א. מדברי קבלה (1) נצטווינו בפורים: "וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים", ובגמרא במגילה (1) אמרו: "משלוח מנות – שתי מנות לאיש אחד. ומתנות לאביונים – שתי מתנות לשני אביונים". ופירש רש"י: "משלוח מנות, מיני מגדים". ומסופר בגמרא (1) כי "רבי יהודה נשיאה שדר ליה לרבי אושעיא אטמא דעיגלא תלתא [בשר עגל משובח] וגרבא דחמרא [כד יין]. שדר ליה [רבי אושעיא לרבי יהודא נשיאה] קיימת בנו רבנו ומשלוח מנות איש לרעהו". ובהמשך הסוגיא מובא: "אביי בר אבין ורב חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי". [ועי' ברש"י (1) שפירש: "מחלפי סעודתייהו, זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ובשניה [דהיינו בשנה הבאה] סועד חברו עמו". וכבר תמה הבית יוסף (2) על פירוש רש"י: "דאם כן לא היו מקיימים משלוח מנות איש לרעהו". ואמנם הר"ן (1) פירש: "לא היה לאחד מהם כדי שיוכל לשלוח לחברו ולהשאיר לעצמו, ולפיכך שולחים  כל אחד סעודתם זה לזה, כדי לאכול סעודת פורים ולקיים מצות משלוח מנות". וכן משמע שפירש הרמב"ם (1) שכתב: "ואם אין לו מחליף עם חברו, זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו, כדי לקיים ומשלוח מנות איש לרעהו". ועי' בדרכי משה (1) ובב"ח ובט"ז (2) ס"ק ד) מה שביארו בשיטת רש"י].

והנה מדברי רש"י שפירש כי "משלוח מנות" היינו "מיני מגדים", משמע שיוצאים ידי חובת משלוח מנות רק במיני אוכל, וכשפשטות הסוגיא, שהדוגמאות למשלוחי המנות היו דברי אוכל. ונשאלת השאלה, האם יוצאים ידי חובת משלוח מנות גם בדברים אחרים, כגון מתנות, בגדים, ספרים וכיוצא בזה.

עוד יש לדון בעיקר מצות משלוח מנות, האם עיקר המצוה היא לשלוח מנות, וכפי שמשמע מלשון הכתוב "וּמִשְׁלוֹחַ" מנות. או שלשון זה לאו בדווקא, והעיקר הוא שהמקבל יקבל לידיו את משלוח המנות.

ב. הטעמים למצות משלוח מנות

[א] תרומת הדשן – מזון לצורך סעודת פורים – בשו"ת תרומת הדשן (1) דן בשאלה האם "בני אדם השולחים לחבריהם בפורים חלוקים וסדינים וכה"ג, יוצאים ידי משלוח מנות או לאו". והשיב: "יראה דאין יוצאים בהם, דנראה טעם משלוח מנות הוא כדי שיהא לכל אחד די וספק לקיים הסעודה כדינא, כדמשמע בגמרא פ"ק דמגילה  דאביי בר אבין ורב חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו בהדדי ונפקי בהכי משלוח מנות, אלמא דטעמא משום סעודה היא". ומבואר בדבריו שטעם מצות משלוח מנות הוא, כדי שיהיה לכל משפחה בישראל צרכי סעודת פורים בהרווחה [ודייק כן גם מלשון הכתוב "מָנוֹת דלא אשכחן בשום מקום דמיקרי 'מנות' אלא מידי דמיכלי או דמשתי". ויסוד הדברים מדוקדק גם בלשון הרמב"ם (1) "שתי מנות של בשר או שתי מיני תבשיל או שני מיני אוכלים". וראה בדרכי משה (2) שכתב בשם המהרי"ל "דטוב לשלוח מנות מיני מאכל ומשקה, דדברים אחרים אינם קרויים מנות". ונראה לדייק זאת גם מקביעת דיני משלוח מנות בדין סעודת פורים].

ולפי זה, מטרת המשלוח מנות היא כדי שיהיה למקבל אוכל לסעודת פורים, כי  ה'מנות' הן "צרכי אכילה ושתיה". וכן משמע מדברי השו"ע (2) "חייב לשלוח לחברו שתי מנות בשר או של מיני אוכלים", וכך כתב הט"ז (1) ס"ק ד) "מיני אוכלין, ולא בגדים או שאר דברים", וכן כתב להלכה המשנה ברורה (3) ס"ק יט).

[ב] מנות הלוי – להרבות האחוה והרֵעות – מהר"ש אלקבץ [מחבר הפיוט 'לכה דודי'] כתב בפירושו מנות הלוי על מגילת אסתר (1) כי טעם מצות משלוח מנות הוא "להרבות השלום והרֵעות, היפך מרגילתו של הצר שאמר מפוזר ומפורד. פירוש במקום שראוי להיות עם אחד, הנם מפוזרים ומפורדים במחלוקת, לכן תקנו משלוח מנות" [לשון החתם סופר (4) בביאור דבריו].

ובפשטות, יסוד מחלוקת תרומת הדשן ומנות הלוי הוא בשאלה האם עיקר קיום מצות משלוח מנות תלוי במקבל, וכן דעת תרומת הדשן, ולכן עיקר המצוה שיהיה למקבל משלוח צרכי הסעודה. אך לדעת מנות הלוי, קיום המצוה תלוי בשולח שיראה את אהבתו וחיבתו למי ששולח לו מנות, ועל ידי זה תרבה האחוה והרֵעות ביניהם.

• • •

להלן נדון בנפק"מ הרבות בין טעמים אלו [ראה בספר פסקי תשובות (12) שכתב בתוך דבריו [אות ט] כי "הקורא הנכון יתבונן ויראה בכעשרים דינים המבוארים בשו"ע ובפוסקים, שלפי אחד מהטעמים יוצא ולטעם השני אינו יוצא"]. וסיים על פי דברי כתב סופר (4) "ולמעשה יש לחשוש ולקיים מצות משלוח מנות באופן שיצא ידי חובתו לפני ב' הטעמים, ועל כל פנים לאדם אחד".

[א] חובת משלוח מנות ביום ולא בלילה – ברמ"א (1) מפורש שיש לשלוח מנות ביום ולא בלילה. וכתב הלבוש: "ויש לשלוח מנות ביום בזמן חובת הסעודה, ולא בלילה" [כמפורש בשו"ע (3) שחיוב הסעודה ביום ולא בלילה]. וטעם זה ניחא לדרכו של תרומת הדשן, שעיקר מצות המשלוח הוא כדי שיהיו למקבל צרכי סעודה. אך לטעמו של מנות הלוי שהמשלוח נועד להרבות החיבה והרֵעות, לכאורה מאי נפק"מ בין היום ללילה. וצריך לומר כמו שכתב בביאור הגר"א, שטעם הלכה זו נלמד בגמרא (1) מדיוק לשון המגילה "ימי שמחה ומשתה ומשלוח מנות", ימי דייקא.

[ב] אלו מינים שולחים מנות – הבאנו לעיל את דברי הפוסקים שצריך להביא דווקא מיני אוכלים. והמשנה ברורה (3) ס"ק יט) הוסיף: "והוא הדין משקה דשפיר דמי דשתיה בכלל אכילה (ט"ז ומקורו בגמרא). וכן סגי באחד אוכל ואחד משקה (של"ה). ובעינן שיהיה מין אוכל המבושל ולא בשר חי, דמשלוח מנות, הראוי מיד לאכילה משמע (מג"א בשם מהרי"ל). ויש אומרים דכיון שהוא שחוט וראוי להתבשל מיד, שרי (פר"ח, פמ"ג). והנצ"יב בעמק שאלה הביא ראיה מקרא (שמות כט, כו) 'ולקחת את החזה וגו' והיה לך למנה', הרי מזה דגם בשר חי נקרא מנה".

וראה במה שכתב בספר בירורי חיים (10) אות א-ב) כי דינים אלו תלויים במחלוקת תרומת הדשן ומנות הלוי, וציין למש"כ בשו"ת דברי ישראל שמצינו להרבה גדולים ותלמידי חכמים ששלחו זה לזה משלוח מנות מחידושי תורתם, וכמו שכתב בשו"ת מהר"י אסאד [מתלמידי החתם סופר] "ויקבל ממנו פאר רום מעלתו חידוש זה במקום משלוח מנות איש לרעהו". וכן ידוע ומפורסם שרבי שלמה אלקבץ שלח את ספרו הנ"ל 'מנות הלוי' לחמיו ברוב עניותו במקום משלוח מנות. וכן הרמ"א שלח לחמיו את ספרו על פורים 'מחיר יין' [ומכל מקום לא ברור אם אכן היו הספרים כתחליף למשלוח מנות של מיני אוכלים. ויותר מסתבר שצירפום כתשורה נוספת, אך ידי חובת משלוח מנות יצאו במיני מאכל ומשקה].

והוסיף הבירורי חיים: "ואם תקשי דלשון "מנות" הכוונה למיני אוכלים, יעויין בנחמיה (ח, י) דכתיב אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות, ובמצודת ציון פירש הוא ענין חלק ומתן, כמו והיה לך למנה (שמות כט, כו) הרי דלשון מנות אינו בדווקא מילי דסעודתא. ואם כן יש לומר שגם המנות הלוי ודעימיה סבירא להו כן" [וראה עוד בבירורי חיים (11) אות כה) במה שתלה בטעמים הנ"ל את המחלוקת האם יוצא ידי חובת משלוח מנות בבשר חי]. וראה בספר מועדים לשמחה (9) שהביא משו"ת תירוש ויצהר בנדון משלוח מנות של טבק או סיגריות, ובפסקי תשובות (13) אות יז).

[ג] שלח מנות ולא רצה חברו לקבלם או מחל – ברמ"א (2) כתב שיצא ידי חובה, ומקור דבריו במהר"י ברי"ן המובא בדרכי משה (2).  וכתב הפרי חדש (3) על דבריו: "לא ידעתי מנין לו זה". והשיב על כך בקרבן נתנאל (1) שמקור דברי הרמ"א בגמרא בנדרים, שיכול להתיר נדרו שלא ע"פ חכם לומר הריני כאלו התקבלתי. וכתב בשו"ת חתם סופר (4) שדין זה תלוי בטעמים הנ"ל: לפי טעם מנות הלוי מכיון ששלח והראה חיבתו, אע"פ שזה מוחל לו, יצא ידי חובתו. אך לפי תרומת הדשן, אינו יוצא ידי חובה, כי למעשה הרי המקבל לא קיבל צרכי הסעודה. וסיים החתם סופר: "ויפה כתב הפר"ח מנ"ל למהר"י ברין ולרמ"א שכתב משמו להכריע בזה" [ואם לא רצה המקבל במשלוח מנות מחמת שנאה יעו' בחזון עובדיה (8) ובמש"כ בספר מועדים לשמחה (9)].

ומשמע מדברי החת"ס שיש לנקוט כתרומת הדשן לחומרא. אולם יחד עם זאת יוצא מדברי החתם סופר כי הרמ"א מכריע לדינא לקולא כמנות הלוי ולא חש להחמיר כתרומת הדשן [ובשו"ת בנין ציון (5) כתב להצדיק את דברי הרמ"א מדיוק לשון המגילה "משלוח מנות" לעומת "מתנות לאביונים", ומשמע שלא הקפידו אלא על השילוח דהיינו שיוצא מן המשלח, אבל מתנה איננה נקראת אלא מה שקיבל מהנותן. ולכן אם עני אינו רוצה לקבל, לא יצא י"ח נתינת מתנות לאביונים. משא"כ מצות משלוח שפיר יוצא גם כשלא קיבל את המשלוח].

[ד] משלוח מנות בעילום שם – בשו"ת כתב סופר (4) נקט שלפי המבואר בדברי אביו החתם סופר (4) שהרמ"א סבור כמנות הלוי, נשמע לנדון דידן להחמיר, כי אין בשילוח זה קירוב לבבות וקיום אחוה ורֵעות.

[ה] נמצא בדרכים אם יצא ידי חובה במשלוח מנות שבני ביתו נותנים עבורו – רבי צבי פסח פרנק הביא בספרו מקראי קדש (7) את דברי ערוך השלחן שכתב כי במקרה  זה אינו יוצא ידי חובה במשלוח מנות שבני ביתו נותנים עבורו [לכאורה והוא הדין לפי זה, או באדם חולה ל"ע שאינו מסוגל לשלוח מנות, אי אפשר לשלוח עבורו מנות]. וכתב הגרצ"פ שכל זה לפי מנות הלוי, שטעם המשלוח הוא להרבות האהבה והרֵעות, ולכן כאשר הוא בעצמו לא שלח אלא אחר זיכה לו, אין קירוב לבבות בינו לבין המקבל [וראה בדברי הגר"י כהן בהגהות על המקראי קדש].

[ו] שלח מנות ונגנבו או נאנסו ולא הגיעו לידי המקבל – בספר בירורי חיים (11) אות כו) הביא מחלוקת הפוסקים בדין זה, וכתב לתלות מחלוקתם בטעמי מצות משלוח מנות: לפי תרומת הדשן, ודאי לא יצא ידי חובת מצות משלוח מנות, שהרי אין למקבל צרכי סעודה אך לדעת הרמ"א שהיקל כטעם מנות הלוי, באופן שידוע למקבל ששלחו לו ונאבד, נתקיימה המצוה, כיון שיש כאן קירוב לבבות ואחוה ורֵעות.

[ז] שלח מנות קודם הפורים ויגיעו בפורים [בן י"ד השולח לבן ט"ו] – בספר בירורי חיים (11) אות כג) הביא מחלוקת הפוסקים בדין זה, ולכאורה לפי תרומת הדשן שהעיקר תלוי במקבל צרכי הסעודה, אם מגיעים לידו צרכי הסעודה בפורים, שפיר התקיימה בזה המצוה. אך לפי מנות הלוי יש לומר שקיום המצוה הוא דין ביום הפורים שהמשלח ירבה שלום ואחדות, אך מקודם לפורים אין בזה קיום המצוה. ברם יתכן שגם לפי מנות הלוי יצא ידי חובה כששלח לפני פורים והגיע בפורים, כי סוף סוף נתרבתה בפורים האהבה ביניהם. ועי' בפסקי תשובות (13) אות כא).

[ח] שיעור ה'מנות' במשלוח מנות – הביאור הלכה (3) ד"ה חייב) הביא את דברי החיי אדם שהוכיח מהירושלמי שאם שולח לעשיר דבר פחות אינו יוצא בזה ידי חובת משלוח מנות, וכתב שנכון להיזהר בזה לכתחילה. ובפסקי תשובות (13) אות יח) כתב שכל זה דווקא לפי תרומת הדשן, שהמשלוח נועד להרווחת בעלי הסעודה, ותלוי במקבל. אבל לשיטת מנות הלוי שהטעם להרבות החיבה והאהבה, תלוי הדבר לפי ערך השולח, ואדרבה, מסתבר שתלוי ביכולתו של הנותן, שאם שולח דבר פעוט לפי ערכו אין זה גורם לחיבה. וראה במש"כ בזה בשו"ת תשובות והנהגות (7).

[ט] משלוח מנות ומתנות לאביונים בחדא מחתא – הביאור הלכה (3) ד"ה או של מיני) הביא את ספקו של הטורי אבן האם השולח שתי מתנות לאיש עני, יכול לקיים בזה גם מצות משלוח מנות וגם מצות מתנות לאביונים [ואחר כך יתן עוד מתנה לעני אחר]. ועי' בספר בירורי חיים (11) אות כא) שתלה שאלה זו בטעמי תרומת הדשן ומנות הלוי.

[י] השולח לחולה דבר איסור אשר מותר באכילה רק לחולה – בחכמת שלמה (3) הסתפק בזה, וכתב ששורש הספק הוא האם במצות משלוח מנות "אזלינן בתר השולח או בתר המקבל". וכעין זה דן בשו"ת מהר"ם שיק (5) "אם יוצא מצות משלוח מנות בדבר האסור לו. ועי' בשו"ת שבט הלוי (6) במה שהוסיף בביאור דברי המהר"ם שי"ק, וכתב שלפי הרמ"א שנקט כמנות הלוי שעיקר המצוה הוא להרבות האחוה והרֵעות, יצא ידי חובה. ובספר בירורי חיים (11) אות יט) הביא מחלוקת הפוסקים בנדון משלוח מנות שנתגלה כטריפה, ותלה המחלוקת בטעמי תרומת הדשן ומנות הלוי.

ויעו' בחזון עובדיה (8) במה שכתב בדין משלוח מנות של מאכל המזיק לבריאות המקבל, או מאכל שאין המקבל סומך על כשרותו, ובדין השולח בשר שאינו 'חלק' לדעת מרן הבית יוסף. וראה בפסקי תשובות (13) אות כ).

[יא] הטעם שאין מברכים על משלוח מנות – עי' במקראי קדש (7) סימן מ) במה שביאר לפי תרומת הדשן ומנות הלוי.

• • •

ג. משלוח מנות "אִישׁ לְרֵעֵהוּ"

במקראי קדש (7) דן האם יוצאים ידי חובה במשלוח מנות לרבו או לקטן, כי לכאורה יתכן שאין הם בגדר "ְרֵעֵהוּ".  ועי' בספר בירורי חיים (10) אות יב) שתלה שאלה זו בטעמי תרומת הדשן ומנות הלוי.

וראה בספר מועדים לשמחה (9) בנדון משלח מנות למי שעשה לו טובה.  ובפסקי תשובות (12) אות יא) בנדון משלוח מנות לשיכור או ליָשֶן, ולכאורה לפי תרומת הדשן אין יוצאים בזה ידי חובה, כי העיקר הוא המקבל. אמנם אם יש שהות שיתפכח ויתעורר במשך היום, ויוכל להינו מהמשלוח מנות, מסתבר שיוצא ידי חובה.

ד. החייבים במשלוח מנות

הרמ"א (2) פסק כי אשה חייבת במשלוח מנות. ובמשנה ברורה (3) ס"ק כה) הביא את  דברי המג"א (2) שכתב "לא ראיתי נזהרים בזה", וסיים: "ואפשר דוקא באלמנה, אבל אשה שיש לה בעל, בעלה משלח בשבילה לכמה אנשים, ומכל מקום יש להחמיר". וראה פרטי הדין בזה בפסקי תשובות (12) אות טו).

דיני אָבֶל במשלוח מנות – יעו' בשו"ע (4) ובמה שדן הכתב סופר (4) בזה על פי טעמי התרומת הדשן ומנות הלוי.

ה. דין "שליחות" במשלוח מנות

המשנה ברורה (3) ס"ק יח) הביא את חידושו של הבנין ציון (5) שיש לקיים את מצות משלוח המנות על ידי שליח בדווקא. וראה במש"כ בנדון זה בשו"ת תשובות והנהגות (6) סימן תז,א) ובפסקי תשובות (13) אות טז).

כאמור לעיל, למעשה ראוי לכתחילה לחשוש לקיים מצות משלוח מנות אחד באופן שיוצא ידי חובת שני הטעמים. 

"לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן וִיקָר. כֵּן תִּהְיֶה לָנוּ"