ברכת אבות וחתימתה – מגן אברהם

א. שלשות האבות מוזכרים בפתח תפילת שמונה עשרה, כדברי הגמרא במסכת פסחים (1ב) על הפסוקים (1א) "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה" – "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, זהו שאומרים אלקי אברהם. וַאֲבָרֶכְךָ, זהו שאומרים אלקי יצחק. וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ, זהו שאומרים אלקי יעקב". וסיימו חז"ל: "יכול יהיו חותמין בכולן, תלמוד לומר וֶהְיֵה בְּרָכָה, בך חותמין ולא בהם". ויש להבין מדוע "חותמין" ב"מגן אברהם", וצ"ע.

תורה, עבודה גמילות חסדים – אברהם יצחק ויעקב

ב. במסכת אבות (1ג) מבואר שהעולם עומד על ג' עמודים: תורה, עבודה וגמילות חסדים, וביאר המהר"ל (1ד) כי עמודים אלו הם כנגד האבות הקדושים  שנתייחדו כל אחד בדרך עבודה המיוחדת לו: "אלו ג' דברים ג' עמודי עולם, נתנו לג' אבות, שהם אברהם יצחק ויעקב שהם גם כן יסודות ואבות העולם, ולכך ראוי שיהיה להם אלו ג' דברים שהם יסודות ועמודים לעולם. וזה כי תמצא גמילת חסדים שהיה מידת אברהם, כמו שמבואר בכתוב שהיה זריז בכל גמילת חסדים, דהיינו קבלת אורחים, וכן ממה שהכתוב אומר ויטע אשל בבאר שבע ודרשו חז"ל (סוטה י, א) פונדק או פרדס למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, וכתיב (2א) תתן אמת ליעקב ולאברהם חסד, ודבר זה מבואר ואין להאריך כלל. יצחק זכה במידת העבודה, שהרי הקריב עצמו על גבי מזבח. יעקב היה לו מידת התורה, כמו שאמר (בראשית כה, כז) וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים".

ויש להבין מדוע שונה סדר המשנה מסדרם של האבות, כפי שהעיר מו"ר הגר"ד כהן, ראש ישיבת חברון, בספרו מזמור לדוד (1ו) "סדר המעלות של האבות הקדושים ממעלה למטה לכאורה הפוך ממה שנסדרו במשנה. סדר עבודת האבות הם חסד תחילה, ואחר כך עבודה ואחר כך תורה – אברהם, יצחק ויעקב. ואילו במשנה הסדר הוא להיפך – תורה, עבודה ואחר כך גמילות חסדים. וכבר רמז לזה ברוח חיים (1ה) שכתב כן "חושב כסדר האבות ממטה למעלה", וצ"ב.

• עוד יש לעיין בפסוק "מָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד (2א) – מהי ההדגשה המיוחדת האמורה בלשון "אַהֲבַת חֶסֶד".
• כמו כן יש להבין את האמור בפסוק "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם" (2א) – מה עומק הקשר המיוחד בין האבות אברהם ויעקב ומידותיהם.

חסד בריתו – של אברהם אבינו עם הקב"ה

ג. במסכת כתובות (2א) מבואר כי גמילות חסד היא "בריתו של אברהם אבינו".

וצריך להבין מדוע מידת החסד של אברהם אבינו היא כריתת "ברית" עם הקב"ה.

החסד של אברהם אבינו לעומת החסד שעשה איוב

ד. ביאור הדברים נראה על פי משנתו של ה'סבא מסלבודקה' זצ"ל, בעומק מעלת מידת החסד, מקורה ושורשה, המיוסדת על דברי חז"ל באבות דרבי נתן (2ד) בביאור ההבדל שבין החסד שעשה אברהם עם אורחיו, לבין החסד שעשה איוב עם אורחיו: "מלמד שיהיה ביתו של איוב פתוח לרווחה, לדרום ולמזרח ולמערב ולצפון, כגון שעשה איוב שעשה ארבעה פתחים בביתו. וכשבא עליו פורעניות אמר לפני הקב"ה, רבש"ע לא הייתי מאכיל רעבים ומשקה צמאים, ולא הייתי מלביש ערומים. אעפ"כ א"ל הקב"ה לאיוב, איוב עדיין לא הגעת לחצי שיעור של אברהם. אתה יושב ושוהה בתוך ביתך ואורחים נכנסים אצלך, את שדרכו לאכול פת חיטים האכלתו פת חיטים, את שדרכו לאכול בשר האכלתו בשר, את שדרכו לשתות יין השקיתו יין. אבל אברהם לא עשה כן, אלא יושב ומהדר בעולם, וכשימצא אורחים מכניסם בתוך ביתו. את שאין דרכו לאכול פת חיטים האכילהו פת חיטים, את שאין דרכו לאכול בשר האכילהו בשר, ואת שאין דרכו לשתות יין השקהו יין".

לכאורה לא מובן, מדוע נגרע ערך החסד של איוב מערך החסד של אברהם אבינו, עד שנאמר שלא הגיע איוב אפילו לחצי שיעור של החסד של אברהם. הלא גם איוב נתן כל מה שהיה נצרך לנצרכים במידה גדושה מאד, שהאכיל את הרעבים והשלים חסרונם לגמרי ממש, וגם נתן לכל אורח המאכל והמשקה שהיה רגיל בו.

ועוד צ"ב, מה הוא באמת ענין חסד זה של אברהם אבינו שנתן לאורחים מה שאינם רגילים בהם, הלא האורחים היו מסתפקים בדברים שהיו רגילים בהם, ואינם צריכים לשום דבר אחר.

מידת החסד – הליכה בדרכי הבורא

ה. וביאר ה'סבא מסלבודקה' (3) כי מעשי החסד של אברהם אבינו, נבעו מהתעמקותו בדרכי השי"ת בבריאת העולם, שמהותם אך טוב וחסד: "אברהם אבינו לא הסתכל רק בבריאה, אלא התעמק בחכמת הבריאה, והכיר את יסוד החסד שבה, שכל מהותה ומטרתה אך טוב וחסד… ועל כן לא הסתפק במעשי חסד לבני אדם שהם מצויים לפניו ובדברים שהם מרגישים את חסרונם, אלא חיזר אחרי בני אדם כדי שיוכל להיטיב עמהם, ואף בהנאות שאינם משתוקקים להם כלל על כל פרטי תענוגיהם… אברהם אבינו למד מבורא עולם שברא מתחילה את כל ברואי העולם כדי להיטיב עמהם לגמול חסד, מבלי אשר יהיו לה מבקשים… מידה זו של יצירת מקבלי חסד".

מו"ר הגר"ד כהן הוסיף נופך והטעמה בביאור הדברים בספרו מזמור לדוד (4א) "יסוד ענין מדת החסד אינו להשלים חסרונו של הנצרך, אלא להיטיב לאחרים מכח מידת ההטבה והחסד של הנותן. חסד אמיתי אינו להשלים חסרונם של הנצרכים במאכל ומשתה ובגד ללבוש, אלא חסד הוא להיטיב ולהתחסד עמהם מכח עצם מדת ההטבה שלו… זהו מה שאמר הקב"ה לאיוב "עדיין לא הגעת לחצי שיעור של אברהם". בוודאי עשה איוב חסד באופן נעלה מאד, הוא האכיל פת חטים למי שחסר לו פת חטים וכו', אבל אין זה עדיין חצי ממידתו של אברהם אבינו. כי החסד של איוב היה להשלים חסרונם של אחרים, אולם לא היה זה חסד בשביל להיטיב לאחרים. אבל מידת החסד של אברהם היתה במדרגה ובבחינה אחרת לגמרי, שהשתדל להיטיב לאחרים מתוך מידת החסד של עצמו שהוא הרצון להיטיב".

וכאמור לעיל, אברהם אבינו למד את הנהגתו במידת החסד מהקב"ה, כמבואר בדברי הרמב"ם (4ב).

לתוספת ביאור בהבנת מידת טובו וחסדו של הבורא, נעיין גם בדברי הרמח"ל (5א), ומהם נבין את שורש ההתדמות של אברהם אבינו לבורא עולם במידת החסד – להיטיב ולגמול חסד מבלי שמבקשים.

חסדיו של אברהם אבינו לעומת חסדיו של לוט

ו. לאחר שקיבלנו מושגים על שורשיה והקיפה של מידת החסד של אברהם אבינו, נבין את עומק ההבדל בין הכנסת האורחים של אברהם אבינו להכנסת האורחים של לוט בסדום, כדברי מו"ר הגרש"ז ברוידא, ראש ישיבת חברון, בספרו שם דרך (5ג) "אצל לוט נבעה מידת הכנסת האורחים משום שכך חונך וראה בבית אברהם אבינו, שגדל בו, עד  שמידה זו נעשתה טבועה בדמו, מבלי שהתעמק להבין את שורש שלימותה של מידה זו".

חסד – השלמת חסרון הנצרך או בנין אישיות הנותן

ז. להשלמת היריעה בהבנת מהות מידת החסד ודרכי קיומה, נעיין בפרקים מתוך 'קונטרס החסד' של הרב דסלר (6), נתעמק במידות הנתינה והנטילה, שורשם וקיומם המעשי, ומהם נשכיל להבין מהו שורש האהבה ואהבת איש ואשה.

עתה נמצא פתרון לדברי הנביא מיכה (2א), מהי ההדגשה ב"אַהֲבַת החֶסֶד", כדברי החפץ חיים (7א) שמעלת החסד האמיתי היא, כאשר הוא לא נעשה מתוך הכרח אלא מתוך אהבה.

ונבין מדוע מידת החסד של אברהם אבינו היא כריתת "ברית" עם הקב"ה, כי "ברית" פירושה חיבור, ומתוך ההליכה בדרכי החסד, מידותיו של הקב"ה, נכרתת "ברית" כביכול, עמו יתברך – ראה בדברי מו"ר הגר"ד כהן בספרו (7ב).

תורת חסד

ח. חז"ל (7ג) לימדונו כי "תורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים", וביאר המהר"ל  (7ד) "כי התורה יש לה חיבור עם השי"ת". ובספר מזמור לדוד (8א) ביאר לפי זה מדוע שלימות התורה תיכון רק עם מידת החסד, והסביר את סדר העמודים עליהם עומד העולם "תורה, עבודה וגמילות חסדים" – בהשוואה לעבודת האבות הקדושים, וכן את עומק ענין חתימת ברכת אבות בשמונה עשרה ב"מגן אברהם", ואת הקשר המיוחד בין האבות אברהם ויעקב, ומידותיהם.

לאור האמור יתפרשו היטב דברי חז"ל (8ב)-(8ג) שהדגישו את החובה לחבר לתורה את גמילות החסדים.

תורת חסד – הלכה למעשה

ט. ממוצא הדברים נעיין בדברי הסבא מסלבודקה (9א), וחתנו רבי אייזיק שר (9ב) היאך עלינו ללמוד מאברהם אבינו שעשה חסדים ברוחניות, הלכה למעשה לעבודתנו אנו.