קימה מפני תלמידי חכמים

 

א. החובה לקום מפני תלמידי חכמים – סוגיות הגמרא

בגמרא במסכת קידושין (1א) נחלקו תנאים מהו החיוב הנלמד מהפסוק "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן".

לדעת תנא קמא חובה לקום רק בפני מי שהוא זקן ותלמיד חכם, אולם לדעת רבי יוסי הגלילי חובה לקום גם מפני מי שהוא 'יניק וחכם', כי "אין זקן אלא מי שקנה חכמה" [אמנם התוספות (שם ד"ה מאי, בסופו, כתבו שמדובר במי שהוא "מופלג בחכמה" – ולהלן [אות ה] נרחיב בבירור גדר 'חכם' ורב מובהק' שחובה לקום מפניהם]. ולדעת איסי בן יהודה אפילו כל שיבה במשמע.

להלכה נפסק בסוגיא כדעת (2א) כאיסי בן יהודה, וכתבו הפוסקים כי לדעתו יש לעמוד מפני יניק וחכם.

• עוד נתבאר בסוגיית הגמרא (2א) מדרש הפסוק "תקום והדרת" – להצריך "קימה שיש בה הידור", ועל כן אין לעמוד בבית המרחץ ובית הכסא, וכמו כן אין לעמוד מחוץ לד' אמותיו של החכם או הזקן. אך אם הנכנס הוא 'רבו מובהק' יש לעמוד כמלוא עיניו [בנדון עמידה במרחץ מפני רבו מובהק, יבואר להלן 3ג].
• עוד מבואר בסוגיא (2ב) שאין לעמוד אלא פעמיים ביום, שחרית וערבית – "כדי שלא יהיה כבוד רבו מרובה מכבוד שמים שמקבלו [לקמן [אות ג] נרחיב בנדון זה].
• במסכת בבא קמא (2ג) דרש שמעון העמסוני את כל המקומות בהם נכתבה בתורה המלה "את" שהכוונה "לרבות", עד שהגיע לפסוק "אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא", ושם "פירש", מכיון שלא ידע מה ניתן לרבות מפסוק זה. ומסופר שם: "אמרו לו תלמידיו, רבי, כל אתין שבתורה מה תהא עליהן. אמר להם, כשם שקיבלתי שכר על הדרישה כך קיבלתי שכר על הפרישה. עד שבא רבי עקיבא ולימד – אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא לרבות תלמידי חכמים. הרי לנו מקור לחיוב 'מורא' מפני תלמידי חכמים, ולכאורה מדין 'מורא' יש חיוב לקום מפניהם.

ואמנם הקשו התוספות על אתר  "ואם תאמר, מפני שיבה תקום למה לי, תיפוק לי מהכא". ותירצו, שחיוב מורא הנלמד מהפסוק אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא היינו חיוב שיש רק כלפי רב מובהק.

בטעם החילוק בין ת"ח שיש לעמוד מפניו רק בד' אמותיו, לבין רב מובהק שיש לעמוד מפניו כמלוא עינו, כתב הר"ן (3א) שברב מובהק גם כאשר קם כמלוא עיניו "קימה שיש בה הידור היא, שהדבר ניכר שלכבודו עומד".

אולם הגרי"ז מבריסק (3ב) פירש באופן אחר, על פי דברי התוספות בבא קמא (2ג) שברבו מובהק יש חיוב נוסף הנלמד מהפסוק  את ה' אלקיך תירא, וחיוב זה לא תלוי ב"קימה שיש בה הידור", ולא נאמר בו שיעור של ד' אמות. וכתב הגרי"ז, שיש כאן ב' מצוות נפרדות: "חדא, מצות כבוד ומורא, שהתלמיד מחוייב בהם דווקא לרבו. ושנית, מצות הידור הנוהגת בכל תלמיד חכם. ולפי חילוק זה חידש הגרי"ז שברבו מובהק יש חיוב לעמוד אף בבית המרחץ, מדין 'מורא' שאינו תלוי בדין 'הידור'.

ברם בפתחי תשובה (3ג) הביא מחלוקת הפוסקים בדין זה, האם יש לעמוד בבית המרחץ מפני רבו המובהק.

 

ב. החובה לקום מפני תלמידי חכמים – פסק ההלכה

השולחן ערוך (4) פסק את החובה לקום מפני כל חכם ואפילו אינו זקן, ואת פרטי הדינים המובאים בגמרא.

 

ג. חיוב הקימה – שחרית וערבית או בכל שעה

בסוגיית הגמרא (2ב) מבוארת דעתו של רבי ינאי שאין אדם רשאי לעמוד מפני תלמיד חכם אלא פעמיים ביום, שחרית וערבית – "כדי שלא יהיה כבוד רבו מרובה מכבוד שמים שמקבלו" [תוספות (שם ד"ה אין ת"ח) כתבו שאינו רשאי היינו אינו חייב].

הרא"ש (5א) עמד על כך שהרי"ף בהלכותיו השמיט דין זה, והבין שכנראה סבר הרי"ף שנחלקו בסוגיא בדין זה "והלכתא כרבי אליעזר שלא נתן קצבה".

המאירי (5ג) כתב, שיש הסוברים כי דברי רבי ינאי שעומדים לעמוד שחרית וערבית בלבד, נאמרו רק על העוסק בתורה בלבד, שאינו חייב להפסיק מלימוד יותר מפעמיים ביום [להלן [אות ח] נרחיב בדין זה]. יש שפירשו "שמפני אדם אחד אינו רשאי לעמוד אלא שני פעמים ביום, אבל להרבה תלמידי חכמים עומד מפני כל אחד מהם". ויש שפירשו "שאינו רשאי להשתדל בכך עד שיכין עצמו לעמוד במקום שתלמידי חכמים מצויים לעבור שם אלא שתי פעמים ביום", אבל כשרואה ת"ח צריך לעמוד בכל שעה.

להלכה כתב הרמ"א (5ג) "יש אומרים שאין אדם חייב לעמוד בפני רבו רק שחרית וערבית".

מרן השולחן ערוך השמיט דין זה. וכתב הברכי יוסף (5ד) כי דעת מרן לפסוק כשיטתם של הרי"ף, הרא"ש והרשב"א בתשובה, שחייב לעמוד כל פעם, ומשום כך השמיט דין זה משולחנו הטהור.

 

ד. שיעור הקימה

בגמרא (2א) ובשלחן ערוך (סעיף ב; 4) מבואר חיוב הקימה משעה שמגיע לד' אמותיו. בברכי יוסף (6א) הסתפק האם נאמר בדין זה הכלל "כולא ביתא כד' אמות", וממילא יש חיוב לקום כבר משנכנס החכם לחדר שבו נמצאים ואף קודם שהגיע לד' אמותיו. ולאחר שהביא את דעתו של כנסת הגדולה "דלא חשיב כל הבית כד' אמות", פלפל בדבריו ודן בהם בראיה ובסברא. ובשו"ת אז נדברו (6ב) כתב כדבר פשוט שכיוון שההלכה דורשת "קימה שיש בה הידור", מתחייב בד' אמות בלבד.

בספר שערי זבולון (6ג) דן כיצד משערים ד' אמות, כשיטת החזון איש [2.3 מטר] או כשיטתו של ר"ח נאה [1.9 מטר], מאחר ואסור לקום קודם שהגיע לד' אמותיו כמבואר בדברי הש"ך בס"ק ו' (4) כי "לא מוכחא מילתא שמפניו הוא עומד אלא נראה כאילו עמד לצרכו", ועל כן יש להסתפק "אם יקום כשיעור ד' אמות של החזון איש, הרי לפי שיעור הר"ח נאה קם לפני שהגיע הזקן בד' אמותיו. ואם יקום כשיעור ד' אמות של הר"ח נאה, הרי ביטל מצות קימה לפי החזון איש, במה שלא קם בזמן שנכנס הזקן לד' אמותיו". וכתב שם: "ואולי יש לדון דשיעור ד' אמות, מאחר ולא נאמר בעיקר ההלכה של מפני שיבה תקום אלא רק שיערו דבכהאי גוונא הוי קימה שיש בה הידור, אולי מספיק שיעור של בערך ד' אמות", וראה במה שכתב שם על זה, ובפסקים ותשובות ((17) אות ז'.

 

ה. גדר 'חכם' ו'רב מובהק' שחובה לקום מפניהם

הש"ך בס"ק ב' (4) הביא את דברי התוספות בקידושין (1) שחכם האמור בדיני קימה צריך שיהיה מופלג בחכמה.

וראה בספר קימה והידור (7א) שהביא מדברי הפוסקים שחלקו על קביעה זו, ולדעתם יש לקום אף מפני מי שאינו מופלג בחכמה. ובשו"ת תשובות והנהגות (8א) דן בהרחבה בגדר 'תלמיד חכם' שיש לקום מפניו, והסיק שצריך שיהיה יגע בעומק סברות הראשונים והאחרונים, ויודע לברר ההלכה למעשה בכל דבר.

• בדברי הש"ך הנ"ל נתבאר שיש ת"ח שהוא מופלג בחכמה יותר משאר חכמי דורו, ודינו כ'רב מובהק' המבואר בשו"ע בסעיף י' (4). מקור דין זה מדברי תוספות בברכות (לא, ב ד"ה מורה) ששמואל נדון כמורה הלכה בפני רבו – עלי הכהן – אף שעדיין לא למד ממנו, כי עלי היה גדול הדור. וראה בספר קימה והידור (8ב) שהביא מחלוקת הראשונים בדין זה, התלויה בהבנת דברי התוספות בברכות. וכן במה שהביא מחלוקת, האם צריך שיהיה גדול הדור שאין שוה לו, או די בכך שהוא מופלג בחכמה יותר משאר דורו [כלשונו של הש"ך].
• בשו"ת דברי מלכיאל (9א) חידש כי בשעה שהתלמיד עודנו לפני רבו צריך לנהוג בו כבוד כדין 'רב מובהק', ורק לאחר שסיים ללמוד אצלו יש החילוק בין 'רב' לבין 'רב מובהק'.
• מיהו 'רב מובהק' – בספר ברכת נפתלי (9ב) הביא את הוראת רי"ש אלישיב, כי תלמיד שקיבל מרבו השפעה והדרכה בלימוד נחשב לרבו מובהק. להשלמת היריעה ראה בספר קימה והידור (9ג) שהביא מדברי הפוסקים האחרונים שבזמן הזה שעיקר לימודינו מספרים אין לנו רב מובהק, וביאר ששה אופנים אימתי שייך דין 'רב מובהק' גם בזמן הזה.

 

ו. חיוב קימה בזמן הזה

הש"ך (10א) תמה על כך שעכשיו נהגו שלא לקום אלא מפני ראש ישיבה ואב"ד, וכתב: "ואפשר שלא לחלק בין חכם לחכם השוו מידותיהם, שכל שהוא תופס ישיבה או אב"ד נקרא חכם לעמוד מפניו, ועדיין צ"ע".

גם הפלא יועץ (10ב) הוכיח על כך ש"רבים מעמי הארץ אין חוששים לעמוד, לא מפני שיבה ולא מפני תלמיד חכם, כי לא ידעו מהו". והר"ח זוננפלד כתב בשו"ת שלמת חיים (10ג) "אשרי המקיים כפשוטו אפילו על הספק מצוות קימה והידור. היכא דנהוג בוודאי נהגו כן עפ"י גדולים וקיבלו הת"ח וויתרו על כבודם". וכן הביא בספר ברכת נפתלי (10 ה) בשם הרי"ש אלישיב שהוא מטעם מחילה, ועוד הביא כי בפני רב מובהק וגדול הדור חייבים לעמוד, ואין בזה מחילה. ורב"צ אבא שאול הוסיף שהוא הדין לתלמידים בפני ראש ישיבתם.

 

ז. חיוב קימה מפני אשת חבר ומפני אשה חכמה

במסכת שבועות (11א) מובא כי רב נחמן קם מפני אשת רב הונא כי "אשת חבר הרי היא כחבר".

אכן, התוספות שם כתבו כי לאחר מיתת החבר אין חיוב, וכן הביא המנחת חינוך (10ב) מדברי הר"ן שלאחר מיתת החבר אין חיוב קימה מדאורייתא אלא דרבנן, אבל בחייו של החבר החיוב מדאורייתא.

עוד כתב המנחת חינוך, שבפני אשה, אף שהיא חכמה בעצמה, אין עומדים, כי "אין חכמה לאשה אלא בפלך, וכל הדינים שצריך חכם בודאי לא שייך באשה אף שהיא חכמה, דאינו נקרא חכם רק אם מצווה ללמוד ולקנות חכמה".

הברכי יוסף (11ג) הביא את דעת האריז"ל שאין חיוב לעמוד בפני אשת חבר. וביאר בשו"ת שלמת חיים (11ד) דהיינו דווקא שלא מכירים אותה, כי אין זה דרך כבוד שיכירוה "אבל מי שנתפרסמה, יודה האר"י שראוי לעשות לה כבוד [וכדברי הגמרא בשבועות (11א)]. אולם הבן איש חי (11ה) העמיד את דברי האר"י באשה חכמה, אבל אשת חבר צריך לקום לכולי עלמא.

בשו"ת תשובות והנהגות (12א) דן האם אשה חייבת לעמוד בפני מורתה, וכתב כי סגולת הלימוד היא רק כאשר יש דרך ארץ, ועל כן יש לחייבם לעמוד כשנכנס הרב או המורה, אפילו באופנים שאין חיוב קימה.

ובספר והדרת פני זקן (12ב) הביא כי הרי"ש אלישיב הורה שתלמידה חייבת לקום לפני מורתה שלימדתה מצוות שחייבת לקיימם.

 

ח. חיוב קימה בזמן הלימוד והתפילה

הטור הביא את דברי רבי אליעזר הגמרא במסכת קידושין שאין תלמיד חכם רשאי לעמוד בפני רבו בשעה שעוסק בתורה "ולייט עלה אביי", וכן נפסק בטור ובשלחן ערוך (13א) כאביי שיש להפסיק מלימודו לקיים מצוות קימה.

בטעם הדבר ביאר הלבוש (13ב) כי אינו מבטל בזה מתורתו. ובערוך השולחן (13ג) כתב "כמו כל המצוות שמפסיקים מתלמוד תורה לעשות מצוות". ובשו"ת ציץ אליעזר (13ג) כתב נפקא מינה בין הטעמים באופן שמתבטל מלימודו על ידי הקימה – לדעת הלבוש אינו חייב לקום, ולדעת הערוך השולחן עליו לקום. ולמעשה כתב בשו"ת שלמת חיים (14ג; סימן עח) שצריך לקום באמצע הלימוד אלא אם כן יתבטל מלימודו בגלל הקימה.

כמו כן דנו הפוסקים האם חובה לקום מפני תלמיד חכם כאשר נמצא באמצע התפילה.

החיד"א (13ד) כתב שאין לקום באמצע התפילה "דאין חולקים לתלמיד כבוד בפני הרב", והוכיח כן מיעקב אבינו. אולם למעשה כתב להצדיק מנהגם של ישראל לכבד ת"ח באמצע הפרק בקריאת שמע, עיין בדבריו. ובספר מעשה איש (14א) הביא בשם החזון איש שצריך לקום אף בפסוק ראשון של קריאת שמע. אבל בשבט הלוי (14ב) כתב כי באמצע הקריאה ממש פטור, ובמקום שמפסיקים מפני הכבוד, חייב לקום.

ובשו"ת שלמת חיים כתב (14ד) שיש לקום גם בקריאת שמע, משום שנותן התורה שצווה לקרוא ק"ש, ציווה גם כן  על קימה "והוא אינו עושה אלא מה שנצטווה".

 

ט. החובה לקום מפני תלמידי חכמים – שורש המצווה

בספר החינוך (15א) מבואר שורש המצוה "לפי שעיקר היות האדם נברא הוא מפני החכמה, כדי שיכיר בוראו. על כן ראוי לכבד מי שישיג אותה". וראה תוספת והטעמה בדברי המהר"ל (15ב) בביאור דברי חז"ל (2ג) "את ה' אלקיך לרבות למידי חכמים ת"ח, בגודל מעלתם ומדרגתם העליונה של לומדי התורה.

 

י. החובה לקום מפני תלמיד חכם – סיכום הדינים – פסקים ותשובות (16)-(17).

החכם שצריך לקום מפניו • צורת הקימה • האם צריך לתת את מקומו [בתחבורה ציבורית וכיוצא בזה].

מאיזה מרחק צריך לעמוד • עד מתי צריך לעמוד • קימה מפני חכם או זקן בעת הלימוד והתפילה.

חכם או זקן שמחלו על כבודם.