א. תקנת יום טוב שני וחומרתה

במסכת ביצה (1) נחלקו רב ורב אסי בדין שני ימים טובים של גלויות: "רב אמר ביצה שנולדה בזה מותרת בזה, ורב אסי סבר נולדה בזה אסורה בזה", ומבואר בגמרא כי נחלקו האם שני הימים הם קדושה אחת, והיינו שמחמת הספק עשאום חכמים כיום טוב ארוך [רב אסי]. או שהם שתי קדושות, ואין עושים אותם אלא מפני הספק [רב]. ולהלכה נפסק כדעת רב, שהם שתי קדושות [ראה סיכום פירושי הראשונים בסוגיא, באינצקלופדיה תלמודית (6)].

מסקנת הסוגיא, שבזמנינו הגם "דידעינן בקביעא דירחא [קביעות ראשי החודשים נעשית על פי הלוח ובחשבון ידוע, ואין כל ספק מתי חלים המועדים] עבדינן תרי יומי, משום דשלחו מתם היזהרו במנהג אבותיכם בידיכם". כלומר,  נהגו שני ימים טובים בגלויות להמשיך במנהג אבותינו שהיו נוהגים בספק, למרות שכבר אין הספק קיים, כמבואר בגמרא: "זמנין גזרה המלכות גזירה [שלא יעסקו בתורה וישתכח סוד העיבור מכם] ואתי לקלקולי" [לעשות חסר מלא ומלא חסר, ותאכלו חמץ בפסח]. ועי' בשו"ע הרב (4) סי' א סע' ח) במש"כ בביאור "טעם ששורה קדושה עליונה בחו"ל ביו"ט שני.

ב. גדר יום טוב שני

אמנם לא נתברר מה תוקפו של יום טוב שני כיום – מנהג או תקנת חכמים. ובפרט צ"ע בלשון הרמב"ם (2) הלכות יו"ט פ"א הכ"א) שכתב: "זה שאנו עושין בחוצה לארץ כל יום טוב מאלו שני ימים, מנהג הוא, ויום טוב שני מדברי סופרים הוא, ומדברים שנתחדשו בגלות". כדברי מו"ר הגרש"ז ברוידא, ראש ישיבת חברון, בספרו שם דרך (7) "פתח הרמב"ם דזהו "מנהג" וסיים ד"יו"ט שני מדברי סופרים הוא". וגם יש לבאר מאי קמ"ל הרמב"ם בייתור לשונו, דיו"ט שני הוא  "מדברים שנתחדשו בגלות", וצ"ע.

ובשו"ת התעוררות תשובה (5) הביא ראיה שלמרות לשון הגמרא "מנהג", חמור יו"ט שני כמו כל איסור מדברי סופרים, שהרי ביו"ט שני "ביטלו לגמרי מצות תפילין מדאורייתא. והלא דבר הוא, דהלא לא היה דעתם לבטל התורה אלא לקיימה ולסעדה, ראה כמה גדול כוחו. והנה דבר פשוט הוא שאין בכח מנהג שנהגו לבטל מצות דאורייתא, אפילו רק בשב ואל תעשה, רק לחכמים יש כח לתקן לבטל בשב ואל תעשה לפעמים". ועי' באנציקלופדיה תלמודית (6) שהביא מחלוקת הראשונים בנדון זה, האם גדר יו"ט שני הוא מנהג אות תקנת חכמים.

ובשם דרך (7) כתב בביאור גדר יו"ט שני, שנחלקו הראשונים האם הוא יו"ט גמור מדרבנן כשאר יו"ט, או שבעיקרו הוא יום חול רגיל, אלא שחכמים גזרו בו איסור מלאכות כיו"ט [ונפק"מ בדין מי שהיה אונן במוצאי יו"ט ראשון, האם צריך להבדיל במוצאי יו"ט שני] ועל פי זה יישב את הרמב"ם מהקושיות שהוזכרו לעיל.

וראה סיכום קביעות תקנת יו"ט שני, חומרתה ועונש המחללה – במבוא לספר יום טוב שני כהלכתו (2).

ג.  נותנים עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם

במסכת פסחים (1) נאמר במשנה: "ההולך ממקום שעושין [מלאכה בערבי פסחים עד חצות] למקום שאין עושין, או ממקום שאין עושין למקום שעושין, נותנין עליו חמרי מקום שיצא משם וחמרי מקום שהלך לשם. ואל ישנה אדם, מפני המחלקת". ומובא בסוגיא: "אמר ליה רב ספרא לרבי אבא כגון אנן  דידעינן בקביעא דירחא ביישוב לא עבידנא [מלאכה ביו"ט שני, הואיל ונהגו בה איסור] מפני שינוי המחלוקת". במדבר מאי, אמר ליה הכי אמר רב אמי ביישוב אסור, במדבר מותר", עי"ש בסוגיא חומר יו"ט שני שהיו מלקים ומנדים את מי שחיללו.

ועל פי זה נפסק בשו"ע (8) "בגלויות שעושין שני ימים טובים מספק, כל מה שאסור בראשון אסור בשני. ומנדין למי שמזלזל בו, ואם הוא צורבא דרבנן אין מחמירין לנדותו אלא מלקין אותו… בני א"י שבאו לחו"ל אסורים לעשות מלאכה ביום טוב שני בישוב, אפילו דעתו לחזור".

והנה מרן השו"ע פסק להלכה את דינם של "בני א"י שבאו לחו"ל", שהם אסורים לעשות מלאכה ביו"ט שני בישוב. ולא כתב באלו מלאכות נאסרו, וכמו כן לא כתב מה דינם לענין תפילות.

זאת ועוד, מרן לא כתב מה דינם של בני חו"ל שבאו לא"י, האם עליהם לשמור בה יו"ט שני.

ונראה לברר את הדברים אחת לאחת.

ד. דיני בני א"י שבאו לחו"ל

• מלאכות שבצנעה [טלטול מוקצה] – התוספות בפסחים (1) כתבו: "ביישוב לא עבדינן, אפילו בצינעא ואפילו דעתו לחזור, דלא אפשר למלאכה בצינעא כמו שאר דברים". וראה בשו"ת שבט הלוי (11) סימן ס) סיכום שיטות הראשונים בדין זה. והכרעת המשנ"ב (8) ס"ק ט) שאסורים לעשות מלאכה אפילו בצנעא. וכתב על כך בשבט הלוי: "מ"מ יראה דהאי פיסקא להחמיר גם בצנעא, דרך ספק להחמיר נשנה ולא דרך ודאי". ומתוך כך חידש שאין להחמיר לענין שביתת בהמתו, וכמו כן "לענין טלטול מוקצה כדאי הם המקילים לסמוך עליהם" [ועי"ש בסוף דבריו: "מיהו הא פשיטא לי דבן א"י בחו"ל וצריך להבדיל במוצאי יו"ט ראשון שלו [שחל יו"ט ראשון בשבת] שמותר להדליק נר הבדלה"].
• הדלקת חשמל – בשו"ת אגרות משה (9) הסתפק בשאלה זו, וראה בספר יו"ט שני כהלכתו (14) סע' א הערה ה; סע' ג) ביאור ספקו, ובמה שהביא דברי הפוסקים בנדון זה, ועי' בנדון זה גם בספר פסקי תשובות (16) אות ה).
• מקלחת במים חמים – ראה בספר יו"ט שני כהלכתו (14) הערה יא).
• כיצד ינהגו בהנחת תפילין ותפילה בציבור והאם רשאים לקיים מניינים לעצמם – פסקי תשובות (17) אות טז-יז).

סיכום דיני בני א"י שבאו לחו"ל – ספר יום טוב שני כהלכתו (14).

ה. דיני בני חו"ל בא"י

בשו"ת חכם צבי (4) נקט לדינא כי בן חו"ל הבא לא"י ינהג כבני א"י לכל דבר וענין, עי' בטעמו [ובמש"כ בביאור דבריו בספר יו"ט שני כהלכתו (13) הערה ב) ובשו"ת מנחת שלמה (10) אות ח]. ונטה לדבריו בשו"ע הרב (4).

אולם המשנה ברורה (8) ס"ק יג) הכריע כדעת "רוב אחרונים", כי "בן חו"ל שבא לא"י, אם דעתו לחזור למקומו, צריך לעשות שני ימים יום טוב" [והוסיף: "ומכל מקום תפילת יו"ט צריך להתפלל בצנעא"]. ולמעשה הדברים מפורשים בשו"ת אבקת רוכל (4), שבני חו"ל הבאים לא"י חייבים לנהוג כמנהג מקום שבאו משם.

וראה בספר יו"ט שני כהלכתו (13) סע' א הערה ב) ובספר פסקי תשובות (16) אות ג ובהערות שם) כיצד הכריעו ונהגו הפוסקים במחלוקת זו, והאם בשעת הצורך וכן במקרים מסויימים, אפשר להקל ולצרף את שיטת החכם צבי כסניף לקולא [ועי' ביו"ט שני כהלכתו (13) סוף הערה יב) בשם הגר"מ הלברשטאם, שנחלקו בשאלה זו פוסקי א"י ופוסקי חו"ל].

• האם רשאים לקיים מנייני תפילה לעצמם – בשו"ת אבקת רוכל (4) כתב כי "דבר זה נעשה מימי קדם בפני גדולי עולם ולא פקפק אדם בדבר זה מעולם". וביאר בטעם הדבר "דע"כ לא תני אל ישנה אדם מפני המחלוקת אלא במלאכה ודכוותא, דאפשר למיפק מיניה חורבה. אבל בתפילה אף אם יתפלל כמנהג מקום שיצא משם, לא נפיק מינה חורבה, וליכא למיחש בה למידי". ועי' במש"כ בזה בספר יו"ט שני כהלכתו (13) סע' ב)
• האם בן חו"ל רשאי לומר לבן א"י שיעשה עבורו מלאכה ביו"ט שני – שו"ת אגרות משה (9) ומנחת שלמה (9).
• בן א"י שמתארחים אצלו אורחים בני חו"ל שאינם שומרי תורה ומצוות – כיצד ינהג, יו"ט שני כהלכתו (13) סע' יט).
• דין בן א"י הרוצה לצאת בטיסה במוצאי יו"ט שני על מנת להגיע לחו"ל ביו"ט שני – יו"ט שני כהלכתו (15) סע' יא).
• בני א"י השוהים במקום נופש בחו"ל, מה דינם ביו"ט שני – יו"ט שני כהלכתו (15) סע' יג).
• הנוסע ממקום למקום, אימתי נחשב כבן המקום שמגיע אליו – יעו' בפסקי תשובות (16-(17), מה דינו של מי שנשתהה יותר מי"ב חודש, ומי שרוב הזמן במקום אחד ומיעוטו במקום אחר, ועי"ש עוד פרטים בנדונים אלו.

ו. דיני קידוש ביו"ט שני וביו"ט שחל בשבת

בשו"ת מנחת שלמה (10) אות ד) הביא בשם האמרי בינה שיכול בן א"י לעשות קידוש בחו"ל ביו"ט שני עבור בני חו"ל, וביאר את דבריו שאינם נחשבים כשני חיובים שונים, אלא "אפשר דחשיב ממש כאותו החיוב".

וראה בספר רץ כצבי (12) במש"כ בנדון יו"ט שני שחל בשבת האם בן א"י הנמצא בחו"ל המקדש קידוש של שבת, מוציא ידי חובה בן חו"ל המחוייב בקידוש של שבת ויו"ט. ובמש"כ שם, האם יכול בן א"י  להזכיר גם של יום טוב ולהוציא את הבן חו"ל ידי חובתו, ודן בזה על פי דברי המנחת שלמה הנ"ל.

ועי' בשו"ת שבט הלוי (11) סימן סו) בנדון יו"ט שחל בשבת, האם בן חו"ל שמקדש קידוש של יו"ט רשאי להוציא ידי חובת קידוש בן א"י.

ז. זמן מתן תורתינו – קדושת יום טוב שני

ראה בספר יום טוב שני כהלכתו (3) פרק ב) פרפרת נאה על פי דברי הרמ"ע מפאנו.

 [*] שיעור זה נכתב על פי ספר יום טוב שני כהלכתו, מאת רבי ירחמיאל דוד פריד, ראש כולל בדאלאס, ירושלים תשנ"ח.