שאלות הלכתיות רבות מתעוררות בענייני בית הכנסת. לדוגמא: האם צורת בנין בית הכנסת צריכה להיות בתבנית של ארבע צלעות שוות, או שמותר לבנות בית כנסת בצורת עיגול מחומש וכיו"ב. שאלה נוספת, האם מותר לנתוץ אבן מהקיר החיצוני של בית הכנסת לצורך בניית סוכה. האם הבימה מחוייבת להיות דווקא באמצע בית הכנסת.

שאלות אלו ואחרות יתלבנו להלן, והמכנה המשותף להשיב עליהן, הוא ההקבלה שיש בין בית המקדש ותבניתו להלכות בנין וקודשת בית הכנסת, והמסתעף מכך להלכה ולמעשה.

א. בגמרא במסכת מגילה (1) נאמר כי בתי כנסיות ובתי מדרשות הם 'מקדש מעט'. ודין זה עומד ביסוד ההלכה הראשונה בשו"ע (1) בדיני קדושת בית הכנסת, כמבואר בדברי המשנה ברורה (שם ס"ק א) "כי הם נקראים מקדש מעט ובמקדש כתיב ואת מקדשי תיראו שיהא מוראו של השוכן בה עליו".

ומצינו מחלוקת גדולה בין הפוסקים, אם מורא מקדש וקדושת בית הכנסת הם מהתורה או אינו אלא מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא. דעת היראים ((2); רבי אליעזר ממיץ, מרבותינו הראשונים) המובא בחיי אדם (1) – שאיסורו מהתורה. אמנם דעת הרמב"ן המובא בר"ן במגילה (2) שבית הכנסת עשו אותו כתשמישי מצוה, כסוכה ולולב, שנזרקים לאחר מצוותן "ובזמן מצוה, יש בהם קדושה של כבוד, כדאמרינן דנויי מצוה אסור להסתפק מהן כל שבעה". והר"ן הביא את דברי הרמב"ן וחלק עליו, וכתב בגדר קדושת בית הכנסת ש"כיון שעיקרו לומר בו דבר שבקדושה, הטילו בו חכמים קדושה מדבריהם". ומתבאר בדברי הרמב"ן והר"ן שקדושת בית הכנסת מדרבנן.

ובפירוש תועפות ראם על ספר היראים (2) עמד במחלוקת זו של הראשונים, האם מורא מקדש וקדושת בית הכנסת הם מהתורה או רק מדרבנן, והרחיב בפרטי הדברים. ואף בשדי חמד (3) האריך בענין זה. וכתב נפקא מינה במחלוקת זו, לענין איסור נתיצת אבן מבית הכנסת, האם עובר בלא תעשה מדאורייתא של 'ונתצתם את מזבחותם לא תעשון כן לה' אלקיכם' .

[ועי' במה שדן בשו"ת שבט הלוי (3) האם מותר לנתוץ אבן מהקיר החיצוני של בית הכנסת לצורך בניית סוכה, וביאר על פי דברי האדמו"ר מצאנז בעל הדברי חיים, שיש בבית הכנסת ב' מיני קדושה: [א] קדושה עצמית ככל דבר הקדש – ועל כך דנו הראשונים אם דינו כתשמישי מצוה [רמב"ן] או דהטילו בו חכמים קדושה מדבריהם [ר"ן]. ולגדר זה אין גדר קדושה דאורייתא אלא גדר  קדושה מדרבנן. [ב] קדושת שכינה – כיון שבתי כנסיות הם מעון השראת השכינה. ולפי זה איסור נתיצה הוא על כך שהורס בית שמתפללים בו שהוא מקום השראת שכינה. ומכל מקום התיר שם לנתוץ אבן לצורך בניית סוכה, עיין בנימוקיו].

ב. מצות בנין בית הכנסת – מצות "ועשו לי מקדש" – ומחייבת כפיה על בניית בית הכנסת

עוד דן השדי חמד (3) לפי חידושו של היראים, שמצות בנין בית הכנסת היא בכלל המצוות עשה ועשו לי מקדש.

ולפי זה כתב שההלכה שכופין בני העיר זה את זה לבנות בית הכנסת [שנפסקה בשו"ע או"ח סימן קנ סע' א] אינה רק מדין כפיה על צרכי רבים, אלא גם מדין כפיה על המצוות – לקיים המ"ע דועשו לי מקדש. ונפקא מינה שאפילו כשיש להם בית מיוחד להתפלל בו, וממילא אין דין צרכי רבים כלל, מכל מקום כופין לבנות בית כנסת מדין כפיה על מצות 'ועשו לי מקדש'.

ג. פתחי בית הכנסת – כפתחי ההיכל

בתוספתא (4) נאמר "אין פותחין פתחי בתי כנסיות אלא למזרח, שכן מצינו בהיכל שהיה פתוח למזרח, שנאמר [במדבר ג, לח] והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה". ומתבאר ביסודה של הלכה זו, שצורת בית הכנסת ומקום הפתח שבו צריכה להיות כצורת הפתח שהיה בבית המקדש שהיה מכוון כנגד פתח ההיכל וקודש הקדשים. ובדיוק כפי שהיה בבית המקדש שכל מי שנכנס בפתח העזרה היה משתחווה כנגד ההיכל, כן גם פתח בית הכנסת צריך להיות מכוון כנגד מקום ארון הקודש, באופן שכל הנכנס משתחווה מול ארון הקודש.

ומאחר וארון הקודש צריך  להיות בצד שמתפללים כנגדו כלפי ארץ ישראל, צריך להיות הפתח מכוון כנגדו. וכן נפסק בשו"ע (4) ובמשנה ברורה ((4); ס"ק י).

והנה בשו"ת חתם סופר (או"ח סימן כז) הוסיף שצריך לעשות פרוזדור [פאלי"ש] לפני הפתח הראשי של בית הכנסת, כדי שלא יכנסו מהרחוב מיד להיכל בית הכנסת [וכמבואר בב"ח (סי' צ, הובא במג"א ס"ק לה) שזהו ביאר הגמרא בברכות (ח, א) לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים]. וכתב החת"ס שפתח הפרוזדור [חדר המבוא] לא יהיה מכוון כנגד פתח בית הכנסת אלא לצפון ודרום, וטעם הדבר: "שהרי כן מצינו בבית המקדש אע"ג שהיה שער ניקנור במזרחה של עזרה מ"מ עיקר הכניסה והיציאה היה לצפון ולדרום… והכי נמי יש לבנות פתחי האכסדרה שלפני בית הכנסת לדרום או לצפון".

ד. בימה באמצע היכל בית הכנסת – כמזבח באמצע המקדש

הרמ"א ((4); סימן קנ סע' ה) מביא את דברי הרמב"ם (5) שמקומה של הבימה הוא באמצע בית הכנסת. ובביאור הגר"א (5) מציין על דברי הרמב"ם שמקור הדין בגמרא בסוכה (5) בבית כנסת שבאלכסנדריה שהיו בה כפליים כיוצאי מצרים ובימה של עץ באמצעיתה.

בטעם ההלכה מבואר ברמב"ם שהוא כדי שישמעו כולם את קריאת התורה. וכן כתב הכסף משנה (5) "ואל תשיבני מהבימות שבונים בימים האלו בקצת מקומות בסוף בית הכנסת, כי העמדה באמצע אינו מהחיוב, אך הכל לפי המקום והזמן. שבאותם הזמנים שהיו בתי כנסיות גדולים עד מאד היו צריכים להעמיד בימה באמצע כדי להשמיע לכל העם, אבל בזמנים הללו שבעוונותינו בתי כנסיות שלנו הם קטנים וכל העם שומעין, יותר נוי הוא להיות לצד אחד מלהיות באמצע".

אולם בשו"ת חתם סופר (או"ח סימן כח) הוסיף טעם אחר מסברא "שאנו מחזיקים הבימה שבה קורין תורת הקרבנות כמו מזבח שמפני כן מסבבים הבימה בחג הסוכות כמו שסובבו המזבח, ואותו מזבח שעמד בהיכל לפני ארון הקודש שהוא מזבח מקטר קטרת היה עומד באמצע הבית מכוון בין מנורה לשלחן וכפירש"י בפרשת תרומה וכמבואר בש"ס ורמב"ם. ויען הבימה שלנו עומדת בפנים כמזבח הפנימי, ע"כ ראוי להעמידו באמצע בית הכנסת לדמותו לבית המקדש בכל האפשר ואין לשנות במקדש מעט שלנו". [ועיקר מלחמתו של החת"ס בענין זה היתה כנגד המתחדשים [ריפורמים] וכפי שסיים שם החת"ס "והכלל חדש אסור מהתורה". וכמפורש בביאור הלכה (4) בסוף סימן קנ].

אולם באגרות משה (6) תמה על מה שדימה החתם סופר את הבימה למזבח הפנימי, שכן שני הדברים שהזכיר החתם סופר [ששם קורים פרשת הקרבנות ומסובבים בחג הסוכות כמו שסובבו המזבח] היו במזבח העולה. והיה להחתם סופר לומר שדומה למבח העולה שהיה באמצע העזרה ועוד יותר מצומצם ממזבח הזהב שבהיכל, וצ"ע בטעמו.

מכל מקום סיים רבי משה: אבל עכ"פ לטעמו, וכן איתא בשו"ת משיב דבר (6) שהוא דמי למזבח, יש נמי לעשות [הבימה] באמצע, שכן היה מזבח הזהב בפנים ומזבח העולה בעזרה. אבל למעשה: מכיון שהוא רק מסברא בלא מקור אין להחמיר שתהיה הבימה מצומצמת באמצע בית המדרש. וכן פסק רבי משה לפי זה, שאין להחמיר שלא להתפלל  בבית כנסת שהבימה אינה באמצע [והמקומות שהחמירו בזה היה בעיקר בהונגריה ששם פרצה מגיפת ההשכלה ולכן נלחמו בתופעה זו בחורמה].

ה. הדלקת נרות בבית הכנסת – בדוגמה להדלקת הנרות בבית המקדש

כתב השו"ע (7) "ונוהגין להדליק בהם נרות לכבדן". ובמשנ"ב ((7); ס"ק כז) שהטעם "שכן היו עושין במקדש". ובספר פסקי תשובות (7) ליקט מקורות נוספים בענין זה מדברי חז"ל והספרים הקדושים. והביא (שם הערה 92) בשם השל"ה מקור למנהג "להדליק נר בבית הכנסת שנקרא מקדש מעט, ויהיה דולק ערב ובוקר בשעת התפילה", והיינו "נר תמיד" [וכיום מקיימים מנהג זה במנור חשמלית בגלל חשש דליקה].

ו. ג' מדרגות לכהנים – דוגמת הדוכן בעזרה

עי' בספר פסקי תשובות (7) בשם בשו"ת מהרי"ץ דושינסקיא, ובהערות שם.

ז. חדרי עליה וגג בית הכנסת – כדיני גגין ועליות ההיכל והעזרה

עי' בדברי הבית יוסף בשם המרדכי (8), ובשו"ע (8) כתב: "יש ליזהר מלהשתמש בעליה שעל גבי בית הכנסת תשמיש קבוע של גנאי, כגון לשכב שם. ושאר תשמישים, יש להסתפק אם מותר להשתמש שם".

וביאר המשנ"ב ((8); שם ס"ק מ) שהספק הוא "אם לדמותו לעליות העזרה דלא נתקדשו, או כיון דבית הכנסת ובית המדרש נקרא מקדש מעט יש לדמותו לעליות היכל דקי"ל דנתקדשו בקדושת היכל".

ח. נטיעת אילנות בחצר בית הכנסת – לא תטע לך אשרה אצל מזבח ה'

בחידושי רעק"א על גליון השו"ע (8) כתב לחדש בשם הגר"ד ערמאה שיש איסור מדרבנן לנטוע אילנות ופרחים בחצר בית הכנסת, מדין 'לא תטע לך אשרה אצל מזבח ה'.

ובספר פסקי תשובות (8) הביא את דברי האחרונים שדנו בחידוש זה, וציין את הפרטי בזה להלכה ולמעשה.

ט. פרוכת בבית הכנסת – כפרוכת המקדש

בשו"ת יחוה דעת (9) הביא את דברי שו"ת זרע אמת [רבי ישמעאל הכהן, מרבני איטליה לפני ארבע מאות שנה] שאין להסיר פרוכת מארון הקודש כדי להחליף את ארון הקודש לארון יותר מהודר שאין בו פרוכת, כי פריסת הפרוכת לא נועדה רק לנוי אלא על שם האמור במשכן ובמקדש "והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קודש הקדשים".

ולפי זה יש לדון בארון הקודש מהודר מעץ או מכסף [וכפי שנעשה בישיבת פוניבז' וישיבת חברון ובמקומות נוספים], שלכאורה אין פרוכת מבחוץ, ולאו שפיר עבדי. אכן, גם בארונות אלו שאין פרוכת מבחוץ, עכ"פ יש פרוכת מבפנים.

י. תבנית בית הכנסת – כדוגמת המקדש והעזרות

כמובא בפתיחת השיעור, בשו"ת נודע ביהודה (1) דן "בדבר שאלתו אם מותר לבנות בית הכנסת שיהיה בתמונת שמונה צלעות ושמונה זויות או בעינן דוקא ארבע צלעות שיהיה בו ארבע זויות ואורכו יתר על רוחבו דווקא".

וכתב הנודע ביהודה "שלא נזכר מזה בשולחן ערוך, ובכל הפוסקים הראשונים ובשני התלמודים לא ראינו כל תמונה שיהיה לבית הכנסת תמונה מיוחדת". ומכל מקום למעשה, כתב הנודע ביהודה שזהו מצד הדין "אבל אני תמה למה יעשו כזה. ואני חושב אולי ראו  בהיכלי שרים או בבתים אחרים כזה ורוצים להדמות להם. ובאמת אין נאה לנו בגלותנו להדמות ולהתקנאות בשרים. ואם הוא מטעם הזה אני קורא על זה (הושע ח, יד) וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות. ולכן טוב הדבר שלא לחדש דבר ממנהגים ישנים ובפרט בדור הזה. אבל אם הוא ממעט שבמונה זו המקום מרווח להם יותר אז אין בזה חשש איסור".

והנה לפי המבואר לעיל לכאורה יש לדון בהלכה זו, שכמו שהעזרה היתה בנויה מארבע צלעות, כמו כן צריכה להיות צורת בית הכנסת  – ולא בעיגול או מחומש וכיוצא בזה, וצ"ע.

גם יש לדון שכמו שבמקדש היה הארון בתוך ההיכל, ולא רק בסמוך לה מבחוץ, כמו כן בבית הכנסת אינו נכון להסיר את ארון הקודש מתוך הרשות של בית הכנסת ולקובעו מבחוץ בכדי להשוות לכותל המזרחי כותל שוה מימין לשמאל, וצ"ע.

ועי' בספר פסקי תשובות (9) סיכום ההוראות הנחוצות לתכנון בניית בית הכנסת ובית המדרש על פי ההלכה.

* * *

סוף דבר, מכל הדברים הנ"ל נמצא חיזוק להנהגת מורא המקדש בבואנו לבית הכנסת ובית המדרש, אשר הוא 'מקדש מעט' ומהווה בבואה לבית המקדש, שיבנה בב"א. ויעויין במה שהביא השדי חמד (3) שרבנו הרוקח כתב, כי "הרגיל לדבר בבית הכנסת דיבור של חול, אפילו שלא בשעת התפילה, יתענה מ' יום וילקה. משום דקי"ל אסור לכהנים ליכנס לבית המקדש ביאה ריקנית ובתי כנסיות שלנו כיון שהם מקדש מעט, אסור ליכנס בהם אלא לתפילה או לתלמוד תורה".