א. בשו"ע נפסק שנשים מחוייבות בתפילה, וביאר המשנה ברורה (1) דהיינו משום שפסק מרן השו"ע כשיטת הרמב"ם שתפילה היא מצוה עשה שלא הזמן גרמא. אך דעת רוב הפוסקים שהתפילה היא מ"ע שהזמן גרמא, ונשים חייבות בתפילות שחרית ומנחה כאנשים,כי התפילה היא "בקשת רחמים".
ולענין תפילת מוסף הביא המשנה ברורה שנחלקו הפוסקים האם נשים חייבות להתפלל תפילת מוסף: דעת הצל"ח שנשים פטורות, אבל בספר מגן גיבורים פסק שחייבות.
ודברי הצל"ח (2) נובעים מביאורו למש"כ התוספות בברכות (כו, א ד"ה תפלת; (2)) שהקדים התנא של המשנה את דין המנחה לתפילת מוסף, למרות שזמן מוסף קודם, כי היא "תדירה בכל יום". וביאר הצל"ח, שכוונת התוספות לומר שתפילת מנחה "תדירה בכל" כי נשים מחוייבות בה, שלא כמוסף שנשים פטורות מאחר שזו מ"ע שהזמן גרמא, ומכל מקום סיים הצל"ח שה"רשות בידן להתפלל".
ב. אך יש לדון בחיוב נשים בתפילת מוסף, מדברי המשנה בריש שקלים (3) שמתן מחצית השקל נועד לקרבנות ציבור, ונשים פטורות ממחצית השקלים, כמפורש במשנה (3). וכידוע, קרבנות מוסף הם קרבנות ציבור שהיו באים מקופת השקלים שתרמו לבית המקדש, ומבואר בדברי תוספות בברכות (כו, א ד"ה איבעיא; (2)) שתפילת מוסף היא משום "ונשלמה פרים שפתינו", דהיינו "במקום" קרבן מוסף שאינם קרבים בזמן הזה שבית המקדש חרב. נמצא לכאורה שכל הפטורים ממתן מחצית השקל צריכים להיות פטורים מתפילת מוסף שהיא "במקום" הקרבת הקרבנות, ואם כן אשה צריכה להיות פטורה מתפילת מוסף כיון שאין לה חלק בקרבן מוסף.
ומפורש כן בשו"ת בשמים ראש [המיוחס לרא"ש] המובא בשו"ת רעק"א (3) שנשים פטורות מתפילת מוסף שהיא "זכר לחיוב הקרבנות", מכיון שלא היו שוקלות שקלים ואין להן חלק בקרבנות ציבור.
ג. על פי דברי הבשמים ראש, חידש התורה תמימה (4) שמאחר וקטן פחות מבן עשרים פטור ממחצית השקל, כמפורש במשנה בשקלים וברע"ב (3) – יפטרו גם מתפילת מוסף, שהרי אין להם חלק בקרבנות הציבור, ונפקא מינה שקטן פחות מגיל עשרים אינו רשאי להיות ש"ץ בתפילת המוסף להוציא את הציבור, וכפי שמסיים התורה תמימה "הוא דבר חדש ונפלא מאד וצ"ע רב".
ובדומה לכך תמה הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור, רבה של קובנה, בשו"ת באר יצחק (4), שלפי הבשמים ראש, גם כהנים ולויים הפטורים ממחצית השקל, יפטרו מתפילת מוסף, וזה לא שמענו כמובן, ובפרט שמפורש בדברי הגמרא בסוכה (4) שרבי יהושע בן חנניה שהיה לוי העיד שהיה מתפלל מוסף.
ד. בכדי לבאר האם נשים ופחות מבן עשרים וכן כהנים ולוויים חייבים בתפילת מוסף – יש לחקור האם חיוב תפילת מוסף תלוי בחיוב נתינת מחצית השקל שממנו הקריבו קרבנות הציבור, או שחיוב התפילה תלוי בכפרה שמכפרים קרבנות הציבור, והכפרה איננה תלויה בהשתתפות בשקלים, וכן נקט הגאון רבי יחיאל הלר, בשו"ת עמודי אור (6). והביא ראיה מפרו של כהן גדול שהיה בא מכספו של הכהן גדול, ומכל מקום אחיו הכהנים היו מתכפרים בו. ומכאן, שהכפרה אינה תלויה בהשתתפות הממונית בקניית הקרבן, ואשר על כן גם נשים יהיו מחוייבות בתפילת מוסף למרות שאינן שוקלות שקלים, כי חיוב תפילת מוסף תלוי בכפרה שמכפרים קרבנות הציבור, והכפרה איננה תלויה בהשתתפות בשקלים, ואינו תלוי בחיוב נתינת מחצית השקל שממנו הקריבו קרבנות הציבור.
ועל פי זה מיישב במקראי קודש (5) את מנהג העולם שפחות מבן עשרים, וכן כהנים ולוויים עוברים לפני התיבה בתפילת מוסף, וכמבואר לעיל בעמודי אור, שאין חיוב תפילת מוסף תלוי בחיוב נתינת מחצית השקל אלא בכפרת הקרבנות, וגם הפטורים ממצות שקלים מכל מקום מתכפרים בכל קרבנות ציבור, ועל כן הם מחוייבים בתפילת המוסף שהיא זכר לקרבן המוסף שהיו מתכפרים בו.
[אולם בקהילות יעקב (6) הביא את דברי העמודי אור, וחילק בין חיוב נשים במחצית השקל ובין חיוב כהנים בנתינתו, עי"ש בדבריו, ולפי זה יעמדו במקומם דברי רעק"א].
* * *
ה. ונראה מהלך אחר לבאר את גדר החיוב בתפילת מוסף, על פי חידושו של הצל"ח (7) שהוכיח מדברי הרא"ש בברכות שאם לא הזכיר בתפילת מוסף את פסוקי הקרבנות, יצא ידי חובה בדיעבד, כיון שאמר קדושת היום. ועל פי זה תמה על דברי המג"א שכתב כי הטועה והחליף תפילת מוסף בשחרית, חוזר, והיינו כי לא הזכיר את פסוקי הקרבנות [שהם עיקר התפילה], וכתב המג"א שלא מצא חולק בזה, וזה תמוה כי מדברי הראשונים מבואר שגם אם לא הזכיר בתפילת מוסף את פסוקי הקרבנות, יצא ידי חובה בדיעבד, כיון שאמר קדושת היום.
ובהשקפה ראשונה, דברי הצל"ח תמוהים מאד, שהרי תפילת מוסף היא לכאורה "במקום" קרבן מוסף, כפשטות הסוגיא בברכות שחכמים תיקנו תפילת מוסף, וכמשמעות דברי הרמב"ם (7), ומשמע כן גם מדברי תוספות בברכות (כו, א ד"ה איבעיא; (2)) שתפילת מוסף היא משום "ונשלמה פרים שפתינו", דהיינו "במקום" קרבן מוסף שאינם קרבים בזמן הזה שבית המקדש חרב – ואם כן היאך יתכן לומר שאם לא הזכיר בתפלה את פסוקי קרבן המוסף יצא ידי חובה, והרי העיקר חסר מהספר.
ו. וביאר הגאון רבי בצלאל ז'ולטי, רבה של ירושלים, בספרו משנת יעבץ (8) את דברי הצל"ח, שגדר חיוב תפילת מוסף הוא "כנגד" תפילת מוסף ולא "במקום" הקרבן. והוכיח כן מדברי הגמרא בסוכה (4) מעדותו של רבי יהושע בן חנניה שהתפללו מוסף גם בזמן שבית המקדש היה קיים והיו מקריבים את קרבנות המוסף כהלכתם, ומוכח שתפילת המוסף היא לא רק "במקום" קרבן מוסף, משום "ונשלמה פרים שפתינו", אלא היא חובת תפילה של קדושת היום, והיא רק "כנגד" קרבן המוסף.
ומעתה מובנים דברי הצל"ח, שיוצא בדיעבד בתפילת מוסף אם הזכיר רק קדושת היום, אפילו לא הזכיר את פסוקי הקרבנות של מוסף, מכיון שתפילת מוסף היא רק "כנגד" קרבן מוסף ולא "במקומו", ואם כן עיקר חיוב התפילה הוא משום קדושת היום, ולכן יוצא ידי חובה בדיעבד גם כשלא הזכיר מענין הקרבנות. [והמג"א סובר, שאע"פ שתפילת מוסף היא לא "במקום" קרבן, ועיקר חיובה הוא חובת תפילה של קדושת היום, אך מכל מקום עצם מהותה של תפילת המוסף הוא הזכרת מקראי הקרבנות, ולכן אם לא הזכיר קרבן מוסף זהו שינוי במטבע של תפילת מוסף, והרי זה כאילו לא התפלל כלל את תפילת המוסף].
ולפי זה ביאר המשנת יעבץ (9) שגם נשים ופחות מבן עשרים – וכן כהנים ולוויים וכל מי שאינו חוייב במחצית השקל ואין לו חלק בקרבנות הציבור – שפיר מחוייבים בתפילת מוסף, מכיון שהתפילה היא "כנגד" תפילת מוסף שהיו מתפללים בזמן הבית, ולא "במקום" הקרבן", ואם כן פשוט שחייבים בתפילת המוסף כשם שחייבים בכל מצות התפילה [וצריך לומר לפי דבריו, שאף שחייבות בתפילה רק משום שהיא "רחמי", כמובא במשנה ברורה לעיל (1) גם תפילת מוסף יש בה משום "רחמי", וצ"ע].
ז. סיכום ההלכה למעשה בדין חיוב הנשים בתפילת מוסף, ראה בספר אשי ישראל (9).
[ועי"ש בהערות בשם שו"ת שואל ומשיב, שהואיל ומוסף בא בשביל קדושת היום, ונשים כמו שחייבות בקידוש היום, הוא הדין שחייבות בכל מה שניתקן בשביל קדושת היום. ובתורת חיים הקשה על דבריו, שלפי זה יהיו נשים פטורות ממוסף של ראש חודש. ועוד עי"ש במה שהביא תמיהת המהר"ם שיק על מש"כ הצל"ח (2) שהנשים יכולים להתפלל מוסף בתורת נדבה הגם שאינן מחוייבות מעיקר הדין, שהרי בשבת לא מתפללים תפילת נדבה, ואם כן היא מותר לנשים להתפלל בשבת מוסף מדין נדבה, ועי"ש במה שתירצו קושייתו].
