מחמת ריבוי הנושאים בשיעור זה, מומלץ לחלקו לשני שיעורים:

בחלק הראשון – יסודות הדין בסוגיות הגמרא ודברי הראשונים, ופרטי הדין למעשה.

בחלק השני – גדרי הדין והנפק"מ לביאור שיטות האחרונים במגוון נושאים המסתעפים מיסודות הסוגיא.

א. יסודות דיני "תוספת" שבת ויום טוב

מקור דין ה"תוספת" – מבואר בסוגיות הגמרא במסכת ראש השנה (1) ויומא (1). ומדברי הגמרא בראש השנה משמע שלדעת רבי עקיבא נלמד דין תוספת שבת ויום טוב ממצות תוספת שביעית, כמבואר בתוספות שם [ד"ה ורבי עקיבא. אמנם בתוספות מובא שלדעת רבן גמליאל אין כלל דין "תוספת"]. גם בסוגיית הגמרא במסכת ברכות (2) מסופר כי "רב מצלי של שבת בערב שבת מבעוד יום ואומר קידוש היום, רבי יאשיה מצלי של מוצאי שבת בשבת", ומבואר שמותר להתפלל תפילת שבת ולעשות קידוש בזמן "תוספת" שבת.

ואף שהרמב"ם לא הזכיר בחיבורו את דין התוספת, מכל מקום הביא הבית יוסף (3) את דברי הרא"ש ביומא (2) ועוד ראשונים שפסקו להלכה את החיוב להוסיף מחול על קודש, וכן הכריע למעשה בשו"ע בהלכות שבת [(4) ועי"ש בביאור הלכה (4) ד"ה יש אומרים, מדוע הביא דעה זו בשם "יש אומרים"]. וכן נפסק בשו"ע (6) "מפלג המנחה יכול להדליק ולקבל השבת בתפילת ערבית ולאכול מייד".

מדאורייתא או מדרבנן – מהסוגיא במסכת יומא (1) משמע שדין ה"תוספת" הוא מדאורייתא, וכן דעת רוב רבותינו הראשונים – ראה סיכום הדעות בענין זה בספר בירורי חיים (9). ואמנם לדעת הסוברים שדין התוספת הוא מדרבנן, כתב המרדכי (3) שיוצא ידי חובת קידוש משחשיכה "כיון דבשעה שמקדש יבוא אחר כך לחיוב דאורייתא" [ועי' במה שהקשה המג"א (5) על דברי המרדכי, ומה שתירץ בקובץ שיעורים, הובא בבירורי חיים (9) אות ה].

שיעור זמן חיוב התוספת בכניסת השבת – הרא"ש (2) כתב כי "תוספת זה לא נתברר שיעורו, אלא על כרחך לאו תוספת כל דהו קאמר, וצריך לפרוש קודם בין השמשות מעט". ובדברי הב"ח (3) מפורש שהיה מנהג לקבל תוספת שבת "בסוף שעה כ"ב", דהיינו שעתיים לפני שבת. והנה מרן השו"ע (4)-(5) פסק את שיעור זמן התוספת על פי שיטת רבנו תם בזמן השקיעה, ובמשנה ברורה וביאור הלכה שם נתבאר שיעור זמן התוספת לדעת החולקים על רבנו תם הסוברים כי מייד כששקעה החמה מעיינינו הוא זמן "בין השמשות". ובמשנה ברורה (5) סי' רסא ס"ק כב-כג) מבואר כי שיעור התוספת הוא כרבע שעה לפני השקיעה, אך "מי שמחמיר על עצמו ופורש ממלאכה חצי שעה או על כל פנים שליש שעה [עשרים דקות] קודם השקיעה, אשרי לו, דהוא יוצא ידי שיטת כל הראשונים". אך בשו"ת אגרות משה (8) משמע שנהג למעשה בשיעור "תוספת" שהוא כמה דקות בודדות לפני השקיעה [וראה הנהגתו המופלאה בנדון זה].

"אבל אם קיבל עליו השבת קודם פלג המנחה, אין בקבלתו כלום. ופלג המנחה נקרא שעה ורביע קודם הערב, דהוא שעות זמניות" [משנה ברורה (5) סי' רסא ס"ק ה].

סיכום שיטות הראשונים והפוסקים בשיעור חיוב התוספת – ראה בספר בירורי חיים (11); (9) ובשמירת שבת כהלכתה (12) סע' א, ד). ובענין שיעור התוספת ביציאת השבת – יעו' בביאור הלכה (5)  ובבירורי חיים (9).

כיצד חלה תוספת שבת – המשנה ברורה (4) סי' רסא ס"ק כא) כתב שמקבלו "על ידי דיבור שהוא מקבלו עליו לשם תוספת שבת, או על ידי אמירת 'ברכו', וציין למש"כ במקומות אחרים [סי' תר"ח ס"ג וסי' תקנ"ג ס"ק ב] מהם משמע שגם אם גמר בלבו לקבל השבת, חלה התוספת. וסיים: "דמנהגינו שהאשה המדלקת נרות לשבת היא מקבלת שבת בהדלקה זו". ועי' במה שחקר הגרצ"פ פרנק במקראי קדש (8) האם תוספת שבת ויום טוב חלה מאליה, או שצריך לקבל אותה על עצמו, ובהגהות ההררי קודש (שם) חילק בין שיעור התוספת שסמוך לחשיכה ממש שחל מאליו, לבין שיעור הזמן למעלה משיעור זה שתלוי בקבלת האדם. וראה סיכום הדינים – בשמירת שבת כהלכתה (12) סע' ב-ג).

המאַחֵר להתפלל מנחה בערב שבת סמוך לשקיעת החמה – כיצד ינהג למעשה בקבלת תוספת השבת, יעו' במנחת אשר (16) במה שהביא את עצתו של האדמו"ר האמרי אמת מגור. ולהלכה עי' בשמירת שבת כהלכתה (12) סע' ה) שנקט כי מוטב להתפלל ביחידות ולקבל תוספת שבת לפני השקיעה, מאשר לבטל מצוה מדאורייתא דתוספת שבת.

מעלת הקדמת ההכנות לכבוד שבת – בירורי חיים (13).

• • •

ב. גדרי תוספת שבת ויום טוב והמסתעף 

ידועה החקירה בגדר תוספת שבת ויום טוב, האם זמן ה"תוספת" הוא כעצמותו של יום השבת והיום טוב, או שהוא יום חול גמור אלא שיש בו דינים מסויימים שחלו על זמן זה משעה שקיבל עליו את ה"תוספת". והאמת ניתנה להיאמר כי הדברים מפורסמים בקרב הלומדים ומופיעים בדברי רבים מן המחברים, שביארו על פי חקירה זו מחלוקות רבות בדברי ראשונים האחרונים בדיני תוספת שבת ויום טוב. וכאן הבאנו ממה שנכתב בנדון זה בספר רץ כצבי (10)-(11) ובספרו של רבי אליהו שלזינגר [רבה של גילה בירושלים] אלה דברי הברית (15).

• אכילת כל סעודת שבת בזמן התוספת – בט"ז (5) סי' רצא ס"ק ו) מובאת מחלוקתו עם המהרש"ל, האם רשאי לאכול את כל הסעודה בזמן התוספת. ונראה כי נחלקו ביסוד הגדרת הזמן של תוספת שבת. לדעת המהרש"ל, כיון שזמן התוספת עדיין איננו שייך לעצם יום השבת, צריך לאכול רק בלילה. משא"כ לדעת הט"ז כבר משעה שמקבל עליו את ה"תוספת שבת" מתחילים השבת והיום טוב אף על פי שעדיין לא שקעה החמה, וממילא כבר מזמן התוספת נחשב כעצם יום השבת וכיום טוב לכל הדינים, ולכן יצא ידי חובתו גם אם סיים את כל הסעודה קודם הלילה.
• אכילת סעודת יו"ט בזמן תוספת יו"ט דשמיני עצרת – המהרש"ל והט"ז בהלכות סוכה (7) סי' תרסח) אזלי בזה לשיטתם הנ"ל. לדעת המהרש"ל, תוספת יום טוב איננה כעצמותו של היום טוב, אלא יום חול גמור שיש בו דינים מסויימים שחלו עליו משעה שקיבל עליו את התוספת. ולכן הגם שקיבל עליו את תוספת יום טוב של שמיני עצרת, עדיין הוא נמצא ביום טוב אחרון של סוכות, ואם כן כאשר יקדש על היין ויזכיר את חג שמיני עצרת, עדיין חל עליו חיוב סוכה מדין חג הסוכות, וזה לכאורה תרתי דסתרי. ומשום כך נמנע המהרש"ל מלקדש ביו"ט של שמיני עצרת עד הלילה. ועל זה חולק הט"ז באומרו שמשעה "שמוסיף מחול על הקודש כבר חלף והלך ממנו חובת היום הקודם והוה כמו בלילה ומחר ממש", והיינו לשיטתו שגדר התוספת הוא כעצמותו של היום טוב.
• הפסק טהרה בזמן תוספת שבת – בספר אלה דברי הברית (15) נתבארו דברי הפוסקים שנחלקו בחקירה הנ"ל.
• נישואין בזמן תוספת יום טוב – התוספות במסכת כתובות (2) כתבו בתירוצם הראשון שמותר להינשא בזמן התוספת, ומשמע דס"ל כי זמן התוספת אינו מעצמות היום טוב [כן מבואר בקובץ שיעורים המובא בבירורי חיים (11) ובש"ך שציין על דברי הרמ"א ביו"ד בענין ההפסק טהרה הנ"ל למש"כ התוספות בכתובות]. ועי"ש בתוס' בכתובות תירוץ נוסף על קושייתם, ויתכן שנחלקו תירוצי התוס' בחקירה הנ"ל [ועי' בבירורי חיים (11) מש"כ בדברי התוספות בכתובות].
• קידוש ואכילת מצה בתוספת יו"ט של פסח – בתוספות וברא"ש בפסחים (3) מפורש שאין לקדש ולאכול מצה בזמן התוספת, עי"ש בטעמם. וכן נפסק בשו"ע בהלכות פסח (6). ובקובץ שיעורים [הובא בבירורי חיים (11)] נקט כי משמע דס"ל בגדר התוספת שהוא חלק מעצמות היו"ט [ ועי' ברץ כצבי (10) מש"כ בזה].
• איסור חמץ ובל יראה בתוספת יו"ט של פסח – עי' במאמרו של הרב קוליץ (14) ובמה שדן בזה ע"פ החקירה הנ"ל.
• זמן תפילת ערבית בליל שבועות – המשנה ברורה (8) הביא את חידושם של האחרונים שיש לאַחֵר תפילת ערבית בליל שבועות משום דין "תמימות". וברץ כצבי (10) דן בחידוש זה ע"פ החקירה הנ"ל בגדר תוספת שבת ויו"ט, עי"ש.
• תוספת יום טוב בראש השנה – במקראי קדש (8) הביא את חידושו של מהרי"ל שאין להוסיף תוספת יו"ט בראש השנה "דיומא דדינא הוא", ועי"ש במה שדן בדבריו.
• תוספת שבת ויו"ט במקום שמפקיע כתוצאה מכך מצוה שנתחייב בה כבר – הט"ז בהלכות ראש השנה (7) דן בענין קהל שקיבלו עליהם שבת ועוד היום גדול ואז הביאו להם שופר, אם יכולים לתקוע בו. וחידש הט"ז יסוד, שדין תוספת שבת אינו יכול להפקיע חיוב מצוה המוטלת על האדם מכבר [ועי"ש בדבריו שהטעים כי אין בזה סתירה כלל לשיטתו הנ"ל שגדר התוספת הוא מעצמותו של השבת והיו"ט]. וראה במה שדן על פי דבריו בספר ואלה דברי הברית (15) בנדון מילה שלא בזמנה ביום שישי האם מותר לקיימה בתוספת שבת, ומסיק דשפיר רשאי למול.

סיכום הדינים שכלפיהם גם זמן ה"תוספת" נחשב כיום חול – ראה בשמירת שבת כהלכתה (13) סע' ח).

• •    •

ג. דיני תוספת שבת ביום טוב

נחלקו הפוסקים האם כאשר יו"ט חל בערב שבת, ניתן לקבל יו"ט מבעוד יום בתפילה וכן לקדש ולסעוד מבעוד יום [דהיינו בשבת]. בשו"ת אור עולם (16) נקט "דלא רשות לישראל לעשות קדושת יום מעצמו בזמן שהוא קדוש ועומד". אולם בשו"ת דברי יציב חלק עליו והוכיח מדברי הט"ז והמג"א דשפיר שייך לקבל קדושת היום טוב גם אם מבעוד יום הוא שבת. וראה סיכום הדברים בספר רץ כצבי (17) ובמה שדן בזה על פי החקירה הנ"ל בגדר תוספת שבת ויו"ט.