ממרח

במשנה במסכת שבת פ"ז מ"ט (1) נמנו ל"ט אבות מלאכות בשבת, ובהן מלאכת 'ממחק'. להלן נברר את דיני המלאכה, ובכלל זה את דיני ה'ממרח' שהיא תולדת 'ממחק', המבוארים בגמרא ובראשונים.

יסודות דיני ממחק וממרח בסוגיות הגמרא

א. בכמה מקומות ש"ס נתבארו דיני ממרח, ולאחר עיון בסוגיות נוכל להעמיד את תמונת המלאכה במלואה.

• מלאכת ממחק – במסכת שבת מפורש במשנה (1) פ"ז מ"ט) איסור "ממחק" שפירושו גירוד עור הבהמה והחלקתו.
• הנחת רטיה – בסוגיא במסכת שבת (1) עה, ב) הובא: "הממר ירטיה בשבת חייב נשום ממחק". ופירש רש"י: "מחליק תחבושת על המכה". בדין ממרח רטיה, ראה גם במסכת עירובין (1) במשנה "מחזירין רטיה" ובגמרא עד "אמר מר בר רב אשי", וברש"י שם. והנה מדברי המאירי בשבת (1) נראה גדר מלאכת ממרח, שהיא פעולה "שהכוונה בה להחליקה להיות תשמיש שלה נח, כענין ממרח רטיה" [ולפי זה מובן מדוע המסתת אבן אינו עובר על איסור ממחק]
• מירוח בשעוה ובשמן עב – במשנה במסכת שבת פי"ד מ"ד (1) מפורש להתיר לסוך בשמן בשבת [שלא למטרת רפואה]. אולם במשנה אחרת (2) פכ"ב מ"ג) מבואר שאסור למרח שעוה לסתום נקב שבחבית, משום מלאכת ממחק. ובסוגיא (2) קמו, ב) מבואר כי לדעת רב אסור למרח גם בשמן עב [גזירה משום מירוח שעוה, שעובר על איסור מהתורה].

להלכה: דיני הנחת רטיה להלכה, נפסקו בטור (2) ושו"ע ומשנה ברורה (3) סי' שכח סע' כה-כו; וראה גם בשו"ע (3) סי' רנב סע' ה' ובמשנה ברורה שם]. ודיני מירוח בשעוה ובשמן עב נפסקו בטור ובית יוסף (2) ושו"ע (3) או"ח סי' שיד סע' יא).

ויש לברר את גדרי מלאכת ממרח ופרטיה, ובאיזה שמן מותר או אסור למרח בשבת.

מריחת משחה על הגוף

ב. במסכת שבת (2) קכא, ב)  מבואר ההיתר לדרוס רוק הנמצא על הקרקע בשבת "לפי תומו". דין זה הובא בשו"ע (4) סי' שט"ז סע' י"א). וחידש המגן אברהם [הובאו באליהו רבא (4)] שאינו חייב משום ממרח "אלא כשכוונתו שיתמרח הדבר על חברו, ולא כשרוצה שיבלע בקרקע". האליהו רבא תמה על חידושו של המג"א מדברי רש"י בעירובין (1), אולם המשנה ברורה (4) ס"ק מט) פסק כדעת המג"א. על פי חידושו של המג"א לכאורה יש לדון להתיר למרוח משחה הנבלעת לגמרי בגוף בשבת, היות ואין כוונתו "שיתמרח הדבר על חברו", אלא "שיבלע" בגוף.

ברם חזינן בדברי החזון איש (4) שאסר למרוח משחה על פצע בשבת, והתיר רק להשליך את המריחה [ובספר שבות יצחק (11) אות ב) הביא בשם הגר"ח קניבסקי "כשאין אפשרות זו, יניח המשחה ע"י אחורי אצבעו או אחורי ידיו, ויזהר מלעשות תנועה הנה והנה. וכמו כן הביא בשם הגרי"ש אלישיב, כי בהוצאה משפופרת אפשר ליתן פי השפופרת על הגוף ולדחוק ולהוציא מעט בכל מקום, ויזהר מלמרוח בידיו גם כשרוצה להחדירה לגוף. והיינו כי הזהירות מליגע בידיו מרחיקה מהחשש שמא ימרח].

וראה במה שדן בהרחבה בספר שמירת שבת כהלכתה (7) פרק לג הערה סד) האם יש איסור ממרח במשחה הנבלעת בגוף, והביא בשם הגרש"ז אויערבך "דאם ממרח את המשחה עד שכולה נמסה ונבלעת בגוף האדם, לא מקרי ממרח, ולא אסר אלא כשהמשחה נשארת והוא רוצה להחליקה על פני הגוף".

וכן מתבאר בדעת הגר"ע יוסף, שהכריע להלכה כדעת המג"א, שאין איסור ממרח שייך אלא כשממרח דבר על גבי חברו וכוונתו שיתמרח, ולא כשמורח משחה ורצונו שהיא תבלע בגוף האדם, כמבואר בקצרה בספרו החזון עובדיה (5) סק"ג, ובהרחבה בשו"ת יביע אומר (8), וכמובא בספר ילקוט יוסף (5).

• דיני מריחת משחה הלכה למעשה – ובפרט, טיפול בתינוק במשחה ובסיכת שמן, ראה בשמירת שבת כהלכתה (6) פרק יד סע' ל'-לב). וראה עוד בנדון מריחת חומרים ומשחות לשיכוך כאבים, שם (7) פרק לג סע' יג-יד).
• סיכת הגוף בנוזל למניעת עקיצת יתושים – בקצות השלחן (4) כתב שמותר לעשות כן בשבת, עי"ש בטעמו.

שימוש בסבון קשה, רך ונוזלי בשבת

ג. המשנה ברורה (4) סי' שכו ס"ק ל) אסר להשתמש "בבורית [סבון] שלנו, שהיא רכה משום ממחק. והאגרות משה (5) סימן קיג) נמנע מלהשתמש גם "בבורית שהוא לח במים" [ככל הנראה כוונתו לסבון נוזלי]. וראה במה שדן בדבריהם בשמירת שבת כהלכה (6) פרק יד בהערה מט). ובמה שכתבו בשו"ת יביע אומר (8) סי' כז ס"ק ד-ו).

ובשו"ת אור לציון (9) התיר להשתמש בסבון נוזלי בשבת, וכן מבואר בהרחבה בספר ארחות שבת (13) הערה מ).

ומעיין לציין למה שכתבו מחברי הספר, הרב שלום גלבר והרב יצחק רובין (שם): "והראינו להגרי"ש אלישיב סבון נוזלי סמיך, ואמר שמותר להשתמש בו, ואין בו חשש ממרח. וכן אין חשש מוליד בעשיית הקצף הנוצר בשעת השימוש בסבון". לעומת זאת, הרב יצחק דרזי כתב בספרו שבות יצחק (12) סע' ג אות ד) "הראתי שמפו הוואי קמי הגרי"ש אלישיב, ונגע בו ואמר שיש בו קצת עובי, וצריך לדללו".

• שטיפת כלים בחומרי ניקוי המעלים קצף – באגרות משה (5) סימן קיג) דן לאסור בזה משום איסור ממחק, אך כבר תמה עליו בשמירת שבת כהלכה (5) פרק יב הערה כז) "מה שייך ממחק בכהאי גוונא".

צחצוח שיניים

ד. האגרות משה (5) סימן קיב) אסר שימוש במשחת שיניים משום ממחק [והוסיף: "ובלא משחה במברשת המיוחדת לזה, מותר, שהוא כמו רחיצת שאר אבר אחד. אבל ישטוף רק בצונן. ואת המברשת טוב שלא ללחלח במים קודם הניקוי מחשש סחיטה בשער, ואחר הניקוי לא ירחץ את המברשת אף שלא בשפשוף שאין שם סחיטה, משום שאין לו צורך שוב היום, ואין לרחוץ בשביל מחר"]. ברם בקצות השלחן (7) כתב שאין בצחצוח שיניים איסור ממרח. וכן נקט לדינא בשו"ת יביע אומר (8)-(9), שהאריך טובא בנדון [בארבע תשובות המקיפות ענין זה מכל צדדיו – סימנים כז-כח-כט-ל], וכתב במסקנת הדברים: "המורם מכל האמור, שמותר לפום דינא להשתמש במשחת שיניים בשבת, ואין בזה לא משום ממרח, ולא משום נולד, ולא משום רפואה בשבת. אולם זה דווקא לאלה שהורגלו בכך, ואין ודאי שיוציאו דם מהשיניים או מהחניכיים בעת שפשושם במברשת. אך יש להיזהר שלא לרחוץ המברשת אחר כלותו לשפשף בה שיניו. וכל זה לאדם המצטער בהימנעו משפשוף שיניו בשבת במשחת שינים כמעשהו בחול. אבל מי שיכול להימנע מזה בשבת ולא יגרום לו צער כלל, טוב לו שיחמיר בדבר, ועליו תבוא ברכת כל טוב".

אולם בשמירת שבת כהלכתה (9) כתב: "נוהגים שלא לצחצח את השיניים, ואפילו בלא משחה". ובאור לציון (9) כתב: "אין להשתמש במשחת שיניים בשבת, אבל מותר לצחצח שיניים במברשת או נוזל לצחצוח שיניים, ובלבד שאין רגיל לצאת לו דם מהחניכיים כשעת הצחצוח. אבל אם בכל פעם שמצחצח שיניו יוצא לו דם, אסור לצחצח שיניו בשבת". וראה עוד בשבות יצחק (12) אות ו) בשם הגרי"ש אלישיב, ובספר ארחות שבת (13) סע' כט).

ממרח באוכל

ה. המרדכי (10) כתב: "רבא אמר אין עיבוד באוכלין, מכאן אומר העולם שאותם טרטר"ש של תפוחים מותר להחליקם, ואין בהם משום ממחק, שאין עיבוד באוכלין", ואף שיתכן שאין איסור מהתורה אבל מדרבנן יש עיבוד, סיים המרדכי: "מכל מקום יש להתיר משום דנאכלות כמו שהן בלא חליקה, והמחמיר תבוא עליו ברכה".

דברי המרדכי הועתקו להלכה ברמ"א (10) שכתב: "מותר להחליק האוכל בשבת, ולא הוי בזה משום ממחק, הואיל ואפשר לאכלו בלא זה. ומ"מ המחמיר במאכל של תפוחים וכדומה שדרכו בכך, תבוא עליו ברכה". והוסיף המשנה ברורה (10) ס"ק פב) "ולמרח תפוחים מבושלים על הלחם והוא הדין שומן וחמאה, בוודאי שרי". ועי"ש בביאור הלכה שם, ובספר בשמירת שבת כהלכה (10). פרטים נוספים בדין מירוח באוכל, כגון: מריחת קרם על עוגה; הוצאת דברי מאכל הנתונים בתוך שפופרת על ידי לחיצה ועוד.

ו. דיני ממחק וממרח

• החלקת חפצים והשחזת סכין – ארחות שבת (12) סע' יז-יח).
• מריחת שפתיים יבשות במשחה – בשבות יצחק סע' ב' אות ה' (12) כתב עצה בשם הגרי"ש אלישיב, לאכול מאכל שומני. ובספר ארחות שבת (13) סע' כג) כתב: "אין למרוח על השפתיים מיני משחות על מנת למנוע יובש, ואף אם המשחה במצב מוקשה אין להשתמש בה", והוסיף (בהערה) "ומותר לסוך את השפתיים בשמן כדי למנוע סדקים בעור, אבל לאחר שנתהוו סדקים בעור אין לסוכם בשמן, כיון שאין רגילין לסוך שפתיים בשמן שלא למטרת רפואה".
• משחק בפלסטלינה – ארחות שבת סע' כ"ה (13).
• צחצוח נעלים – בכלכלת השבת (4) כתב שחייב משום ממחק, וראה בשבות יצחק (12) אות ז). ובארחות שבת (13) סע' כו (13) שכתב: "אסור למרוח נעלים בשבת במשחה משום איסור ממרח, ומשום איסור צובע. וגם אם ממרח את המשחה על הנעלים מבעוד יום, אסור להבריקה בשבת על ידי שפשוף במברשת או במטלית, משום שההברקה נעשית על ידי החלקת פני המשחה, ויש בזה גם משום צובע".