א. כתב המהרי"ל (1) שגדולה מצות ה"סנדק" המחזיק את התינוק בין ברכיו ממצות המוהל "מפני שרגלי הסנדק נדמו למזבח וכאילו הוא מקטיר קטורת לשמים". והביא את דברי רבינו פרץ שמטעם זה אין כופלים לתת בניו לסנדק אחד פעמיים ושלוש, רק לכל בן בורר "סנדק אחר" – כי הסנדק נחשב כמקטיר קטורת, והקטורת היא סגולה לעשירות, ובמסכת יומא אמרו שכהן שהקטיר פעם אחת קטורת לא שנה עוד לעולם, כדי שכל פעם כהן אחר יזכה בסגולה לעשירות, והוא הדין בסנדק. דין זה הובא להלכה ברמ"א (1).

וכבר תמה בביאור הגר"א על הרמ"א וכתב: "דבריו אין להם שחר, דאם כן מכל מקום מאדם אחד דווקא, ואחד לא יעשה שתי פעמים סנדק לעולם, ולעולם לא ראינו סנדק שמתעשר. אלא המנהג על פי צוואת רבי יהודה החסיד סימן מ' עיי"ש". כלומר לפי טעמו של רבינו פרץ, היה ראוי שאדם שהיה פעם אחת סנדק לא יהיה עוד סנדק לעולם, ולאו דווקא אצל שני אחים, ודבר זה כמובן לא מצינו. ועוד תמה הגר"א, שמעולם לא ראינו סנדק שמתעשר.

ולכן נקט הגר"א את דינו של הרמ"א מטעם אחר על פי צוואת רבי יהודה החסיד (2). ושם משמע [מסמיכות הנהגה זו להנהגות שקדמו לה] שטעמו משום עין הרע – שאם יהיה סנדק בשני אחים יהיה עליו עין הרע [ולהלן יבוארו הדברים].

ב. קושיות נוספות על הרמ"א הביא ערוך השלחן (2) "וטרחו גדולים בזה, דאטו בקטורת לא היה רשאי הכהן להקריב כמה פעמים, אלא שלא נתנו לו, כדי לזכות לכולם, ואם כן כשהאב רוצה למה לא יכול ליתן". וכנראה כוונתו לקושיה שהקשה הנודע ביהודה (3) בסוף דבריו "דבשלמא קטורת היא עבודה המסורה לכל בני אהרן איש כאחיו, ואם כן כולם שותפים בדבר ולכן לא הניחו להיות אחד שונה בה פעמיים וחברו לא יזכה במצוה זו, אבל מצות סנדק הגם שמעשרת, מכל מקום אבי הבן ששלו היא המצוה, בידו לכבד ולהעשיר משלו לאחד כמה פעמים".

עוד הקשה ערוך השלחן, שהרי יש מקומות שהרב הוא סנדק בכל הילדים [וכן נהגו חסידים אצל אדמו"ריהם] וצ"ע על מה סמכו. אמנם קושיא זו הוא מתרץ "דהרב בעירו הוא דוגמת הכהן הגדול שהיה יכול להקריב כמה שירצה". ובהמשך דבריו הוא דן מהו המקור לכך שהסנדק נחשב כמקטיר קטורת, ומסיים ש"עיקר הענין הוא מהדברים הנעלמים", ומקורו בצוואת רבי יהודה החסיד ובדברי רבינו פרץ והרמ"א שהיו חכמים גדולים בחכמת הנסתר "והיה להם הדבר הזה על פי סוד, אך שבדינים לא יאות להורות מתוך חכמה מסותרת והנגלות לנו ולבנינו, לכן עילה מצאו לתלות טעם בקטורת, וגם זה אמת, ולכן אינו מהראוי לעבור על דברי רבינו הרמ"א".

מבואר איפוא לדעת ערוך השלחן, שמקור המנהג שלא לכבד אדם אחד כסנדק לשני בניו כמוס בטעם על פי סוד, ורבנו הרמ"א "הטמין" את הטעם האמיתי בטעם אחר – הדמיון לקטורת. והגם שעל טעם זה יתכנו פירכות, אולם מאחר וב"דינים לא יאות להורות מתוך חכמה מסותרת", נתנו לדין זה טעם על פי נגלה.

ג. הנודע ביהודה (3) דן בהרחבה בדברי המהרי"ל ורבנו בפרץ, ובפתיחת דבריו הוא מוסר מודעה: "אין דעתי נוחה להשיב בדבר שאין לו שורש מן הש"ס, ודברי רבינו פרץ שהביא המהרי"ל בריש הלכות מילה הוא רק כעין אסמכתא לתת טעם על מה שנמנעים מלכבד לאחד בשני בנים". ומסיק הנודע ביהודה טעם מחודש מדוע אין לכבד אדם אחד בסנדקאות שני אחים, משום האיסור לתת כל מתנותיו לכהן אחד המפורש במסכת עירובין (3) "נמצא שגם האדם בשלו ראוי שלא ליתן הכל לאחד. וכל זה שייך רק באדם אחד, אבל בעל ברית אחר יכול גם הוא לכבד לכל מי שירצה, ומה איכפת לו במה שכבר כבדו איש אחר". יחד עם זאת מסיים הנודע ביהודה ש"בכל מדינת פולין אין מדקדקין בזה, ובהרבה מקומות הרב הקבוע הוא חיוב לסנדק תמיד, וגם פה קהילתינו אין הכל מקפידין בזה" [ועי"ש שביאר הנודע ביהודה מדוע הקפיד המהרי"ל על הסנדק שלא יהיה לשני אחים ולא על המוהל].

אך לכאורה חידושו של הנודע ביהודה תמוה, כי הטעם שלא ראוי לתת כל מתנות כהונה לכהן אחד הוא בגלל שפרנסת הכהנים מקורה במתנות הכהונה, ואם יתן כל המתנות לכהן אחד תקופח פרנסת הכהנים האחרים, וכפי שכתב רבנו יהונתן (3) "לפי שגוזל לכהנים האחרים שאין להם ממה שיחיו". אולם בסנדקאות הרי אין זה ענין קיומי של פרנסה אלא סגולה לעשירות, ואם בעל הברית חפץ ביקרו של אדם אחד ומכבדו כמה פעמים בסנדקאות, ודאי אינו מקפח פרנסת אחרים וגורם רעב בעולם, וצ"ע.

ד. בשו"ת חתם סופר ((5) (4)) האריך בשתי תשובות (ח"א או"ח סימן קנח-קנט) בבירור והעמדת דברי רבינו פרץ על תילם, כמו שכתב בתחילת דבריו "והנה ראיתי בנודע ביהודה דוחה דברי ר' פרץ כלאחר ומחא ליה אמוחי' [והכה על קודקודו], לכן אראה להשיב על כל דברי הגאון ז"ל במחילת כבודו כי תורה היא, ובשגם יצאתי להצדיק הצדיק דמעיקרא". והוא מביא מקורות מדברי המדרש מדוע נחשב הסנדק למקטיר קטורת, ומבאר את דברי רבנו פרץ. ומתוך כך הוא מסיק לענין שדן בו – תספורת בעלי הברית בימים האסורים – שמאחר ויום המילה הוא כיום הקרבת קרבן, יש להקל "לבעלי הקרבן" להסתפר כי יום  זה נחשב להם כ"יום טוב". [ובשו"ת חשב האפוד (5) הוסיף רבי חנוך פאדווא זצ"ל [אב"ד לונדון], על דברי החתם סופר בשם רבי אהרן מבעלז זצ"ל שהטעם שאין מקפידים ונותנים להרב סנדקאות כמה פעמים, לפי שכשהרב סנדק אין השפעת העשירות בשבילו אלא בשביל העיר, ולכן אין קפידא לכבד את הרב בסנדקאות כמה פעמים"].

ועל מה שהביא הנודע ביהודה ראיה שאין מקפידים על דברי המהרי"ל ורבינו פרץ, מכך שהרב משמש כסנדק באופן קבוע, כתב החתם סופר: "תמהתי על הגאון, מה בכך, הלא חדשים לקטורת לבר מכהן גדול שמקטיר ומקריב חלק בראש, והכי נמי הרב אב"ד בעירו ככהן גדול שמקטיר ושונה" [סברה זו נזכרה בדברי ערוך השלחן, המובא לעיל (2)].

ועל עיקר חידושו של הנודע ביהודה, שרבינו פרץ דימה את נתינת הסנדקאות לנותן מתנותיו לכהן אחד, הקשה החתם סופר מכך שנוהגים שהאב בעצמו אינו סנדק שתי פעמים בבנו "ומאי טעמא לזה, וכי לא יעכב הכהן תרומותיו והלוי מעשרותיו לעצמו". [וכמו כן יש להקשות כעין קושית החתם סופר, באופן שכיבד אדם בסנדקאות בבן הראשון, ולאחר מכן כיבד אדם אחר, מה יהיה בבנו השלישי – האם יכול לכבד את הראשון בסנדקאות הבן השלישי. ולפי סברת הנודע ביהודה הדבר אפשרי, שהרי אין זה כנותן מתנותיו לאדם אחד מאחר וכיבד בסנדקאות בנו השני אדם אחר. אולם מפשטות דברי המהרי"ל ש"נוהגין שלא ליתן שני ילדים לבעל ברית אחד", משמע שגם באופן הנ"ל אין לכבדו בסנדקאות].

ה. בשו"ת אבני חפץ (6) דן הרב אהרן לוין [אב"ד ריישא, גליציה, לפני מאה שנה] בשאלה: כיבד בסנדקאות שני בניו אותו האדם, האם יש איסור גם בבן השלישי. ולפי רבינו פרץ והרמ"א לכאורה אין טעם להתיר. ולפי דברי הנודע ביהודה, רצה האבני חפץ לומר ע"פ דברי הפרי חדש שבאקראי אין קפידא לתת לכהן אחד כמה מתנות, ולכן פעמיים יכול לכבד אותו אדם בסנדקאות בניו, כי זה עדיין נחשב "אקראי", אך בפעם השלישית כבר אינו רשאי. [ולפי זה דן שם האם האב רשאי לכבד אדם אחד להיות מוהל וגם סנדק, או שהדבר נחשב כנתינת כל מתנותיו לכהן אחד].

ועוד כתב שם, שהטעם שאין מדקדקים בנתינת שני אחים לסנדק אחד, כי מקור דין זה הוא בצוואת רבי יהודה החסיד, וכידוע לא כולם נהגו להיזהר בהנהגות המובאות בצוואה זו. ולמעשה, התיר האבני חפץ למי שהיה סנדק אצל שני אחים, להיות סנדק אצל האח השלישי, מטעם נוסף "כיון שאנו רואים שהאיש הזה היה סנדק בבן השני ולא היה שום סכנה לא לסנדק ולא לילד, נפסקה החזקה בזה, ורשאי להיות סנדק גם בבן השלישי".

ו. טעם נוסף למנהג שלא לתת סנדקאות שני בניו לאדם אחד, כתב הרב עובדיה הדאיה [דיין בביה"ד הגדול בירושלים, חי: תר"ן-תשכ"ט] בשו"ת ישכיל עבדי (7) על פי הידוע מדברי הגמרא בפסחים (קי, א) שיש סכנה בכל דבר שהוא "זוגות". ברם לפי טעם זה נמצא שכל האיסור להיות סנדק הוא דווקא לשני אחים, אבל לאחר מכן, מי שהיה סנדק אצל שני אחים , אין כל סיבה שלא יוכל להיות סנדק אצל האח השלישי, שהרי אין חשש  "זוגות". ואילו בלשון הפוסקים מפורש, שאין למסור סנדקאות לאדם אחד גם בשלושה אחים, כדברי המהרי"ל (1) "אין כופלין לתת בניו לבעל ברית אחד פעמיים ושלוש רק לכל בן בורר בעל ברית אחד".

ובשו"ת תשובות והנהגות (7) ביאר הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א [ראב"ד בד"ץ העדה החרדית] את טעם האיסור לכבד בסנדקאות אדם אחד פעמיים, מחשש עין הרע. ולכן באופן שאין חשש עין הרע, כגון בקרוב משפחה [אב או סב] או אדם גדול [רב או אדמו"ר] – התירו לכבד בסנדקאות יותר מפעם אחת.

[לסיכום: נמצאנו למדים שני דרכים בהבנת האיסור לכבד בסנדקאות בשני אחים לפי צוואת רבי יהודה החסיד, ונפקא מינה ביניהם: לפי הישכיל עבדי והאבני חפץ, שהטעם האיסור משום סכנה, יש להתיר בשלושה אחים, כמבואר לעיל. אולם לפי התשובות והנהגות, שהחשש הוא משום עין הרע יש לאסור גם בשלושה אחים, שיש יותר חשש לעין הרע].

דרך נוספת בהבנת דברי המהרי"ל כתב רבי יעקב קמנצקי בחידושי אמת ליעקב על השו"ע (7), שהמנהג היה שהסנדק שילם את הוצאות הסעודה, ולכן זכה בסגולה לעשירות, עי' היטב בדבריו המחודשים ביותר.

ז. סיכום פרטי הלכות ומנהגי סנדקאות בשני אחים, ובכלל זה אב אצל בניו – ראה ספר אוצר הברית (8).

ח. לפי האמור בדיני סנדקאות אצל שני אחים, יש לדון האם יש איסור  לפדות את בנו הבכור השני אצל הכהן שפדה אצלו את בנו הבכור הראשון – ראה בסוף דברי שו"ת אבני חפץ (6) ובהרחבה בספר רץ כצבי (9).