א. במסכת בבא מציעא בפרק השוכר את האומנין (1) עז, א) אמר רבא: "האי מאן דאגר אגורי לעבידתא [השוכר פועלים לעבודה] ושלים עבידתא בפלגא דיומא [וסיימו את עבודתם בחצי היום], אי אית ליה עבידתא דניחא מינה יהיב להו [אם יש לשוכר עבודה אחרת יותר קלה לתת לפועלים, יתן להם]. אי נמי דכוותה, מפקד להו [או עבודה באותה רמת קושי, רשאי לתת להם לעבוד בה]. דקשה מינה, לא מפקד להו, ונותן להם שכרן משלם" [עבודה יותר קשה אינו רשאי לתת להם, ואם לא מצא עבודה ראויה לתת לפועלים, חייב לשלם להם שכר מלא גם על חצי היום שלא עבדו בו]. ומקשה הגמרא: "אמאי, וליתיב להו כפועל בטל" [מדוע חייב לשלם לפועלים שכר מלא על מחצית היום שלא עבדו בו, ולא ישלם להם שכר מופחת כ"פועל בטל"]. ותירצו: "כי קאמר רבא באכלושי דמחוזא, דאי לא עבדי חלשי", ופירש רש"י: "במחוזא שהוא עירו של רבא היו בני אדם הרגילים לשאת משאות תמיד, וכשיושבים בטלים קשה להם".

ומבואר בדברי רבא, כי השוכר פועלים לעבודה מסויימת, ובחצי היום סיימו את מלאכתם, רשאי לתת להם לעבוד במלאכה אחרת זהה או קלה ממנה, אך לא במלאכה אחרת יותר קשה. ואם אין לו מלאכה מהסוגים הנ"ל לתת להם, חייב לשלם להם "שכר בטלה" על מחצית היום שלא עבדו בו, אלא אם כן היו פועלים שהבטלה קשה להם, שאז חייב לשלם להם "שכר מושלם" על כל היום.

והנה הרמ"א (3) הביא להלכה את דברי הרא"ש (2) הרשב"א (2) ושו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן (3) שלמדו מדין "אכלושי דמחוזא", כי בעל הבית שהעסיק "מלמד" ללמד תורה, וחזר בו לאחר שה"מלמד" התחיל כבר ללמד, שאם לא מצא ה"מלמד" עבודה אחרת, צריך לשלם לו שכר מלא על כל התקופה ששכרו, ולא כמו כ"פועל בטל", כי "מלמדים" חייבים ללמד כל הזמן, אחרת ישכחו את לימודם, או שיהיה להם קשה לחזור וללמד לאחר הפסקה גדולה בעבודתם [ומכל מקום גם בזה כתב הרמ"א שתלוי הדבר לפי ראות בית הדין ביחס לכל "מלמד" לגופו, עי"ש].

וביאר בספר מנחת צבי (10 אות ד) כי מדברים אלו יש ללמוד את גדר התשלומים שחייב בעל הבית לפועל על הנזקים שנגרמו לו הוא מדינא דגרמי, ולפיכך דנים תמיד ביחס לנזק שנגרם לכל פועל בפני עצמו מחמת המעביד, ואם לאותו פועל נגרם נזק גדול, כיון שהוא צריך וחייב לעבוד, ישלם לו המעביד את שכרו בשלמות. אך אם לפועל ניחא להתבטל ולקבל פחות שכר, נמצא שזהו הנזק שגרם לו המעביד, ופועל זה יקבל שכרו כ"פועל בטל". ולפי זה חידש המנחת צבי: "הוא הדין אם הפועל הזה רצה לעבוד מחמת חובות שיש לו, ולא רוצה לשבת בטל אלא להרוויח ככל היותר, גם כן יצטרך לשלם לו הבעל הבית את כל שכרו בשלמות, אע"פ ששאר הפועלים באותו מקצוע מעדיפים לקבל שכר כפועל בטל. והטעם לכך, כיון שהפועל הזה ידוע שרצונו לעבוד ולא לשבת בטל, אם כן זהו הנזק שגרם לו הבעל הבית, ומה זה משנה אם הטעם שרוצה לעבוד הוא כדי שאיבריו לא יהיו כבדים, או שלא ישכח את לימודו, או מחמת שזקוק מאד לכסף – בכל המקרים המחייב של בעל הבית הוא הנזק שגרם לפועל".

ואמנם הסבר זה – שגדר תשלומים לפועל הוא על הנזק שנגרם לו – הוא היסוד לחידושו של הנתיבות (4) ס"ק ז) כי דברי השו"ע (3) סי' שלה סע' א) שאם נשלמה המלאכה בחצי היום, יכול ליתן לפועל עבודה אחרת כמותה או אף קשה ממנה כשמוסיף בשכרו [דין זה יבואר להלן אות ג], נאמרו דווקא כשהפועל תובע ממנו כל שכרו על כל הזמן [ולא רק על הזמן שעבד אצלו], בטענה שאילו לא היה מעביד זה שוכרו היה נשכר במקום אחר והיה מקבל שכר על כל הזמן, ונמצא שהוזק במה שהמעביד שכרו רק לעבודה בחצי הזמן. וכיון שטענת הפועל מטעם מזיק, ויש אומדנא שהיה מקבל על עצמו עבודה במקום אחר כזו או קשה ממנה בתוספת תשלום, לכן כאשר המעביד מציע לו עבודה כזו או קשה בתוספת שכר, על הפועל לקבלה, כי אז כבר אינו ניזוק על ידו. ואם כן, יוצא לפי זה שאם הפועל לא דורש שכר על כל הזמן שנשכר אלא רק על הזמן שעבד, אין המעביד רשאי לחייבו להשלים את הזמן במלאכה אחרת אף שהיא יותר קלה, כיון ששכר את הפועל למלאכה והוא וכבר השלימה. וראה בדברי נתיבות שכיר (6) סע' ב).

ב. מסוגיית הגמרא, הסתעפו פרטים רבים בדברי רבותינו הראשונים והפוסקים, כדלקמן.

• כאשר שכר עובד "סתם" ולא קבע עמו את סוג העבודה, ובתחילת העבודה נתן לו עבודה קלה, כתב הרא"ש (2) שהמעביד רשאי "לשנות את מלאכתו ממלאכה קלה למלאכה כבדה". וכן נפסק בשו"ע (3) סע' א). וכתב הסמ"ע (ס"ק ג) "דמדשכרו סתם, הרשות ביד בעל הבית ליתן לו מתחילה מלאכה כבדה, ומשום דנתן לו מתחילה קלה, לא גרע" [וראה בספר נתיבות שכיר (6) הערה א) ומשפט הפועלים (9 הערה ג) שציינו לדברי מהר"י אבוהב המובא בשיטה מקובצת (2) שאם מיד כששכרו נתן לו מלאכה ידועה, מסתמא לכך שכרו ואינו יכול לשנות, אך בשו"ע פסק כפשטות דברי הרא"ש].

ברם אם שכרו "סתם" אך במשך תקופה ארוכה העסיק המעביד את הפועל בעבודה קלה, כתבו המנחת צבי (11) אות י) ובספר משפט הפועלים (9) סע' ב), שבעל הבית אינו יכול לשנות ולתת לעובד עבודה קשה יותר, היות והמעביד כבר גילה דעתו שוויתר על זכותו להעסיקו בעבודה קשה, יעו"ש בדבריהם.

• שכר פועל לעבודה מסויימת ולא נסתיימה העבודה, האם רשאי לתת לו עבודה אחרת קלה יותר – רבי יחזקאל אברמסקי, דייק בספרו חזון יחזקאל (1) מדברי התוספתא "השוכר את הפועל לחרוש, לא יאמר לו בא ונכש", שכל זמן שלא נשלמה מלאכתו, אינו רשאי לשנות ולתת לו עבודה אחרת אפילו קלה יותר, מכיון שנשכר לחרישה ועדיין לא נשלמה מלאכת החרישה, ולכן יכול הפועל לומר אין רצוני בניכוש, אף שהיא מלאכה יותר קלה. וכדבריו נקט לדינא בספר נתיבות שכיר (6) סע' ו).

אולם בספר משפט פועלים (9) סע' ג) הביא פוסקים החולקים על הכרעה זו. ועי"ש שהוסיף כי לכל הדעות, אינו יכול לשנות ולתת לו עבודה אחרת קשה יותר, כל זמן שיש לו עדיין את העבודה שעבורה שכרו או עבודה דומה אחרת.

• ואם נתברר תוך כדי העבודה שהפועל אינו מסוגל לבצע אותה – כתב בספר נתיבות שכיר (7) סע' ט) בשם ערוך השלחן: "בעל הבית רשאי להעבירו למלאכה אחרת, אף שלא נשלמה מלאכה ראשונה, אבל לא יעבירנו למלאכה שהיא יותר קשה מהראשונה".
• שכר פועל לעבודה מסויימת, ובתוך תקופת השכירות סיים את העבודה, פסק הרמ"א (3) כי השוכר רשאי לקחת מחברו מלאכה זו כדי שהפועל יעשה אותה בזמן שנשאר לו. וראה במה שדן בספר נתיבות שכיר (6) הערה ו) האם רשאי השוכר לקחת מחברו שכר יותר ממה שמשלם לפועלים.

האם רשאי להטיל עליו עבודה קשה יותר בתמורה לתוספת שכר

ג. בנדון זו נחלקו רבותינו הראשונים.

הרמ"א (3) סי' שלה סע' א) הביא את דברי המרדכי (2) בשם מהר"ם מרוטנבורג: "ויש אומרים דאם רוצה להוסיף בשכרו, צריך [הפועל] לעשות אפילו מלאכה כבדה מהראשונה". מהר"ם מרוטנברג למד את דבריו מסוגיית הגמרא בפרק השוכר את האומנין (1) עט, ב) בנדון השוכר ספינה להוביל לו משאות ממקום אחד לשני, ובאמצע הדרך חזר בו בעל הבית, שאם יש לספן אפשרות לשכור מאותו מקום בעל הבית אחר שישתמש בספינתו ללקיחת משאותיו, אז אע"פ שכעת יש לספן טורח גדול יותר [כי לבעל הבית השני יש יותר חבילות והספן יצטרך לסחוב חבילות יותר כבדות, וכן הספינה תצטרך מאמץ גדול יותר כדי להפליג] – מבואר בגמרא שאם ישלם בעל הבית הראשון תוספת שכר לספן על הנזק והטורח הנוסף שנגרמו לו, רשאי לחזור בו באמצע הדרך. ומדין הזה למד המהר"ם, כי המעביד רשאי לומר לפועל שיתן לו מלאכה קשה יותר ממה שסיכם עמו בתחילה תמורת תוספת שכר, ואם יסרב הפועל לעבוד, לא יקבל שכר כ"פועל בטל" בלבד. וכן פסק הרמ"א במקום אחר (4) סי' שלג סע' ב) "ויש אומרים דאפילו לא מצאו [הפועלים] רק מלאכה כבדה מזו, רק שרוצים להוסיף בשכרם, צריכים להשכיר עצמם במקום אחר".

וכתב הסמ"ע (3) סי' שלה ס"ק א) כי החידוש בדברי הרמ"א בסי' של"ג הוא, שלא רק כאשר הושלמה המלאכה בחצי היום ונתן לפועל מלאכה בחצי היום השני, רשאי המעביד לתת לפועל מלאכה קשה יותר בתוספת שכר, אלא גם כשהמעביד חזר בו רשאי להראות לפועל מלאכה אחרת יותר קשה בתוספת שכר, וכל שכן כשאינו חוזר. וטעם הדבר מבואר בדברי הנתיבות (4) ס"ק ד) שיש "אומדנא" שאף אם מעביד זה לא היו שוכר את הפועלים אלא מעביד אחר שהיה מציע להם עבודה קשה בתוספת שכר, היו מקבלים את הצעתו, לכן גם כשהמעביד חוזר בו אין זה נזק [וראה תוספת ביאור בדברי הנתיבות, במש"כ הרב זעפרני (8) אות ג].

אמנם בהמשך דבריו כתב הרמ"א (4) סי' שלג סע' ב) שיש חולקים על המרדכי והמהר"ם מרוטנברג, וכוונתו לדברי תלמידי הרשב"א (4) שכתבו: "אם אינו מוצא להשתכר אלא במלאכה כבדה מזו, אפילו רצה לא יתעסק, ונותן לו שכרו כפועל בטל". ובספר נחלת צבי (10) ס"ק ז) כתב: "משמע מביאור הגר"א בסי' של"ה ס"ק ב' דהרמ"א לא הכריע בין שתי הדעות". אולם מדברי הש"ך (4) סי' שלג ס"ק יג) נראה שנקט לעיקר כדעה הראשונה. וראה בספר נתיבות שכיר (6) סע' ג).

• האם רשאי לומר לפועל שבזמן הנותר ישב ללמוד או יאמר תהילים – על פי המבואר בדברי המהר"ם מרוטנברג, חידש בספר נחלת צבי (11) אות ז) כי המעביד הראשון רשאי לחייב את הפועל לעשות מלאכה קשה יותר בתמורה לתוספת שכר רק "באותו שטח אומנות שבו מתעסק הפועל, כמו בראיה שהביא המהר"ם ממה שנתן בעל הבית הראשון לספן שעבודתו להעביר משאות ממקום למקום, להעביר חבילות כבדות יותר, שגם עבודה כזאת עושה תמיד הספן כשאין לו עבודה קלה ממנה. אולם לתת לספן לנכש בגינה או לכתוב ע"ג מכונת כתיבה, פשיטא דלא יכול הבעל הבית לעשות זאת, אע"פ שהעבודה הזאת היא יותר קלה מהעבודה שביקש ממנו לעשות עבורו בתחילה. והוא הדין, שלא יכול הבעל הבית לומר לפועלים כשחוזר בו שילכו ללמוד תורה או שאר עבודות הקודש וישלם להם את שכרם, ואחרת הוא פטור מלשלם להם. דרק בעבודות שממילא היה עושה אותם הפועל אם לא היה שוכרו בעל הבית שהם בכלל עיסוקו של הפועל, אז טוען בעל הבית שלא גרמתי לך כל נזק, כי אם אני לא הייתי שוכר אותך, היית עושה את העבודה הקשה הזאת אם לא היית מוצא עבודה קלה יותר. משא"כ לחייב את הפועל שיעבוד עבורו דבר אחר שאין זה כלל עיסוקו, ולא היה הפועל עובד בדבר הזה אפילו אם לא היה מוצא באותו היום עבודה אחרת, פשיטא דלא יכול בעל הבית לחייבו אפילו אם רוצה לתת לפועל עבודה קלה יותר, דאין הפועל עבד של בעל הבית שיכול לעשות בו מה שירצה ולשנות לו את תנאי העבודה ולחייבו לעשות עבורו כל עבודה שירצה", יעו"ש בדבריו.

אולם במשפט הפועלים (9) הערה ט) הביא תא דברי המנחת צבי הנ"ל, וכתב: "וראיתי בפתחי חושן שכתב שאפילו באופן שלא נשלמה מלאכה ובעל הבית חוזר בו סתם, אם רוצה להעסיקו במלאכה קלה כלשהיא והפועל מסרב לזה, אינו חייב לשלם אפילו כפועל בטל, וכתב דאפשר שאף יוכל לומר לו שילמד או שיאמר תהילים כל היום, עיי"ש. אמנם נלענ"ד פשוט שלא יוכל לומר לו לעשות כן כל היום, אם אינו רגיל בכך, משום שאז הוא ודאי בשבילו כמלאכה כבדה, וכל שכן ללמוד, שלא כל אחד מסוגל לזה, ובפרט אם העובד אינו ירא שמים", ועי"ש בהכרעתו למעשה בזה.

• פועל תחזוקה במוסד, האם מותר לבעל הבית לתת לו לתקן מכשירים מביתו – מנחת צבי (10) אות ז-ח).
• תשלומים בשינוי סוג העבודה – משפט הפועלים (13) סע' טז-יז).
• • •

מלמדים ומורים

ד. כאמור לעיל [אות א], הרמ"א (3) הביא להלכה את דברי הראשונים שדנו מסוגיית הגמרא בדין "אכלושי דמחוזא", לענין העסקת "מלמד" ללימוד תורה. וחידש הסמ"ע (3) ס"ק ה) שאם שכרו את ה"מלמד" ללמד בסתם ללמד כמה תלמידים, רשאי להחליף את התלמידים. והרדב"ז (5) חידש, כי השוכר אינו רשאי לתת ל"מלמד" עבודות אחרות שאינן מתחום עיסוקו, משום שמלאכת הלימוד אינה כשאר המלאכות, שכן יש בה גם תועלת למלמד עצמו.

סיכום – משפט הפועלים (12) סע' י-יא), ועי"ש בנדון מנהל הרוצה לחייב מורה באמצע שנת הלימודים ללמד בכתה אחרת שיותר קשה ללמד בה. וראה בדברי הרב זעפרני (8) בנדון העברת מורה מתפקיד "מחנכת" למורה "מקצועית".

העסקת נשים

ה. בשו"ת מהר"י ברונא (5) מרבותינו הראשונים, תלמידו של תרומת הדשן נפטר בשנת ר"מ) פסק שאם שכר משרתת "בתולה" לביתו, אינו יכול לכופה לצאת לשוק, משום שאין דרך בתולות לצאת לשוק [וחידש שיש בזה איסור משום (שמות כא, ז) "לא תצא כצאת העבדים"], אבל אשה נשואה הרגילה לצאת לשוק, רשאי לכופה. אמנם ללכת לבתי הגויים אף בנשואה אינו יכול לכופה, אף במקום שאין חשש יחוד, משום לעז. ובשו"ת שבט הלוי (5) הביא דבריו לדינא.

ובספר משפט הפועלים (12) סע' יג-יד) כתב, כי מדברי מהר"י ברונא מוכח, שהכרעתו נבעה "משום שלא נהגו הבתולות לילך בשוק, ולכן אף ששכרה לכל מלאכה, אין ההליכה בשוק בכלל. אבל במקום שנהגו ללכת בשוק יכול לכופה, דמהאי טעמא כתב דבנשואות שרי, וכל שכן אם סיכמו כך בפירוש".  ועי"ש בהכרעתו למעשה בזה.

• התפטרה לאחר לידת ילד נוסף, האם מגיעה לה פיצויים – רבי יצחק זילברשטיין בספרו חשוקי מחמד (11).

"מנהג המדינה" בהלכות שכירות פועלים

ו. בשו"ת ציץ אליעזר (5) כתב: "דבר פשוט הוא ומקובל בהלכה, שכל דיני פועלים ומעבידים על כל פרטיהם תלויים ביותר במנהג המדינה", וכמבואר בשו"ע בריש הלכות שכירות פועלים (חו"מ סי' שלא סעיפים א-ב). ולכן בכל הנדונים דלעיל, נהגו בתי הדין לברר מה הם חוקי המדינה בתחומי העבודה, וכפי שכתב בספר פתחי חושן (5) יעו"ש בדבריו.

[*] השיעור נערך על פי הספרים: 'נתיבות שכיר', בענייני שכירות פועלים ועובדים, מאת הרב יהודא איטח, ירושלים תשנ"ז. 'מנחת צבי' ח"ב, שכירות פועלים, מאת הרב צבי שפיץ, ירושלים תשמ"ט. 'משפט הפועלים', מאת הרב יוסף רוזנר, ירושלים תשס"ח.