א. במסכת מגילה (1) מבואר חיוב מתנות לאביונים בפורים "שתי מתנות לשני בני אדם". ויש לדון האם גם עני מחוייב במצות מתנות לאביונים, וכן צ"ע האם ניתן לקיים מצות מתנות לאביונים ע"י החלפת מתנות בין שני עניים.

והנה מסופר שם בסוגיא (1) ז, ב) על אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין שהיו "מחלפי סעודתייהו להדדי" בפורים. בביאור המעשה נחלקו הראשונים. רש"י פירש: "זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו, ובשניה [בשנה הבאה] סועד חברו עמו". הר"ן פירש את המעשה לענין משלוח מנות, וכפירושו פסקו הרמב"ם (2) הלכה טו) והשו"ע (3) סי' תרצה סע' ד) "וכל המרבה לשלוח לרעים משובח. ואם אין לו מחליף עם חברו, זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו, כדי לקיים ומשלוח מנות איש לרעהו". ברם מדברי הרא"ש  במגילה (1) משמע שיש ללמוד ממעשה החלפת הסעודות הוראה הן לדיני משלוח מנות והן לדיני מתנות לאביונים. והדברים מפורשים בקיצור פסקי הרא"ש (1) שם) שנכתבו על ידי בנו של הרא"ש, רבנו יעקב בעל הטורים: "ואם החליף סעודתו בשל חברו יצא מידי מתנות". וכן נקט לדינא המשנה ברורה (4) סי' תרצד ס"ק ב) "אם החליף סעודתו בשל חברו יצא ידי מתנות, ועל כן עני המתפרנס מן הצדקה יתן שתי מתנות לשני אביונים ויחזרו הם ויתנו לו" [יעו"ש בשער הציון שציין מקור לדבריו בפסקי הרא"ש].

ברם לדעת הפרי חדש (3) סי' תרצד ס"ק א) עני המתפרנס מן הצדקה אינו חייב במתנות לאביונים, וצ"ב מחלוקתם.

עוד יש לעיין, בספקו של הטורי אבן המובא בגליון רעק"א לשו"ע (3) סי' תרצה) האם ניתן לקיים מצות משלוח מנות ומתנות לאביונים בנתינה אחת, וצ"ע.

ועוד יש לדייק במה שהפריד מרן המחבר בשלחן ערוך בין דיני מתנות לאביונים, שנכתבו בסימן מיוחד [תרצ"ד], להלכות משלוח מנות, שנכללו בדיני סעודת פורים [בסימן תרצ"ה], ויש להבין מה השמיענו בזה.

גדר חיוב מתנות לאביונים – מהלכות צדקה או מכלל חיוב שמחת בפורים

ב. ונראה בביאור הדברים, ובכל הסוגיא דמתנות לאביונים, על פי המפורסם בבית המדרש לחקור בעיקר גדר מצות מתנות לאביונים, האם החיוב מהלכות צדקה, שתיקנו לקיים ביום הפורים את מצות הצדקה, כדי שיהיו צרכי הפורים מצויים לעניים. או שהחיוב אינו קשור כלל להלכות צדקה, אלא נובע מכלל החיוב להרבות בשמחה בפורים, לתת מתנות לאביונים, כדי לשמחם ביום הפורים כפי שביארו רבים ממחברי זמנינו בספריהם [דביר הקודש (7) רבי נתן זוכובסקי, מראשי ישיבת גאון יעקב, בני ברק; מעדני יום טוב (8) רבי יום טוב זנגר, רב ביהמ"ד יוצאי פוניבז', בני ברק; שלמי תודה (9) רבי בן ציון פלמן, רב ביהמ"ד נחלת משה, בני ברק. רץ כצבי (10)-(11) צבי רייזמן, איש עסקים, לוס אנג'לס]. ולהלן נסדר את הנפק"מ היוצאות מחקירה זו, ומקיפות את רוב הנדונים המעשיים בקיום מצות מתנות לאביונים.

ומדברי הרמב"ם (2) הלכה יז) משמע  כי הטעם להרבות במתנות לאביונים נובע מחיוב השמחה בפורים, וכדי שגם האביונים יהיו בשמחה בימי הפורים, חייבו לתת להם מתנות. וכן מפורש בדברי הריטב"א (2) שביאר את דברי הירושלמי (מגילה פ"א ה"ד) "כל הפושט יד נותנים לו", בגלל "שאין נתינה זו מדין צדקה גרידתא, אלא מדין שמחה, שהרי אף לעשירים יש לשלוח מנות, ולפיכך נהגו ליתן מעות פורים לגויים ואפילו עשירים".

ומפורש בדבריהם, כי גדר מצות מתנות לאביונים אינו מדין צדקה, אלא  מדין השמחה בפורים.

ג. ברם מדברי שבלי הלקט  שכתב (2) "במעות פורים אין קצבה, כל מה שירצה האיש ליתן יתן, מפני שהוא צדקה, וצדקה כל אחד ואחד לפי עינו הטובה יתן". לכאורה משמע כי חיוב מתנות לאביונים הוא מהלכות צדקה [אך בספר שלמי תודה (9) כתב שאין הוכחה שכוונתו למתנות לאביונים, אלא במעות פורים שגובים לצורך עניים, שהם ודאי מדין צדקה].

ובספר רץ כצבי (10) אות ד) הביא מדברי התרגום במגילה "ומתנות לאביונים – ומעהא דצדקה". שגדר המצוה הוא ככל חיובי הצדקה, שתיקנו באופן מיוחד לקיים ביום הפורים את מצות הצדקה, כדי שיהיו כל צרכי הפורים מצויים לעניים. והביא מדברי הגרי"ד סולובייצ'יק בשם זקנו הגר"ח מבריסק שאמר כי "מתנות לאביונים הוא חיוב מסויים ליתן צדקה ביום הפורים". ולפי דבריהם ביאר כי הפרדת דיני מתנות לאביונים בשו"ע מדיני משלוח מנות, יסודה בהבנה שגדר מצות מתנות לאביונים אינו שייך לדיני שמחת הפורים, שמקומם נקבע בדיני סעודת הפורים ומשלוח המנות, אלא זהו דין בהלכות צדקה, ועל כן קבעם בסימן מיוחד בפני עצמו, ולא כללם עם שאר דיני שמחת הפורים.

ד. ומעתה מבוארים דברי הב"ח (3) סי' תרצד ס"ק א) והט"ז (3) סי' תרצד ס"ק א) שנקטו שגם עניים מחוייבים במתנות לאביונים, שהרי ב"שאר צדקה דכל השנה אין עני המקבל צדקה חייב בה", אלא זהו מכלל חיוב השמחה בפורים, שגם עניים אינם פטורים ממנו [וכעין שמחוייבים העניים בארבע כוסות בפסח]. ואם כן מוכח "דאין דין מתנות לאביונים בפורים כדין שאר צדקה".

יחד עם זאת יצויין כי הבן איש חי כתב בשו"ת תורה לשמה (3) טעם אחר מדוע שני עניים שנתנו מתנות לאביונים האחד לשני, יצאו ידי חובה, על פי מה שנפסק בשו"ע (5) כי "שני עניים שחייבים ליתן צדקה, יכול כל אחד מהם ליתן צדקה שלו לחברו", ונקט הבן איש חי "והוא הדין במתנות לאביונים, דמהני לעשות כן". ומפורש בדבריו, שגם אם חיוב מתנות לאביונים הוא מהלכות צדקה, יוצאים האביונים ידי חובת המצוה, כאשר מחליפים את המתנות איש עם רעהו, מכיון שגם בהלכות צדקה ומעשר עני, יוצאים ידי חובת קיום המצוה על ידי החלפת מתנות [או מעות].

ואילו בביאור דעת הפרי חדש (3) סי' תרצד ס"ק א) שעני פטור מתנות לאביונים, כתבו בדביר הקודש (7) וברץ כצבי (10) כי לדעתו גדר מתנות לאביונים אינו משום שמחת הפורים, אלא מהלכות צדקה. ולכן מכיון שמהלכות צדקה עני אינו מחוייב לתת לחברו צדקה בפורים, יש לפטור את העניים מחובת מתנות לאביונים בפורים.

• • • 

שיעור החיוב

ה. המשנה ברורה (4) סי' תרצד ס"ק ב) הביא בשם חידושי ריטב"א כי שיעור הנתינה הוא "אפילו שתי פרוטות, דשוה פרוטה חשובה מתנה, אבל לא בפחות". והוסיף מדברי הפמ"ג (3) משב"ז סי' תרצד ס"ק א) שכתב "דלכתחילה צריך ליתן לאביון דבר הראוי ליהנות ממנו בפורים מאכל או מעות שיוכל להוציא בפורים". וראה בספר מעדני יום טוב (8) ובפסקי תשובות (12) אות ו) מהו שיעור חיוב הנתינה להלכה ולמעשה. ומשמע מדברים אלו, כי גדר מצות מתנות לאביונים אינו מהלכות צדקה, אלא מכלל שמחת הפורים, שכן כדי לקיים מצות צדקה די בפרוטה, ואם אנו רואים שצריך שיעור שיש בו כדי לשמח את העני, הרי זה רק משום שגדר מצות מתנות לאביונים הוא מדיני שמחת הפורים.

• מי מוגדר "אביון" להלכה ולמעשה – בספר מעדני יום טוב (9) הביא מדברי הגרי"ש אלישיב, שבזמן הזה קשה למצוא עני שאין לו צרכי סעודתו, ולכן מקיים המצוה במה שנותנים למי שזכאי לקבל מעשר כספים. ועי' בפסקי תשובות (12) אות ב) שהביא מדברי הפסקים בגדר "אביון" בזמנינו.
• באיזה מתנות מקיים את המצוה – יעו' במעדני יום טוב (8) סיכום השיטות. ובשלמי תודה (9) תלה את מחלוקת הפוסקים, האם יש חיוב בדברי אכילה שיכול להינות מהם בפורים, או שאפשר גם בבגדים, בגדר חיוב מתנות לאביונים. אם הוא מגדרי צדקה, פשיטא שייוצא ידי חובה בכל נתינה, גם של בגדים. אך אם המצוה היא משום שמחה, יתכן שיש להעדיף דווקא בדברי אכילה והנאה המביאים לידי שמחה בפורים.

כוונה בקיום מצות מתנות לאביונים

ו. נחלקו הפוסקים האם בברכת שהחיינו יש לכוון גם על קיום מצות מתנות לאביונים, וצ"ב בשורש מחלוקתם.

בדביר הקודש (7) וברץ כצבי (11) הביאו מדברי המגן אברהם בשם השל"ה: "ויכוון בברכת שהחיינו גם כן על משלוח מנות וסעודת פורים, שהם גם כן מצוות", ומדוייק שמצות מתנות לאביונים אינה נכללת בכוונה שצריך לכוון בברכת שהחיינו ביום הפורים. אולם הפרי מגדים כתב: "ויכוון להוציא משלוח מנות ומתנות לאביונים בברכת שהחיינו".

וכתבו בביאור מחלוקתם, שאם גדר מצות מתנות לאביונים הוא מהלכות צדקה, אין צורך לכוון בשעת קיום מצות מתנות לאביונים, כי מצות צדקה אינה צריכה כוונה. אולם אם גדר חיוב מתנות לאביונים הוא משום שמחת הפורים, נראה שצריך לכוון בקיום המצוה [אך בספר שלמי תודה (9) כתב שאין נפק"מ בגדרי המצוה לענין הכוונה, יעו"ש].

מתנות לאביונים ממעות מעשר

ז. כתב המגן אברהם (3) ריש סי' תרצד) בשם השל"ה: "חייב כל אדם ליתן לפחות ב' מתנות לב' עניים, משלו, ולא משל מעות מעשר". ובדביר הקודש (7) שטעמו כי גדר המצוה הוא מהלכות צדקה, ולכן אי אפשר לפרוע ממעשר, כי בדבר שבחובה אין יוצאים ע"י מעשרות.

ברם בשלמי תודה (9) וברץ כצבי (11)  נקטו כי אדרבה,  רק אם נאמר שגדר החיוב הוא מצוה מחודשת משום שמחת פורים, הרי זה "דבר שבחובה", שאינו בא ממעות מעשר אלא "מן החולין".

וראה בפסקי תשובות (12) אות ז) פרטים נוספים בדין מתנות לאביונים לרבנים ומלמדים וממעות מעשר.

מחילת חוב

ח. בספר הליכות שלמה (6) ובחזון עובדיה (6) כתבו שאין יוצאים ידי חובת מתנות לאביונים במחילת חוב שהעני חייב לו, משום שאין זה נחשב ל"נתינה". וברץ כצבי (11) ביאר כי דבריהם מובנים אם גדר מתנות לאביונים אינה מהלכות צדקה, אלא מכלל שמחת הפורים. משום שאם החיוב הוא מדיני צדקה, מדוע שלא יוכל לצאת ידי חובת מתנות לאביונים במחילת חוב, והרי במחילת חוב ודאי מקיים מצות צדקה. אך אם החיוב משום שמחת פורים, יש לומר, שנתינה שיש בה ריבוי שמחה הוא רק כשהאביון יכול להשתמש בהם כרצונו, ולא באופן של מחילת חוב.

• מתנות לאביונים באשראי ובהמחאה – יעו' בספר הליכות שלמה (6) ובחזון עובדיה (6) שיוצא ידי חובת משלוח מנות בהמחאה, יעו' בדברים ובמש"כ במעדני יום טוב (8) פרטים נוספים בדין זה.

קיום מצות משלוח מנות ומתנות לאביונים בנתינה אחת

ט. כאמור לעיל, רבי עקיבא אייגר הביא בגליון השו"ע (3) את ספקו של הטורי אבן בדין זה, ונשאר בצ"ע.

וברץ כצבי (11) כתב כי ספק זה יתכן רק אם נאמר שגדר חיוב מתנות לאביונים הוא משום שמחת הפורים, ויש איפוא מקום לומר, שמכיון והן חיוב משלוח מנות והן חיוב מתנות לאביונים יסודם אחד – מצות שמחת הפורים, שפיר יכול במשלוח שתי מנות לעני, לצאת ידי חובת שניהם. אולם אם גדר מצות מתנות לאביונים הוא מהלכות צדקה, מהיכי תיתי שיכול לצאת ידי חובת שני חיובים שונים בנתינה אחת. ועי' במש"כ בזה בספר דביר הקודש (7). 

מתנה על מנת להחזיר

י. הביאור הלכה (4) סי' תרצד סע' א ד"ה ליתן) הסתפק בנדון "מתנה לאביון אי מהני על מנת להחזיר". וכתב ברץ כצבי (11) שאם גדר מצות מתנות לאביונים הוא מהלכות צדקה, פשיטא שאין מקיימים מצות צדקה במתנה על מנת להחזיר. ורק אם גדר החיוב הוא משום מצות השמחה בפורים, שפיר יש מקום להסתפק, שמא יש שמחה בעצם הנתינה, ואפילו שזו מתנה על מנת להחזיר.

• האם העני צריך לדעת ממי קיבל את המתנות – רץ כצבי (11).
• נתן לעני אך העני לא הסכים לקבל – רץ כצבי (11).

נתנו עבורו מתנות לאביונים, האם יצא ידי חובה

יא. בדביר הקודש (7) הביא את חילוקו של ערוך השולחן בדין זה בין משלוח מנות למתנות לאביונים, אם נאמר שחיוב מתנות לאביונים הוא מדין צדקה, ולכן במתנות לאביונים שהעיקר שהשני יקבל, לא צריך שיהא בביתו.

אבל אם גדר המצוה להרבות השמחה, כשם שבמשלוח מנות אינו יוצא, הוא הדין במתנות לאביונים.

מתנות לאביונים קטנים

יב. כתב הבן איש חי (2) "ומשלוח מנות צריך לשלוח לגדול, אבל מתנות לאביונים אפילו נתן לקטן יצא ידי חובתו". ובכף החיים (2) הביא דבריו והוסיף: "והיינו בקטן שמבין שנותנים לו מעות פורים". ובדביר הקודש (7) ביאר דבריהם "אם מתנות לאביונים מדין צדקה, אז בודאי דאפשר לצאת כשנותנים לקטנים, וגם כשאינם מבינים, דזה מעות פורים. אבל אם הוא דין בפני עצמו מהכשר מצות פורים, יש לומר דבעינן שהקטן ישמח על ידי זה".

סדרי קדימויות לאלו אביונים עדיף לתת

יג. במצות צדקה מצינו סדרי קדימויות, כמבואר בשולחן ערוך בהלכות צדקה (5) יו"ד סי' רנא סע' ג). ועל פי זה הביא ברץ כצבי (11) מדברי שו"ת משנת יוסף, שאם גדר מתנות לאביונים הוא מהלכות צדקה, הרי שסדרי הקדימויות בהלכות צדקה תקפים גם בדין מתנות לאביונים. אבל "אם מתנות לאביונים הוא חיוב בפני עצמו [מדין שמחת הפורים, ולא משום הלכות צדקה] אם כן אין בו דיני קדימה דצדקה".

• הכנסת כלה ותרומה לבני ישיבות, האם מקיים בזה מצות מתנות לאביונים – מעדני יום טוב (9).
• משלוח מנות ומתנות לאביונים, איזה מהן יש להקדים – פסקי תשובות (12) אות א).
• שלח מתנות לאביונים לפני פורים ומגיע לעני בפורים, ודין בן עיר הנותן לעני בן כרך – פסקי תשובות (12) אות ח).

לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשׂן וִיקָר