פרשת שמות

בירור ניצוצות הקדושה (א)

תכלית גלות מצרים וכל הגלויות

א. תכלית גלות מצרים בפרט – בירור ניצוצות הקדושה

האור החיים הקדוש (1ב) ביאר בהרחבה בפירושיו על התורה, מסכת נרחבת ומופלאה בעומק תכליתן של כל הגלויות, וגלות מצרים בפרט, שנועדו לבירור "ניצוצות הקדושה" אשר "נשבו" לתוך הטומאה.

ראשיתו של בירור ניצוצות הקדושה בגלות מצרים, היה על ידי יעקב אבינו, כמבואר בדברי "רשב"י ואנשי סודו", שביארו את תכליתן של כל הגלויות בכלל, וגלות מצרים בפרט, כאמצעי לבירור חלקי הקדושה שנתפזרו ו"נשבו" בקליפות הטומאה, לאחר חטא אדם הראשון: "כי טעם הגלויות הוא לברר חלקי הקדושה המפוזרים בענפי הקליפה, וכי במצרים להיותה מלאה גלולים ושם תוקף הטומאה, שם היא שביית חלקי הקדושה הרבים והעצומים, כי לערך גודל הטומאה, יהיה בקרבה חלקי הקדושה. וזה היה מיום שחטא אדם הראשון שלטה שפחה רעה בניצוצי הקדושה, ועיני כל ישראל על זה בכל הגלויות, ובפרט בגלות מצרים. והוסיפו לומר ז"ל (ליקוטי תורה, פרשת וישב) כי עם היוצא מארץ מצרים העומד על הר סיני הוא העם שהיה שבוי בתוך קליפת מצרים, ואליו אמר משה נביא ה' ומי גוי גדול וגו' (דברים ד, ח). ולזה עצמו יכוין ה' בדברו עם יעקב, טעם שמסכים על ישיבת יעקב במצרים הוא, לסיבת גוי גדול אשר הוא אבוד שם בקליפת מצרים, וצריך הוא להוציאו משם, וזולת ירידת יעקב אין תקוה לזה כי בעוצם קדושתו ישאב כל ענפי הקדושה אשר שם, מה שאין זולתו יכול עשוהו" [ראה מקור הדברים  בספר הליקוטים (1ג)].

וזהו גם כן עומק ענין ישיבת ישראל ב"ארץ גושן" (2א), כפי שביאר האור החיים הקדוש (2ב) "אכן יתבאר הכתוב על פי מה שכתבנו בפסוק כי לגוי גדול וגו' (1ב), כי סיבת ירידת מצרים היא להעלות ניצוצות הקדושה אשר נתפזרו ובאו שמה, והוא אומרו וישב ישראל בארץ מצרים פירוש שהיא מקום קליפה המזוהמת, בארץ גושן מלשון הגשה, כי שמה הוגשו כל ניצוצי הקדושה באמצעות ענף הקדושה שהוא ישראל, שהוא בבחינת אבן השואבת לדומה לו".

על פי זה ביאר האור החיים הקדוש (2ד) כי היציאה "מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", יש בה "סוד כמוס, כידוע ליודעי חן, כי נשמות ישראל שיצאו ממצרים, הן הנה שהיו טבועים בטומאת מצרים, ובאמצעות יעקב אבינו ובניו אשר ירדו מצרים הוציאו אותם, כאומרו (בראשית מו, ג) כי לגוי גדול אשימך שם. ואמרו יודעי נסתרות לה', כי הוא עצמו שאמר הכתוב עליו כי מי גוי גדול וגו', שעמדו בהר סיני. וכפי זה יתבאר הכתוב על נכון, אומרו אשר הוצאתיך מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, הוא הוצאות הנשמות משבייתם בטומאת מצרים, פירוש שביררם באמצעות מועצותיו יתברך".

ב. גלות מצרים – תיקון ניצוצות הקדושה ש"נשבו" בקליפות הטומאה לאחר חטא אדם הראשון

דברי האור החיים הקדוש הם מסתרי התורה ועמקו עד מאד, ונתבארו בתורת האריז"ל, כפי שכתב תלמידו רבי חיים ויטאל (3) "כי אדם הראשון היה כולל כל הנשמות והיה כולל כל העולמות, וכשחטא, נפלו ממנו כל הנשמות ההם לתוך הקליפות הנחלקות לשבעים אומות וצריכים ישראל לגלות שם בכל אומה ואומה ללקט שושני הנשמות הקדושות שנתפזרו תוך הקוצים ההם". וזה היה "ענין גלות מצרים, כי אז רוב הנשמות ההם או כולם היו שם מעורבות בין הקליפות הנקרא מצרים. ובזה יתורץ לך קושיא גדולה שנתחבטו בה גדולי עולם, ואפילו בספר הזוהר הקדוש פרשת שמות, שאל רבי אלעזר לרבי שמעון בר יוחאי אביו טעם לגלות מצרים, למה היה הגלות ההוא. ועוד, למה היה במצרים יותר משאר הארצות. ועוד יש תוספת שאלה והיא, למה היה הגלות באופן שעבוד המכוער ההוא וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים. והענין מבואר עם הנ"ל, כי נשמות אלו נטבעו בקליפת אומת מצרים" – ותכלית הגלות שם היתה כדי להוציא את ניצוצות הקדושה ש"נשבו" שם [וראה במה שכתב שם: "ודע כי ב' בחינות היו, כי יש נשמות שנתקנו לגמרי ונתגלגלו בבני שראל ההם שבדור ההוא אחר שירדו למצרים. ויש בהם נשמות שלא נתקנו, ונתגלגלו בבני המצרים עצמם, אותם שמל יוסף"].

בקונטרס פניני אור החיים (4) הוסיף ביאור בעניינים עמוקים אלו, על פי דברי אור החיים הקדוש בפרשת האזינו (דברים לב, ח) שבבריאת העולם הקב"ה נטע "ב' אילנות" – אילן אחד טוב ואחד רע: "אילן הטוב הוא אדם הראשון, אילן הרע הוא ס"מ, אדם בליעל. וכשחטא אדם הראשון ונתערב רע בטוב, חזרו להיות יוצאים מהולדת אדם הראשון גם נפשות רעות, עד שיצאה נפש אחת טהורה שבה כלולות כל הנשמות הקדושות, ונתברר האילן הטוב מחדש, וזה הוא יעקב אבינו ע"ה. ולזה אמרו (בבא מציעא נח, א) שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם קדמאה והבן הדברים". ולכן ירדו יעקב ובניו למצרים, בכדי להוציא את הנשמות השבויות בקליפת הטומאה שם "שכיון שיעקב הוא האילן הטוב שבו כלולים כל הס' ריבוא נשמות, והי"ב שבטים הם הענפים העיקריים של האילן, לפיכך הם היו יכולים לשאוב את הס' ריבוא נשמות מתוך אוצר הקליפה ולדבק אותם אל חלקו של האילן הטוב".

ג. תכלית כל הגלויות – לברר ניצוצות הקדושה הנמצאים שם

כאמור לעיל בדברי מהרח"ו (3) לא רק בגלות מצרים, אלא בכל הגלויות "צריכים ישראל לגלות שם בכל אומה ואומה ללקט שושני הנשמות הקדושות שנתפזרו תוך הקוצים ההם", וכדברי האור החיים הקדוש (1ב) "כי טעם הגלויות הוא לברר חלקי הקדושה המפוזרים בענפי הקליפה".

וכן מבואר בדבריו בפרשת בלק (5ב) בפירוש הפסוק (5א) "וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל", על פי דברי הזוהר הקדוש (ח"ב דף קנז, א) "כי סיבת גלויות ישראל הוא לברר ניצוצות הקדושה, אשר שם נתונים ביושב הארץ ההיא, והוא מה שרמזו בפסוק (קהלת ח, ט) עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ. פירוש לרע לו, לשולט, כי יתברר ממנו חלק הטוב, ויגמר בו חלק הרע, שיש בשכנגדו בנשלט. וכבר הקדמנו פעמים רבות, כי בהיפרד חלק הטוב מהאדם, זה הוא כליונו, כי הוא דבר המעמיד והמחיה, כי בחינת הרע מת תקרא". כלומר, לעיתים השליטה על אחרים היא לרעתו של השולט, והיינו שלאומות העולם ששלטו על ישראל הגולים בארצם, תצמח רעה מכך, כי ישראל הגולים מארצם יבררו את כל ניצוצות הקדושה משם, ועל ידי זה תסתלק מהם "חיותם", ויתבטלו ויאבדו.

לפי זה ביאר את לשון הכתוב שם: "לפי שקדם והזכיר שביית אשור [כִּי אִם יִהְיֶה לְבָעֵר קָיִן עַד מָה אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ"] הודיעה רוח הקודש מעשה שביית עם קדושו שהם גולים בארצות, ואמר אוֹי לאומות מִשֻּׂמוֹ אֵל, פירוש ה"אוי" יסובב להם שימת אלה בתוכם, כי כל מקום ישים ה' ישראל שמה הם מוציאים מהם כל ניצוצי הקדושה, המעמידם והמחיה אותם, והוא מאמר עצמו עת אשר שלט וגו' לרע לו של השולט".

על פי דברי האור החיים הקדוש, ביאר בספר דברי יואל (5ג) את מאמר חז"ל (מגילה ו, א) "חרבה קסרי וישבה ירושלים, חרבה ירושלים וישבה קסרי, תאמין, שנאמר אמלאה החרבה, אם מליאה זו חרבה זו, אם מליאה זו חרבה זו" – שחורבנה של קיסרי או של ירושלים תלוי זה בזה" כי חורבנה של קיסרי הוא על ידי שיבררו ישראל הניצוצות המחייה אותם, וידבקו ויתחברו בישראל, ועל ידי זה יתווסף כוחם של ישראל בקדושה. וח"ו להיפך, בחורבנה של ירושלים, נשבו אצלם הניצוצות הקדושים".

ד. בירור ניצוצות הקדושה על ידי יסורי הגלות

בירור ניצוצות הקדושה נעשה "באמצעות העינוי והצרות", וכפי שהיה במצרים, כאמור בלשון הכתוב (6א) "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", וביאר האור החיים הקדוש (6ב) "מה יערב נעימות הכתוב, על פי מה שפירשו בזוהר (ח"ב דף צה, ב) בפסוק (קהלת ח, ט) עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ. כי באמצעות העינוי והצרות תתברר בחינת הטוב מהרע, ותסמך אל חלק הטוב, ותתברר בחינת הרע מחלק הטוב ותסמך אל בחינת הרע. וב' פרטים אלו רמוזים באומרו לרע לו, והוא עצמו שאמר הכתוב וכאשר יענו אותו, כן כשיעור העינוי, היו מוציאים ומבררים חלק הטוב ומתרבה חלק הטוב, וכן יפרוץ".

על פי יסודות הדברים שנתבארו, ביאר האור החיים הקדוש את מנהגו של הלל לכרוך ביחד פסח מצה ומרור (פסחים קטו, ב), כי ג' עניינים אלו תלויים זה בזה: "והוא רומז לג' דברים, האחד, הוא הגלות שמררו את חייהם [מרור]. השני, היא היציאה תיכף ומיד שלא הספיק בצקם להחמיץ במצרים [מצה]. השלישי, אשר פסח ה' על בתיהם והוא בחינת הגאולה [פסח], כי עבר ה' בארץ מצרים ונתק חבל מוסרות העבות שהיו תוקפים בהם, שהוא בחינת הבכורה וכמו שפירשתי הענין במקומו (לעיל יא, ה). ושלשת העניינים יחד היו צריכים להיות, וזולת אחד אין נס בשנים האחרים. שאם לא היה הגלות לא היו משיגים אשר השיגו מהצירוף ומה שבררו, ומה גם לפי מה שכתבנו במקומות אחרים כי גוי גדול עצמו שהוציא ה' ממצרים הם בחינות ניצוצי הקדושה ששם היתה ושם נמצאת, וסגולת הוצאתם הוא המרור אשר מררו את חייהם, והוא סוד אומרו עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ. ואילו לא היה המהירות שהוציאם ה' היו חוזרים ומשתקעים בוררים ומתבררים. נמצאת אומר כי שלשתם יחד הם העיקר, ולזה היה הלל מדקדק לכורכם יחד". ומבואר בדבריו שהכח ליציאת מצרים היה "המרור אשר מררו את חייהם", הצרות והיסורים שבאמצעותם ביררו את ניצוצות הקדושה, ועל ידי זה זכו להשלמת התיקון, ולגאולה ממצרים.

כמו כן, גם שאר הגלויות וכן הגאולה העתידה – הן מכוח היסורים התורה והמצוות, שבאמצעותם יתבררו ניצוצות הקדושה. וענין זה נרמז בלשון הכתוב (7א) על שחרור העבדים בשנת היובל "ומודיע ה' כי סוף סוף יצא מעמו, דכתיב וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו, פירוש הניצוצים המתבררים באמצעות היותם עמו, והוא סוד הגלות, שאם לא כן למה לא ייסרם ה' בשבט מוסר שם בארצם ובנחלתם. אלא אחד מהטעמים, הוא כדי שיבררו הניצוצות של הקדושה מבין הארצות. כי כל מקום ומקום שימצאון שם ישראל באמצעות היסורים והתורה והמצות הניצוצות מתבררים מעצמם, והוא סוד אומרו עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ". וכן מתבאר בדברי האור החיים הקדוש בפרשת תולדות (7ג) כי תכלית הגלות היא "לברר בחינת ניצוצי הקדושה שאינה נפרדת אלא על ידי צער שמצטערים ישראל".

רק לאחר השלמת כל בירורי הניצוצות, יבוא משיח צדקנו, כדברי האריז"ל (7ד) "כל מעשה המצוות אשר אנו עושים כל ימי חיינו, וגם המיתה הכל לצורך הבירורים הללו, ואחר שיושלם כל הבירור אז יבוא המשיח בע"ה".

ה. גלות מצרים – בירור ניצוצות הקדושה שנטמאו בנ' שערי הטומאה

מאחר ותכלית גלות מצרים היתה כדי לברר את כל ניצוצות הקדושה מתוכה, מובן מדוע המתין הקב"ה מלגאול את בניו עד שהגיעו לשער הנ' של הטומאה, ולא קודם לכן, כפי שהקשה האור החיים הקדוש (8ב), וכן הקשה "למה ה' הוציאם בזיבולא בתרייתא בזמן שאם היו מתעכבים קצת היו נלכדים [בשער הנ' של הטומאה] עד שהוצרך למהר ולא יכלו להתמהמה, והיה לו להוציאם בזמן מרווח". ותירץ: "הנה למה שקדם לנו כי עיקר הגלות הוא לברר הניצוצות שנטמעו בנ' שערי טומאה, וכמו שציינתי דבר זה כמה פעמים, בזה יניח דעת בב' השאלות, כי אם היה מוציאם קודם זה היו מפסידים בירור החלק ההוא".

וכן מתבאר בדבריו בפרשת האזינו (8ד) "כי יכוון הכתוב על דרך אומרם ז"ל (ברכות ט, ב) לא יצאו ממצרים עד שעשאוה כמצולה שאין בה דגים [דהיינו שרוקנו את מצרים מכל ניצוצי הקדושה], ואמרו עוד שאם היו ישראל מתעכבים במצרים היו נטמעים שם לעד לעולם, כי היו נכנסים בנ' שערי טומאה".

ו. ביציאת מצרים נשלם בירור ניצוצות הקדושה שם – ולכן נאסר לשוב אליה

הנה כי כן, במצרים נשלם בירור ניצוצות הקדושה שם, כדברי האור החיים הקדוש (9ב) "כי בצאת ישראל ממצרים ביררו כל ניצוצי הקדושה שהיו בקליפת מצרים. ולכן נאסר לשוב אליה, היות ואין כבר צורך בבירור ניצוצות הקדושה שם, כדבריו (9ג) "ותמצא כי מצרים אשר ניתרוקנה מהניצוצות כאומרם ז"ל, לא יצאו ישראל עד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן וכמצולה שאין בה דגים, דכתיב וינצלו את מצרים, צוה ה' לבל יבואו שמה, וכמבואר הטעם בדברי האר"י ז"ל". ואדרבה, בחזרה למצרים גורם רעה גדולה, כמובא בדברי תלמידו מהרח"ו (9ד) "מי שחוזר למצרים בחנם הוא גורם גלות לשכינה על חנם ללא תועלת, וחוזר ומחיה את החיצונים לאחר שמתו" [וראה בדרושי הצל"ח (9ד) שביאר לפי זה את דברי חז"ל "אין מפטירין אחרי הפסח אפיקומן].

וזהו גם הטעם שנתייחדה זכירת יציאת מצרים יותר מהיציאה משאר הגלויות "כי הגאולה השלימה, אך האחרות צריכות עדיין תשלום, אמנם לעתיד לבוא תהיה גאולה שלימה וכללית בכל העולם, כי אז לא ישאר שום ניצוץ קדושה בכל הגויים אשר הדיחנו שמה".

ז. בכל שנה בליל פסח – מתבררים כוחות הקדושה מהקליפה

ממוצא הדברים ביאר האור החיים הקדוש (10ב), כי בכל שנה ושנה מתחדשת בליל פסח הארת התיקונים שהיתה ביציאת מצרים, לברר את כוחות הקדושה מקליפת הטומאה: "ונראה על דרך אומרם ז"ל (פסחים קטז, ב) בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, על כן אמרו יודעי פנימיות התורה, כי כל ליל פסח מתבררים כוחות הקדושה מהקליפה, ונוספים בעם בני ישראל, והיא הבחינה עצמה של יציאת מצרים, והוא אומרו אל מוציאם, כי לא יציאה ראשונה לבד, אלא בכל שנה ושנה מוציאם כנזכר".

והיינו מתק לשון חז"ל שקבעו במטבע התפילות להזכיר את מועדי השנה בלשון הווה", כפי שביאר בקדושת לוי (10ג) "שבכל שנה בעת שאנחנו בני ישראל מקיימים מצות הבורא ברוך הוא, היינו מצות השבתת חמץ ואכילת מצה בפסח ושאר מצות התלויים בה, אזי נתעורר עלינו בחסדו הגדול הארה גדולה כמו שהיה לאבותינו בשעת יציאת מצרים הארה גדולה מאוד, בשכר המצות שקיימו. ולכן אנו אומרים בפסח זמן חירותינו, ובשבועות זמן מתן תורתינו, כי מתעורר עלינו כך זמן חירות וזמן מתן תורה, כפי מעשינו הטובים וקיום מצותיו".