פרשת בא

בירור ניצוצות הקדושה (ב) – באמצעות עסק התורה

א. וינצלו בני ישראל את מצרים – כמצולה או כמצודה שאין בה דגים

במסכת ברכות (1ב) חלקו אמוראים בדרשת הפסוק (1א) "וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" – "רבי אמי מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן, וריש לקיש אמר עשאוה כמצולה שאין בה דגים". ופירש רש"י: "כמצודה שאין בה דגן, דרך ציידי עופות לזרוק דגן תחת מצודות כדי שיבואו עופות ונלכדים, וכשאין בה דגן אין עוף פונה אליה, כך ריקנו המצרים מכל ממונם, וינצלו כתרגומו ורוקינו. כמצולה שאין בה דגים, כמו מצולות ים, כלומר בתוך התהום אין מצויים דגים, אלא על שפת הים היכא דאיכא מזון". וצריך ביאור בטעם מחלוקתם.

ב. יציאת מצרים בירור כל ניצוצות הקדושה שם – "מצולה שאין בה דגים"

האור החיים הקדוש פירש את מאמר חז"ל על פי תורת האריז"ל, שבני ישראל עשו את מצרים "כמצולה שאין בה דגים", בבחינת בירור כל ניצוצות הקדושה מתוכה, כדבריו בפרשת תולדות (1ג) "ותמצא כי מצרים אשר נתרוקנה מהניצוצות כאומרם ז"ל, לא יצאו ישראל עד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן וכמצולה שאין בה דגים, דכתיב וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם (שמות יב, לו), צוה ה' לבל יבאו שמה, וכמבואר הטעם בדברי האר"י ז"ל".

וכן בפרשת שמות (1ד) כתב האור החיים הקדוש (1ד) "שנשלמו בירורי ניצוצי הקדושה, ואין להם עוד הנאה בגלות, וכאומרם ז"ל בפסוק וינצלו את מצרים, עשאוה כמצודה שאין בה דגן וכמצולה שאין בה דגים". וראה גם בדבריו בפרשת האזינו (2ב).

מקור פירושו בדברי מהר"ח ויטאל, בספר פרי עץ חיים (2א) "בכל הגאולות שנגאלו ישראל נקרא על שם העיקר, אך אינה גאולה שלימה, כמו בבל מדי יון, לא היה גאולה שלימה. כי נשארו קצת ניצוצות הקדושה שלא יכלו להתברר, אך נקרא גאולה. אך גאולת מצרים היתה גאולה שלימה, כי אז וינצלו את מצרים שעשאוהו כמצולה שאין בה דגים, ולא נשאר בהם שום ניצוץ קדושה והיתה גאולת השכינה לגמרי, משא"כ בשום גאולה אחרת".

לפי הסבר זה מבוארת המחלוקת – האם בני ישראל עשו את מצרים "כמצולה" או "כמצודה" שאין בה דגים, כפי שכתב בספר בן יהוידע (2ד) "רבי אמי איירי ברכוש הגשמי, ולכך המשילו למצודה שאין בה דגן שהוא מאכל גשמי. וידוע כי במצודה הגם שאין בה דגן בגלוי, עם כל זה בחורים וסדקים שלה אי אפשר שלא ימצא. וכן ברכוש הגשמי אמרו רבותינו ז"ל, מה שהיה בבתים נטלו במצרים, ומה שהיה בבתי תשוראות נטלו על הים, נמצא כשיצאו נשאר ממון גנוז. אבל ריש לקיש מדבר ברכוש הרוחני של נשמות קדושות שביררו הכל, ולכך נקיט המשל לדגים שנמשלו לנשמות כנודע בזוהר הקדוש, ובמצולה אין דגים כלל, וכן הם ביררו הכל".

הסבר נוסף בדברי חז"ל, אשר יסודו בענין בירור ניצוצות הקדושה, מבואר בדברי החתם סופר (2ה), שכתב כי בממון שהיה במצרים "נבלעו ניצוצות הקדושה" – חלקו בממון שהובא למצרים מכל העולם [בתמורה למזון שנקנה שם בשנות הרעב], וחלקו בממון שהיה שייך למצרים. וכנגד זה משלו את המשל למצודה שיש בה דגן, ולמצולה שיש בה דגים: "והנה הדגן ניתן מעיקרא במצודה כדי שיבואו העופות ללקוט ויאחזו ברשת, וכן היה הכסף עם הניצוצות הקדושות בתוך מצרים, כדי שיבואו ישראל ללקט. אמנם אם אפס דגן, שוב לא יבואו עופות לתוכה. והכי נמי כתיב (שמות יד,  יג) אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, והיינו כמצודה שאין בה דגן. אמנם לאידך מאן דאמר, שנטלו נמי הכסף ששייך למצרים בעצם, והיינו כמצולה שאין בה דגים, שחיותם ותולדותם של אותם דגים הם ממצולה זו, ואפילו הכי נטלו משם. והיינו כסף השייך לארץ מצרים בעצם, גם אותו נטלו ישראל, והיינו על ידי שנתנו אותו מצרים מרצונם".

בספר קרן אורה (3א) ביאר באופן נוסף את המחלוקת בגמרא על פי דברי האריז"ל שבמצרים נתבררו ניצוצות הקדושה: "הכוונה כי עיקר הניצול היה בהוצאת בלעם מפיהם, ניצוצי נפשות קודש אשר נבלעו מאז קלקלו הדורות הראשונים. ועתה בצאתם ממצרים היו ב' אופני הוצאה. האחת, את אשר נפלו בתוכם מדור דור ע"י קלקול המעשים. והשנית, כי גם מה שניתן בהם אז לצורך מחיתם כנודע, שאין להם מחיה אלא באמצעית מעט החיות אשר מקבלים המה מן הקודש, גם זה ניצלו מהם. ועל זה נאמרו ב' הדוגמאות. חד אמר כמצולה שאין בה דגים, ירמוז על רוב ניצוצי קודש אשר ירדו במצולת מצרים מדור דור. וחד אמר כמצודה שאין בה דגן, כי מעט אשר היה להם גם כן הוציאו מתוכה, כמו שנאמר במצרים (שמות יד, יג) לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם".

ג. במכת בכורות הקב"ה עבר בתוך מצרים – וכך נתבררו כל ניצוצות הקדושה

על פי יסודות הדברים, שהגאולה ממצרים היתה לכשהסתיים בירור כל ניצוצות הקדושה שם, מבואר ענין מכת הבכורות – סיום השעבוד במצרים, על ידי זה שהקב"ה עבר בכל ארץ מצרים, ואז נפרדו כל ניצוצות הקדושה, וכפי שמדוייק בלשון הכתוב (3ב) "וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם – שכל הבכורות מתו מעצמם, כדברי אור החיים הקדוש (3ג) "עוד יש לך לדעת כי כל מקור ישאף למינו וישאבנו, וזה הוא סוד בחינת בירורי ניצוצי הקדושה באמצעות נשמות ישראל ועסק תורתם. והצדיקים העצומים קדמונינו יכירו בהביטם באדם רשע, לברר ממנו כח החיוני, שהוא בחינת הטוב, באמצעות הראיה הדקה אשר יביטו בעין החכמה, להוציא חלק הטוב ההוא. כי כשיתכוון למול ענף הקדושה תעשה בו נפש הצדיק, כמעשה אבן השואבת לברזל הנקראת קאלמיט"ע בלע"ז, שתוציאנו ממקום שנקבע שם בראיה. וה' עשה דמיונות בעולם, להאמין אדם בתורת חכם. ומעתה נמצא דעת אלקים באומרו ומת כל בכור, פירוש כי באמצעות שאני עובר בתוך מצרים בזה ימות מעצמו כל בכור, כנתינת עין של חכמים ברשעים ועושים אותם גל של עצמות, כי באמצעות כן יצא מהם החיוניות. כמו כן הדבר הזה, שיפריד מהם באמצעות העברתו שם כל נשמות הבכורות, והבן הדברים". ולפי האמור היינו ביאור לשון הכתוב "כל בכור" – "לא שתצא הנפש מהגוף לבד, אלא שגם בחינת נפש תמות, גוף ונפש של קליפת בכור מצרים. ואולי כי בזה לא נתעצם שום גלות עוד כבחינת גלות ושעבוד מצרים, כי אבד כח הקליפה העצום שהוא בחינת בכור".

ד. מכת בכורות ביטול קליפת "בכור הטומאה"

על פי דרכו, הוסיף האור החיים הקדוש (4א) לבאר מדוע לא יצאו בני ישראל אלא באמצעות מכת בכורות – כדי לעקור את שליטת "בכור" הטומאה – מצרים, ב"בכור" הקדושה – ישראל: "כי הטעם הוא לצד שמצינו שקרא ה' לישראל בני בכורי (שמות ד, כב), וכבר הודיענו רז"ל (זוה"ק ח"ג דף רפב, א) כי כל מה שברא ה' במידת הטוב, גם זה לעומת זה עשה האלקים בבחינת הרע. וכל בחינה ובחינה שיש בקדושה יש כנגדה בקליפה, והקליפה מתאמצת ומתחזקת לאחוז בה. ולזה כנגד בחינת הבכורה שבקדושה היתה בחינת בכורה שבקליפה אוחזת ותוקפת בה לבל שלח, עד אשר הרג ה' כל שם הבכורה שבקליפת מצרים. וגם בכור ישראל קדש אותם ה', כאומרו (במדבר ג, יג) הקדשתי לי כל בכור, כדי שלא תשאר בכורה זולת של קודש אשר הקדיש ה', ולזה מת אפילו בכור בהמה. וכיון שנעקר שם זה, נפל ענף הרע שהיה מחזיק בבכור הקדושה, ולזה תיכף יצאו בני ישראל" [וראה תוספת ביאור בקונטרס פניני אור החיים (4ב)].

ה. בירור ניצוצות הקדושה – בכח התורה

והנה יש להבין, מה הכוח שבאמצעותו מתבררים ניצוצות הקדושה בכל הגלויות, ובגלות מצרים בפרט.

בפרשת שמות מאמר בירור ניצוצות הקדושה (א), נתבארו דברי האור החיים הקדוש [בראשית כח, ה שמות א, יב; שמות יב, ח], שניצוצות הקדושה מתבררים "באמצעות העינוי והצרות".

אמנם יש דרך אחרת, מובחרת ומעולה יותר, באמצעות כח התורה, כמבואר בהרחבה בדבריו דלקמן:

• בפרשת ויחי – כתב האור החיים הקדוש (5א) "כשחטא אדם שלט חלק הרע וישב ממנו שבי לאין מספר, ודרשו מעל ספר אנשי אמת, מה עצמו השבויים מהקדושה בקליפה, והן עם ה' משתדלים מיום היותם לברר ולהוציא בולעו מפיו, והולכים ומבררים ומוציאים מידו באמצעות מקור הקדושה אשר נטע ה' בתוכנו היא התורה והמצות".
• בפרשת ויחי – כתב האור החיים הקדוש (5ג) "כי באמצעות היסורים יזדככו הנפשות ויתבררו ניצוצי הקדושה כדרך שיתבררו באמצעות בחינת התורה. אלא שזו מלאכתו נאה וזו מלאכתו בלתי נאה".
• בפרשת יתרו – כתב האור החיים הקדוש (6א) "עוד ירמוז סתר עליון, לפי מה שקדם לנו כי ענפי הקדושה נתפזרו בעולם, ואין מציאות להם להתברר זולת באמצעות ישראל, וביותר באמצעות עסק התורה, שהיא כאבן השואבת ניצוציה במקום שהם". וזו גם הסיבה לתפוצתם של ישראל בין האומות: "כאן רמז שיש לו סגולה מפוזרת בכל הארץ, וזה טעם פיזור ישראל בארבע רוחות העולם, לחזור אחר הסגולה שהיא אבידתם". וראה בשפת אמת (6ג) במה שהוסיף לבאר על פי דברי האור החיים הקדוש: "כל הצרות שבאין לאדם, הכל לתקן ולקרב אותן הניצוצות הקדושים השייכים אליו. וכשעוסק בתורה זוכה לקרבם בלי יסורים. ולכן אמרו חז"ל אין לך בן חורין אלא העוסק בתורה, שאינו צריך להיות בגלות וצרה, כמו שאמרו עץ חיים היא למחזיקים בה. כשאדם אוחז בכל כוחו בתורה, אז התורה שנקראת עוז נותנת לו כח וחיזוק, והסטרא אחרא מתכנעת תחתיו.
• בפרשת בחוקותי – כתב האור החיים הקדוש (7ב) "דע כי התעצמות עסק התורה ומעשה המצות הוא לברר ניצוצי הקדושה וליחד ענפיה אחד אל אחד. וכאן הודיע הכתוב כי באמצעות עסק התורה והמצוות ירדפו את אויביהם ונפלו וגו' ותאבד הטומאה, כמאמר (זכריה יג ב) ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ".
• בפרשת בהר – ביאר האור החיים הקדוש (7ד) את פרשת גאולת העבדים ביובל, הרומזת על "סוד הגלות" שבו מתייסרים ישראל "כדי שיבררו הניצוצות של הקדושה מבין הארצות. כי כל מקום ומקום שימצאון שם ישראל באמצעות היסורין והתורה והמצות הניצוצות מתבררים מעצמם".
• בפרשת צו – כתב האור החיים הקדוש (8ב) כי "תכלית עסק התורה הוא לברר ניצוצי הקדושה אשר נפלו ואשר נאנסו מהקדושה, ולהחזירם ביחוד שלם לכמות שהיו. והם שני בחינות, האחד ניצוצי הקדושה שירדו בעולם התהו לסיבה ידועה לו, והמושג ליודעי דעת יספיק לטעם נכון. והשני, הם נפשות העשוקות אשר עשק אדם בליעל מאדם הראשון בחטאו אשר שלל שלל רב, כידוע הפלגת הנשמות אשר הרבה לעשוק, ואין לך דבר שפוקד עליו להוציא בולעו מפיו זולת אמצעות עסק התורה יעשה כל דבר עיקר, יעלה ניצוצי הקדושה שנפלו קודם עולם התיקון, ויוציא מס"מ בולעו מפיו ומפוצצו וממחה כוחו עד אשר יקיא חיל בלע, והוא מאמרם ז"ל (קידושין ל, ב אם פגע בך מנוול משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח ואם ברזל מתפוצץ" וראה שם בפירושו הנפלא "בדרך הרמז" לפסוק "זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים".

מסכת הדברים המתבארת בדברי האור החיים, משלימה את האמור בדבריו בפרשת תצוה (8ד) "שהגלות נתארכה, כי כל עוד שאין עוסקים בתורה ובמצוות אין משה חפץ לגאול עם בטלנים מן התורה".

שהרי כל זמן שלא יעסקו בתורה ולא יתבררו ניצוצות הקדושה, לא תבוא הגאולה, כמו שנתבאר.

ו. בירור ניצוצות הקדושה במצרים מכוחו של יעקב אבינו – עמוד התורה

ממוצא הדברים יבוארו דברי האור החיים הקדוש (9א), שבירור ניצוצות הקדושה בגלות מצרים היה על ידי יעקב אבינו, כי "טעם שמסכים [השי"ת] על ישיבת יעקב במצרים הוא, לסיבת גוי גדול אשר הוא אבוד שם בקליפת מצרים, וצריך הוא להוציאו משם, וזולת ירידת יעקב אין תקוה לזה כי בעוצם קדושתו ישאב כל ענפי הקדושה אשר שם, מה שאין זולתו יכול עשוהו". וכן מבואר בדבריו בפרשת יתרו (9ב) "כי נשמות ישראל שיצאו ממצרים, הן הנה שהיו טבועים בטומאת מצרים, ובאמצעות יעקב אבינו ובניו אשר ירדו מצרים הוציאו אותם".

וביאר בקונטרס פניני אור החיים (9ג) "עכשיו נוכל להסביר מהו הכח המיוחד של יעקב אבינו, וגם נבין למה בלא כח זה לא היו יעקב ובניו יכולים להוציא את הס' רבוא נשמות מתוך מדור הרע של קליפת מצרים. וביאור הדבר הוא, שכוחו של יעקב הוא כח התורה וכמו שנאמר (מיכה ז, כ) תתן אמת ליעקב, ואין אמת אלא תורה (ברכות ה, א). וכן מפורש בתורה שיעקב הוא עמוד התורה, דכתיב (בראשית כה, כז) ויעקב איש תם ישב אהלים, עיי"ש ברש"י ובתרגום, שמהותו של יעקב הוא איש שעוסק בתורה תדיר. לפיכך היה מן הצורך שירד יעקב למצרים, משום שרק על ידי כח תורתו של יעקב אבינו היה שייך לשאוב את הס' רבוא נפשות מתוך הקליפה".

ז. לעתיד לבוא נשיג את השער הנ' – בכח התורה הקדושה

עד כמה שהגאולה ממצרים היתה שלימה בבירור כל הניצוצות ממנה, אולם עדיין לא היתה מושלמת. ורק לעתיד לבוא, לכשישיגו ישראל את השער החמישים משערי הקדושה, יתבררו באמצעות התורה כל הניצוצות, ויבוא כל העולם לתיקונו המושלם, כדברי האור החיים הקדוש (10ב) "וטעם שנסתכנו ישראל במצרים בבירור שער הנ', לצד שלא היו בני תורה. מה שאין כן דורות האחרונים, באמצעות תורתם ישיגו ליכנס לשער הנ', ולהוציא בלעו מפיו, ואז ספו תמו בחינת הטומאה. ומעתה כל שהיה ה' מוציא ישראל קודם זמן כל שהוא היו ממעטים הבירור, והיו מתמעטים במושג, ולזה הוציאם בנקודה האחרונה של מ"ט וקודם שנכנסו לשער הנ', והוא אומרם ז"ל (מכילתא בא) וגאלם מיד".