מכל מקום אם לקטם מותר להפסידם משום שממילא אחרי שחז"ל אסרום, הם ילכו לאיבוד. ולכן צריך לבערם מן העולם משום תקלה. וא"כ יש להסתפק האם יכול להדליק נר חנוכה שאין לחשוש לתקלה משום שהוא כזמן מועט, ואיסור השתמשות בספיחין אין כאן, משום שאסור ליהנות לאורו.
וראה במה שהביא בספר כרם אליעזר (9ב) מחלוקת הפוסקים, האם מותר לאבד ספיחים.
ה. הדלקת נר חנוכה בשמן של שביעית – הכרעת הפוסקים
ראה בדברי הגרש"ז אויערבך המובאים בספר הליכות שלמה (10)-(11), בהשגות הגר"ח קנייבסקי בספרו דרך אמונה (הובא בהערות שם), ובמה שיש ליישבם.
ו. הדליק נר חנוכה בשמן של שביעית – האם יצא ידי חובה
בכרם אליעזר (12) דן בשאלה זו מסוגיית הגמרא ודברי הפוסקים בנדון "מצוה הבאה בעבירה", ובמחלוקת האם במצוה דרבנן כמצות הדלקת נר חנוכה יש פסול "מצוה הבאה בעבירה".
וכן דן שם האם בעבירה דרבנן [דאולי שביעית בזמן הזה חיובה מדרבנן] נאמר דין "מצוה הבאה בעבירה".
וכמו כן, מה הדין בשוגג, אם לא ידע שהשמן של שביעית ונודע לו לאחר ההדלקה.
והביא מדברי הגר"ח קנייבסקי כי המדליק בשמן שביעית "לא עשה כהוגן וראוי שיחזור וידליק בלי ברכה".
ז. הדלקת נר שבת ובית כנסת, נר נשמה ולצורך הדלקה בל"ג בעומר – בשמן של שביעית
בספר שביעית כהלכה (13א) הביא את מחלוקת הפוסקים בנדון הדלקת נר זכרון ונר בית כנסת בשמן של שביעית. דעת האוסרים, מכיוון שאין מדליקין כלל ליהנות מאורם. ודעת המתירים אם מדליקם בלילה שנהנה מאורם, וכפי שפסק בשו"ת יביע אומר (13ב), וראה במה שכתב ביביע אומר: "ובשמן הנעשה מפירות הבאים מקרקע ישראל שנמכרה לנכרי, יש להקל גם ביום. וכל שכן בשמן של פירות נכרי ממש אין להחמיר בזה כלל".
סיכום – דיני שביעית (13ג), ילקוט יוסף (13ד).
