גדר התקנה לקרוא שמו"ת

א. במסכת ברכות (1) מובא: "אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי, לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותיו עם הציבור, מאריכים לו ימיו ושנותיו". ומהו המועד לקרוא את הפרשיות שמו"ת, אמרו שם: "ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר", ובפשטות הכוונה היא, שיקרא את הפרשה שמו"ת בשבוע שהפרשה נקראת בתורה בציבור "כדאמר להו רבי יהושע בן לוי לבניה, אשלימו פרשיותייכו עם הציבור שמו"ת" [וראה בכף החיים (4) שהביא כי בפסוק "ואלה שמות" נרמז בראשי תיבות "וחייב אדם להשלים הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום"].

והנה בראשית הדברים, יש לדון מהו גדר התקנה לקרוא שמו"ת – האם עניינה כחובת קריאת התורה בכל שבת, או שהיא תקנה כדי שיהא רגיל במה שהציבור קוראים, והנפקא מינה בזה תבואר לקמן. ונראה כי נחלקו בזה הראשונים:

בדברי הרמב"ם (1) משמע שגדר חיוב קריאת שמו"ת הוא כחובת קריאת התורה בציבור בכל שבת ושבת, כדבריו: "אע"פ שאדם שומע כל התורה כולה בכל שבת בצבור, חייב לקרות לעצמו בכל שבוע ושבוע סדר של אותה שבת שנים מקרא ואחד תרגום" [ומרן השו"ע העתיק להלכה (3) את דברי הרמב"ם בריש הלכות קריאת שמו"ת]. וביאור הדברים, שהיה מקום לומר שנפטר מחיוב שמו"ת על ידי הקריאה בציבור, וכפי שבאמת שיטת הראב"ן המובא בהגהות מיימוניות (1) ובבית יוסף (2) שתקנת חז"ל להשלים פרשיותיו עם הציבור נאמרה ליחיד הדר במקום שאין בו קריאת התורה בציבור, אבל אם שומע את קריאת התורה בציבור אינו צריך לקרות בעצמו. ועל כן נתחדש [בדברי הרמב"ם ועוד פוסקים] שחיוב קריאת שמו"ת הוא כחובת קריאת התורה בציבור בכל שבת ושבת, וכפי שנקט לדינא מרן השו"ע.

וכן מפורש בדברי החינוך בהקדמה לספרו (1), אלא שיש בהם תוספת, וז"ל בתוך דבריו: "ואחת מן המצוות והיא עיקר ויסוד שכולן נשענות עליו, היא מצות לימוד התורה… ועל כן קבעו לנו חז"ל לקרות חלק אחד מספר התורה במקום קיבוץ העם, שהוא בית הכנסת, ועוד חייבונו חז"ל לקרותו כל אחד מישראל בביתו בכל שבוע ושבוע כמו שקורין אותו במקום הקיבוץ… כדי שישכיל בדברים יותר בקרותו אותו בביתו". ומפורש בדבריו כי מעלה יתירה בקריאת שמו"ת בביתו [דהיינו ביחיד] כי באופן זה יכול להשכיל יותר בהבנת הדברים, ולקמן יבואר כי נפק"מ לענין קריאת שמו"ת עם התרגום או עם פרש"י. ועוד מבואר בדברי החינוך, כי קריאת שמו"ת היא מגדרי מצות תלמוד תורה, ונפק"מ בזה לקריאת שמו"ת בימי אבלות, כדלקמן [וראה במש"כ האגרות משה (5) כי גם מי שתורתו אומנותו חייב בשמו"ת, ואין בזה הוראת היתר כלל].

וכן למד בשו"ת תרומת הדשן (2) מדברי רבנו שמחה המובא בהגהות מיימוניות (1) "דעיקר החיוב, דאצריכו רבנן להשלים פרשיות עם הציבור, היינו שכל אחד מישראל יקרא לעצמו כל התורה מראש ועד סוף בכל שנה, כמו שעושים הציבור". מאידך, הביא התרומת הדשן כי לפי פירוש רבנו חננאל המובא שם, משמע שעיקר התקנה לקרוא שמו"ת היתה כדי שיהא רגיל במה שהציבור קוראים. ולפי צד זה, באמת יהיה חיוב לקרוא פרשיות יום טוב וד' פרשיות שמו"ת.

אלא שלהלכה נקט בתרומת הדשן, שדווקא פרשיות השבת חייב להשלים עם הציבור ולא פרשיות יו"ט, וכן נפסק בשו"ע (4) סע' ז). ועי' במש"כ בזה בשו"ת אגרות משה (5) ובשו"ת אבן פנה (5).

זמן קיום המצוה לכתחילה, ובדיעבד

ב. כאמור, בגמרא בברכות (1) מפורש שצריך לקרות שמו"ת באופן שמשלים פרשיותיו עם הציבור, ויש לחובה זו זמן מסויים, ואי אפשר להקדים יותר מדאי או לאחר יותר מדאי, וצ"ב מהו הזמן שאפשר להתחיל לקיים את חיוב קריאת שמו"ת, והיינו שבזמן זה הוא כבר נקרא "משלים פרשיותיו עם הציבור". וכן צ"ב, עד איזה זמן אפשר לקיים חיוב זה.

והנה התוספות בברכות (1) ד"ה ישלים) כתבו: "דכל השבוע מכיון דמתחילין לקרות הפרשה, דהיינו ממנחת שבת ואילך עד שבת הבאה, נקראת עם הצבור" [ובדרכי משה הובאה דעת הכלבו שאינו יוצא ידי חובה במנחה בשבת, ומ"מ במשנה ברורה (3) ס"ק ז) הכריע דלא כוותיה]. והביאו התוספות את דברי המדרש: "ג' דברים צוה רבינו הקדוש לבניו בשעה שנפטר, שלא תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו כל הפרשה, משמע דקודם אכילה [סעודת השבת ביום] צריך להשלימה. ומיהו אם השלימה לאחר אכילה שפיר דמי, מכל מקום מצוה מן המובחר קודם אכילה". אמנם הבית יוסף (2) ציין כי מדברי ההגהות מיימוניות (1) "נראה קצת דדווקא בשבת קודם האכילה הוא דהוי מצוה מן המובחר, ולא קודם לכן" [ועי' בביאור הלכה (3) סע' ד ד"ה קודם שיאכל].

להלכה: יעו' בשו"ע (3) סע' ד), ובמשנה ברורה (3) ס"ק ז-ט) שהביא דברי הפוסקים מהו זמן קריאת שמו"ת לכתחילה, וראה סיכום הדינים בזה בקונטרס גדרי חובת קריאת שמו"ת (6) אות ג).

ובדיעבד: יש אומרים דיכול להשלים עד יום רביעי בשבת, דג' ימים ראשונים שייכי עדיין במקצת לשבת שעברה, "וכדחזינן לענין מי שלא הבדיל במוצ"ש דיש אומרים דיכול להבדיל עד רביעי בשבת" [שו"ע סע' ד, ובמ"ב ס"ק י"א (3)-(4)]. ויש אומרים שעד "שמחת תורה" יכול להשלים מה שהחסיר מקריאת שמו"ת בדיעבד [גם לדעה זו הדגיש המשנה ברורה (ס"ק יב) שבוודאי לכתחילה עיקר תקנת חז"ל היתה להשלים פרשיותיו באותה שבת, ורק בדיעבד ניתן להשלים עד שמחת תורה].

חידושי הלכות בדיני שמו"ת

ג. בקונטרס חובת קריאת שנים מקרא ואחד תרגום (6) – (7) דן על פי המבואר לעיל שגדר התקנה לקרוא שמו"ת עניינו כקריאת התורה בשבת בציבור, מה דינו של הקובע לכתחילה להשלים שמו"ת אחר השבת, האם עולה לו.

וכן דן שם, מהו סדר קריאת שמו"ת במי שמשלים פרשיות שעברו, האם צריך לקרותם לפי הסדר, כלומר פרשת שבוע שעבר ואחר כך פרשת השבוע שעומד בו, או צריך להקדים פרשת השבוע שעומד בו.

עוד דן שם בשבוע שלא יקראו בו פרשת השבוע בגלל יו"ט שחל בו – מאימתי מתחיל חיוב קריאת שמו"ת. האם אפשר להשלים שמו"ת מיום ראשון שאחר השבת, מכיון שכבר התחיל הציבור בקריאת הפרשה בשבת במנחה, או שקריאת שמו"ת בימי השבוע מועילה רק כאשר בשבת הסמוכה יקראו בציבור אותה פרשה [עי"ש באלו אופנים שאלה זו מצויה].

ד. פרטי דינים בקריאת שמו"ת

• הסדר הנכון בקריאת המקרא והתרגום – אם יקרא כל פסוק שמו"ת או כל פרשה ופרשה, עי' במשנה ברורה (3) ס"ק ב וכן בס"ק ו) ועי' בשבט הלוי (5) שהביא עדות כיצד נהג החפץ חיים בעצמו.
• הפסק בדיבור באמצע הקריאה – עי' במשנה ברורה (3) ס"ק ו) ובשער הציון (ס"ק יא) ובמש"כ בקונטרס חובת קריאת שנים מקרא ואחד תרגום (7) אות ו) בשם הגרש"ז אויערבך.
• קריאה בטעמים – בכף החיים (4) כתב שיש להיזהר בנגינת המקרא בטעמים [וכן משמע מהמשנ"ב ס"ק ב] אך לא כן בתרגום.
• חובת קריאת תרגום ופירוש רש"י – בשו"ע (3) סע' ב) נפסק: "אם למד הפרשה בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום, וירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י". וכתב המשנה ברורה (3) ס"ק ב) "כי התרגום יש לו מעלה שניתן בסיני, וגם הוא מפרש כל מלה ומלה. ופירש"י יש לו מעלה שהוא מפרש את הענין ע"פ מדרשי חז"ל יותר מהתרגום" [ומעלת לימוד רש"י מוסבר על פי דברי , על פי החינוך (1) שעיקר תקנת קריאת שמו"ת היתה כדי להבין "שישכיל בדברים יותר"].

ובנדון השאלה המצויה, כיצד ינהג מי שאין סיפק בידו לקרוא גם תרגום וגם פירוש רש"י – יעו' בשערי תשובה (3) ס"ק ג) שהביא מחלוקת הפוסקים בזה, וראה בקונטרס חובת קריאת שנים מקרא ואחד תרגום (7) אות ז) במה שדן בזה.

• קריאת שמו"ת בזמן אבלות –בדברי החינוך (1) נתבאר, כי קריאת שמו"ת היא מגדרי מצות תלמוד תורה, ונפק"מ בזה לקריאה בימי אבלות, יעו' בקונטרס חובת קריאת שנים מקרא ואחד תרגום (7) אות ח).
• • •

דברי האריז"ל שאין לקרוא מקרא בלילה והמסתעף לקריאת שמו"ת בלילה

ה. הבאר היטב (8) הביא בשם האריז"ל שאין לקרוא מקרא בלילה [עי' בבן איש חי (8) הטעם ע"פ הסוד]. מאידך, בשער הציון (8) הביא את דעת הפמ"ג שמותר ללמד מקרא בלילה, וכתב "דאפילו להמחמירין לית בזה איסורא, אלא שלכתחילה יותר טוב ללמוד מקרא ביום". ועל פי דברי האריז"ל, דנו הפוסקים האם מותר לומר תהילים או פסוקי ברכה בלילה, יעו' במש"כ הגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר (9), ובדברי הפוסקים שהובאו בספר ישראל והזמנים (8; רבי ישראל דוד הארפענעס, על ענייני היום והלילה והמצוות התלויים בהם, ניו יורק תשס"ב).

סיכום הדינים בענין קריאת שמו"ת בלילה – קונטרס חובת קריאת שנים מקרא ואחד תרגום (9).

 [*]שיעור זה נכתב על פי קונטרס בגדרי חובת קריאת שנים מקרא ואחד תרגום (7-6, 9), מאת רבי יוסף הכהן רפפורט, בני ברק, תשס"ז.