א. במהות עניינם של ימי הפורים ידועות התמיהות:

[א] שם החג מבטא בדרך כלל את מהות היום, וצ"ב מדוע דווקא ענין ה"פור" מסמל את מהות נס הפורים (1).

[ב] חז"ל  (1) למדו מהאמור על ימי הפורים "וזכרם לא יסוף מזרעם" (1), כי לעתיד לבוא כל המועדים עתידים להיות בטלים, למעט ימי הפורים שאינם בטלים לעולם. כפשוטם, הדברים מרפסין איגרא, היתכן "ביטול" המועדים לעתיד לבוא, הלא "זאת התורה לא תהיה מוחלפת" [אחד מי"ג עיקרים], ולא יתכן שאות אחת מהתורה תתבטל ח"ו. ויש להבין מה פשר "ביטול" זה, ומה יתרון ימי הפורים שלא יתבטלו לעולם, מכל המועדים האחרים.

עוד נתבונן בדבריו של הפייטן: "תשועתם היית לנצח ותקוותם בכל דור ודור" (1), ומשמע שהתקווה לישועה במשך כל הדורות תלויה בהיות ישועת הפורים "נצחית", ודבר זה צריך הסבר.

[ג] והנה עצם קביעת יום טוב מדרבנן לזכר ישועת פורים צריך ביאור, שכן לאורך השנים היו נסים גדולים לעם ישראל שלא נקבע כל מועד לזכרם. לדוגמא, בזמן המצור שהטיל בן הדד מלך ארם על שומרון (1), כאשר היה רעב נורא והמצב היה נראה אבוד, נעשה נס מופלא שעם ישראל ניצל מכליה בין לילה.  דוגמא נוספת, נס ההצלה בזמן חזקיהו מלך יהודה, כאשר סנחריב מלך אשור הטיל מצור על ירושלים (1), וגם אז, המצב היה נראה ללא מוצא, וכלל ישראל עמד לפני כליה, ובין לילה, שלח ה' מלאך שהכה מאה שמונים וחמשה אלף איש [ובגמרא (1) אמרו שהיו אלו "ראשי הגייסות" בלבד, ואם כן מסתבר שבמחנה אשור היו מליוני אנשים], וכשהשכימו בבוקר ראו שכולם פגרים מתים (6). ואם כן נשאלת השאלה, אם על נסים ונפלאות הגדולים לא פחות מנס פורים לא קבעו חז"ל ימים טובים לזיכרון הצלת עם ישראל – מדוע דווקא ימי הפורים נקבעו לדורות כימים טובים לציון נס הצלת היהודים.

[ד] בענין נוסף שיש להתבונן בההיא יומא דפורים, עמד הר"ן (2) ותמה, מה ראו אנשי כנסת הגדולה לחלוק מצוה זו לימים חלוקים ולקבוע יום מיוחד לפרזים ויום מיוחד לכרכים, מה שאין כן בשאר מצוות. ויש להבין כוונת הר"ן בתירוצו שנקבעו שני זמני יו"ט, כי היה משקל מיוחד למאורעות שהיו בשושן הבירה "שבה היה עיקר הנס".

[ה] עוד יש להעמיק בהבנת מאמר חז"ל "משנכנס אדר מרבין בשמחה (2). ותמוה מאד, הלוא הישועה היתה בי"ד וט"ו באדר, ואם כן מדוע כבר מתחילת החודש מרבין בשמחה.

[ו] ידוע מאמר הגמרא "אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (2), אשר נקבע להלכה כחובה בפורים, יעו' בשו"ע ובמשנה ברורה (2). וכבר תמהו רבים [ביאור הלכה ד"ה חייב; רבי אייזיק שר, ראש ישיבת סלבודקה בלקט שיחות מוסר], איך זאת יתכן שחז"ל יקבעו חיוב שכזה, והרי כידוע השכרות מידה מגונה היא עד מאד, שבעטיה נגרמו קלקולים רבים, והיאך יתכן שחז"ל חייבו להשתכר בפורים ומה תועלת יש בזה.

*  *  *

ב. לביאור הדברים ויישוב כל התמיהות הנ"ל, יש לעיין בפירושו של הגר"א (3), המאריך בהסבר יסוד מהותם של ימי הפורים, הבאים ללמד את סדר השגחת הקב"ה הנעלמת ומסתתרת בתוך כל ההנהגה הטבעית ואשר היא מובילה את העולם לשלמות הטוב האמיתי. ותוכן דבריו, שעיקר יחודו של נס הפורים הוא בגלל שנעשה הנס בזמן הסתר פנים, בגלות, והנס עצמו נעשה בהסתר ובתוך מאורעות הטבע. וזהו עיקר החידוש בנס הפורים, שגם בזמן של הסתר פנים לא עזב אותנו הקב"ה ועדיין השגחתו עלינו לעשות לנו נסים להושיענו, ומתוך ההסתר עצמו בוקעת ועולה ישועתו של הקב"ה [ונרמז הענין בדברי הגמרא: "אסתר מהתורה מנין, שנאמר ואנכי הסתר אסתיר"].  ומכאן ייחודו של נס פורים לעומת הנסים האחרים שהיו לעם ישראל בזמן יציאת מצרים, כי ביציאת מצרים היו הניסים גלויים מחוץ לגבולות הטבע, ואילו נס הפורים היה נס נסתר בתוך המהלך הטבעי.

ומעתה מבוארים דברי חז"ל "כל המועדים עתידים [להיות] בטלים וימי הפורים אינם בטלים לעולם" (1). ובוודאי אין הכוונה שיתבטלו ולא יחוגו אותם, אלא יתבטלו במובן של "דבר הבטל בששים", כי לעתיד לבוא שעינינו יראו נסים גדולים, כל הניסים שהיו מאז ומעולם יתבטלו כנגד הניסים בזמן הגאולה העתידה, מלבד נס של פורים שלא יתבטל (15). לעתיד לבוא "יתבטלו" רק המועדים המלמדים על ההשגחה הנסית למעלה מדרך הטבע,  והיינו שהם יהיו "טפלים" להנהגה העל טבעית שתהיה בימות המשיח. מה שאין כן פורים שישאר במתכונתו גם לעתיד לבוא, כי גם אז נשנן נזכור ונשנן את עומק הנהגת הבורא אשר הסתתרה בתוך הטבע להביא את העולם לתכליתו.

דברים נאמרו בסגנונות שונים על ידי מו"ר רבי שמחה זיסל ברוידא, ראש ישיבת חברון, בספרו שם דרך (9) (8), שהטעים את החידוש בחינת גילוי ההשגחה בתוך הטבע, כאשר כל ההשתלשלות נס פורים התנהלה באופן הנראה טבעי לגמרי – על ידי האנשים בעלי בחירה: מצד אחד מרדכי ואסתר וכלל ישראל, ומצד שני אחשורוש והמן סמל השכלות והרשע. ויתרה מזאת, באופן שהוללותם השפלה ותאוותיהם המגונות של רשעים אלו היו מכשיר להוביל את הנהגת העולם לתכליתה. ומתוך הדברים שנראו כחסרון וסתירה לגילוי ה', דוקא מהם עצמם הגיע מהלך ההשגחה לתכליתו.

וראה גם בדברי רבי חיים פרידלנדר, משגיח ישיבת פוניבז' בספרו שפתי חיים (7) (6), ולהבחל"ח מו"ר רבי דוד כהן, ראש ישיבת חברון, בספרו ימי הפורים (4). ועי"ש בספר ימי הפורים שביאר לפי זה את לשון הפייטן "תשועתם היית לנצח – ותקוותם בכל דור ודור", שהתקווה לישועה הנצחית במשך כל הדורות יונקת את כוחה מנס פורים.

ג. ודברים אלו מצריכים תוספת עומק והתבוננות, וכפי שהרחיב הרמח"ל בדבריו בספרו דעת תבונות (5), שרק לעתיד לבוא יודיע הקב"ה דרכי הנהגתו בעולם הזה "איך אפילו התוכחות והיסורים לא היו אלא הזמנות לטובה והכנה ממש לברכה", ובזמן הזה "מעשי ה' מובנים לנו כלל אלא שטחיותם הוא הנראה, ותוכיותם האמיתי מסתתר, כי הרי התוך הזה שוה בכולם שכולם רק טוב ולא רע כלל, וזה אינו נראה ומובן עתה ודאי. אך לעתיד לבא זה לפחות נראה ונשיג, איך היו כולם מסיבות תחבולותיו ית' עמוקות להיטיב לנו באחריתנו". ומוסיף הרמח"ל כי השקפה זו היא "יתד חזק לאמונת בני ישראל אשר לא ירך לבם לא מאורך הגלות ולא ממרירותו הקשה, כי מתוך עומק הצרות הרבות והרעות מצמיח ישועה בכוחו הגדול ודאי". וראה בדברי הגר"ח פרידלנדר, שביאר בהטעמה והרחבה את דברי הרמח"ל (7) (6).

ובזה בין נבין מדוע התקווה לישועה מיוסדת על נס הפורים. נס פורים מלמד שכל מה שנראה ונדמה כדבר רע, אינו אלא דבר טוב – חלק ממהלך מופלא ונעלם שמסובבת השגחה עליונה להביא את העולם לתכליתו, בבחינת "כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד". עיקר הגילויים לעתיד לבוא יהיו סביב נושא "גילוי היחוד", שיתגלה לעין כל איך כל מעשה ומעשה הביא לגילוי היחוד, ואין דבר בבריאה שלא הביא לשלמות הבריאה, ואף מעשי הרשעים עצמם, בסופו של דבר הביאו לתיקון זה. דומה לגילוי היחוד לעתיד לבוא, בזעיר אנפין, הוא גילוי היחוד של ניסי פורים – נס מתוך הסתר. כל המאורעות שאירעו היו בדרך של הסתר, ללא שום גילוי נסים בתוך ההסתר הזה, וכאמור כל אירוע ואירוע בפני עצמו היה רק כמאורע טבעי שהיה יכול לקרות, אבל בסופו של דבר ראו איך שכל מאורע היה מראשיתו בנוי כחוליה אחת משרשרת ארוכה של מאורעות שהביאו לישועת ה'. ולכן ימי הפורים לא יהיו בטלים, ומכוחם תקוותנו בכל דור ודור שנזכה לישועת הנצח.

*  *  *

ד. מתוך כך נבוא לתוכן עניינו של ה"פור", ולהבנה מדוע נקראו ימי הפורים "על שם הפור".

ה"פור" מבטא את הנהגת הגורל והמזל הגלויה ששימחה את המן בראותו שנפל הפור בירח שמת בו משה. וכפי שנאמר בגמרא (4) "כיון שנפל פור בחודש אדר שמח שמחה גדולה, אמר נפל לי פור בירח שמת בו משה". ברם המן לא ידע כי בתוך ה"פור" קיימת גם הנהגה מסתתרת, וכהמשך דברי הגמרא "ולא היה יודע שבז' באדר מת ובז' באדר נולד". והיינו, שהקב"ה שידד את מערכות המזלות בצורה טבעית להושיע את ישראל. ולכן נקראו ימי הפורים על שם הפור – על שם הנס שהפך הקב"ה את כל המזלות, שזהו עיקר הנס. כי המזל היה אז נגד ישראל, ונהפך בהשגחת ה' המשדד המערכות, וכמבואר בדברי הגר"א (3) המלבי"ם (3) ומהר"ם שיף (3).

ומיושב היטב מדוע משנכנס אדר מתחילה השמחה, על אף שהישועה היתה רק בי"ד וט"ו בו. כי עיקר הישועה טמונה במזל חודש אדר שנתגלה בו מהלך השגחה ש"פור המן נהפך לפורינו", כלומר, שבתוך מזל החודש סובבה ההשגחה את מהלך הישועה. ולכן השמחה מתחילה משנכנס אדר, עי' בתוספת הסבר בשם דרך (9).

ומובן מה פשר החיוב "לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". כאמור, מהות ימי הפורים מלמדת כי ההנהגה איננה כפי הנראה לעין, ובתוך עומק ההנהגה אין הבדל בין "ברוך מרדכי" ל"ארור המן" – היות ושני הדברים גם יחד הם דרכי ההנהגה העליונה להוביל לגילוי התכלית, וכאשר האדם משתכר עד כלות חושיו ואינו יודע להבחין בין ארור לברור, הוא מבטא בזה את חוסר יכולת האדם לדעת את מהלך ההשגחה המסתתר בתוך מאורעות העולם, ראה בסיום דברי השפתי חיים (7) ובשם דרך (9).

מכאן גם קצרה הדרך להבין את דברי הר"ן (2), שיש משקל מיוחד למאורעות שהיו בשושן הבירה "שבה היה עיקר הנס" (21). מאחר שכל מהלך המאורעות של ישועת הפורים היה רובו ככולו בשושן הבירה, הרי שיש בשושן גילוי מיוחד של  עיקר החידוש שבנס הפורים, המלמד את הנהגת הקב"ה בבחינת "א-ל מסתתר", שגם העולם בהנהגתו הטבעית ומעשיהם של רשעי עולם מוביל לתכלית רצון השגחת הקב"ה, עי' בשם דרך (9).

על פי יסוד הדברים מיישב הגרש"ז ברוידא (9) (8) מדוע דווקא ימי הפורים נקבעו לימים טובים, ולא נסים אחרים שהיו בהיסטוריה של עם ישראל. כי תכלית המועדים שנקבעו זכר ליציאת מצרים נועדה להשריש בנו את האמונה בבורא עולם המשגיח על הבריאה על ידי ההתבוננות בנסים ושינוי הטבע שהיו ביציאת מצרים. ואם כן אין כל תוספת להשרשת האמונה בהשגחה אם יקבעו חז"ל עוד ימים טובים לציון נסים, כי לימוד זה נלמד כבר מהמועדים שנקבעו זכר לנסים ביציאת מצרים. אולם נס פורים גילה את סוד הנהגת השי"ת בבחינת "א-ל מסתתר" בהנהגה נעלמת המסובבת ומובילה את העולם לתכליתו, ולכן יש בפורים חידוש בלימוד דרכי השגחת הקב"ה בעולם, ולפיכך נקבע ליום טוב בהלל והודאה בנוסף על המועדים שקבעה התורה זכר לנסים ביציאת מצרים – כדי להשריש בנו את יסוד האמונה במציאות השגחת ה' והיותו מנהיג ומסובב כל המהלכים הטבעיים כולם לתכלית הטוב.

*  *  *

ה. ימי הפורים מלמדים איפוא, את אחד מעיקרי יסודות האמונה בהשגחת השי"ת בעולם:

כדי לראות את כל מהלך ההשגחה חייבים להתבונן ולראות את כל הפרטים ואת כל המאורעות בהתבוננות אחת. ישועת נס הפורים נראתה לעין כל – רק לאחר שנשלם כל רצף סיבוב המאורעות, שנמשכו שנים רבות, ואז ראו הכל את יד ה' המכוונת את הבריאה לתכליתה, וכפי שהיה מבאר הרב דסלר בשם הסבא מקלם [מובא בשפתי חיים; (7)], שכל שרשרת המאורעות במגילה נמשכה על פני תקופה של תשע שנים. וכאשר קוראים את כל האירועים הללו בפעם אחת, מקבלים כדבר מובן מאליו שכל מאורע קשור בחברו. ברם בתקופה ההיא כלל לא הבינו זאת, ורק לבסוף, כשהגיעה הישועה, הבינו שמה שהיה לצרה נהפך לישועה, וראו בחוש איך מתוך ההסתר הגדול באה הישועה, והבינו איך הרע שימש בעצמו לעזר וסיוע להביא את ישועת ה'.

וראה בדברי הגרש"ז ברוידא (9) שהרחיב בענין זה, ובלימוד מישועת הפורים להתבונן במאורעות העולם.

אדם העומד בזמנו, ומול עיניו מאורעות המתרחשים בדורו או בימי חייו, לעולם אין ביכולתו לעמוד אחר מהלך תכלית השגחת ה'. וכמו שרואים אנו בעינינו לעתים רבות מאד, שדברים הנראים טובים ומועילים מתברר לאחר זמן שהיו רעים ומזיקים. ומאידך גיסא, בהרבה מקרים הנראה לנו כגזירות רעות, השי"ת חושבם לטובה. ולפעמים השגחת הקב"ה בעולם היא בבחינה ש"ממכה עצמה מתקן רטיה".

וסוד הדברים, הקב"ה מוביל את עולמו בשית אלפי שנין לקראת השלמות ואין אנו יכולים לעמוד מנקודת ראות מקומית של מאורעות דור אחד, את כל היקף מהלך ההשגחה, ופעמים שרק אחרי כמה דורות מתבררת תכלית ההשגחה ורצון ה', ופעמים שלעולם לא תתברר התכלית עד שיגיע העולם לתיקונו השלם לעתיד לבא.

וראה בדברי הגרש"ז ברוידא שם, כי גם ביחס לשואת יהדות אירופה זו השקפתינו. אך לפני שנות דור, בשואה הנוראה נהרגו ונטבחו על קידוש השם כששה מליונים מבני עמנו, אנשים נשים וטף ובהם ארזי הלבנון ואדירי התורה ותינוקות של בית רבן הי"ד, ומתעוררות השאלות, מה זה עשה ה' לנו, ועל מה היה חרי האף הזה. ברם סוד הדברים הוא, שהקב"ה מוביל את עולמו בשית אלפי שנין לקראת השלמות ואין אנו יכולים לעמוד מנקודת ראות מקומית של מאורעות דור אחד את כל היקף מהלך ההשגחה, ופעמים שרק אחרי כמה דורות מתברר רצון הבורא, ופעמים שלעולם לא תתברר התכלית עד שיגיע העולם לתכלית תיקונו לעתיד לבא.

השקפה זו מתחזקת בהארת ימי הפורים המזקקים ומצרפים את אמונתינו וצפייתנו לישועת ה', מתוך הכרה בהשגחה הגנוזה והמסתתרת בתוך המהלך ה"טבעי" של ימי העולם הזה, אשר מובילה אל התכלית והטוב האמיתי. בימים ההם – ובזמן הזה.

לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה, וְשָׂשׂוֹן וִיקָר, כֵּן תִּהְיֶה לָנוּ