חיטה ואורז וברכותיהם

ברכה על אכילת חיטים

א. בדברי הגמרא (1) מבואר כי "הכוסס את החיטה מברך עליה בורא פרי האדמה", אך לא נתבאר מה הברכה האחרונה שמברך על אכילת חיטה כמו שהיא, ודנו רבותינו הראשונים האם מברך ברכה אחרונה מעין שלוש בנוסח "על האדמה ועל פרי האדמה", או שמברך בורא נפשות רבות.

התוספות (ד"ה כוסס) והרא"ש (2) סימן ט) הסתפקו ונקטו למעשה להחמיר מספק שלא לאוכלם אלא בתוך הסעודה. אך בטור (2) הובאו דברי הרמב"ם שהכריע לברך בורא נפשות רבות. וכן נפסק בשו"ע (4) סי' רח סע' ד) "אכל דגן חי או עשוי קליות או שלוק והגרעינין שלמים, אינו מברך אלא בורא פרי האדמה ולאחריו בורא נפשות".

והרמ"א כתב: "והתוספות נסתפקו אם יברך לאחריו ברכה מעין שלש, ולכך כתבו שנכון שלא לאכלו אלא בתוך הסעודה ויפטרנו ברכת המזון". וכתב המשנה ברורה (ס"ק יח) "ואם אירע שאכלו שלא בתוך הסעודה יברך אחריהם בנ"ר כי כן הוא מעיקר הדין".

בהגדרת שלמות הגרעינים לענין ברכה, כתב המשנה ברורה (ס"ק טו) כי גרעינים שלמים היינו "שלא חילקן מתחלה וגם לא נתמעכו כלל ע"י הבישול, אינן חשובין למזון אלא כשאר פרי אדמה נינהו". ואם הוסרה הקליפה ע"י כתישה, נחלקו הפוסקים האם "ברכתן במ"מ כשנתבשלו דחשיב מעשה קדרה, או דברכתן פרי האדמה כיון שגרעינין עצמן שלמים. והנכון שלא יאכלם כי אם בתוך הסעודה. ואם שנתדבקו ע"י הבישול יש לסמוך לכתחילה לברך במ"מ ואחריו מעין שלש".

ב. דינים מעשיים בכוסס חיטים

• חטה תפוחה [שלוה] באמצעות חום – דנו הפוסקים האם דינה כחיטה מבושלת, או כחיטה רגילה. ובאור לציון (5) תשובה כא) נקט שמכיון שהחיטה נתפחה בחום, ואין זה חשוב כבישול, דינו ככוסס חיטים, ולכן לענין ברכה ראשונה מברך בורא פרי האדמה, וכן הוראת הגרש"ז אויערבאך והגרי"ש אלישיב, כמובא בספר וזאת הברכה (7).

ולענין בברכה אחרונה מעיקר הדין מברך בורא נפשות רבות, אך מכיון שיש ספק כמבואר בשו"ע, כתב באור לציון שאפילו אם אכל שיעור, אינו מברך כלל. ולכן יש להיזהר לכתחילה שלא לאכול חיטה תפוחה כשיעור ברכה אחרונה, או שיאכל עמהם דבר אחר ויפטרם בברכה אחרונה שמברך על אותו דבר. וראה עוד במה שכתב בזה בספר פני השלחן (7).

• גרנולה [תערובת שיבול שועל [שהוא הרוב] עם פירות יבשים] וקווקר – בספר וזאת הברכה (8) כתב שדינו כדין שלוה, ומברך בורא פרי האדמה, ובברכה אחרונה יש ספק, ויכול לברך בורא נפשות. וכתב שם שמדובר בסוג של גרנולה בקלוי בתנור בלי בישול אך יש סוגי גרנולה שהתבשלו מקודם לכן, וברכתם בומ"מ.

ואם מערב גרנולה עם יוגורט או לֶבן [והיא מיעוט], לפי הפוסקים שמברך על הגרנולה בופה"א, יברך כאן שהכל, כיון שהגרנולה בטלה ליוגורוט.

וכאשר מערב גרנולה עם חלב – ונתרככה הגרנולה ונתדבקו מהפתיתים יחד יש לברך בורא מיני מזונות.

וראה סיכום נרחב בספר וזאת הברכה (6) ובמה שכתב בזה בספר פני השלחן (6).

• פרכיות חיטה – בספר וזאת הברכה (8) הביא את מחלוקת הפוסקים, האם מברכים עליהם בורא מיני מזונות כדין תבשיל מזונות, ולאחריו מברל על המחיה. או שמברך בורא פרי האדמה כדין כוסס חיטים, והברכה האחרונה בורא נפשות, והמהדר יאכלנו בתוך הסעודה, כנ"ל.

• • •

ברכה על אורז

ג. עוד מבואר בגמרא (1) "הכוסס את האורז מברך עליו בורא פרי האדמה, טחנו אפאו ובשלו, מברך בורא מיני מזונות, ולבסוף ברכה אחת מעין שלש, ולדעת רבנן מברך בורא נפשות רבות.

והנה נחלקו רש"י ותוספות בסוגיא מהו אורז ומהו דוחן, ובהכרעת המחלוקת למעשה כתב המשנה ברורה (4) ס"ק כה) "האורז, ריי"ז, דוחן היר"ז בלשון אשכנז. ויש מפרשים איפכא, וע"כ יש מחמירין דלא יאכלם כשנתמעכו אלא תוך הסעודה או שיברך עליהם שהכל מחמת ספק. ובלחם חמודות כתב דסוגיין דעלמא אורז ריי"ז דוחן היר"ז וכן מוכח בברכי יוסף ומטה יהודה וכן מצאתי במעשה רב מהנהגות הגר"א דאורז הוא ריי"ז ומברך עליהם במ"מ" [וראה במה שכתב בשער הציון ס"ק לא].

ובימינו המנהג המקובל לברך לפני אכילת אורז רגיל [לבן] בורא מיני מזונות. ולאחריו בורא נפשות, כפי שנפסק בשו"ע (4) סי' רח סע' ז).

שלמות האורז לענין ברכה

ד. הבית יוסף (3) סי' רח סע' ז) מחלוקת רבותינו הראשונים, האם אורז מבושל שלא נתמעך בבישול, דינו ככוסס אורז שברכתו בורא פרי האדמה או כמעשה קדירה שמברך בורא מיני מזונות.

דעת רבנו יונה שאע"פ שלא נתמעך מברך בומ"מ, מפני שאינו דומה לדוחן ולחיטה, כי דרכו של האורז לאוכלו גם כשהוא שלם ולא מעוך. וכן הכרעת השו"ע (4) סי' רח סע' ז) שלא חילק בין נתמעך ללא נתמעך.

אולם דעת הרא"ש שדוקא אם נעשה כמין דייסה על ידי הבישול מברך עליו בורא מיני מזונות, והיינו שנתמעך או שנתדבק, אבל אם נשארו גרעיני האורז שלמים  ונפרדים לאחר הבישול, מברך בופה"א. וכן הכריע הרמ"א. ופסק המשנה ברורה (ס"ק כו; על דברי הרמ"א שבישלו היינו עד שנתמעך)  דהיינו אפילו נתמעך קצת ע"י הבישול. אבל כשהם עדיין שלמים מברך בופה"א. ואפשר דאפילו אם רק הוסר קליפת האורז כמו בשלנו ג"כ לא מקרי שלמים ומברך עליהם במ"מ [פמ"ג], ומ"מ אם בירך בפה"א משמע שם דיוצא בזה" [ועיין עוד בדברי הביאור הלכה ד"ה עד שנתמעך].

• סדרי קדימויות כשהיו לפניו אורז ומיני ירקות – כתב בשו"ת אור לציון (5) פרק יד תשובה כב) כשאוכל אורז מבושל וגם ירקות, יקדים לברך על האורז בורא מיני מזונות, ואחר כך יברך בורא פרי האדמה על הירקות, שאם יקדים לברך בופה"א, יש לחוש לשיטות שעל אורז כזה מברכים בורא פרי האדמה, וכבר יצא בזה ידי חובה גם על האורז. ובאופן שלא עשה כן אלא בירך מקודם בורא פרי האדמה, שוב לא יברך בומ"מ על האורז, ויאכלנו בלי ברכה משום שבדיעבד יוצא בברכת בופה"א [וכל זה כשלא נתמעך האורז].

• ברכה אחרונה על אורז – בספר פני השלחן (8) הביא את דברי הברכי יוסף שאם בירך על המחיה על מאכל מחמשת מיני דגן  פוטר גם את האורז, כי גם הוא נקרא "מחיה וכלכלה", ולא יברך אחר כך בורא נפשות.

ואם אכל אורז ומיני מזונות – ועדיין לא בירך על המחיה, הביא בספר פני השלחן (8)  בשם ספר חסד לאלפים שיברך תחילה בורא נפשות על האורז ואחר כך על המחיה על מיני מזונות. אולם הבן איש חי [פרשת פנחס אות יח] חלק עליו משום חשש ברכה שאינה צריכה, וכתב לברך על המחיה ולפטור את האורז. וראה במה שכתב בביאור דבריהם.

ה. ברכות על תבשילי אורז

• דייסה הנעשית מאורז טחון – מברך בורא מיני מזונות ולאחר בורא נפשות [אגרות משה (5) אבן העזר ח"א סי' קיד]. וראה עוד במה שכתב בזה בספר פני השלחן (9) אות א).
• פתיתי [פצפוצי אורז] העשויים מגרעיני אורז – פסק באגרות משה [שם] לברך בורא מיני מזונות ולאחריו בורא נפשות. וכן באורז תפוח ממותק העשוי מקמח אורז. וכתב בספר פני השלחן (9) אות ב) "ביררנו במפעלים את אופן עשייתם שמבשלים את האורז במים ואח"כ מועכים וכותשים את הגרגירים ושוב אופים אותם. ולפי זה יש כאן מעלה של נתמעך ע"י בישול, ובפרט שהאורז גם קלוף. וכיום רגילים לעשות מפצפוצי אורז מיני עוגות מעורבים בדבש וקרם, גם הם ברכתם בומ"מ, ומהטעם הנ"ל דאורז שווה למין דגן וברכתו בומ"מ גם כשנשתנה לגמרי צורתו ונעשה ממנו פת או עוגה".
• פרכיות אורז – הפרכיות נעשות על ידי חום ולא על ידי בישול, שע"י תהליך החימום האורז מתנפח ונדבק, ונחלקו הפוסקים בדינם. בספר פני השלחן (9) אות ד) הביא בשם "אחד מגדולי הדור" [הגרי"ש אלישיב] שדינם כאורז מבושל שברכתו בומ"מ "שהרי כל שנהפך האורז למאכל שהוא סועד ומשביע ברכתו בומ"מ, דאז יוצא הוא מכלל כוסס בעלמא. ולענין זה לא איכפת לן אם נעשה ע"י בישול או ע"י פעולה אחרת. ומכיון שע"י החימום האורז מתנפח ונדבק ונעשה ע"י כן כמאכל שהוא סועד ומשביע, מסתבר ג"כ שברכתו בומ"מ".

אך באור לציון (5) פרק יד תשובה כא) שנשאר דינם כדין כוסס אורז שמברך בורא פרי האדמה.

• סיכום – וזאת הברכה (8) אות ד), פני השלחן (9).