א. במסכת סנהדרין (1) נחלקו רב יהודה ונהרדעי "עד כמה מברכים על החודש", דהיינו עד מתי מותר לקדש את הלבנה [וראה בדברי רבי אשר וייס בספרו מנחת אשר (7) במה שביאר מדוע נקראה מצוה זו בשם "קידוש" הלבנה]. לדעת רב יהודה מברך עד שבעה, ולדעת נהרדעי עד ששה עשר. והקשו בגמרא: "וליבריך הטוב והמטיב". ופרש"י: "אדרב יהודה פריך, נהי נמי דמשבעה ואילך ליכא למימר מחדש חדשים, ליבריך מיהא הטוב והמטיב, שכל שעה הוא מטיב לנו במילואתה תמיד, שמוספת להאיר לעולם". ולכאורה תמוה, מדוע קושיית הגמרא לא קשה גם על נהרדעי, שיברכו שתי ברכות [וכמו שמברכים על יין], וכן נקט באמת המהרש"ל [הובא בשו"ת מנחת אליהו (5) מאת רבי יצחק קוליץ, רבה של ירושלים] וצ"ע.

ובהמשך הסוגיא אמרו: "כל המברך על החודש בזמנו, כאילו מקבל פני שכינה. תנא דבי רבי ישמעאל אילמלא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חודש וחודש דיים. אמר אביי, הלכך נימרינהו מעומד". ופרש"י: "הואיל ומקבל פני שכינה הוא מעומד בעי לברוכי, מפני כבוד שכינה שהוא מקבל".  ובביאור הלכה (4) ד"ה ומברך מעומד) כתב בשם הפמ"ג, שעל ידי הלבנה נראים גבורותיו של הקב"ה [בחידוש מעשה בראשית] וזהו "להקביל פני אביהם".

דין קידוש לבנה הובא גם במסכת סופרים (1) ושם נאמר ש"אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת, כשהוא מבושם ובכלים נאים". על פי דברי מסכת סופרים דן בשו"ת תרומת הדשן (2) האם "הרואה לבנה בחידושה בימי החול ואומר נמתין לברך על חידושה עד למוצאי שבת יפה הם עושים, או לאו". ודעתו לחלק בין אם ליל שבת הוא קודם עשירי בחודש, אז ימתין עד מוצ"ש. אבל אם הוא אחר כך, לא ימתין עד מוצ"ש, שמא יהיו הלילות מעוננים ולא יראו הלבנה ויעבור הזמן. ועי"ש בדבריו, כי באופן שצריך להקדים לקדש את הלבנה ביום חול כדי שלא יעבור הזמן, ילבש "סרבל מכובד". ועי' עוד במסכת סופרים (1) שהובא שם סדר אמירת קידוש לבנה עם הפסוקים הנאמרים בה.

ונפסקו הדברים ברמ"א (3) סע' ב), ועי"ש במשנה ברורה (4) במה שהוסיף בביאור הדברים.

גדר ברכת הלבנה – ברכת השבח או ברכת הנהנין

ב. והנה בגדר ברכת הלבנה יש לחקור האם זוהי ברכת השבח על יצירת הלבנה [כברכת "יוצר המאורות"], או ברכת הנהנין [כברכת "בורא מאורי האש"], ונפקא מינה כדלהלן:

• חיוב סומא בברכת הלבנה – במג"א (2) הובאו דברי המהרש"ל, שסומא חייב לקדש הלבנה. אולם בחידושי רעק"א ציין על אתר: "מהריק"ש כתב דמלישנא הרואה [כוונתו ללשון הגמרא ע"פ הראשונים "הרואה לבנה בחידושה אומר וכו'] משמע דסומא אינו מברך". וצ"ב במה נחלקו.

ובמשנה ברורה (3) ס"ק א) הביא את דברי המהרש"ל שסומא חייב, כי "ברכה זו נתקנה על חידוש העולם, וגם הוא נהנה על ידי שאחרים רואים ומוליכים אותו על הדרך, ודומה ליוצר המאורות [וסברא זו נתבארה בהרחבה בביאור הלכה (3) ד"ה ונהנין) עי"ש]. ומהריק"ש והסוברים שסומא אינו מברך על הלבנה, היינו משום שלדעתם הברכה היא על ההנאה מהאור, והרי זה כברכת 'מאורי האש' שאין הסומא מברך, מכיון שאינו נהנה מהאור.

ובנחלת אליהו (5) הרחיב בביאור הדברים, ותלה את מחלוקת רב יהודה ונהרדעי בגמרא (1) בחקירה הנ"ל. לדעת רב יהודה הברכה נתקנה על יצירת הלבנה, ולכן אם היא כבר באופן שנתמלאה פגימתה, וזהו כבר לאחר שבעה ימים מהמולד, אין מברכים עליה, כי זמן זה כבר אינו ראוי לברכה על יצירתה. ונהרדעי סברו שהברכה היא על ההנאה, ולכן כל עוד לא נתמלאה הלבנה כי אורה עדיין גדל והולך, והיינו עד ששה עשר יום מהמולד, רשאי לברך עליה, כי עדיין יש הנאה בראייתה. ולפי זה ביאר שם (6) את קושיית הגמרא (1) "וליבריך הטוב והמטיב" לדעת רש"י שהיתה רק על רב יהודה, כי הוא סובר שברכת הלבנה היא על היצירה, ולכן הקשו שיברכו הטוב והמטיב על ההנאה. אך לדעת נהרדעי, שהברכה על ההנאה למה יברכו הטוב והמטיב, והרי כבר בירכו על ההנאה בברכת הלבנה. [ועי"ש במה שביאר בזה בדעת המהרש"ל שמפרש הסוגיא אחרת מרש"י, לשיטתו הנ"ל שסומא מברך על הלבנה].

• אימתי תחילת זמן קידוש לבנה- מרן השו"ע (4) סע' ד) פסק "אין מברכים עליה עד שיעברו שבעה ימים עליה". ובמשנה ברורה (4; ס"ק כ) הביא דעות האחרונים שנחלקו עליו, ולדעתם כבר לאחר שעברו שלושה ימים מעת לעת ממולד הלבנה, רשאי לברך ואין להחמיץ המצוה. ובנחלת אליהו (5) תלה בחקירה זו בגדר מהות ברכת הלבנה, את מחלוקת הפוסקים אימתי תחילת זמן קידוש לבנה, יעו"ש בדבריו.
• ספק אם בירך הלבנה – בספר אשי ישראל (9) הערה ג) דן האם צריך לחזור ולברך, ובפשטות כלל נקוט בידינו 'ספק ברכות להקל', ואינו צריך לחזור ולברך. ברם הובאו שם דברי האורחות חיים (ספינקא) שבברכת הלבנה היא ברכת השבח שאין בספקה משום ברכה לבטלה. וראה במה שהביא באשי ישראל שנחלקו עליו בזה, ויש סברא נוספת לומר שבברכת הלבנה הברכה עצמה היא המצוה, ובזה לא אומרים 'ספק ברכות להקל'.
• ברכת הלבנה כדי להוציא את חברו ידי חובה – באשי ישראל (9) הערה ב) כתב, כי בברכת המצוות הכלל הוא 'יצא מוציא', והיינו שגם לאחר שאדם יצא ידי חובתו בקיום המצוה, יכול לברך עבור אחר, שעדיין לא קיים את מצוה, אך בברכת הנהנין אין יכול להוציא את השני אם לא נהנה. וצ"ע מה הדין בברכת השבח, ונפק"מ לדין ברכת הלבנה.
• נתכסתה הלבנה אך עדיין לא עבר שיעור זמן תוך כדי דיבור מראייתה – הביאור הלכה (3) ד"ה נהנין) הביא מדברי רבי חיים צאנזר שכתב בהגהותיו שיכול לברך. והשיג עליו הביאור הלכה: "ומקורו מההיא דלעיל סימן רכ"ז ס"ג [לענין ברכה על רעמים] עי"ש. ויש לדחות קצת דהתם לענין רעם וברקים נתקן הברכה רק על מנהגו של עולם, אבל הכא הלא בעינן שיהנה לאורה, ועל כן אינו מברך אחר שנגמר ההנאה. ובספר משנת יקרה (6) ביאר שנחלקו ביסוד גדר מצות ברכת הלבנה אם היא ברכת השבח על יצירת הלבנה, ברכת הנהנין [אמנם יש להעיר כי לפי דבריו נמצא שהביאור הלכה סותר את משנתו במש"כ שסומא מברך, ונתבאר כי טעמו משום שהברכה על היצירה ולא על ההנאה, וצ"ע].

גדר ברכת הלבנה – מצוה 'חיובית' או ממצוה 'קיומית'

ג. במנחת אשר (8) דן ביסוד מצות "קידוש לבנה" – האם חייב לראות את הלבנה כדי לקדשה [מצוה "חיובית"]. או שאינו מחוייב לקדשה אלא אם כן יראנה, וכל עוד לא ראה אותה אינו מחוייב לקדשה  [מצוה "קיומית"]. ועי"ש במה שדחה את המבואר בשו"ת תשובות והנהגות (6) שאם ראה את הלבנה בפעם הראשונה בחודש [בזמן שכבר ניתן לברך עליה] – מיד מתחייב לברך עליה.

חיוב נשים בקידוש לבנה

ד. במושכל ראשון, לכאורה "קידוש הלבנה" היא מצות עשה שהזמן גרמא, וממילא נשים פטורות מלקיימה.

ברם בגמרא (1) אמר רב אחא לרב אשי: "במערבא מברכי ברוך מחדש חדשים" [דהיינו לא בנוסח המלא והמפורט של ברכת הלבנה המתבאר להלן]. ועל כך השיבו רב אשי: "הני נשי דידן נמי מברכין" [והיינו שזהו מנהג עמי ארצות ונשים. ומביא רב אשי את הנוסח המלא של הברכה]. ולכאורה משמע שגם נשים מברכות על הלבנה [והבעיה היא רק במטבע הברכה, שאינן יודעות לברך בנוסח המתאים]. ואמנם המג"א (2) נקט בתחילת דבריו שברכת הלבנה היא מצות עשה שהזמן גרמא, ולפיכך מעיקר הדין היו נשים יכולות לברך עליה כדין כל מ"ע שהזמן גרמא, שנשים יכולות לברך על קיומן [וכמובן דבר זה שנוי במחלוקת הרמ"א ומרן השו"ע אם נשים מברכות על מ"ע שהזמן גרמן, יעו' באו"ח סי' יז סע' ב, ורק לדעת הרמ"א יכולות לברך]. אלא שהביא המג"א בשם השל"ה הקדוש, שנשים אינן מקיימות את מצות ברכת הלבנה, מפני שהם גרמו פגם הלבנה [ועל משמעות לשון הגמרא בסנהדרין הנ"ל, כתב המג"א: "ואפשר דלאו דווקא נשים, אלא לישנא בעלמא נקט. ועי' בביאור הלכה (3) סע' א ד"ה אשר במאמרו].

אמנם רבי שלמה קלוגר בהגהות חכמת שלמה על השו"ע (2) נקט כי קידוש לבנה אינה מ"ע שהזמן גרמא, מפני שמה שמברכים על הלבנה רק עד אמצע החודש אינו בגלל הזמן, אלא משום שלאחר מכן אין גוף הדבר לברך עליו, כי מברכים רק בשעת חידושה ובשעת חסרונה לא מברכים. משא"כ שאר מצוות עשה כסוכה ולולב שהיה שייך לברך עליהם במשך כל השנה אלא שנקבע לקיומן זמן מיוחד, ולכן רק הן נחשבות כמ"ע שהז"ג, שנשים פטורות מקיומן.

וראה במה שביאר באגרות משה (2) מדוע קידוש לבנה כן נחשבת מ"ע שהזמן גרמא, ובמה שכתבו בענין זה במנחת אשר (7),  ובספר אשי ישראל (9) בסע' ג ובהערה ז).

ה.  דיני ברכת הלבנה

• נתכסתה הלבנה בעבים – משנה ברורה (3) ס"ק ב), אשי ישראל (9) סעי' י-יא) ובהערות שם.
• רואה את הלבנה מבעד לחלון או במשקפיים – שער הציון (3) ס"ק ד), אשי ישראל (9) סעי' ו ובהערה יד.
• קידוש לבנה תחת כיפת השמיים – רמ"א (4) סע' ד) ובמשנה ברורה שם (4) ס"ק כא). ועי' באשי ישראל (9) סעי' ז-ט) ובהערות שם. ובמש"כ (שם הערה כה) בדין חולה הנמצא בחדר שאינו רואה הלבנה, האם מחוייב להביט בה.

טוֹבִים מְאוֹרוֹת שֶׁבָּרָא אֱלֹדינוּ. יְצָרָם בְּדַעַת בְּבִינָה וּבְהַשְׂכֵּל. שְׂמֵחִים בְּצֵאתָם וְשָׂשִׂים בְּבוֹאָם. עוֹשִׂים בְּאֵימָה רְצוֹן קוֹנָם: