מיץ ענבים

'מיץ ענבים' הוא מיץ המופק מענבים שאינו עובר תהליך תסיסה, ובשל כך לא נוצר בו אלכוהול כמו ביין. בעבר, ניתן היה לשתות מיץ ענבים בסמוך לבציר ודריכת הענבים בגת, ומשקה זה לא היה נשמר לשימוש לאורך זמן, בגלל העובדה שהיה קושי לשמר את ענבים שלא עברו תהליך תסיסה, ומחשש שהמשקה יתקלקל כתוצאה מהפעילות החיידקית שמתרחשת בו לאחר שנסחט.

השימוש המצוי, כמעט בכל בית, במיץ ענבים, גרם לדיונים רבים אודות ההשלכות ההלכתיות שיש לשוני בין מיץ ענבים ליין רגיל, בנדונים רבים, אשר יבוארו לקמן.

א. ברכת היין היא "בורא פרי הגפן", כדברי המשנה במסכת ברכות (1) "כיצד מברכין על הפירות, על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ, חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן. והגמרא שם (1) מבארת שהיין שונה ומיוחד בברכתו, משום ש"חמרא אית ביה תרתי, סעיד ומשמח". "סעיד" – היינו סועד את הלב ומחזקו, כדברי השיטה מקובצת (2א) והמאירי (2ג).

מעיון בדברי הראשונים בסוגיא הנ"ל, ניתן לדייק ולדון האם מעלת היין הגורמת לשינוי ולמעלת הברכה, נובעת מחמת שני הדברים המוזכרים: סעיד ומשמח, כדברי רבינו יונה (2ב). או מחמת מעלה אחת בלבד, או  משום שהוא "סעיד" כדמשמע בדברי המאירי (2ג), וכן נראה מדקדוק דברי המשנה ברורה בהלכות קידוש (2ד).

לעומת זאת, מלשונו של הרשב"א בתשובה (2ה) נראה שעיקר מעלת היין משום ש"משמח".

ב. מיץ ענבים, ברכתו כברכת היין – "בורא פרי הגפן", לכולי עלמא. ואף כשר הוא לכתחילה לקידוש, כדברי הגמרא בבבא בתרא (3א) "אין אומרים קידוש היום אלא על היין הראוי לינסך על גבי המזבח, למיעוטי מאי, אילימא למעוטי יין מגיתו, והא תאני ר' חייא יין מגיתו לא יביא [לנסכים], ואם הביא כשר, וכיון דאם הביא כשר אנן אפילו לכתחילה נמי, דאמר רבא סוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום. וכן פסק השו"ע (3ב) "יין מגיתו מקדשין עליו, וסוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום".

וביאר הגרש"ז אויערבך במנחת שלמה (3ג) שלמרות שאין שתיית "יין מגיתו" מביאה לידי שמחה [מכיון שכל זמן שהמיץ לא הגיע לידי תסיסה, אין בו את מעלות היין], מכל מקום אפשר לקדש עליו ולברך "הגפן", כיון שהוא נדון על שם סופו. דהיינו, ראוי מיץ זה בעתיד [לאחר תסיסתו] להיות יין שסעיד ומשמח, ולכן כבר בסחיטתו מאשכול הענבים חל עליו "שם יין" לברכה ולקידוש [עיין בדבריו שהוכיח כן מדברי הרשב"ם בסוגיא בבבא בתרא. ולראשונים הנ"ל שמעלת היין משום "סעיד" בלבד, יש לדון אם טעם זה שייך במיץ ענבים].

והנה גם במיץ הענבים הנפוץ בימינו, למרות שבאופן מכוון מונעים ממנו באמצעות פעולות שונות [כגון נתינת חומרים משמרים, בישול או פיסטור] את תהליך התסיסה כדי שישאר מיץ ענבים ולא יהפך ליין, ולכאורה לא שייך לומר בו את הסברא הנ"ל "שסופו  להיות יין", כתב הגרש"ז (3ג) שמכיון שמיד שנסחט כבר חל עליו שם יין לענין קידוש וברכה, אין דינו משתנה לאחר מכן.

אולם בספר "שבות יצחק" (4) הביא בשם הגרי"ש אלישיב שראוי להימנע מלקדש ולברך "הגפן" על מיץ ענבים שאינו ראוי עוד להיות יין. וייסד את דבריו על פי מה שכתב בכנסת הגדולה בנדון תירוש ששמים בו עפר לבן כדי להעמיד את מתיקותו, שברכתו שהכל.

יין פוטר שאר משקין – במיץ ענבים

ג. בשו"ע (5ב) מפורש כי "יין פוטר כל מיני משקין". והטעם לכך מבואר בתוספות בברכות (5א) "לפי שעיקר משקה הוא, והוא ראש לכל מיני משקין ולכך הוא העיקר והן טפלין לו לענין ברכה. אמנם לא מבואר בתוספות מדוע היין ראש וראשון לכל המשקים. וענין זה מבואר בדברי האור זרוע (5ג) "שעיקר משקה הוא מן היין,  ר"ל דבמשתה מביאים יין והוא עיקר משתה, והוא ראש לכל מיני משקין".

ולפי זה יש להסתפק מה הדין במיץ ענבים, שהרי אין רגילות לעשותו במשתה ראש לכל מיני משקין, שאינו משכר וספק אם יש בו את המעלה של משמח וסועד הלב.

ובספר שבות יצחק (6א) הביא בשם הגרי"ש אלישיב לחשוש מטעם זה, שאין מיץ ענבים פוטר שאר מיני משקים, ולכן כאשר שתה מיץ ענבים, ראוי לפטור שאר המשקים בברכת שהכל על מעט סוכר וכדומה.

אמנם הלבוש (5ד) פירש את דברי התוספות, שהטעם שנחשב כראש וראשון לשאר משקים "מתוך חשיבותו שהוא קובע ברכה לעצמו", והשווה זאת לאמור בגמרא לענין מה שמברכים על יין שבא בתוך הסעודה. ולפי זה גם מיץ ענבים שווה בזה ליין, כי החשיבות בעצם היין היא שנותנת לו דין עיקר כלפי שאר משקים, וכיון שיש למיץ ענבים שם יין לכל דבר, אם כן גם יש לו חשיבות בעצם לפטור שאר משקים.

קידוש במקום סעודה – במיץ ענבים

ד. בשו"ע (6ב) הובאה דעת הגאונים, שניתן לקיים את ה"קביעות" הנדרשת במקום סעודה, גם בשתיית יין. ודנו הפוסקים, האם דין "קידוש במקום סעודה", יכול להתקיים גם בקביעות על שתיית מיץ ענבים.

המשנה ברורה שם הביא בשם האחרונים שהטעם לקיום דין קידוש במקום סעודה ביין הוא משום שהיין "סועד הלב", אבל שאר דברים אפילו אכל מהם הרבה אינו חשוב סעודה כלל. ואמנם לדעת הגרי"ש אלישיב המבואת בספר שבות יצחק (7א) מסתבר שאין יוצא בשתית מיץ ענבים מדין קידוש במקום סעודה, כיון שאינו סעיד.

מאידך לדעת הגרש"ז אוירבאך (6ג) מתקיים דין קידוש במקום סעודה גם במיץ ענבים "משום דמסעד סעיד".

קיום מצות שמחת יום טוב במיץ ענבים

ה. בדברי המהרש"ל בספרו ים של שלמה (7ג) מבואר כי בזמן הזה חיוב שמחת יום טוב הוא רק בשתיית יין, כדבריו: "אבל עכשיו שבית המקדש חרב וערבה כל שמחה, אין שמחה אלא ביין וזולתה, ואדרבה, במה ישמח, אם לא שישתה וישכח רישו". וכן משמע בביאור הלכה (7ב) שעכשיו שאין בהמ"ק קיים, אין יוצאין ידי חובת שמחה אלא ביין שנא' "ויין ישמח לבב אנוש".

ובספר הליכות שלמה (8א) הביא מדברי הגרש"ז אויערבך "לענין מצות שמחת יום טוב, היתה דעת רבנו דסגי במיץ ענבים, והשיב לשואל דלא מצינו שהשמחה ביין היא על ידי זה שראוי לשכרות דווקא, שהרי גם על ידי אכילת בשר מקיים מצות שמחה אף דאין זה שייך לסוג של שמחה של שכרות כלל, והוא הדיין מיץ ענבים".

קיום מצות שתיית ארבע כוסות בשתיית מיץ ענבים

ו. במסכת פסחים (8ב) מובא: "ארבעה כוסות הללו וכו' שתאן חי, אמר רבא ידי יין יצא ידי חירות לא יצא. ופירשו רשב"ם ותוספות שם "יצא משום שמחת יום טוב". מוכח לכאורה כי במיץ ענבים שאין בו שמחה, אינו יוצא ידי חובת מצות שתיית ארבע כוסות.

אולם בספר הליכות שלמה (8ג) הביא בשם הגרש"ז אויערבך, שיוצא ידי חובת ארבע כוסות במיץ ענבים "דדין מיץ ענבים לענין זה כיין גמור, כי גם על ידי שתיית מיץ ענבים יצא ידי חירות, והרגשת חירות היא עיקר שם יין שחייבו לד' כוסות, אבל החוזק אינו מעיקר השם היין לענין זה".

וראה בפסקי תשובות (9א) סיכום דעות הפוסקים בנדון.

דין יין נסך במיץ ענבים מפוסטר

ז. כתב השו"ע (9ב) "יין מבושל שלנו שנגע בו העובד כוכבים – מותר." לכן כשמיץ ענבים מבושל, בוודאי אין בזה דין יין נסך. אך כאשר הוא "מפוסטר" נחלקו הפוסקים מה דינו.

ראה בהרחבה בתשובת הגרש"ז אויערבך בשו"ת מנחת שלמה (10)-(11)-(12), ובהכרעתו שיש להחמיר בו במגע גוי. ובסיכום הדעות בנדון בספר יין מלכות (12ב).

שתיית מיץ ענבים בתשעת הימים

ח. הרב י"צ רימון (13) מוכיח שיש לנהוג איסור שתיית מיץ ענבים בתשעת הימים, אך במוצאי שבת חזון יש להעדיף מיץ ענבים להבדלה שאיסורו רק משום מנהג ולא מעיקר הדין כיין.