מאכלים אסורים שנתייבשו

נדון כשרות הג'לטין

הג'לטין הוא אחד הרכיבים השימושיים ביותר בתעשיית המזון בעידן המודרני, המופק ברובו מעצמות ועורות של בעלי חיים טמאים [ראה פרטי תהליך הכנתו בדברי הפוסקים שיובאו להלן ובויקיפדיה (3)].

מאז בואו לעולם ועד היום, לא נח ולא שקט הפולמוס אודות כשרותו, שעיקרי הנידונים בו יבואו להלן.

יבש כעץ

א. הבית יוסף (1) והרמ"א (1) הביאו להלכה את דברי שבולי הלקט שהתיר למלא חלב בעור קיבה שנתייבש "דכיוון שנתייבש העור הוי כעץ בעלמא, ואין בו שום לחלוחית בשר". ובפתחי תשובה (1) שם ס"ק כ) הביא מדברי תשובת תפארת צבי שכתב "בתולעים אדומים שמייבשים אותם וצובעים בהם משקה יי"ש, דמותר גם כן מטעם זה".

בטעם ההיתר כתב הנודע ביהודה (2) "דנפיק להשבולי לקט הדין מדברי הרמב"ם [בהלכות טומאת אוכלין] שעל ידי היבשות בטל מתורת אוכל" [ודין איסור זה נלמד מדין טומאת אוכל].

אולם הש"ך (1) ס"ק לג) כתב על דברי הרמ"א הנ"ל: "ומכל מקום נראה דלכתחילה אין לעשות כן". ובביאור טעמו כתב בנודע ביהודה (שם) "נלע"ד טעמו לחוש לדעת המחמירים דלא ילפינן איסור מטומאה, ואף שכתבתי דגם המחמירים לא החמירו אלא מדרבנן, ובדרבנן שומעים להקל, היינו אם כבר נעשה, אבל לעשות כן לכתחילה לא".

והפרי מגדים (1) שפתי דעת ס"ק לג) כתב שיש לאסור לבשל [או לשרות מעת לעת] את הבשר "היבש כעץ" כי על ידי הבישול הוא "מתרכך". אמנם בפתחי תשובה (1) שם ס"ק כא) כתב כי התפארת צבי [המובא בפתחי תשובה שם] והנודע ביהודה (הנ"ל) חלקו על הפמ"ג, וכן נראה מדברי הש"ך.

והנה הנודע ביהודה (2) חידש כי ההיתר מדין "יבש כעץ" נאמר רק בעור קיבה שהוא היתר שנתייבש, ואז אין בו טעם לאסור החלב, אך לא במאכלות אסורות [דג טמא, נבלות וטריפות] שכבר חל עליהם שם איסור ואינו נפקע ממנו על ידי שנתייבש [לדעת הנודע ביהודה, יש לפסוק כדעת רבי מאיר בסוגיא במסכת ע"ז (2) שנבלה שלאחר מכן נסרחה לא פקע ממנה שם נבלה. ובשו"ת יביע אומר (7) הוכיח שלא כדבריו ממאי דפשיטא לירושלמי כדעת רבי שמעון  שהנבלה שנסרחה מותרת].

אמנם בפתחי תשובה (1) ס"ק כא) הביא מדברי התפארת צבי והשבות יעקב שחלקו על הנודע ביהודה, ולדעתם גם ממאכלות אסורות שנתייבשו כעץ, נפקע שם האיסור.

למעשה: נחלקו פוסקי זמנינו, האם להלכה יש לחשוש לשיטת הנודע ביהודה, או שיש לסמוך על דעת החולקים עליו.

מדברי הגרצ"פ פרנק בשו"ת הר צבי (6) נראה שנקט שיש לחשוש לשיטת הנודע ביהודה. אולם הגר"ע יוסף הביא בשו"ת יביע אומר (7)-(8) מדברי הפוסקים האחרונים שחלקו על הנודע ביהודה והוכיח כדבריהם מנוסח דברי שיבולי הלקט המובא במחזיק ברכה (1) שדיבר גם על קיבת נבלה. ועל פי זה כתב (8) שם סוף אות ד) "ומעתה יש מקום רב להתיר הג'לטין שנעשה מן העור ומן העצמות המיובשים היטב, אף על פי שהם מבהמות טמאות או נבלות וטרפות".

"פנים חדשות"

ב. טעם נוסף להתיר את הג'לטין מבוסס על דברי רבנו יונה המובא ברא"ש במסכת ברכות (2), שהתיר אכילת מוש"ק שנעשה מדם חיה, כי בתהליך הפקתו "יצא מתורת דם" – בגדר "פנים חדשות באו לכאן", וכפי שהביא בשו"ת יביע אומר (8) מדברי הפוסקים שכתבו לסמוך על דעת רבנו יונה להלכה "ולכן בג'לטין הנטחן היטב עד שנהפך הכל לאבק דק פנים חדשות באו לכאן עם התרכובת שבהם… ונעשה כעפר בעלמא ומותא ליתנו במאכל ומשקה להקפיא".

על היתר זה פקפק הגרב"צ אבא שאול [דבריו הובאו ביביע אומר], כי לדעתו יש הבדל בין שינוי שנעשה באופן טבעי "בידי שמים", כמו המוש"ק, אותו התיר רבנו יונה, לבין שינוי שנעשה "בידי אדם" שאינו מתיר את האיסור. ואמנם הגר"ע יוסף הוכיח מדברי החתם סופר שלא ס"ל כחילוק זה, אולם ראה בדברי הגר"ד לאו (13) שהביא מדברי המנחת יצחק שנקט להלכה כדברי הגרב"צ אבא שאול, ובמה שהוכיח כן.

גם רבי יחזקאל  אברמסקי [אב"ד לונדון] כתב בנחרצות בתשובה המובאת בשו"ת ציץ אליעזר (5) כי "אין מקום למשא ומתן בהיתר הג'לטין הנעשה מעצמות נבלות וטריפות על פי דברי רבנו יונה", כי הג'לטין אינו חומר שמשתנה אלא זהו "אותו חומר עצמו שישנו בעצמות מעיקרו, וכל האמצעים הכימיים שמשתמשים בהם בתעשיית הג'לטין, אינם באים אלא להפריד שאר חומרים שיש בעצמות מחומר הג'לטין, שלא יפסידוהו או שלא יגרעו את טיבו".

איסור אכילת עור ועצמות

ג. כאמור לעיל, הג'לטין מופק בדרך כלל מעצמות [או עור] של בעלי חיים. ועל כן אחד הנושאים המרכזיים בנדון כשרות הג'לטין הוא איסור אכילת עור ועצמות נבלות וטריפות.

הרמב"ם (2) כתב: "האוכל מנבלה וטריפה מן העור ומן העצמות, אע"פ שהוא אסור הרי זה פטור מפני שאלו אינם ראויים לאכילה". ובעיקר דבריו כתב האגרות משה (5) סימן לב) "ואיסור ג'לטין הוא רק ספק איסור, או הוא רק איסור מדרבנן, שהלאו דנבלה ליכא על עור ועצמות, ורק שהרמב"ם כתב אף על פי שהוא אסור הרי זה פטור, ולא ידוע לנו האיסור אם הוא מדאורייתא מאיזה למוד אך לא לאיסור לאו, או שהוא איסור מדרבנן".

ובמה שכתב הרמב"ם ש"פטור" באכילת העור והעצמות של נבלות וטריפות, ביאר הגר"א קוטלר בשו"ת משנת רבי אהרן (5) שיש לחקור האם פטור כי אין זה בגדר "דרך אכילה", או שהעור והעצמות אינם בכלל האיסור. "ובחקירה זו נחלקו האוסרים עם המתירים בנדון הג'לטין, שהרי נפק"מ בספק הנ"ל הוא אם העצמות יתוקנו באופן שיהיו ראויים לאכילה. לפי הצד הראשון דהפטור משום שאינם ראויים, אם כן כשנעשו ראויים הרי הם ממילא בכלל נבילה ושאר איסורים. ולפי הצד השני דנתמעטו מקרא שאינם בכלל האיסור, בוודאי לא יועיל כלל מה שנעשו אוכל".

ברם רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי [אב"ד וילנא] כתב בשו"ת אחיעזר (3) כי דברי הרמב"ם לאסור אכילת עור ועצמות נאמרו רק "בעצמות הרכים או שיש בהם מוח, אבל בעצמות הקשים והיבשים בודאי גם איסורא ליכא", ועל פי זה הסיק בנדון הג'לטין: "אם כן פשוט דעצמות שנתייבשו אין בהם חשש איסור כלל". ובפרט על פי מה שמפורש בשו"ע (יו"ד סי' צט סע' א) שעצמות האיסור מצטרפים עם ההיתר לבטל את האיסור. וכן מבואר בהרחבה ובראיות בתשובת הגר"י אברמסקי (5)-(6) וביביע אומר (8) אות ו) שהתיר הג'לטין משום שעצמות אינם בכלל נבלה וטריפה לאיסור.

וכתב בשו"ת תשובות והנהגות (5) "והאוסרים דעתם שהרמב"ם כתב שאסור ולוקים עליו, משמע שאסור מהתורה. ודוחק לפרש דהיינו דווקא ברכים, שהרמב"ם סתם ולא חילק בזה. ומה שאין העצמות היבשים אוסרים בתערובת, היינו מפני שאינם פולטים כדי פליטה" [וראה במש"כ סברא מחודשת לאסור ג'לטין "דכמו שיש דין חצי שיעור בכמות, כך יש חצי שיעור באיכות, ובעצמות אין איכות האיסור כבשר רק בנקודות מסויימות בלבד, ולכן דומה לאיסור חצי שיעור, וזהו שכתב הרמב"ם שאסור מהתורה ואין לוקין, אבל אין בו לחות כבשר לפלוט כמוהו"]

מאכלים שאינם ראויים לאכילת כלב

ד. האחיעזר (3) הביא את דברי השאגת אריה שאסור לאכול אפילו דבר שנפסל מאכילת כלב, משום שבשעה שאוכלו הרי "אחשביה" וממילא יש כאן אכילת איסור. וכתב על דבריו, שזה נאמר דווקא כשאוכל את הדבר כמו שהוא, אבל כשאיסור נמצא בתוך מאכל לצורך העמדה [וכמו בג'לטין], אין בזה "אחשביה" במה שאוכלו עם כל המאכל.

אולם כל זה כאשר המאכל עצמו פסול מאכילת אדם, אבל כאשר לאחר שהמאכל נפסל מאכילת אדם או כלב חזר והוכשר לאכילה, לכאורה יש לדון האם גם כן מותר לאוכלו. ויעו' בדברי הראשון לציון רבי שלמה משה עמאר בשו"ת שמע שלמה (10)-(11), שנקט להלכה שגם הנודע ביהודה והאוסרים מאכלים אסורים שנתייבשו כעץ, אסרו כאשר המאכל נשתנה אך לא נפסל לגמרי "אבל בדבר שנפסל לגמרי אפילו מאכילת כלב, גם הנודע ביהודה יודה דמותר גם אם היה נבלה וטריפה". וראה במה שכתב הגר"ד לאו (13) אות ד) בנדון זה.

• • •

סיכום דברי הפוסקים בנדון כשרות הג'לטין

ה. ראה בתשובות והנהגות (5) ובפתחי תשובות (9). והגרי"ש אלישיב כתב בקובץ תשובות (5) "צ"ע לדינא כיום בזמנינו שמייצרים ג'לטין גם מפסולת בשר טרי, ויתכן שנשאר בו טעם ולא נתייבש כעץ".

• ג'לטין המופק מבהמות טהורות במוצרי חלב – באגרות משה (4) סימן כז) כתב שאין בזה איסור בשר בחלב.
• שימוש בתרופות שמעורב בהם ג'לטין ממאכלים אסורים – לחולה שאין בו סכנה או להקלת מיחושים, ראה בשו"ת שבט הלוי (9), ובתשובות והנהגות (5) כתב "יערב בתרופה דבר מר ואז מותר".
• כשרות שרוולים לנקניקיות המיוצרים מחומר המופק מעור נבלות וטריפות – ראה בדברי רבי שלמה משה עמאר בשו"ת שמע שלמה (10)-(11), והרב הראשי לישראל, רבי דוד לאו (12)-(13).