א. בסוגיית הגמרא במסכת שבת: "תנו רבנן, אין מפליגין בספינה פחות משלושה ימים קודם לשבת, במה דברים אמורים לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה שפיר דמי. ופוסק עמו [עם הנכרי] על מנת לשבות ואינו שובת, דברי רבי. רבי שמעון בן כגמליאל אומר אינו צריך". ומבואר שיש איסור להפליג בספינה קודם השבת, אם יצטרך לשהות בספינה בשבת. אך איסור זה הוא רק אם הפליג בשלושת הימים הסמוכים לשבת [ועי' במשנה ברורה (3) ס"ק ד) דהיינו מיום רביעי ואילך לדעת המג"א, אבל לדעת הגר"א מותר ביום רביעי לצאת להפלגה]. וקודם לכן, בימי ראשון שני או שלישי, מותר לצאת להפלגה. ועוד אמרו: "ומצור לצידן [אינו אלא מהלך יום אחד ובערב שבת היה שם יום השוק, רש"י שם], אפילו בערב שבת מותר" [כי בהפלגה למקום סמוך, יש לשער שיגיע למקום חפצו בטרם כניסת השבת].
ונחלקו רבותינו הראשונים בביאור טעם האיסור להפליג בספינה ג' ימים קודם השבת.
- גזירה שמא יעשה חבית של שייטים – כן מבואר בדברי התוספות בסוגיא (1) ד"ה אין). ולפי טעם זה כתב המשנה ברורה (3) הקדמה לסימן רמח) "וקודם שלושה ימים שרי, דעל ידי שהוצרך להפליג זמן הרבה קודם השבת, אית ליה היכרא ולא יבוא לעשות חבית של שייטים" [ובביאור ההיתר להפליג "לדבר מצוה" אפילו בערב שבת, צריך לומר שמכיון שהאיסור הוא גזירת חכמים, לא גזרו רבנן במקום מצוה].
- איסור תחומין – הרי"ף (1) הביא את דעת רבינו חננאל שהאיסור להפליג נובע מכך שבהפלגה יוצאים מתחום שבת. ואמנם הרי"ף עמד על הקושי בפירוש זה, שצריך להעמיד את דברי הגמרא בהפלגה שהספינה אינה נמצאת יותר מעשרה טפחים מעל קרקעית הים, ועוד הקשה הרי"ף, מדוע לפי רבנו חננאל מותר להפליג בספינה בתחילת השבוע, ולא חששו שיעבור בשבת על איסור "תחומין" [וראה בתירוצו של המשנה ברורה (3) בהקדמה לסימן רמח)]. קושיא נוספת הקשה הרי"ף על שיטת רבנו חננאל שאם החשש הוא בגלל איסור "תחומין" מדאורייתא, מדוע לדבר מצוה התירו להפליג, אפילו בערב שבת היה צריך לאסור כי יש כאן איסור מהתורה, וצ"ע.
- ביטול עונג שבת. הרי"ף (1) עצמו פירש שהאיסור להפליג בספינה שלושה ימים קודם השבת הוא כי על ידי ההפלגה גורם לביטול מצות עונג שבת" [ובמשנה ברורה (3) הקדמה לסימן רמח) הוסיף: "גם מחמת סרחון העולה מן הימים המלוחים ואין רוחו חוזרת לבוא עד אחר ג' ימים שהורגל בזה"]. וביאר הרי"ף את טעם ההיתר להפליג "לדבר מצוה" אפילו בערב שבת, שהיות והאיסור להפליג קודם השבת נובע מחשש ביטול קיום מצוה [עונג שבת], וכאשר הוא נמצא בדרכו לקיום מצוה [אחרת], חל עליו הכלל "העוסק במצוה פטור מן המצוה". וגם ברמב"ם (1) מבואר כטעם הרי"ף.
- אסור להיכנס למקום סכנה לפני שבת – בעל המאור (1) חידש כי בהפלגה בספינה עלול להיווצר מצב של סכנה ו"פיקוח נפש", ואסור להיכנס למקום סכנה קודם השבת, כדי שלא יבוא לידי חילול שבת מחמת פיקוח נפש, כדבריו: "כל שלשה ימים קדם לשבת קמי שבתא מיקרי, ונראה כמתנה לדחות את השבת, מפני שאין דבר שעומד בפני פקוח נפש". ועל פי זה חידש: "והוא הדין להפריש במדברות ובכל מקום סכנה שאדם עתיד לחלל בו את השבת".
וכתב המשנה ברורה (3) הקדמה לסימן רמח) "ואותן הפוסקים דסבירא להו דהטעם הוא משום מלאכה [בעל המאור] או משום תחומין [רבנו חננאל], מה שחילק הברייתא לדידהו בין תוך ג' ימים [קודם שבת, שאסור להפליג] לקודם ג' ימים [שמותר להפליג], הוא משום דג' ימים קדם שבת מקרי קמא שבתא, וחל עליו להיזהר שלא יבוא לידי חילול שבת. אבל קודם ג' ימים דהם מקרי בתר שבת העבר, עדיין לא חל עליו אזהרת שבת הבאה, ושרי להפליג בהם. ואז אף אם יצטרך אחר כך לבוא לידי חילול שבת, משום פקוח נפש שרי". והיינו שרק שלושה ימים קודם השבת חלה "אזהרת השבת הבאה", ויש חיוב להימנע מלעשות מעשים שעלולים לגרום לחילול שבת, ולא קודם לכן.
- חשש שמא יעשו נכרים מלאכה עבורו – הר"ן במסכת שבת (1) הביא את דברי הרמב"ן שטעם האיסור להפליג בספינה שלושה ימים קודם שבת הוא בגלל האיסור ליהנות ממלאכה שנכרי עושה עבור ישראל. ובשל כך, איסור זה נאמר רק כאשר הישראל שכר ספנים גויים שינהיגו את הספינה עבורו. ואמנם אם הפליג בספינה שרובה נכרים, אכן אין איסור ליהנות ממעשי הנכרים, כי המלאכות האסורות נעשות עבור הנוסעים הנכרים.
סיכום שיטות הראשונים – הקדמת המשנה ברורה לסימן רמ"ח (3), ובספר ארחות שבת (10).
מרן השו"ע – הביא בסע' ב' (3) את שיטת הריף והרמב"ם, שהאיסור הוא משום ביטול מצות עונג שבת. ובסע' ד' (4) פסק כשיטת בעל המאור, שהאיסור הוא בגלל שאין להכניס עצמו לפקוח נפש [בנדון היוצא בשיירה למדבר, ומקורו בתשובת הריב"ש (2) שהכריע כשיטת בעל המאור]. ובפשטות, לדעת בעל המאור, איסור זה הוא מדרבנן, ובקהילות יעקב (2) הקשה סתירה בדברי בעל המאור ממשמעות דבריו בדיני מילה בשבת, שהאיסור הוא מהתורה. ותירץ שקודם השבת האיסור מדרבנן, אך בשבת עצמה האיסור מהתורה.
והנה המשנה ברורה (4) ס"ק כו) הביא להלכה את דברי המג"א שהעתיק דעת גדולי האחרונים שכתבו כי במקרה שיש וודאות שעתיד לעשות מלאכות בשבת לצורך פקוח נפש, גם בעל המאור לא התיר להפליג בספינה בתחילת השבוע [ואפילו לצורך מצוה]. וסיים: "ועל פי זה סומכים עכשיו שמסכנים בעצמם קצת שלא לחלל שבת, כדי שלא יהיה אסור למפרע על מה שיצא" [וראה במה שדן האגרות משה (7) סימן קכח) בדברי המג"א הנ"ל].
ב. על פי שיטת בעל המאור דנו הפוסקים:
- מילה שלא בזמנה ביום חמישי – בשו"ת תשב"ץ (2) חידש להלכה ע"פ שיטת בעל המאור, לאסור למול גר או תינוק שנתרפא מחוליו ביום חמישי, כי היום השלישי למילה יחול בשבת ויצטרכו לחלל עבורו את השבת. ברם למעשה הביא המשנה ברורה בהלכות מילה בשבת (4) מגדולי האחרונים שנחלקו עליו, וכן פסק המשנ"ב שמלים, וכן המנהג [ובספר נשמת אברהם (9) כתב שגם לדעת התשב"ץ, מותר למול מילה שלא בזמנה שלושה ימים קודם יום טוב].
- חובת ההכנה למניעת חילול שבת – האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג דן בשו"ת דברי יציב (5) האם יולדת צריכה לשהות בשבת בסמוך לבית החולים כדי שלא תצרך לנסוע בשבת. ועי' בדבריו שתלה את המחלוקת האם יש חיוב השתדלות מערב שבת למנוע פקוח נפש בשבת, בחקירה האם פקוח נפש בשבת הוא בגדר "הותרה" או "דחויה".
- קביעת זמן ניתוח שאינו דחוף – יעו' בספר שמירת שבת כהלכתה (7), ובציץ אליעזר (8) שדנו ע"פ דברי בעל המאור הנ"ל (1) והתשב"ץ (2) האם מותר לקבוע זמן לניתוחים שאינם דחופים בשלושה הימים הסמוכים לשבת, כשידוע שהדבר יגרום לעשיית מלאכות בשבת מחמת פקוח נפש. ועי"ש שכתבו שאם החולה סובל יסורים או שקשה לקבוע תור לתחילת השבוע, הרי זה מותר כמו במקום מצוה. ובטעם הדבר כתב בציץ אליעזר (8), שכשם שמצינו בחז"ל בכמה מקומות שאמרו "במקום צערא דחולי לא גזרו רבנן", גם בנדון דידן לא גזרו רבנן לאסור להכניס עצמו לפיקוח נפש, אם כתוצאה מכך יגרם צער לחולים.
סיכום – בספר ארחות שבת (10) סע' סט-ע), ובפסקי תשובות (11).
- רופא שיש לו תורנות בשבת בבית החולים – בספר שמירת שבת כהלכתה (7) כתב שרופא תורן או כונן בבית חולים שבו נמצא חולה שיש בו סכנה, אל לו לעזוב את בית החולים לביתו הרחוק מבית החולים, על דעת שיצטרך לנסוע בשבת כדי לעמוד על משמרתו. ובהערה (שם) הביא מדברי הגרש"ז אויערבך שצידד להקל עליו לחזור לביתו אם ע"י זה שיהיה מנותק בליל שבת מהבית, יתבטלו הוא ובני ביתו מעונג שבת, משום שזה נחשב כ"דבר מצוה". אך במידה וזהו מקרה חד פעמי, טוב אם ישאר בבית החולים. אולם באגרות משה (7) סימן קלא) כתב שבכל מקרה, הרופא צריך להישאר ללון בבית החולים או בקירבת מקום, ואפילו אם לא יהיה לו יין לקידוש וסעודה חשובה לכבוד שבת.
סיכום – בספר ארחות שבת (11) סע' עא).
- חייל שקיבל חופשה ליומיים ויצטרך לחזור לבסיס בשבת לצורך פקוח נפש – בספר שמירת שבת כהלכתה (7) פרק מ הערה עא) דן בזה על פי מחלוקת האגרות משה והגרש"ז אויערבך בנדון רופא שיש לו תורנות בשבת בבית חולים.
- זירוז לידה באופן שעל ידי כך תלד בשבת – שמירת שבת כהלכתה (7) פרק לב הערה ק), ובנשמת אברהם (9).
- האם מותר לאשה הסובלת מסוכרת להיכנס להריון – כאשר ברור שכתוצאה מכך תצטרך לחלל שבת יותר פעמים ממצבה כאשר איננה בהריון – ראה בספר נשמת אברהם (9).
- האם מותר לטוס בטיסה רצופה מערב שבת עד מוצאי שבת, כשאינו יוצא מהמטוס – בספר רץ כצבי (12)-(13) דן האם יש איסור בעצם השהיה במטוס [בהנחה שהטיסה מתבצעת על ידי חברת תעופה נכרית, הטייסים ואנשי הצוות וכן רוב הנוסעים אינם יהודים, וממילא אין כל איסור בהטסת המטוס] על פי שיטות הראשונים והפוסקים בנדון הפלגה בספינה שלושה ימים קודם השבת.
- להשלמת היריעה ראה בשיעור עולמות קמ"ג – פקוח נפש בשבת.
"הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת הַבֵּן עִם הַבַּת לָאֵל יֵרָצוּ כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת"
