הנכדים והסבא

חיובי בכבוד זקנו וזקנתו

 

 

 

המקורות לחיוב בכבוד זקנו

א. רש"י בפירושו על התורה (1א) מביא את דברי המדרש (1ב) "חייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו". ומבואר, שיש חיוב לכבד את זקנו, אלא שהחיוב בכבוד אביו גדול יותר מהחיוב בכבוד זקנו [לחז"ל הוקשה מדוע נאמר בכתוב לאלקי אביו יצחק ולא אלקי אברהם, ומלבד התירוץ בענין כבוד זקנו, עי' בדברי המדרש ישובים נוספים לקושי זה].

במסכת קידושין (1ג) נאמר שיש חיוב ללמד את בן בנו תורה, כלשון הכתוב (דברים ד, ט) "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ". וכתב התורה תמימה (1) שמסתבר לפי זה שגם הנכד מחוייב בכבוד זקנו.

עוד מצינו במסכת יבמות (2א) לענין קיום מצות פרו ורבו ש"בני בנים הרי הם כבנים", והיינו שאם ל"ע נפטרו לאדם ילדיו אך יש לו נכדים, קיים מצות פרו ורבו [בתנאי שבני הבנים הם זכר ונקבה שנולדו מזכר ונקבה, כמבואר בסוגיא שם, ודברי הרמב"ם (2ב)]. ולכאורה גם מכאן ראיה שנכד מחוייב בכבוד זקנו שהרי בני "בנים הרי הם כבנים".

יצויין כי השדי חמד (6ב) הביא את "דברי הרב מדרש תלפיות בשם הרבנים רבנו יונה ומנורת המאור [רבי יצחק אבוהב] וספר החרדים [רבי אלעזר אזכרי], דכבוד אבי אביו הוא מדאורייתא" [ובהמשך דבריו תמה עליו, שלא הזכיר את מחלוקת הפוסקים בזה – אשר תבואר לקמן – וראה עוד בספר פסקים ותשובות (13) בהערות518-519)].

 

שיטת מהרי"ק – אין חיוב לכבד את זקנו

ב. אולם מהרי"ק (2ג) רבי יוסף קולון, מרבותינו הראשונים בצרפת וצפון איטליה 1420-1480] כתב שבן אינו חייב כלל בכבוד אבי אביו, "שהרי לא מצינו בשום מקום שיתחייב אלא בכבוד האב והאם ואשת האב בחייו ובעל אמו בחייה ואחיו הגדול, ומוכח להו מקראי כדאמרינן בכתובות". רצונו לומר, מאחר ויש לימוד מפסוקים שיש חיוב בכבוד אשת האב בחייו, ובעל אמו בחייה, ואחיו הגדול [וכפי שנפסק בשו"ע (3) יו"ד סימן רמ סע' כא-כב) יעו"ש בט"ז ס"ק יח] ואילו לענין כבוד זקנו לא מצאנו לימוד – הרי שאין כל מקור לחייב את הנכד בכבוד זקניו.

את דברי הגמרא ביבמות ש"בני בנים הרי הם כבנים", פירש המהר"יק לענין קיום מצות פרו ורבו, אולם חיוב כבוד, אין לדעת המהר"יק, בזקנו [ומתוך כך פסק שאין לנכד זכות באמירת קדיש על זקנו יותר מאדם אחר].

 

כבוד זקנו – דברי הפוסקים

ג. הרמ"א בהגהותיו לשו"ע (3) הביא את דעת המהרי"ק: "יש אומרים דאין אדם חייב בכבוד אבי אביו", וכתב: "ואינו נראה לי אלא דחייב בכבוד אביו יותר מכבוד אבי אביו", ותמה על המהרי"ק שנעלמו ממנו דברי המדרש הנ"ל.

[במאמר המוסגר, הט"ז (ס"ק כ) תמה על מהרי"ק "דנעלם ממנו פירוש רש"י בחומש". והעיר הש"ך בנקודות הכסף על דברי הט"ז: "כן פרש"י וכו', והוא מדרש". כוונתו להקשות על הט"ז, מדוע תמה הט"ז על המהרי"ק מדברי רש"י שמקורם בדברי חז"ל במדרש ולא הקשה מדברי המדרש אלא מדברי רש"י. ותירץ הש"ך כי "הוא רגיל יותר ממדרש". כלומר, מאחר וכתבו קצת פוסקים כי לימוד פירוש רש"י בזמנינו הוא במקום תרגום לענין החיוב לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום, יותר פלא על המהרי"ק שנעלמו ממנו דברי רש"י הידוע לכל, מאשר נעלמו ממנו דברי המדרש].

על כל פנים, לדעת הרמ"א חייב הנכד בכבוד זקנו. ויש לברר מהו גדר חיוב כבוד זקנו, שאינו ככבוד אביו אלא פחות ממנו, מהו שיעור חיוב זה, עד כמה פחות הוא מחיוב כבוד אביו, ובמה כן יש חיוב לכבדו [ובש"ך (3)ס"ק כג) מפורש שיש דין כפיה לפרנס את זקנו, ונראה מדבריו שהחיוב בכבוד זקנו הוא חיוב גמור ולכן שייך לומר שיש דיני כפיה לנכד לכבד את זקנו. ומכל מקום, יש לבאר גדרו ומהותו של חיוב זה].

עוד יש לעיין בדעת המחבר שלא הביא להלכה את דין כבוד אבי אביו – האם זהו בגלל שסבר להכריע כשיטת המהרי"ק שאין חיוב לכבד את זקנו, וצ"ע.

והנה בביאור הגר"א לשו"ע (3) הביא ראיה לדעת המהרי"ק שאין חיוב כבוד בזקנו מדברי הגמרא במסכת סוטה (4א) שאמר נכדו של רב אחא בר יעקב [בן בתו] לזקנו "לאו בריך אנא", ופירש רש"י: "בר ברתך אנא, ואין עלי לכבדך כבן". ומוכח מכך שאין חיוב לכבד את זקנו [ולכאורה סותר רש"י את מה שנקט בפירושו לחומש כדבר פשוט שחייב אדם בכבוד זקנו].

ובפירוש יד אברהם על השו"ע (3) כתב שעל פי גמרא זו פסק האליה זוטא כדעת המהרי"ק [ואף המהרש"א בסוטה (4א) כתב כי מוכח מהגמרא שאין חיוב כבוד זקנו, ומה שנאמר ביבמות "בני בנים הרי הם כבנים", היינו רק לענין קיום מצות פרו ורבו].

אמנם כבר כתב הגר"א לאחר שציין "ומגמרא דסוטה ראיה למהרי"ק", וזה לשונו: "ונ"ל דלאבי אמו פטור וכמ"ש בבראשית רבה  (1ב) פרשה צד פסקה ו) בני בנות וכו'". וכוונתו בדבריו הקצרים, למבואר בפירוש יד אברהם שם שדחה את ראיית האליה זוטא, כי שמא "בן בתו לא חשוב כבנו ורק בן בנו חשוב כבנו".

מקור נוסף לדברי המהרי"ק ציינו בביאור הגר"א (3) ובגליון מהרש"א על השו"ע (3) מהגמרא במסכת מכות (4) בענין אב שהרג בנו, אם יש לו גואל הדם, ומסקנת הגמרא: "הא בבנו הא בבן בנו". ופירש רש"י: "דהא דתניא אין בנו נעשה גואל הדם בבנו של רוצח קאמר [דהיינו שאין בנו של הרוצח [אחיו של הנרצח] נעשה גואל הדם לאחיו הנרצח כדי להרוג את אביו הרוצח], והא דתניא בנו נעשה לו גואל הדם, בבנו של הרוג קאמר, שהוא בן בנו של רוצח ואינו מוזהר על כבודו". ומפורש בגמרא ובפרט ברש"י, שאין חיוב לכבד את אבי האב.

ואמנם על פי זה כתב בגליון המהרש"א על השו"ע (3) לפרש את דעת המהרי"ק שבכוונה לא פסק כדברי המדרש מכיון שבש"ס מפורש שאין חיוב בכבוד זקנו, ועל זה נאמר שאין למדים מהמדרשים.

הרמב"ם (4ג) כתב: "המקלל את אבי אביו ואבי אמו הרי זה כמקלל אחד משאר הקהל", וכתב הכסף משנה שלמד כן מהסוגיא במכות. ובשו"ת תשובה מאהבה (6א) רבי אלעזר פלקלס, פראג (1754-1826) תלמידו המובהק של רבי יחזקאל לנדא, בעל הנודע ביהודה) הוכיח מדברי הרמב"ם כדעת המהרי"ק שאין חיוב בכבוד זקנו.

ומעתה יש לבאר איפוא, את דברי הגמרא במכות לדעת הרמ"א.

 

כבוד זקנו – רק בחיי אביו ולא לאחר פטירתו

ד. ואכן בהגהות יד אברהם לשו"ע (3) ציין לדברי שו"ת רבי עקיבא אייגר (4ד) שהביא בשם ספר לוית חן שדברי המדרש שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו, נאמרו רק בחיי האב, שאז עליו להעדיף כבוד אביו, אבל לאחר מותו אינו מחוייב כלל בכבוד זקנו.

והיסוד לדבריהם בסוגיא בקידושין (5א) בשאלה "אבא אומר השקיני מים ואמא אומרת השקיני מים, איזה מהם קודם", ואמר ר' אליעזר "הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך, שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך". כלומר, מכיון שהאמא מחוייבת בכבוד האבא, כבוד האבא קודם לכבוד האמא.

לפי זה יש לומר שיסוד החיוב בכבוד זקנו הוא משום חיוב כיבוד אב. כלומר, מאחר שהאב חייב בכבוד אביו [הסבא] – ודאי שגם הנכד המחוייב בכבוד אביו, חייב בכבוד זקנו.

אלא שכמובן, לפי סברא זו, החיוב בכבוד זקנו הוא רק בחייו של האב [המחוייב בכבוד הסב] אולם לאחר מותו, שוב אין לנכד חיוב בכבוד סבו.

 

אביו אומר לו לעשות וזקנו אומר לא לעשות – בקול מי ישמע

ה.  על פי דברי הגמרא בקידושין כתב בשו"ת שם אריה (5ב) מאת רבי אריה ליב בלחובר, רב בעיר זסלב, רוסיה, תרל"ג) שאם אביו אומר לו לעשות איזה דבר, וזקנו מצווהו לא לעשותו – ישמע לזקנו ולא לאביו, שהרי גם אביו חייב לשמוע בכל אביו [הסבא].

כעין זה כתב בשו"ת תשובה מאהבה (6א) כי דברי המדרש והרמ"א "חייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו" נאמרו דווקא שלא במעמד שלושתם, שאז החיוב כלפי האב גדול יותר מהחיוב כלפי הסב, אך כאשר גם האב וגם הסב נמצאים בפני הנכד – יכבד את הסב, מכח הסברא שגם האב מחוייב בכבוד אביו הסב.

 

 

חיוב הנכד בכבוד אבי אמו

ו. עוד נפקא מינה על פי דברי הגמרא בקידושין, כתב השדי חמד (6ב) לענין חיוב הנכד בכבוד אבי אמו:

אם החיוב בכבוד זקנו [אבי אביו] נובע מחיוב האב בכבוד אביו, הרי ששונים הדברים באבי אמו, שכן האם המשועבדת לבעלה אינה מחוייבת בכבוד אביה – ומכאן סברא לפטור את הנכד מחיוב כבוד אבי אמו.

אולם הבן איש חי (6ב) נקט בפשטות, שאין כל חילוק בזה, וודאי חייב הנכד בכבוד אבי אמו כבכבוד אבי אביו.

 

כבוד זקנו וכבוד חמיו – מי קודם

ז. בשו"ת מנחת אלעזר (7) האדמו"ר רבי חיים אלעזר שפירא ממונקאטש, נפטר לפני השואה) הוסיף וכתב שמכח הסברא המתבארת בגמרא בקידושין – חיוב כבוד זקנו הוא מדאורייתא, שהרי 'קל וחומר' הוא דין דאורייתא, וחיוב כבוד זקנו נלמד מקל וחומר מאביו – אם האבא [יצחק] מחוייב לכבד את הסבא [אברהם, אביו של יצחק], קל וחומר שהנכד [יעקב] המצווה בכבוד אביו [יצחק] מחוייב בכבוד הסב [אברהם].

לאור האמור דחה היד אברהם (3) את הראיה מהגמרא במכות למהרי"ק, שהרי בסוגיא במכות הנכד הוא גואל הדם לאביו שנהרג על ידי הסבא, וכאשר האב לא חי הרי אין חיוב בכבוד זקנו, ומשום כך רשאי הנכד להיות גואל הדם להרוג את הסב.

בשו"ת מנחת אלעזר (7) יישב לפי סברא זו את דברי הרמב"ם שלא יסתרו להכרעת הרמ"א, כי הגם שסובר הרמב"ם לענין כבוד שיש חיוב לכבד את זקנו הנלמד מקל וחומר מחיוב האב, אך לענין עונש ידוע הכלל ש"אין עונשין מהדין", ולכן אין הנכד מחוייב על הכאת וקללת הסב.

מכח הסברא המתבארת בגמרא בקידושין – שחיוב כבוד זקנו הוא מדאורייתא, הכריע המנחת אלעזר, שאם על כף המאזניים עומד כבוד זקנו מצד אחד, ומהצד השני כבוד חמיו – יש להעדיף את כבוד זקנו שהוא מדאורייתא, על כבוד חמיו הנלמד בדברי חז"ל מהפסוק 'אבי ראה גם ראה' [שאמר דוד המלך על שאול חותנו] שאפילו אינו בגדר דברי קבלה כי נאמר בדרך סיפור ולא כציווי, וודאי שאינו חיוב מדאורייתא כחיוב בכבוד זקנו.

[אגב, את הראיה מהגמרא ורש"י במסכת סוטה ומכות (4) שאין חיוב כבוד לזקנו, דחה באופן נוסף בשו"ת תשובה מאהבה (6), וכתב שאדרבה מפירוש רש"י בסוטה נראה כדברי הרמ"א [שחייב הנכד בכבוד זקנו] – שהרי פירש רש"י "בר ברתך אנא ואין עלי לכבדך כבן". ובמה שהוסיף רש"י מילת "כבן", נלמד שאין הנכד חייב בכבוד זקנו כמו בן לאביו [כדבריו בפרשת ויגש] אבל מכל מקום ודאי חייב בכבוד זקנו. ואם כן, ממה שהנכד נעשה גואל הדם של אביו נגד זקנו אין ראיה שאין כל חיוב לכבד את זקנו, שהרי גם לדעת הרמ"א שיש חיוב לכבד זקנו מכל מקום חייב בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו, וברור שיש לו להעשות גואל הדם לכבוד אביו, שחייב בכבודו יותר, נגד זקנו, שנדחה כבודו מפני כבוד אביו].

 

חיוב כבוד זקנו – חלק מחיוב כבוד אביו או חיוב בפני עצמו

ח. בעיקר חיוב כבוד זקנו יש לחקור – האם הוא חלק מחיוב כבוד אביו או שהוא חיוב בפני עצמו, כפי נתבאר בהרחבה בספרים רץ כצבי (8) וילקוט יוסף (9) ונפקא מינה: לענין החיוב בכבוד זקנו לאחר פטירת אביו; אם אביו מוחל על כבוד הסבא; אם צווה אב שלא לכבד את אביו-זקנו; כשיש לפניו לכבד את אביו או את אבי אביו – את מי להקדים; חיוב הנין בכבוד אבי זקנו [סבא רבה].

אם אמנם נאמר שהחיוב בכבוד זקנו הוא חלק מדין כבוד האב יתכן שגם הרמב"ם ומרן המחבר לא חולקים על עצם הדין, וגם הם סוברים שיש חיוב בכבוד זקנו, ומה שלא הזכירו דין זה הוא בגלל שסוברים, שגדר חיובו הוא חלק מחיוב כבוד אביו ולכן לא ראו צורך לכתבו מכיון שסוברים שכבר נכלל בחיובי כבוד אביו המפורשים בשו"ע [ושלא כדברי התשובה מאהבה (6) שדקדק  מדברי הרמב"ם בהלכות ממרים שסובר שאין חיוב בכיבוד זקנו, וחולק על הכרעת הרמ"א].

 

מצות כבוד זקנו – חידושי דינים ופסקי הלכות

ט. חיוב עמידה בפני זקנו; חיוב הנכדים לשמש סבא חולה לרפא את זקנו בהקזת דם; חיוב כבוד בזקנו רשע; כבוד אבי חמיו או אבי חמותו – ראה בספרים ילקוט יוסף (10); משנת כהן (11) יושר הורי (12); פסקים ותשובות (13).