א. זמן מצות ברית המילה נקבע בתורה (1) ליום השמיני, וכפי שגם נפסק בשו"ע (1) "אין מלין עד שתנץ החמה ביום השמיני ללידתו, וכל היום כשר למילה". אמנם, גם כאשר מסיבות שונות נדחתה המילה ["מילה שלא בזמנה"] יש לקיים את הברית ביום, וכפי שנפסק בטור ובשו"ע (1) כדעת תנא קמא בסוגיא ביבמות (1) "ואפילו מילה שלא בזמנה אינה אלא ביום.

בשיעור זה נברר את דיניה של ברית מילה הנערכת שלא בזמנה, והאם שונה היא בגדרי חיוב מצות המילה, מברית מילה בזמנה.

ב. הנודע ביהודה [(1); רבי יחזקאל סגל לנדא, רבה של פראג לפני כמאתים חמשים שנה] דן בשאלה של מילה שלא בזמנה, וכשנתרפא התינוק רצה האב לדחות את הברית לערב פסח כדי שיאכלו הבכורים בסעודה מצוה ולא יצטרכו לצום משום סברת "הואיל דאידחי אידחי". וקבע הנודע ביהודה שגם באופן שהברית אינה מתקיימת ביום השמיני אין כל היתר לדחותה ליום אחר, אלא מיד כשנתרפא הילד יש למולו באותו היום, כי אע"פ שזו מילה שלא בזמנה, מכל מקום אין להשהוות את המילה [עי"ש בסברות שהעלה הנודע ביהודה].

והנה, הנודע ביהודה כתב בתוך דבריו "קל וחומר שלא לדחות מיום ליום אף שכבר נדחית מזמנה, מכל מקום שוב כל יומא זמנה הוא". ומבואר בדבריו שלאחר שהגיע זמן המילה, בכל יום שעובר ללא מילה יש איסור. ולכאורה כן מורה פשטות לשון הרמב"ם בהלכות מילה (2) "כשיגדיל הוא חייב למול את עצמו, וכל יום ויום שיעבור עליו משיגדיל ולא ימול את עצמו הרי הוא מבטל מצות עשה" [ולענין אימתי מתחייב בכרת, נחלקו הרמב"ם והראב"ד, ועי' במה שביאר הכסף משנה שם].

ברם יתכן שעובר על ביטול מצות המילה בכל רגע ורגע מאז היום השמיני, ויש קצת משמעות לכך מדברי הרמב"ם בפירוש המשניות (2) "אחר שעבר היום השמיני למילה לא נפטר מזו המצוה, אבל הוא מצווה ומוכרח למולו תמיד" [ראיה זו הביא רבי נתן געשטטנר, אב"ד קרית אגודת ישראל בבני ברק בשו"ת להורות נתן; (4)]. והיינו שמהיום השמיני ואילך יש חיוב תמידי למול, בכל רגע ורגע. ולפי צד זה יוצא, שבמילה שלא בזמנה לכאורה יש למול כבר מהנץ החמה מעיקר דין המילה ולא רק ממעלת דין "זריזין מקדימין למצוות".

ג. ואכן זוהי דעתו של הדבר אברהם [(3) (2); רבי אברהם כהנא שפירא, אב"ד קובנה, ליטא, לפני פרוץ השואה] שבמילה שלא בזמנה, מאחר וכל רגע ורגע הוא מבטל את מצות המילה, הרי שמעיקר דין המילה עליו להקדים למול מוקדם ככל האפשר, ולא רק מצד דין "זריזין".

חידושו של הדבר אברהם נסוב על דברי האחרונים בנדון שהובאו לפני מוהל ב' תינוקות, האחד מילה בזמנה והשני מילה שלא בזמנה – מי נימול קודם. ובפתחי תשובה (2) הביא מתשובת יד אליהו כי "זה שבזמנו קודם דחביבא מצוה בשעתא". וכן כתב בשו"ת ברית אברהם שמילה בזמנה עדיפה. והדבר אברהם הוכיח שאדרבה, יש להקדים ולמול את המילה שלא בזמנה, כי המילה בזמנה, זמנה קבוע כל היום, ואם רוצים לדחות את המילה ביום השמיני גופו [לשעה מאוחרת יותר] לא עבר על שום איסור, ועדיין מל כדינו בזמנו ביום השמיני, וכל המצוה להקדים ולמול מיד בבוקר הוא רק מדין "זריזין". מה שאין כן במילה שלא בזמנה "דמכיון שהגיע לשעה שיכולין למולו, כל שעה ושעה שמאחרו עובר בעשה [וכתב הדבר אברהם: "דבר פשוט הוא דמה שכתב הרמב"ם בכל יום ויום הוא מבטל מצות עשה לאו דוקא הוא, אלא בכל רגע ורגע עובר אף על פי שלא עבר עליו יום שלם"]. ומסקנתו: "בודאי יש להקדים את המילה שלא בזמנה בכדי שלא יבטל ממצות עשה בשעת האיחור, מה שאין כן זו שבזמנה אם מאחרה איזה שעה אינו עובר בכלום דכל יום השמיני זמנה הוא". ובסוף דבריו הוא מוסיף: "ולפי זה יש ליזהר במילה שלא בזמנה שלא לאחרה כלל אלא למול מיד שנראה למילה, וכן אני רגיל להזהיר בבוא מעשה לידי, ולא נכון הוא מה שמאחרים את המילה גם שלא בזמנה שלא לשום צורך כי אם בשביל הקרואים עד שיתאספו, וראוי לעורר על זה".

יסוד חידושו של הדבר אברהם מבואר גם בשו"ת תשובה מאהבה [)3); רבי אלעזר פלקלס, תלמידו המובהק של הנודע ביהודה וממלא מקומו ברבנות פראג, לפני כמאתים שנה] שכתב בתוך דבריו: "מילה שלא בזמנה חמורה ממילה בזמנה, כי מילה בזמנה עכ"פ כל היום זמנה, כל יום השמיני, אלא שזריזין מקדימין מצפרא [מהבוקר]. מה שאין כן מילה שלא בזמנה, כל שעתא ושעתא זימנא, וכ"כ המג"א (או"ח סי' רמט ס"ק ה; (4)) וז"ל ומילה אע"פ שעבר זמנה כגון שהיה חולה בשמיני מקרי זמנו קבוע דכל שעתא ושעתא זימני הוא דאסור להניח ערל".

ד. והנה דברי המג"א (4) נאמרו בהלכות שבת, בדין סעודה בערב שבת, על המובא ברמ"א "סעודה שזמנה בערב שבת כגון ברית מילה ופדיון הבן, מותר". ונקט המג"א כי "פדיון הבן שעבר זמנו אסור לעשותו בערב שבת, ומילה, אע"פ שעבר זמנה, מקרי זמנה קבוע". [ואילו המשנה ברורה פסק כדעת הנשמת אדם שגם בפדיון הבן "אפילו עבר זמנו, מכל מקום כיון שמן הדין אפילו אחר ל' יום כל שעתא ושעתא רמיא חיובא עליה לפדותו, ממילא מותר לעשות גם כן סעודה"].

בשו"ת להורות נתן (4) מבאר את חילוקו של המג"א בין מילה שלא בזמנה לפדיון הבן שלא בזמנו, ובדבריו יש תוספת הטעמה בחידושו של הדבר אברהם בדרך משל "למי שנתחייב בשטר לפרוע חובו ביום ראש חודש, הנה אם לא פרעו בראש חודש ודאי שהוא חייב לפרוע אחרי ראש חודש בכל רגע ורגע, דמה אם בראש חודש היה חייב לפרוע מכל שכן שאחרי ראש חודש ודאי שחייב לפרוע. וכמו כן במילה, כיון שנצטוה למול כבר ביום השמיני אם כן מכל שכן כשעבר יום השמיני ודאי שחייב למולו, וכל שעתא ושעתא זמניה" [אבל בפדיון הבן, החיוב הוא שיפדה החל משנעשה מבן חודש "ואינו דומה למילה אשר שם נצטווה למול דווקא ביום השמיני, וכשלא מל ביום השמיני כל שכן שצריך למול בימים הבאים"].

ה. המג"א בהלכות פסח (הובא במשנה ברורה; (5)) מחלק בין מצות עשה של השבתת חמץ שכל רגע ורגע עובר אם לא השבית את החמץ, לבין מצות מילה, שאינו עובר בכל רגע ורגע אם ביטל את מצות המילה. והקשו האחרונים על המג"א, שהרי גם במילה החיוב הוא בכל עת למול, וכמו שכתב המחצית השקל: "לא הבנתי הא אפילו במילה שלא בזמנה כל שעתא עובר, וכמ"ש המג"א (לעיל סימן רמט; (4))". ובדברי שער הציון שהצדיק את המג"א לכאורה היה נראה כדעתו של הדבר אברהם ש"מילה שלא בזמנה חיובה בכל רגע ורגע".

אולם בקובץ המעיין (5) כתב הרב גרוסברג, על דברי השער הציון "מלבד שלא ראינו בזה אף מהוותיקין שיזדרזו במילה שלא בזמנה לעשותה תיכף עם הנץ החמה, גם מלשון הרמב"ם לא משמע כן, שהרי כתב בהלכות מילה (פ"א ה"ב) "וכל יום ויום שיעבור עליו משיגדל ולא ימול את עצמו הרי הוא מבטל מצות עשה", ומבואר שאינו עובר על העשה בכל רגע ורגע אלא בכל יום ויום". ולפי זה כתב, שיתכן וגם מש"כ המג"א שבמילה שלא בזמנה "כל שעתא ושעתא זמנה הוא דאסור לעמוד ערל", אין כוונתו לכל רגע ורגע [אלא עיקר כוונתו לחלק בין מילה שלא בזמנה לפדיון הבן, שבמילה אף שעבר זמנה אסור לאחרה ליום המחרת כדי שלא יעמוד ערל כי מאוסה הערלה, משא"כ בפדיון הבן שעבר זמנה יכולים לדחותו ליום אחר]. ושוב מבואר חילוקו של המג"א בין מצות תשביתו שבכל רגע ורגע עובר, לבין מצות מילה שעובר בכל יום שמבטל את המילה ולא בכל רגע, ולכן מצות תשביתו חמורה יותר ממצות המילה [ואם כן, נמצא איפוא, שגם בדברי המג"א ושער הציון, במילה שלא בזמנה אינו עובר בכל רגע ורגע על ביטול המצוה, ושוב אין כל ראיה מדבריהם שסוברים כדעת הדבר אברהם].

עוד נפקא מינה לדינא ביסוד ההבדל בין חיוב מילה שלא בזמנה לבין פדיון הבן שלא בזמנו – ראה בשו"ת תשובות והנהגות [(7); רבי משה שטרנבוך, גאב"ד בד"ץ העדה החרדית] בנדון פדיון הבן של בן כהנת בעלת תשובה.

ו. בחידושו של הדבר אברהם יש לדון לפי המובא משמו של הגר"ח מבריסק (הגדת ראשי ישיבת וואלאז'ין; (6)) "דכל הדין דעובר בכל שעה ושעה שייך רק על הבן כשיגדיל, משום שעליו החיוב להיות מהול וכל שעה שאינו נימול הוא עובר, אבל על האב יש רק מצוה לעשות מעשה מילה, ואינו שייך כלל לעבור בכל רגע ורגע, וכל הדין שצריך להקדים הוא משום זריזין מקדימים במצוות אף במילה שלא בזמנה".

ומבואר בזה שהגר"ח חולק על חידושו של הדבר אברהם, שכן לדבריו יש חילוק בין החיוב על הבן שהוא להיות מהול [דין המילה הוא בחפצא], וממילא עובר בכל רגע שלא מל, לעומת החיוב על האב שהוא חיוב מעשה המילה [דין המילה הוא בגברא]. ולפי חילוק זה, כשעבר היום השמיני, החיוב על האב למול את בנו, הוא חיוב על מעשה מילה, והאב אינו מבטל את המצוה בכל רגע, כי החיוב להיות מהול מוטל על הבן. [בדברים אלו מיישב הגר"ח את דעת הפוסקים [המובאים בפתחי תשובה; (2)] בנדון ב' תינוקות, שאין להקדים את המילה שלא בזמנה, משום שהחיוב למול בכל רגע הוא רק על הבן, אבל על האב יש רק חיוב על מעשה המילה, ובזה לא שייך שיעבור בכל רגע ורגע, אלא יש להקדים ולמול את המילה בזמנה].

נמצא לפי דברי הגר"ח שבמילה שלא בזמנה אין חיוב להקדים ולמול בבוקר אותו יום כדעת הדבר האברהם, אלא החיוב הוא ככל מילה בזמנה, מדין "זריזין מקדימין למצוות".

ז. בספר רץ כצבי ((6); צבי רייזמן, לוס אנג'לס) מביא את דברי שו"ת להורות נתן שדחה את חידושו של הדבר אברהם על פי המתבאר ברוקח שחיוב מילה של "ביום השמיני" נשאר גם לאחר מכן, וגם במילה שלא בזמנה יש חיוב מילה מדין "תשלומין" – לקיים ולהשלים את חיוב המילה של "ביום השמיני [ולכן חיוב זה נמשך כל הזמן, ואי אפשר להגדיר את מצות מילה כמ"ע שהזמן גרמא]. ולפי זה נמצא דלא כהדבר האברהם, כי מאחר והאב חייב למול את בנו מדין תשלומין דשמיני "ממילא יוצא דבמילה שלא בזמנה אין קפידא שימול מיד בלי שהיית רגע. דכמו שביום השמיני עצמו הוא רשאי להתאחר ויכול למול כל היום אם לא משום דזריזין מקדימין למצוות, ואין נפקא מינה אם הוא מל בבוקר או לפנות ערב כיון דזמנו כל היום, כמו כן בכל יום דהוי תשלומין דיום השמיני ונחשב כאילו הוא יום השמיני, ממילא אין צריך להזדרז למול דוקא ברגע זה, אלא דסגי שימולו היום ולא יאוחר יום זה. אבל ליכא דין שיקדים דוקא בכל רגע. והא דאינו יכול לדחות ליום מחרת, ואף דגם אז יהיה תשלומין דשמיני, היינו טעמא משום דמפסקי ימים מלילות, דהא בלילה אינו יכול למול, וע"כ כשאינו מל היום הוי ליה ביטול מצות עשה ביום זה".

ברץ כצבי העלה סברא נוספת לדחות את חידושו של הדבר אברהם, מפני שגם במילה שלא בזמנה, באותו זמן שהוחלט שאפשר למול את התינוק, נהפך יום זה להיות מוגדר כיום מילה שבזמנה, וכל הדינים של מילה בזמנה חלים גם במילה שלא בזמנה. ולפי זה נמצא שאותו יום שנקבע כיום המילה [לאחר שעבר היום השמיני] נחשב כיום של מילה בזמנה. וממילא ביום זה יהיה חיוב המילה כל היום – כדין מילה בזמנה. ואם כן, כשם שבמילה בזמנה, איננו אומרים שביום המילה יש חיוב מילה כל רגע ורגע, אלא החיוב הוא למול במשך כל היום הראשון שאפשר למול [והחיוב להקדים הוא מדין "זריזין", ולא מעיקר הדין] – כך גם במילה שלא בזמנה, אין ביום המילה חיוב מילה כל רגע ורגע, אלא חיוב מילה בכל היום הראשון שאפשר למול.

ח. מילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת, כמפורש בשו"ע (7). ונחלקו הפוסקים האם מותר למול מילה שלא בזמנה ביום חמישי או ביום שישי. הט"ז ((7); יו"ד סי' רסב ס"ק ג) פסק כדעת התשב"ץ שהביא הבית יוסף בחיבורו 'בדק הבית', שאין למול ביום חמישי, והוסיף הט"ז שגם אין למול ביום ששי [ועי' ברעק"א מה שתמה על הט"ז]. אולם המשנה ברורה (7) פסק כדעת הש"ך (7) "שאין להחמיץ המצוה", ומלים גם ביום חמישי ושישי מילה שלא בזמנה.

ומה שיש לתמוה על דינו של התשב"ץ שלא למול מילה שלא בזמנה ביום חמישי וששי, שהרי לאחר היום השמיני, בכל יום או בכל רגע שעובר הוא מבטל את המצוה –  ראה במה שכתב  בשו"ת יביע אומר (8).

סיכום השיטות והמנהגים למעשה בענין זה – יעו' בספרו של המוהל הירושלמי הנודע יוסל'ה ויסברג 'אוצר הברית' (9), ובמה שכתב "מעשה רב" שמל כמה פעמים מילה שלא בזמנה גם ביום חמישי ושישי אצל גדולי הדור.

מילה שלא בזמנה ביום טוב שני – ראה בספרו של ד"ר אברהם-סופר אברהם  'נשמת אברהם' (9).

* * *

והנה בשלמא לדעת הדבר אברהם, במילה שלא בזמנה ודאי יש להקדים ולמול מייד בבוקר, ולא להמתין ל"רוב עם", כמפורש בדבריו המובאים לעיל. אך לפי החולקים עליו, אשר לדעתם יום מילה שלא בזמנה שווה בדינו ובמהותו ליום מילה בזמנה, חזר על מקומו הנדון האם להעדיף למול בבוקר משום דין "זריזין", או להמתין אחר הצהרים כדי לקיים את דין "ברוב עם הדרת מלך" – ונתבארו הדברים בשיעור ע"א.