בדברי הרמב"ם (1) והשו"ע (2) מפורשים הלכות כבוד ספר תורה: "כל הרואה ספר תורה כשהוא מהלך חייב לעמוד מפניו… מצוה לייחד לספר תורה מקום ולכבדו ולהדרו יותר מדאי… ולא יחזיר אחוריו לספר תורה אא"כ היה גבוה ממנו עשרה טפחים… כל מי שיושב לפני ספר תורה ישב בכובד ראש באימה ופחד שהוא העד הנאמן לכל באי עולם".  ונראה לדון בפרטי דיני כבוד ספר תורה המצויים, להלכה ולמעשה.

א. גדרי חיוב עמידה בפני ס"ת

בגמרא (1) מוזכר חיוב העמידה בפני ס"ת, בסוגיא העוסקת בהלכות החיוב בכבוד רבו: "איבעיא להו מהו לעמוד מפני ספר תורה, ר' חלקיה ור' סימון ור' אלעזר אמרי קל וחומר, מפני לומדיה עומדים מפניה לא כל שכן". ודין זה נפסק ברמב"ם (1) ובשו"ע (2) "כל הרואה ספר תורה כשהוא מהלך חייב לעמוד מפניו, ויהיו הכל עומדים עד שיעמוד זה שהוא מהלך בו כשיגיענו למקומו, או עד שיתכסה מעיניהם, ואחר כך יהיו מותרין לישב". וכתב המשנ"ב ((4); סי' קמו ס"ק יז) שאפילו "סמיכה על איזה דבר אסור דסמיכה כישיבה".

ובספר עמק ברכה (3) ביאר את יסוד החיוב לקום מפני ס"ת ולכבדה הוא מצוה מהתורה, שכן "קל וחומר" הוא דין דאורייתא [וכדברי הרמב"ם הנ"ל "מצוה לייחד לספר תורה מקום ולכבדו ולהדרו יותר מדאי]. וגדר החיוב הוא, שמלבד מצות כבוד יש בס"ת מצות מורא – להיות במורא לפני הס"ת כמו ברבו מובהק, ודין זה בכלל הק"ו, וכשם שחיוב קימה בפני רבו מובהק מלוא עיניו אינו מדין כבוד, שהרי הקימה מפני ת"ח אינו אלא בד' אמות [כי מחוץ לד' אמות אין ניכר שעומד מפניו ואין כאן כיבוד] אלא זהו מדין חיוב מורא רבו, שתיכף משיראה את רבו צריך לירא ממנו ולקום לפניו מחמת היראה – גם בספר תורה, ההלכה שצריך לקום לפניו מלוא עיניו הוא ממצות מורא. ומדוקדק לשון הרמב"ם [הלכה יא הנ"ל] "כל מי שיושב לפני ספר תורה ישב בכובד ראש באימה ופחד", והיינו משום שיש בזה גם מצות מורא [המשך דברי העמק ברכה לפי יסוד דבריו יובאו להלן אות ו].

הערה למעשה בענין חיוב קימה בפני ס"ת מהלך, בדבר שמצוי:  בפתחי תשובה ((2); יו"ד סי' רפב סק"ג) הביא בשם תשובת יד אליהו שאפילו אם עוסק בתורה חייב לעמוד לפני ס"ת, שהרי עיקר דין העמידה נלמד בגמרא מק"ו מפני לומדיה עומדים מפניה לא כ"ש, ואם כן הרי נפסק בשו"ע [יו"ד סי' רמד סע' יא] שצריך לעמוד לפני ת"ח אפילו בשעת הלימוד.      אמנם בספר הליכות שלמה [פרק יב הערה 37] כתב, שהעוסק בתלמודו ולא הבחין בס"ת מהלך, אין צריך להודיעו בכך, הואיל ולא נתחייב, וכמדוייק בלשון ההלכה: "כל הרואה ס"ת מהלך"].

ב. ישיבה בשעת ההקפות בשמחת תורה

לאור האמור לעיל – לכאורה בזמן ההקפות והריקודים ה"ספר תורה מהלך", ושוב חלה החובה על כולם לעמוד בפניו עד שיחזירו את כל הספרים להיכל. אך פוק חזי מאי עמא דבר, והעולם לא מקפידים בזה, וכמובן יש בזה טירחה גדולה, שהרי לפעמים אורכות ההקפות זמן רב, וצריך ביאור על מה סמכו.

[א] ואמנם בערוך השלחן (4) עמד על שאלה זו, וכתב שבזמן שמסתובבים עם הס"ת סביב הבימה מחוייבים לעמוד כדין "ס"ת עוברת", אבל בין סיבוב לסיבוב כשמחזיקין הס"ת בידיהם אין צריך לעמוד כי אז נחשב הס"ת כנמצא "על מקומו". נמצא לפי דבריו היתר רק בשעת המנוחה וההמתנה בין הקפה להקפה, אבל בלאו הכי לדעתו אין להקל.

[ב] בתשובות והנהגות (4) הקשה על דברי הערוך השלחן, מה המקור לדבריו, וכתב שהחיוב לעמוד ולכבד את הס"ת כשעובר דרכו עד שנח הוא רק כשהולך עם ס"ת, אבל כשמסבב והולך פעם אחר פעם וכבר כיבדו, אינו מוכרח שחייב לעמוד כל הזמן שהולך, כיון שאינו עומד לנוח רק לחזור, וגם לא מצינו חיוב עמידה בלי שיעור כל הזמן. ולכן לדעתו, די כשעומד בפעם הראשונה כשסובב וחוזר למקומו.

והוא מכריע למעשה, כי בשעה שהס"ת עומד בין הקפה להקפה פשוט שיש להקל, אבל בחלש – המיקל לשבת גם בשעת ההקפות לאחר שעמד הס"ת, יש לו על מה לסמוך. [והוסיף, שהחזון איש לא רצה לשבת כשמקיפים בס"ת, וכשהיה עייף ישב עם ס"ת דוקא, אך אפשר שנהג כן ברוב חסידותו ולא מדינא. וגם הביא את הנהגת הגר"ח מבריסק שלא רצה בגמר ההקפה לתת מעצמו את הספר תורה לאחר, וכאילו לא רצה להיפרד מהס"ת, ורק כשביקשו ממנו בגמר ההקפה נתן ולא מעצמו].

[ג] בספר שמירת שבת כהלכתה (5) לימד זכות למקילים לשבת בשעת הדחק ובמקום הצורך –  בשעת הריקודים [ולא בהקפות], ואפילו בשעה שנושאים את הס"ת ביד, על פי המבואר בשו"ע [או"ח סי' שסב סע' ה] שעושים מחיצה [לענין רשויות שבת ועירובין] "ואפי' באנשים שעומדים זה אצל זה בפחות מג', ואפי' כשהם מהלכים חשובים מחיצה וביניהם רה"י; והוא שלא ידעו שהועמדו לשם מחיצה". ונמצא שלפי זה, הרוקדים הם מחיצה בפני הס"ת, ולכן רשאי לשבת.

[ד] בספר הליכות שלמה (5) מובא בשם הגרש"ז אויערבך לימוד זכות על שאין נזהרים לעמוד בהקפות, על פי מה שביאר בספרו מנחת שלמה (5) שאפילו אם מי שמוליך את הס"ת הגיע למקום ארון הקודש להצניעו שם, עדיין חייבים כולם לעמוד עד שיכניסנו ממש לתוך הארון, ואין די במה שהאוחז ביד כבר עמד מללכת, כיון שהס"ת הרי עדיין עומד שלא במקומו הראוי. וממילא נשמע לאידך גיסא, שאם מוליך ס"ת ממקום למקום על מנת להישאר עומד עם הספר, אין בזה חיוב עמידה, מכיון שהס"ת עומד כעת במקומו הראוי לו. ואם כן בשמחת תורה, יש לימוד זכות, דכיון שמרקדים עם הס"ת נחשב כל בית הכנסת למקומו הראוי של הס"ת.

בסיכום הענין, כתב הגאון רבי יעקב בלוי, חבר הבד"ץ בירושלים בספרו צדקה ומשפט ((6); הערה לז) בשם הגרש"ז אויערבך, כי בשעת ההקפה הראשונה בכל אחת משבע ההקפות, שהיא עיקר המנהג, צריך לעמוד. ואחר כך בשעת הריקודים, נאמרו לימודי זכות בשעת דחק ומקום צורך, ולמי שחלש, ולכן הרוצה לשבת עדיף שלכתחילה יצא לרשות אחרת וישב שם. ובין הקפה להקפה יש מקום להקל [ערוך השלחן הנ"ל]. ויש עצה שיכול לשבת כשס"ת בידו [חזו"א הנ"ל].

ג. עמידה בפני ס"ת פסול

נחלקו הפוסקים בגדר קדושת ס"ת פסול – ונפקא מינא, האם יש חיוב לעמוד מפניו. לדעת ערוך השלחן (6) אין צריך לעמוד מפניו, דכיון שנפסל הוי כחומשים וגמרות. אולם הנודע ביהודה (7) כתב שעדיין קדושת ס"ת עליו כבראשונה, שאם לא כן כשחוזר ומתקנה מדוע אין זה נחשב כנכתבה שלא בקדושה, והרי מעשים בכל יום שמתקנים ס"ת.

למעשה: דעת הגרשז"א, כמובא בספר הליכות שלמה ((7); פרק יב הערה 130) כהנודע ביהודה [ועי"ש [הערה נה] מה שכתב עוד בביאור טעם ההיתר להשהות ס"ת פסולים בארון הקודש]. אך בספר צדקה ומשפט ((6); הערה מ) נקט כערוך השלחן.

ד. עמידה בשעת פתיחת ארון קודש [ללא הוצאת ס"ת – וכגון בימים נוראים באמירת סליחות ופיוטים]

בשו"ת חתם סופר (8) כתב בתוך דבריו בענין תובע שרצה להוסיף איומים בשעת השבועה, וכגון להשכיב את הנתבע על המטה ולפרוס "איצטלא דמיתנא" [תכריכים], וכתב החתם סופר: "זה לא נמצא בשום מקום, והוא דבר שאי אפשר שישבע בשכיבה שהרי שבועה מעומד, ובפרט שאסור לישב בבית הכנסת  אפילו אם ארון הקודש פתוח מכל שכן לשכב, ומכל שכן אם מנקיטים לו ס"ת בידו, ע"כ ישתקע הדבר ולא יאמר".

אמנם הט"ז ((8); יו"ד סימן רמב ס"ק יג) כתב על הדין המובא ברמ"א [שם סע' יח] שבשעה שהס"ת על הבימה אין הציבור שבבית הכנסת צריכים לעמוד, כי הספר ברשות אחרת. וכתב הט"ז, שגם בזמן שהס"ת מונחת בארון הקודש עצמו אע"פ שהוא פתוח [שאין צריכים לעמוד] אולם העולם עושים כן דרך כבוד לעמוד כל שהארון הקודש פתוח ואין חיוב בדבר. וכן מבואר במשנה ברורה ((4); סי' קמו שער הציון ס"ק יז) שאין חיוב לעמוד בעת שפותחים את ארון הקודש "כי הלא בכל זה במקומה מונחת והעולם נוהגין בכל זה לעשות הידור לתורה ולעמוד".

אולם בשו"ת פנים מאירות (8) הביא דברי ט"ז, וסיים למעשה "ולי נראה להחמיר היכא שרואים את הס"ת, ועכ"פ אלו שעומדים על הבימה אסורים לישב, ודלא כאותם שמקילים".

ה. עמידה כשגבו [אחוריו] לארון הקדש ולספר תורה

בלשון הרמב"ם והשו"ע ((2)(1); המובאים בתחילת השיעור) מפורש: "ולא יחזיר אחוריו לספר תורה אלא אם כן היה גבוה ממנו עשרה טפחים. וכתב הט"ז ((2); יו"ד רפב סק"א) "ונראה דרבנים שעומדים לפני ארון הקודש כיון שהס"ת מונחת בארון הקודש הוה כמו ברשות אחרת".

אולם בספר צדקה ומשפט ((9); פרק טז הערה ל) הביא בשם ספר בני יונה טעם אחר: "מפני שהוא כבוד התורה וכבוד הציבור", ולכן כתב שם שאין להתיר לדורשים לעצמם לעמוד כשאחוריהם אל ההיכל. ועוד הביא בשם ספר מקדש מעט, שהיה נוהג לצדד פניו בשעת הדרשה.

וכן נפקא מינה למה נהוג בהיכלי הישיבות, שפעמים מחמת הדוחק יושבים על הארון קודש כשאחוריהם לארון הקודש – לפי הט"ז הדבר מותר, אך לטעם הבני יונה צ"ע.

ועוד נפקא מינה, במה שנהגו בכמה מקומות [בעיקר בשטיבאלך] שהמושבים בבית הכנסת בין הבימה לארון הקודש מסודרים בשולחנות וספסלים, באופן שיש היושבים כשגבם אל ארון הקודש. ועי' בספר מנהג ישראל תורה (9) במה שכתב להמליץ טוב בעד מנהג זה.

ו. יושב עם הס"ת – והעולה והבעל קורא עומדים כשגבם אליו [בימים שקוראים בב' ס"ת או בשעת  קריאת ההפטרה]

בספר הליכות שלמה ((5); פרק יב סע' יד) כתב: "מותר לעולה ולבעל הקריאה לעמוד כדרכם כשפניהם אל הבימה, אף כשיש ספר תורה מאחוריהם". וכתב [שם בהערה כא] שלמרות שהמשנ"ב כתב להיזהר בזה, לא ראינו לאחד מהגדולים שיזהר לצדד עצמו אלא עומדים כדרכם. וטעם הדבר, מפני שסוף סוף הוא עומד על מקומו הראוי לו עתה, ואילו הס"ת אינו במקומו – והיינו שאין זה נחשב כחוסר יראה וכבוד לס"ת.

ובספר עמק ברכה (3) כתב כהמשך לדבריו המובא לעיל [אות א] שאין בכך בזיון להס"ת כיון שעוסק בכבוד הס"ת השני, וכן כשקורא בנביא, אף שאין כאן כבוד ס"ת אחר – מכל מקום נראה שמותר להפנות את גבו לס"ת מכיון "שהמצוה היא לכתחילה שיהיה פני הקורא והמפטיר כנגד המזרח כנהוג, ואם כן הרי עסוק במצוה שהיא חובת ציבור, ויש בזה משום כבוד הציבור שהוא דוחה כבוד הס"ת".

ולפי זה כתב העמק ברכה, כי בשעה שהש"ץ אומר דברים אחרים, כגון "יקום פורקן" "אב הרחמים" ו"אשרי", ודאי שאסור להחזיר אחוריו לס"ת שמחזיקים על הבימה, אלא יש לעמוד מהצד, וכן עושים המדקדקים. וסיים: "ויישר כוחם של הספרדים בזה שעושים פתחי בימותיהם לצד מערב, ונמצא שהספסל של הבימה לעולם עומד מהצד ושם מחזיקים את הס"ת ואין כאן שום מכשול. ותמה אני על בימותיהם של האשכנזים, למה לא מיחו הגדולים בזה לצוות לסדר הספסל מהצד כדי להסיר המכשול הזה מעל ישראל".

שִׂישוּ וְשִׂמְחוּ בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה, וּתְנוּ כָבוֹד לַתּוֹרָה, כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִכָּל סְחוֹרָה, מִפָּז וּמִפְּנִינִים יְקָרָה