א. נצטווינו בתורה (1) "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ", ואמרו חז"ל במסכת פסחים (1) "חייב אדם לשמח את בניו ובני ביתו ברגל, אנשים בראוי להם – ביין, נשים – בבגדי צבעונים". ועוד אמרו שם: "בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר [שלמים], שנאמר (דברים כז, ז) וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ, עכשיו שאין בית המקדש קיים אין שמחה אלא ביין" [ובירושלמי (1) הוסיפו: "נשים בראוי להן, כגון מסנים [מנעלים] וצלצולים [בגדים קטנים], וקטנים בראוי להם, כגון אגוזים ולוזים"]. ונחלקו רבותינו הראשונים, האם מצות שמחה ביום טוב בזמן הזה היא מדאורייתא או מדרבנן מכיון שאין שלמי שמחה.

לדעת התוספות במסכת מועד קטן (2) שמחת יו"ט בזמן הזה אינה אלא מדרבנן, מכיון שחיוב השמחה הוא רק באכילת בשר קרבן השלמים שהיו מקריבים בעת העליה לרגל, ומאחר ואין לנו בזמן הזה שלמי שמחה, אין חיוב שמחה מדאורייתא, ורק רבנן הטילו חיוב המתקיים בשתיית יין באנשים, ובנשים בבגדי צבעונים.

אמנם הרמב"ם כתב בהלכות חגיגה (4) שחיוב השמחה ברגלים הוא בהקרבת "שלמי השמחה", ולכאורה משמע שבזמן הזה מצות השמחה רק מדרבנן, אך בהלכות יום טוב (3) ובספר המצוות (4) כתב במפורש שגם בזמן הזה יש חיוב לקיים את מצות שמחת יום טוב "בכל מיני שמחה, ומזה לאכול בשר בימים טובים, ולשתות יין וללבוש בגדים חדשים ולחלק פירות ומיני מתיקה לקטנים ולנשים". והוסיף: "ומה שיתחייב מהם יותר שתיית היין לבד, כי הוא יותר מיוחד בשמחה". ובספר שאגת אריה (7) רבי אריה ליב גינזבורג, רבה של העיר מֶץ בצרפת, נפטר בשנת תקמ"ה) הביא את שיטת הר"ן שחיוב שמחה בזמן הזה מתקיים  "בבשר של חולין או בשאר מיני שמחות, שלא אמרו אין שמחה אלא בבשר אלא למצוה מן המובחר, אבל לא לעכב". וכן נראה מדברי היראים (5) שכתב שהשמחה "לא ביין בלבד אלא כל דבר שנודע ששמחה הוא לו חייב אדם לעשות", וכן נקט להלכה בספר החינוך (4).

וצ"ע מהו המקור לכך שחיוב שמחה "בשאר מיני שמחה" הוא מדאורייתא גם בזמן הזה. ועוד תמה הבית יוסף על הרמב"ם (5), מה המקור לדבריו שיש חיוב לאכול בשר ביום טוב בזמן הזה, שהרי בגמרא נזכר חיוב יין בלבד.

ב. בביאור שיטת הרמב"ם והר"ן כתב השאגת אריה (7) כי "מצות שמחה שנצטוינו ברגל אינה שמחה פרטית אלא שמחה כללית, שמחויב לשמוח ביום טוב בכל מיני שמחה שיכולת בידו לשמוח, ולא דמי לשאר מצות ששווים בכל אדם העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, אבל השמחה זו כל אדם ואדם מחויב לשמוח כפי יכולתו ולפי רוב עושרו. וכן אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן. אבל אם הוא טמא [בזמן שבית המקדש היה קיים], או בזמן הזה שאי אפשר בשלמי שמחה, הרי הוא יוצא ידי חובתו בשאר מיני שמחות שיש יכולת בידו לקיימן, וסגי ליה בהכי". כלומר, חיוב שמחה ביום טוב הוא חיוב כללי שכל אחד צריך לשמוח כפי יכולתו ובמה שמשמחו, ומכאן החילוק בקיום המצוה בין אנשים, נשים וקטנים. ובזמן בית המקדש, היתה מצוה מן המובחר לקיים מצות השמחה באכילת בשר השלמים.

ובהטעמת הדברים כתב הגר"מ שטרנבוך [ראב"ד בד"צ העדרה החרדית] בספרו מועדים וזמנים (8) שצריך לאכול בשר קודש לקיום מצות השמחה בדווקא, כי "עיקר מצות שמחת יום טוב הוא שיתוף רוחניות בגשמיות" [ולפי זה ביאר, מדוע חיוב השמחה של נשים אינו ביין אלא בבגדי צבעונים, כי לאשה אין חיוב לשתף הרוחניות בשמחתה כמו באיש, אלא די בהנאה הגשמית]. וגם בזמן הזה הגדר הוא כן "ועל כן אין מתקיימת המצוה בהוללות או טיולים בלבד, אלא עיקרה לשתף בשמחתו אלוקינו ית"ש, וכדברי המדרש, על הפסוק נגילה ונשמחה בך, שהשמחה היא בו ית"ש" [ויסוד הדברים מפורש בלשון הרמב"ם בהלכות יו"ט (3) פ"ו ה"כ) "ולא נצטווינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל". ובמסכת ביצה (1) אמרו בגדר שמחת יום טוב – "חלקו חציו לה' וחציו לכם", כפי שנפסק להלכה בשו"ע (5)].

ובשם הגר"ח מבריסק (8) מובא בסגנון דומה, שיש ללמוד מדברי הסוגיא בפסחים (1) "תרי חיובי שמחה: חדא, שמחה דבשר קרבנות. ועוד, שמחה בדברים של חול, והיינו יין ובגדי צבעונים. ובזמן שאין בית המקדש קיים דליכא שמחה דקרבנות, בכל זאת נשאר דין שמחה דשתיית יין, ואין זה דין שמחה בקרבנות".

• חיוב שמחה בליל יום טוב ראשון – חז"ל דרשו במסכת פסחים (2) את הפסוק "וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ", למעט ליל יום טוב ראשון שאין בו חיוב שמחה. ואמנם השאגת אריה (7) סימן סח) נקט כי חיוב השמחה בליל יו"ט ראשון בזמן הזה הוא מדרבנן בלבד. ברם הגר"ח ביאר על פי האמור, כי דברי הגמרא בפסחים הנ"ל, נאמרו רק על דין שמחה בקרבנות שלא נאמר בליל יו"ט ראשון, אך חיוב שמחה "בכל מיני שמחה" נאמר מהתורה גם בליל יו"ט ראשון.

ב' דינים בחיוב השמחה ביום טוב וג' דרגות בשמחה

ג. בעיקר  הגדרת קיום מצות שמחת יום טוב, כתבו הגר"מ שטרנבוך בספרו מועדים וזמנים (9) סימן קיב) והגר"נ קרליץ [אב"ד בד"צ בני ברק] בספר חוט שני (12) שיש ב' גדרים: [א] לעשות מעשי שמחה – כמבואר לעיל, אנשים נשים וקטנים כדינם, באכילת בשר ושתיית יין, בגדי צבעונים וקליות ואגוזים. וזהו במעשה אחד פעם אחת בכל יום מימי החג וחול המועד. [ב] להיות שמח – ללא שום מעשים בכל רגע ורגע מימי החג והמועד. ועל כן בכל ימי החג והמועד אסור להיות בעצב או בכעס ח"ו, כדי שלא יבטל את קיום המצוה, וכידוע בשם הגר"א (13) שהיה רגיל לומר שהמצוה היותר קשה לקיימה בחג, זו מצות שמחת יום טוב, אשר אדם חייב להיות שמח וטוב לבב כל שבעת ימי המועד ברציפות [ובספר חוט שני (12) שהוסיף, שעל כן גם החולה צריך לעשות כל שביכולתו להסיר העצבות מלבו ביו"ט].

ובספר עמק ברכה (8) הביא רבי אריה ליב פומרנ'ציק [מתלמידי הגרי"ז מבריסק] בביאור גדר השמחה ביום טוב, שיש ג' דרגות בשמחה: [א] שמחה וטוב. [ב] שמחת הלב. [ג] שמחה שיש בה שירה, הכוללת את כל ג' הדברים – שמחה וטוב לבב. ובספר אורחות רבנו (10) הביא את הנהגת החזון איש שרצה בכל יו"ט שישירו בסעודה לכבוד יו"ט.

חיוב שמחה ביין ובבשר

ד. המהרש"ל כתב בספרו ים של שלמה (5) ליישב את תמיהת הבית יוסף, מדוע כתב הרמב"ם שחיוב שמחה בזמן הזה בבשר וביין, ואף שמהגמרא בפסחים (1) משמע כי די בשתיית יין בלבד, שאין כוונת הגמרא בפסחים (1) למעט אכילת בשר "ופשיטא שאין שמחה אלא בבשר, דהא שמחת יו"ט היא הסעודה, ולא נקרא הסעודה להיות בו לב טוב ושמחה בלא אכילת בשר. אלא שבזמן שבית המקדש היה קיים היו אוכלים בשר שלמים והיה מספיק להם". אמנם בביאור הלכה (6) סע' ב ד"ה כיצד) הכריע "אבל בשר אין חובה לאכול עכשיו, כיון שאין לנו בשר שלמים, ומכל מקום מצוה יש גם באכילת בשר כיון שנאמר בו שמחה". ובנדון שיעור הבשר כתב במועדים וזמנים (9) סימן קיא) כתב שצריך שיעור ביצה בדווקא, שבו שׂבֵעים. והוסיף: "ויאכלנו באופן שנהנה בו טפי, כמו קר או חם, וכל אחד ישמח בחג בבשר ויין באופן שנהנה ויקיים מצות שמחת יו"ט כהלכה", וראה סיכום בפסקי תשובות (13) אות י).

• שתיית רביעית יין בחול המועד – המשנה ברורה (6) ס"ק טז) פסק להלכה על פי דברי הרמב"ם (3) פ"ו הי"ז) שגם בחול המועד הוא בכלל המועד לענין שמחה. ובספר הזכרון מבקשי תורה (10) מובא בשם הגרי"ש אלישיב, שיש חיוב לשתות רביעית יין בכל יום מימי חול המועד. ועל כן מי שאינו שמח ביין, אינו יוצא ידי חובת קיום מצות השמחה בשתיית יין במה שישתה מיץ ענבים, אלא אם כן נהנה בשתיית מיץ ענבים, ואז מקיים בו מצות שמחה כמו בשאר דברים המשמחים. ובמועדים וזמנים (9) כתב, שעיקר קיום מצות השמחה בדברים שמשמחים אותו, ולכן "אין מרבים ביין בזמן הזה כדי לצאת עיקר מצות שמחה, דכיון שאין שמחים בכך, אם כן אין זה עיקר המצות עשה. לכן כל אחד ישמח כפי יכולתו, כגון בסעודה מכובדת בבשר ומטעמים, בשירה וזמרה ולב שמח, שזהו עיקר השמחה אצלינו. ובזה מיושב למה אין זהירים היום כל כך לשתות יין גם בכל ימי חול המועד, שבזמן הזה אין השמחה ביין דווקא". והוסיף: "ולפי דרכינו נראה שאם שמח יותר בבשר עוף, מצוותו בבשר עוף [ולא בבשר בהמה], הואיל ושמח באופן זה". וכן פסק להלכה הגר"ע יוסף בספרו חזון עובדיה (11). וראה סיכום בפסקי תשובות (13) אות ט).

חיוב נשים בשמחת יום טוב

ה. במסכת קידושין (3) אמר אביי "אשה בעלה משמחה", ודנו הפוסקים האם נשים חייבות בשמחה בזמן הזה. והמשנה ברורה (6) ס"ק טו) פסק להלכה כדברי השאגת אריה שמצות שמחת יום טוב מהתורה נוהגת גם בנשים בזמן הזה [ובמועדים וזמנים (9) סימן קיב) הוסיף על פי האמור לעיל שיש ב' גדרים במצות שמחת יום טוב, שבחלק זה של "שמחת הלב" – להיות בשמחה בימי החג והמועד, גם נשים חייבות, כי במצוות התלויות בלב, אינן פטורות משום מ"ע שהזמן גרמא].

• קיום דין שמחה בנשים וקטנים למעשה: ראה בהרחבה בחוט שני (12), ובשבט הלוי (10) חידש "שכל תוספת שמחה הבאה מחמת חדוות היום היא בגדר שמחת יום טוב, ואם כן פרחים לכבוד יו"ט יתכן שהם בגדר זה, וכן בגדים או רקידה או טיול לכבוד השמחה של היום שגורם הרחבת דעת". אמנם "נתינת ספר שגורם אמנם שמחה וחדוה אבל אינו קשור עם שמחת היום דווקא, וכן מכשיר אלקטרי של שיחת נשים בעלמא [טלפון], אינו פוטר מיסודי השמחה של היום". וראה בספר שלמי תודה (10) בנדון תיקון תכשיט שבור, האם יוצא בזה ידי חובת קיום שמחת יו"ט לאשתו [ובפסקי תשובות (13) אות ו) במסתעף מחיוב נשים בשמחת יו"ט לדין שכחת יעלה ויבוא בברכת המזון].