יבול נכרי

האם יש קנין לנכרי להפקיע מקדושת ארץ ישראל

א. אחד הנדונים המעשיים בשנת השמיטה הוא, דינם של הירקות והפירות שגדלו בשדה הנמצא בבעלות נכרי – האם יש בהם קדושת שביעית. ראשיתו של הנדון, בסוגיית הגמרא במסכת גיטין (1א) במחלוקת בין רבה לרבי אלעזר, האם יש קנין לנכרי להפקיע קרקע של ישראל מתרומות ומעשרות. לדעת רבה, אין קנין לנכרי להפקיע ממעשר, ולכן אם קרקע נמכרה לנכרי ממשיכים לנהוג בה דיני מעשרות. לעומתו, רבי אלעזר סבר כי קניינו של הננכרי בארץ ישראל פוטר את פירותיה ממעשרות.

הרמב"ם (2א) והשולחן ערוך (2ב) פסקו להלכה כדעת רבה, שאין קנין לנכרי להפקיע ממעשר. ולכן גם כאשר קרקע נמכרה לנכרי, ממשיכים לנהוג בפירותיה דיני תרומות ומעשרות.

דעת רבה נראית ברורה: נכרי אינו יכול להשפיע אפילו על קדושת הפירות של ארץ ישראל, אך יש לו אפשרות לקנין ממוני בארץ ישראל, ולכן הוא יכול לחפור בורות. להבנת טעמו של רבי אלעזר, היאך יש בכוחו של הנכרי להפקיע את קדושת ארץ ישראל מפירותיה, למרות שאין בכוחו לקנות קנין ממוני בארץ ישראל – ראה בדברי רבי חיים הלוי על הרמב"ם (3א), שכתב כי "עיקר קדושת הארץ הא הויה על ידי ירושה וישיבה, ודין זה הוא דבר הנוהג בה לעולם". כלומר, קדושת הארץ איננה מעשה חד פעמי, אלא נמשכת על ידי ישיבת עם ישראל בארצו. לפיכך כאשר נכרי יושב באדמת ישראל, ישיבתו מפקיעה את דין ירושת ישראל, וממילא גם את קדושת ארץ ישראל ביחס לפירות.

קדושת הארץ וחיובי מצוות התלויות בה – בקרקע הנמצאת ביד הנכרי

ב. מתחילת דברי הרמב"ם (2א) "נכרי שקנה קרקע בארץ ישראל לא הפקיעוה מן המצוות אלא הרי היא בקדושתה", משמע שאין לנכרי כל אפשרות להפקיע את קדושת הארץ, ולפיכך חלות עליה כל המצוות התלויות בארץ – כהפרשת תרומות ומעשרות, ובשנת השמיטה – קדושת שביעית, וממילא אין בשנה זו חיוב להפריש תרומות ומעשרות.

ואכן, כך פסק המבי"ט (3ב) שאין חיוב מעשרות בשנת השמיטה, אפילו מהלקוח מיד נכרי קודם מירוח, כי אין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיעה מקדושתה לפירות שביעית.

ברם, מהמשך דברי הרמב"ם (2א) "לפיכך אם חזר ישראל ולקחה ממנו אינה ככיבוש יחיד אלא מפריש ממנה תרומות ומעשרות", משמע כי דווקא כאשר ישראל חוזר וקונה את השדה היא חוזרת לקדושתה, אך בזמן שהיא ביד הנכרי אין מצוות התלויות בארץ חלות עליה. וכך פסק הבית יוסף בשו"ת אבקת רוכל (4א) "שמה שאמרו אין קנין לנכרי בארץ להפקיע מן המצוות, היינו לענין שאם חזר ישראל ולקחה ממנו. אבל כל זמן שהיא ביד נכרי מופקעת היא".

ביישוב שיטת הבית יוסף עם משמעות דברי הגמרא (1) שקרקע הנמצאת ביד נכרי פטורה ממעשרות, כתבו הראי"ה קוק (4ב) והגרש"ז אויערבך (4ג), שעל אף שהנכרי מפקיע מהפירות את קדושתם שלא יחולו עליהם המצוות, אולם אין הוא מפקיע את עצם קדושת הארץ.

האם יש קנין לנכרי להפקיע – בזמן הזה ששביעית מדרבנן

ג. בספר התרומה (5א) הסתפק, האם בארץ ישראל בזמן הזה, שחיוב המצוות התלויות בה מדרבנן, יש לכולי עלמא קנין לנכרי להפקיע מקדושתה, כדין סוריא המבואר בסוגיא בגיטין (1) "יש קנין לנכרי בסוריא להפקיע מן המעשרות ומן השביעית", ונפסק להלכה בדברי הרמב"ם (2א).

בביאור הגר"א (2ב) הביא את דברי ספר התרומה ונטה להכריע כך להלכה, וכן מתבאר בדברי פאת השולחן (5ב).

ברם החזון איש (5ג) הביא את דעת החולקים, וכתב: "הנה בספר התרומה נסתפק שיהא זמן הזה כדין סוריא, ואמנם אין כן דעת הרי"ף, הרא"ש והרמב"ם". כלומר, רבותינו הראשונים שפסקו להלכה דינים המתבססים על שיטת רבה, לא ציינו כי בזמן הזה הדין שונה, ומכאן שלדעתם אין להשוות בין סוריא לארץ ישראל.

גם הבית הלוי (6א) כתב, כי ספר התרומה לא הסתפק אלא לשיטתו, ש"קדושה שניה בטלה", וחסרון הקדושה הוא מהותי, או אז שייך לומר שארץ ישראל דינה כסוריא. אבל לדעת רוב הפוסקים, שקדושה שנייה לא בטלה, אין בכוח הגוי להפקיע את הקדושה, שהרי עיקרה של הקדושה הוא מן התורה, ורק החיוב הוא מדרבנן, מסיבות צדדיות.

קדושת שביעית בפירות שגדלו אצל נכרי – הכרעת ההלכה

ד. מרן הבית יוסף הכריע לדינא (6ב) לחייב להפריש תרומות ומעשרות מפירות שגדלו אצל הנכרי בשביעית, מכיון שהפירות אינן קדושים. וכתב שחכמי צפת הכריזו נידוי על מי שלא יעשה כן.

ברם רבי אלעזר אזכרי, אף הוא מחכמי צפת, כתב בספר חרדים (6ג) כי מרן חזר בו בסוף ימיו, והורה שפירות הנכרי פטורים ממעשרות, כדעת המבי"ט [אולם ראה במה שכתב על כך בשו"ת יביע אומר (9א) מה היתה דעת מרן הבית יוסף בערוב ימיו].

קדושת שביעית בפירות נכרי – המנהג בימינו

ה. רוב הפוסקים הכריעו למעשה כדעת מרן הבית יוסף, שאין קדושת שביעית בפירות נכרים. וכפי שהעיד בספר פאת השלחן (7א-ב) שכך נהגו בארץ ישראל: "ואחרי עיוני נראה ברור כשמש דהדין עם מרן הבית יוסף, וכן המנהג גם עתה בכל ארץ ישראל". וככפי שגם העיד רבי יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי (7ג) בספר השמיטה, שכך המנהג בירושלים ובכל ארץ ישראל. וכך פסק הראי"ה קוק בספרו שבת הארץ (10א). וראה גם בדברי החיד"א בספרו ברכי יוסף (7ד) "שאף על פי שהרב מהר"י קארו היה חוכך להחמיר והיה נוהג להפריש בלא ברכה, אחר כך הכריחו החכמים שלא יעשרו כל עיקר, דחומרא דאתי לידי קולא היא, שיש בדבר הפסד שביעית".

מאידך גיסא, החזון איש (8) פסק לחומרא כדעת המבי"ט, וכתב: "נקטינן לדינא דאין עובדין בשדה נכרי בשביעית, שכן היא עיקר ההוראה, ונוהגין קדושת שביעית בפירותיהן, ומעשרין אותן בלא ברכה", ואף כתב כי מרן הבית יוסף חזר בו מדעתו בסוף ימיו, ואילו ידע מזה פאת השלחן, גם כן היה חוזר בו מדבריו. לפיכך, בבני ברק – עירו של החזון איש, יש הנוהגים לשמור קדושת שביעית בפירות נכרים [כמו כן החמירו להפריש מהם תרומות ומעשרות בלא ברכה, אם גמר מלאכת הפירות נעשה על ידי ישראל].

ראה ב'יביע אומר' (9א) שהגר"ע יוסף תמה מאד על הוראת החזון איש: "ומסופקני אם לא יצא שכרם בהפסדם, כי מי לא יחוש לגזרת נידוי וחרם שהחרימו מרן וכל קדושים עמו להנוהגים דיני שביעית בפירות של גויים. ולא מיבעיא לדידן בני ספרד, אלא אף לבני אשכנז איכא משום לא תתגודדו".

וכן פסק האור לציון (9ב), והוסיף: "והרוצה להחמיר לנהוג קדושת שביעית בפירות לא יעשה כן אלא בצנעה".

דיני שביעית בקניית פירות נכרי

ו. המחלוקת האם יש קדושת שביעית ביבול נכרי משפיעה כמובן גם על האפשרות לשווק יבול נכרי בשנה זו.

לדעת הנוהגים שאין קדושת שביעית בפירות נכרי, ניתן עקרונית לקנות ולמכור פירות כאלו בלא שום הגבלה. אמנם, לדעת הסוברים שיש קדושת שביעית בפירות הנכרי, לכאורה יש איסור סחורה בפירות אלו בפירות אלו.

אמנם, יש הסומכים על שיטת המבי"ט (11א) בשם הר"ש הזקן, שאין חובה לנהוג בפירות הנכרי אלא את האיסורים הרובצים על הפירות, כמו איסור הפסד וכד', אבל את הדינים הנוגעים לממון, כמו חובת ביעור ואיסור סחורה אין חובה לנהוג, שכן הנכרי שהחזיק בפירות היה פטור מדינים אלו, והיהודי המחזיק בפירות מכוח הגוי, קיבל גם את ההטבות שהיו כרוכות בכך.

אולם החזון איש (11ב) נקט להחמיר בזה, וכתב: "פרי אדמה הגדילין ביד נכרי, אסורין בסחורה". לפיכך תיקן החזון איש "ועדות שמיטה" שמטרתן לפתור זאת, ולהיות אחראים שהקונים ימנו את בעל החנות לקנות את הפירות מהנכרי, והכסף שיקבל המוכר יהיה עבור התיווך ושכר טרחה בלבד. בדרך זו הקונים רוכשים את הפירות ישירות מהנכרי, ולנכרי אין איסור לסחור בפירות קדושים [וראה את הוראות הגר"ח קנייבסקי (11ג) לועדות השמיטה].

בספר "שמיטה – הלכה ממקורה" של הרב יוסף צבי רימון (12), הרחיב את היריעה בנדון, וכתב כי בנוסף לאיסור סחורה האמור לעיל, וועדות השמיטה העוסקות בשיווק פירות נכרים בשביעית, צריכות לתת את דעתן גם על חשש לחילול הדמים על ידי הנכרי; על הזמנה מראש של גידולים שהנכרי יגדל בשביעית, ועל איסור "לא תחנם".

קדושת שביעית ביבול נכרי – הלכה למעשה

ז. סיכום הדינים ופרטים נוספים – חוט שני (13א) ודיני שביעית (13ב) – דיני הפסד וביעור ביבול נכרי • איסור ספיחים בגידול של נכרי • קניית פירות שביעית ממי שסומך על דעת המקילים שאין קדושת שביעית בפירות נכרים • אכילה אצל מי שאינו נוהג קדושת שביעית בפירות נכרים • אכילה בבית מלון כאשר יודע שהירקות הם מיבול נכרי.