פתיחה

א. בכל דיני התורה, כל ההלכות ועניני הזמנים תלויים בשקיעת החמה ובצאת הכוכבים. בכל פעם שהחמה שוקעת, מסתיים היום ומתחיל יום חדש. כך שרק שקיעת החמה קובעת אימתי תתחיל השבת, מתי יחול יום הכיפורים וכל יתר המועדים והזמנים. ומהי שקיעת החמה – העלמות החמה מעינינו אל מעבר לאופק, בגלל סיבובה את כדור הארץ [חז"ל ידעו עוד לפני חכמי הטבע כי העולם הוא כדור, כמפורש בזוהר (1) וכפי שמובא בתוספות (1) בשם הירושלמי]. וממילא, כאשר החמה נעלמת מעינינו, הרי היא זורחת במקום אחר על פני הכדור, וככל שנלך מערבה השקיעה תהיה מאוחרת יותר. כך שבזמן שהחמה שוקעת בארץ ישראל, במרחק °90 מערבה [סמוך לארה"ב] יהיה הזמן חצות היום, ואם נלך °90 נוספים מערבה תהיה אז זריחת החמה, וכך הלאה.

מכאן מוכרח איפוא בדרך הטבע, שיש 'קו' העובר בעולם במקום כלשהו, ומשני צידיו התאריך שונה, והחוצה 'קו' זה, עובר לאזור זמן שבו התאריך שונה ביממה אחת. שהרי כאשר נתקדם מערבה °360, נשוב לאותו מקום בדיוק, אלא שהזמן יהיה 24 שעות מוקדם יותר [עי' בהרחבה באינצקלופדיה תלמודית (3) ביאור הכרח קיומו של 'קו התאריך בדרך הטבע]. ואם כן נשאלת השאלה, היכן עובר 'קו התאריך'. כלומר, מהו המקום המוגדר כסוף המערב ותחילת המזרח, אשר ממנו והלאה מתחילים הימים, ובו נמצאת הנקודה הראשונה על פני כדור הארץ שמתחיל בה כל תאריך וזמן.

ב. חכמי אומות העולם ישבו אף הם על מדוכה זו, והסכימו כי 'קו התאריך הבינלאומי' נמצא במרחק של °180 מעלות אורך מגריניץ' בקירוב [ראה במפות המצורפות בעמ' 21-20], במקום הנמצא באוקיינוס השקט [ולא ביבשה]. וכך נקבע ומקובל כיום באופן מעשי, שהחוצה את 'קו התאריך' באניה או במטוס ממערב לכיוון מזרח [מאוסטרליה לארה"ב] 'מרוויח' יום [כלומר עובר ליום האתמול], ומי שחוצה את קו התאריך ממזרח לכיוון מערב [מארה"ב לאוסטרליה] 'מאבד' יום [כלומר עובר ליום המחרת]. כמובן, אין זה אלא הסכמה אנושית כלל עולמית, אשר לכאורה אין בכוחה להשפיע על הדיון ההלכתי הנוגע לדיני תורה המסתעפים ממקומו של 'קו התאריך' – קביעת זמני השבתות והמועדים, ושאלות רבות אחרות שנדון בהם להלן, וכפי שכתב בספר תאריך ישראל (4).

ג. את הדיון בענין 'קו התאריך' פתחו רבותינו הראשונים: רבי יהודה הלוי בספרו הכוזרי, ורבי זרחיה הלוי 'בעל המאור' (2), שפירשו את סוגיית הגמרא במסכת ראש השנה (1) "נולד קודם חצות", על פי היסוד שקו התאריך ההלכתי נמצא במרחק °90 מזרחה מירושלים. אחריהם, הזכיר הרדב"ז [רבי דוד אבן זמרה, ממגורשי ספרד, מראשוני האחרונים] את שאלת המקום שבו התחלת כל יום, וכתב בתוך דבריו: "כי השבת נמסרה לכל אחד מישראל" [ויש שלמדו מזה שאין משנים את קו התאריך בכל מקום מכפי שהוחזק בו, כדלהלן. וחיזקו טענה זו מכך שאין בש"ס וברמב"ם ושו"ע סוגיות מפורשות וברורות בדין 'קו התאריך', ראה דברי הגרא"ז מלצר והגרצ"פ פרנק בקובץ בית אהרן וישראל; 6].

כאשר ברחו אלפי יהודים מאירופה בזמן מלחמת העולם השניה [ובהם גאוני עולם וצדיקים וכן מאות מתלמידי ישיבת מיר וישיבת חכמי לובלין עם ראשי הישיבה], והגיעו לעיר קובֶה שביפן [בטרם עברו לשנחאי שבסין], עלתה שאלה זו ביתר תוקף, ובפרט בפרוס יום הכיפורים בשנת תש"ב, שלא היתה בידם ברירה אלא להכריע באיזה יום חל הצום [מחשש פיקוח נפש שמא יהיו שיצומו מספק במשך יומיים ויסכנו עצמם]. הם שלחו מברק דחוף לארץ ישראל בשאלה מה לעשות, ולאור פנייתם, כינס הרב הראשי באותם הימים, הגרי"א הרצוג, אסיפת רבנים, שבסופה נשלח אל היהודים ששהו ביפן מברק ובו הוראה ברורה לצום ביום רביעי. [והרב יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי, מגאוני ירושלים באותם הימים, אף חיבר חוברת מיוחדת בשם 'היומם על פני כדור הארץ', להצדיק הוראה זו]. אך לעומתם שיגר מרן החזון איש מברק ליפן שבו כתב: "אחים יקרים אכלו ברביעי וצומו תענית יום כיפור ביום חמישי ואל תחושו לשום דבר". [פרטים נוספים אודות פרשה זו, ראה באינצקלופדיה תלמודית (4) ובקובץ בית אהרן וישראל (7-6), וראה צילום המברקים בעמ' 20].

*   *   *

ענף א – השיטות העיקריות היכן נמצא 'קו התאריך' על פי ההלכה

ד. באינצקלופדיה תלמודית ( 4) הובאו בקצרה השיטות העיקריות היכן נמצא 'קו התאריך' על פי ההלכה:

• דעת החזון איש (5) המבוססת על שיטת בעל המאור (2) והכוזרי, שהקו עובר °90 מזרחה מירושלים. החזון איש קבע כלל נוסף – שאין לחלק יבשות. ולפיכך כל יבשת המתחילה בתוך °90 מזרחית לירושלים, נגררת כולה אחר ירושלים, ו'קו התאריך' יעבור בחוף ימה המזרחי, ולכן אוסטרליה כולה שייכת למזרח העולם. ואילו יפן, שאינה אלא אי, שייכת למערב העולם. נמצא לשיטה זו, שהיום המקובל בזמנינו ביפן כשבת, אינו אלא יום שישי על פי ההלכה, והשבת היא ביום ראשון המקובל שם.
• הגרי"מ טוקצ'ינסקי ועוד מן הגדולים, סברו ש'קו התאריך' עובר במרחק של °180 מזרחה ירושלים. יסוד שיטתם כי ירושלים היא מרכז העולם, וממילא כל הצד המזרחי ממנה שייך למזרח העולם, ומה שמערבה לירושלים שייך למערב העולם, ומובן כי הקו עובר בדיוק באמצע. לשיטה זו שייכת מדינת יפן למזרח העולם וכהסכמת האומות [ואמנם, לדעה זו חוצה הקו יבשות, את אלסקה].

יודגש כי לפי שיטות אלו, אין חולק על כך ש'קו התאריך' צריך להיקבע ביחס לירושלים שהיא נקודת המכרז ['טבור הארץ'] – המקום שממנו נברא העולם, כמבואר בדברי חז"ל. וכמו כן, אין חולק על כך שתליית המאורות ביום הרביעי מששת ימי בראשית נעשתה במזרח, יעו' בדברי בעל המאור (2) והחזון איש (5).

• בקובץ בית אהרן וישראל (6) מבוארת שיטתם של הגרא"ז מלצר והגרצ"פ פרנק [המבוססת על דברי הרדב"ז], שלמעשה אין 'קו התאריך' על פי התורה, ואין לשנות את 'קו התאריך' בכל מקום מכפי שהוחזק בו מאז ומעולם.

וראה במפות המצורפות (21-20) היכן עובר 'קו התאריך', לפי השיטות השונות.

ההנהגה ביפן להלכה ולמעשה

ה. אין ספק כי נדון סבוך זה, לא יוכרע בצורה ודאית עד ביאת גואל צדק, במהרה.

אולם מאחר ובשאלת מיקומו של 'קו התאריך' על פי ההלכה, תלויים הרבה גופי תורה במקומות יישוב רבים בעולם [כגון ביפן ואוסטרליה ועוד], כגון אימתי חלים בהם השבתות והימים הטובים [ונפקא מינה, למלאכות ותפילות שבת, קידוש והבדלה, הנחת תפילין ועוד] – חובה לדעת את המעשה אשר יעשון שם. וראה בקובץ בית אהרן וישראל (7-6) סיכום דעותיהם של גדולי ישראל משנת תש"א ועד היום בשאלת 'קו התאריך', כיצד ינהגו השוהים ביפן להלכה ולמעשה. ודעת הגרב"צ אבא שאול יעו'  בשו"ת אור לציון (8), ועי' גם בדעות שהובאו בשו"ת תשובות והנהגות (9).

ולמעשה נקטו רוב הפוסקים, כי השבת ביפן היא ביום המקובל שם כשבת, על כל המשתמע מכך לאיסור מלאכות ולתפילה, לקידוש ולהבדלה. וביום ראשון, שהוא השבת לדעת החזון איש, יש להחמיר מספק שלא לעשות מלאכות מדאורייתא, ויניח תפילין ביום ראשון, ובברכה.  [ועי' במה שכתב הרב ישראל דוד הרפנס בספרו ישראל והזמנים (12) כיצד יש לנהוג לדעתו ביפן, ובמה שהשיבו הגר"ש ואזנר].

*   *   *

ענף ב – בירורי הלכה בענין 'קו התאריך'

גם אם ננקוט כאחד הצדדים לגבי מיקום 'קו התאריך' ההלכתי, עדיין לא נימלט משאלות וספקות רבים הנובעים מעצם הימצאותו של 'קו תאריך' – מצב זה שברגע אחד ניתן 'להרוויח' יום או 'לדלג' על יום.

ו. שבת ויום טוב – אדם החוצה במוצאי שבת את 'קו התאריך' ההלכתי ממערב למזרח [מאוסטרליה לארה"ב], וחוזר איפוא ל"ליל שבת", יש לדון האם יאסר שנית באיסורי השבת, והאם יתחייב כמו כן בשנית לקדש ולסעוד סעודת ליל שבת, ולאחר מכן לשוב ולהבדיל.

לדעת האור לציון (8) שביתת השבת נקבעת לפי המקום שבו האדם נמצא, כדבריו: "כשיגיע לקו המזרח מותר לחלל השבת של מקום שיצא משם, כיון שהוא נמצא עתה במדינה שהוא כבר אצלם יום ראשון, ולכן חל עליו לעשות הבדלה אפילו באמצע היום בלי ברכת מאורי האש. ולפי זה יתכן שאדם יהיה אצלו רק שעה אחת שבת, אם בכניסת השבת הוא סמוך לגבול המזרח, ולאחר שעה כבר נכנס למזרח וכבר התפלל ערבית של שב"ק וקידש על היין, לאחר שעה הוא מתפלל ערבית של מוצש"ק עם הבדלה, והפסיד תפילת שחרית מוסף ומנחה של שב"ק. ובהיפך, אם יצא מהמזרח במוצאי שב"ק לאחר תפילת ערבית והבדלה ולאחר שעה הוא במערב, צריך להתפלל שוב תפילות שבת ערבית שחרית מוסף ומנחה ולקדש". וכן הביא בספר תאריך ישראל (11; אות ד) ששבת ויו"ט תלויים במקום.

ברם בשו"ת תשובות והנהגות (9) כתב: "הדבר פשוט, שאין שבת אחר שבת, וטעם הדבר, שאין המקום סיבת החיוב דשבת, אלא על הגברא חל החיוב לשמור שבת, רק שחיוב זה נקבע לו כפי המקום שנמצא. אבל אם בשבת כבר קיים ושמר את השבת כפי המקום שנמצא, אין מתחייב שוב בשבת במקום הסמוך לו". והביא מדברי הרא"ם מגור "שאם שמר את הפסח, ויצא בגמלא פרחא למקום שלא שקעה חמה ועדיין פסח, פשיטא שאינו חייב יותר".

וראה עוד בענין זה בספר ישראל והזמנים (13).

ו. תפילה ותפילין – התפלל ערבית בליל ד' באוסטרליה ובבוקר הניח שם תפילין, ואחר כך נסע לאמריקה ונעשה יום ג', האם צריך לחזור ולהתפלל ולהניח תפילין ולקרוא ק"ש. בספר תאריך ישראל (11-10) ביאר כי יסוד הספק בזה תלוי בחקירה, האם חיוב התפילה והמצוות של כל יום ויום, כגון טלית ותפילין, תלוי בימי השבוע. והיינו שבכל יום חייב לקיים את המצוות השייכות לאותו יום, ואם כן מאחר וכבר קיים את המצוות של יום רביעי, ממילא אין מקום לחייבו לחזור ולקיימן. או שגדר החיוב הוא, שצריך להתפלל ולקיים המצוות בכל יום ויום. ולכן בנדון דידן לא איכפת לנו באיזה יום בשבוע הוא נמצא, אלא כיון שחשך עליו היום ושוב האיר הבוקר כדרכו של עולם, נעשה יום חדש לענין תפילה ומצוות. ועי"ש שהביא מחלוקת הפוסקים בזה. וראה עוד בענין זה בספר ישראל והזמנים (13).

ז. קיום מצוות – אכל מצה, נטל לולב או קרא מגילה, וחצה את 'קו התאריך', האם צריך לשוב ולקיים את המצוות.  יעו' בספר תאריך ישראל (11) שכתב שכל המצוות הנ"ל התלויות ביום ותאריך מיוחד, אם כבר קיימן במקום הראשון כדינן, אינו צריך לחזור ולקיימן. וכן מבואר בדברי הרא"ם מגור שהזכרנו לעיל. אמנם הביא שם כי הגרש"ז אויערבך נקט, שעליו לחזור ולקיים מצות אכילת מצה במקום השני, כי שם עתה ט"ו בניסן, וכן לכל דיני התורה.

ח. ספירת העומר – לעובר את 'קו התאריך' ממזרח למערב, או להיפך. בשו"ת תשובות והנהגות (9) כתב: "מסתברא שצריך לספור כפי הימים אצלו, ומכל מקום לענין יום טוב דשבועות, אף שלא סיים מ"ט יום ולא הגיע הזמן אצלו עד למחר, עליו לקבוע החג כפי המקום שנמצא בו. דלא מסתבר שהתורה תשנה באותו מקום בין גברא לגברא. וכן הדין איפכא, בנסע והגיע למקום שהמספר שם עכשיו כהמספר שספר אתמול, עליו להמשיך במנין שלו, ורק לענין חג השבועות, כולם שווים". אולם רבי בצלאל שטרן, אשר דן בארוכה בספריו שו"ת בצל החכמה (14) בסוגיות 'קו התאריך' [בהיותו אב"ד מלבורן, אוסטרליה, שם נשאל שאלות רבות בעניינים אלו] נקט שאם נוסף לו יום אחד, סופר עוד הפעם את הספירה שספר אתמול ובלי ברכה, ובהמשך הימים יספור בברכה כאנשי המקום. אך אם הפסיד יום אחד, אזי מכאן ואילך יספור כאנשי המקום, אולם ללא ברכה, כיון שדילג יום אחד.

וראה עוד בענין זה בספר ישראל והזמנים (13), וסיכום השיטות יעו' בספר פסקי תשובות (14).

ט. תענית – התחיל להתענות וחצה את 'קו התאריך', כיצד ינהג. הרב דוד לאו, רב העיר מודיעין (15) חידש על פי דברי המנחת חינוך, שבתעניות לא נקבע יום מיוחד לצום בו, אלא צריך לצום בחודשים תמוז אב תשרי וטבת יום אחד – שאם התענה במקומו ונסע למקום אחר, אינו צריך להמשיך את התענית במקום שהגיע אליו [שמתענים שם] או להתענות יום נוסף, מכיון וכבר התענה יום אחד באותו חודש. וראה במש"כ בענין זה בספר ישראל והזמנים (13).

י. חנוכה – בספר תאריך ישראל (16) הביא דעות הפוסקים בנדון המדליק בחנוכה ד' נרות ולאחר מכן עבר למקום שהדליקו ג' נרות, האם ידליק למחרת פעם נוספת ד' נרות. וכן להיפך, כשהדליק במקומו ז' נרות, ולאחר מכן נסע מערבה ו'הפסיד' יום ונמצא במקום שכבר ליל ט' אך אצלו הוא ליל ח' – האם אזלינן בתר הגברא או בתר המקום.

יא. שבע ברכות – כאשר עברו את 'קו התאריך', לפי איזה מקום הם מסתיימים, עי' בספר תאריך ישראל (17).

יב. ברית מילה ופדיון הבן – דנו הפוסקים אימתי מלים ופודים תינוק שחצה את 'קו התאריך'. ויסוד השאלה, האם זמנים אלו תלויים בימי השבוע והחודש, וממילא נקבעים לפי התאריך במקום שבו התינוק נמצא, או שהכל תלוי במספר הימים של התינוק. יעו' בנדון זה במועדים וזמנים (18), שו"ת בצל החכמה (18) ובספר תאריך ישראל (19).