מיצר שהחזיקו בו הרבים
א. במשנה מובא (1) "מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו, נטלה ונתן להם [דרך אחרת] מן הצד, מה שנתן נתן, ושלו לא הגיעו" [ומבואר במשנה כי "דרך הרבים" – רוחבה שש עשרה אמה]. ובתחילת הסוגיא נתבאר כי המשנה כדעת רבי אליעזר שאמר "רבים שביררו דרך לעצמם, מה שביררו ביררו", ומדובר שאבדה להם דרך באותה שדה. אך במסקנה נתבארו דברי המשנה "מה שנתן נתן, ושלו לא הגיעו", מדין "מיצר שהחזיקו בו הרבים אסור לקלקלו".
ועוד נתבאר בסוגיא: "ורבי אליעזר, רבים במאי קנו ליה. בהילוכא, דתניא הלך בה לארכה ולרחבה קנה מקום הילוכו, דברי ר' אליעזר. וחכמים אומרים אין הילוך מועיל כלום עד שיחזיק. א"ר יוסי בר' חנינא מודים חכמים לרבי אליעזר בשביל של כרמים, הואיל ונעשה להילוך נקנה בהילוך".
- דין "מיצר שהחזיקו בו הרבים" הובא גם בסוגיא בבבא בתרא (2) יב, א) בנדון "מבואות המפולשות לעיר אחרת, וביקשו בני העיר [שהמבואות בה] לסותמן [מאחרים], בני אותה העיר [האחרת] מעכבין עליהן [שכבר הוחזקו לקצר דרכם דרך אותם המבואות]. לא מיבעי כי ליכא דרכא אחרינא דמעכבי, אלא אפילו כי איכא דרכא אחרינא נמי מעכבי, משום דרב יהודה אמר רב דאמר מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו".
- וכן הובא בסוגיא בבבא בתרא (2) ס, ב) על דברי המשנה "אין מוציאים זיזים וגזוזטראות לרשות הרבים, אלא אם רצה, כונס לתוך שלו ומוציא". ונתבאר כי לדעת רבי יוחנן, אם כנס לתוך שלו אינו יכול להחזיר את הכתלים למקומם, כי בני רשות הרבים זכו במקום זה מדין "מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו".
ויש לברר האם דין "מיצר שהחזיקו בו רבים" נאמרה רק כאשר הבעלים נתן רשות מפורשת לרבים, או גם בשתיקה בעלמא. וכן צ"ב כיצד "החזיקו" הרבים במיצר – במעשה קנין או בעצם הילוכם במקום.
ובעיקר דין "מיצר שהחזיקו בו הרבים אסור לקלקלו", יש לדון האם זו הלכה בדיני ממונות מדין "חזקת קנין" או "חזקת תשמישים" שהרבים זכו בבעלות על המיצר, או דין איסור על הבעלים למנוע מהרבים את השימוש במיצר ואמנם בדיני ממונות, הרבים לא קנו את המיצר ולא נעשו בעלים עליו.
ב. הרשב"ם (1) צט, ב) פירש במשנה בשני אופנים כיצד נוצר המצב שדרך הרבים עברה בתוך שדהו: "שהוחזקו לעבור שם מעולם או על ידי בעל השדה שנתן להם מתחלה את הדרך". ומבואר בדבריו שהרבים אינם יכולים להחזיק בדרך ללא נתינה של הבעלים. וכן מפורש בדברי הרשב"ם בהמשך הסוגיא (1) ק, א ד"ה כשאבדה) "וכל שכן מתניתין דהוא עצמו נתן להם". ושם (ד"ה שהחזיקו) "והבעלים ידעו ושתקו, אסור לקלקלו, וכל שכן מתניתין שנתן להם ההוא דרך בידים". ומשמע מהדברים שהרבים זכו בדרך מדינא, שהרי הבעלים מחל להם.
ובתוספות (2) ב"ב יב, א) מפורש כי דין "מיצר שהחזיקו בו הרבים "היינו כשהחזיקו ברשות, אבל אם באים להחזיק שלא ברשות, יש למחות בידם ולינקוט פזרא וליתיב כדמוכח בהמניח (2)". וכן נראה מדברי הר"ש באהלות (2) שכתב בנדון "שדה בוכים" מקום שמתאספים להלוויה ולהספדים ש"אינה ניטעת ואינה נזרעת" כי הבעלים התייאשו ממנה "והוה לי כמיצר שהחזיקו בו הרבים אסור לקלקלו, ומיהו דווקא משום דנתייאשו ואחזוק כדין, אבל לא נתייאשו אם כן היו מחזיקים שלא כדין, ומותר לקלקלו".
אולם בספר משפטיך ליעקב (9) הביא מדברי רבנו יונה (ב"ב שם) שהרבים לא זכו במיצר מדינא, אלא זהו איסור על הבעלים לקלקל המיצר, ובאמת הרבים לא זכו וקנו במיצר, ועי"ש שהביא שכן משמע גם מדברי הראב"ד.
כיצד "החזיקו" הרבים במיצר – במעשה קנין או בעצם הילוכם במקום
ג. הרשב"ם (1) ק, א ד"ה שהחזיקו) פירש כי הרבים "השוו ותיקנוהו [למיצר] להילוך", ופשטות דבריו מורה כי עשו מעשה קנין בקרקע המיצר. ולפי זה דין "מיצר שהחזיקו בו רבים" הוא חזקת קנין.
אולם אם זהו איסור על הבעלים לקלקל המיצר [כדברי רבנו יונה והראב"ד] נראה שאין צורך בקנין, אלא עצם ההשתמשות של הרבים גורמת לכך שהבעלים אינו יכול לקלקל המיצר.
ואמנם בשו"ת הרשב"א (3) ח"א סימן אלף קנב) נקט שהרבים החזיקו במיצר בעצם הילוכם בו, ואף בעצם מה שפלשו למבוי לעבור בו הבים, ואין צורך במעשה קנין כלשהו מצדם. וכדבריו פסקו להלכה – – – ובאבני נזר (9), וביאר בספר משפטיך ליעקב (10) כי לדבריהם "אין כאן קנין חזקה לבעלות גמורה, אלא לחזקת תשמישים, כאשר הבעלים הם בעל הקרקע ולרבים זכות לשימוש שנקנתה על ידי קנייני תשמישים, דהיינו הילוך".
מיצר שהשתמשות הרבים אינה מפריעה לבעלים
ד. ובשל כך לא מחה בהם, האם החזיקו בו • מיצר שהרבים משתמשים בו שימוש ארעי.
ה. פרטים בדין "מיצר שהחזיקו בו הרבים"
- מי הם ה"רבים" שהחזיקו במיצר" – המהרש"ל חידש בהגהות חכמת שלמה (4) כי דין זה נאמר דווקא באופן שהחזיקו בו רוב אנשי המקום.
- בכמה זמן נקרא "החזיקו הרבים" –
- "שיעור הדרך" שהרבים החזיקו בה –
ו. "מיצר שהחזיקו בו הרבים" אשר מדינא דמלכותא רשאי למנוע מהם להחזיק.
ממוצא הדברים דנו הפוסקים בשאלות מצויות בדין "מציר שהחזיקו בו הרבים".
ז. בנין מגורים שאנשי השכונה משתמשים בחדר המדרגות שלו למעבר מהמפלס העליון של הרחוב למפלס התחתון של הרחוב הסמוך, ובגלל ריבוי העוברים החליטו השכנים למנוע ממי שאינו דר בבנין לעבור בחדר המדרגות.
ח. בני מבוי הרוצים למנוע מבני המבוי הסמוך לעבור דרך המבוי שלהם כדי להגיע לבית הכנסת או למקוה הנמצאים בשכונה סמוכה.
ט. מגרש ריק ששימש כמה שנים מעבר בין שני רחובות, וכעת הבעלים מעוניין לבנות בו בנין מגורים, ומנמק את חוסר מחאתו כי הנכס היה רשום על שמו בטאבו, ולכן בשנים שלא עשה שימוש במגרש לא מצא לנכון למחות ברבים.
י. מגרש נטוש שעמד על צלע הר, והרבים עשו בו מדרגות להקל עליהם את הדרך, ואח"כ הבעלים מכר את המגרש ודיירי הבית שנבנה חסמו את המעבר.
