התעמלות ו'ועבדין דחול'

א. במשנה במסכת שבת (1) מפורש האיסור להתעמל בשבת: "סכין וממשמשין אבל לא מתעמלין ולא מתגררין". ומבואר בפירש רש"י (1) שאסור לעשות תנועות גוף בכח [התעמלות], או בכלי המיוחד לכך [מגררת], משום 'עובדין דחול' [להלן נרחיב את היריעה מהי ההגדרה של 'עובדין דחול' ואלו פעולות נאסרו משום 'עובדין דחול'].

אולם הרמב"ם (1) פירש את האיסור להתעמל בשבת משום שההתעמלות גורמת לזיעה שהיא מעשה "רפואה" האסור בשבת, מגזירת חכמים שאסרו לעסוק ברפואה משום שיבוא לידי "שחיקת סממנים" [לצורך הכנת הרפואות, ויעבור על איסור דאורייתא של טוחן].

הנפקא מינה בין פירוש רש"י ופירוש הרמב"ם, האם מותר להתעמל בשבת כאשר אינו מתכוון להזיע.

לפי הרמב"ם, היות והאיסור להתעמל נובע מהרפואה שיש בזיעה, כאשר אינו מתכוון להזיע, לכאורה אין בכך איסור. אולם לפי רש"י, התעמלות מכל סוג שהוא אסורה משום 'עובדין דחול', ללא קשר לזיעה. וכפי שהעיר הביאור הלכה (1) סי' שכח סע' מב ד"ה כדי) שציין על לשון השו"ע (שם) "אין מתעמלין, היינו שדורס על הגוף, בכח כדי שייגע ויזיע", כי "זה הוא מלשון הרמב"ם בביאורו על אין מתעמלין, ורש"י שם פירש, דהיינו שמשפשף בכח, ומשמע אפילו אם אינו מזיע, והעתיקו הטור ושו"ע לעיל בשכ"ז ס"ב, ודברי השו"ע קשה לפי זה".

וכוונתו להקשות על מרן השו"ע, שמחד גיסא פסק בסימן שכ"ח (1) כשיטת הרמב"ם, וכמו שפירש המשנה ברורה    (1) ס"ק קל) "כדי שייגע ויזיע, והיא בכלל רפואה". ואילו בסימן שכ"ז (1) סע' ב) פסק "סכין וממשמשין להנאתו על ידי שינוי, דהיינו שסך וממשמש ביחד, ולא ימשמש בכח אלא ברפיון ידים", ולא הזכיר כלל שהאיסור הוא רק כאשר מזיע, ומשמע כשיטת רש"י, שהתעמלות אסורה גם ללא קשר לזיעה, וצ"ע.

וסיים הביאור הלכה: "ולדינא כתב האליה רבה דיש לפסוק בזה כהרמב"ם, שכן הסכים הרב המגיד, ובאמת בפירוש ר"ח שלפנינו גם כן נמצא כהרמב"ם". ואכן בסימן שכ"ז, כתב המשנה ברורה (1) ס"ק ז) על דברי השו"ע "ולא ימשמש בכח אלא ברפיון ידים", "דהוא עובדין דחול. ועיין לקמן (1) סי' שכח סע' מב) במה שכתבנו שם בביאור הלכה, דלהרמב"ם מותר כל שאינו מכוון להביא עצמו על ידי זה לזיעה" [וראה במה שדן בספר ארחות שבת (4) פ"כ הערה רכא) האם לשיטת הרמב"ם יש לאסור בזמנינו התעמלות ללא זיעה משום רפואה].

• התעמלות לבריאים – בשו"ע (או"ח סי' שכח סע' לז) נפסק: "כל שאינו מאכל בריאים, אסור לאכלו לרפואה. ודווקא מי שיש לו מיחוש בעלמא והוא מתחזק והולך כבריא [וכן אם נפל למשכב, רמ"א שם], אבל אם אין לו שום מיחוש, מותר". וכתב המג"א (ס"ק מג) "בטור כתוב, ושותה אותו לרעבו לצמאו מותר, משמע דאם עושה לרפואה אסור אף על פי שהוא בריא". ועל פי זה פסק המשנ"ב (סי' שכח ס"ק קל) בנדון התעמלות בשבת: "והשפשוף שעושים ליגיעי כח כדי להשיב כוחם ולבטל מהם עייפותם, מסתפק בשלטי גיבורים אם דבר זה דומה לרפואה ואסור, או לא. אך לפי מה שכתב המג"א דאפילו בריא גמור אם עושה שום רפואה כדי לחזק מזגו אסור, גם בזה אין להקל".

והנה בשו"ת שרידי אש (4) דן האם מותר לעשות בשבת מאסאז', והשיב: "לפי דעתי תלוי זה במחלוקת רש"י ורמב"ם בפירוש של אין מתעמלין, דלרש"י אסור לשפשף בכח, והטעם הוא משום עובדא דחול. ולרמב"ם רק אם כוונתו להזיע משום רפואה. וכבר הביא המג"א בשם השלטי גיבורים על דבר השפשוף שעושים ליגיעי כח כדי להשיב כוחם ולבטל מהן עייפותן, אם דבר זה דומה לרפואה ואסור, או לא. ונדון דידן תלוי בספקו של השלטי גיבורים".

אך לפי הכרעת המשנה ברורה שאין להקל "לשפשף ליגיעי הכח להישב כוחם" על פי דברי המג"א שאסר לבריא לעשות רפואה לחיזוק מזגו, נראה לאסור לעשות בשבת מאסאז', אלא במקום צער [כמו שמפורש בשו"ע ביסודה של הלכה זו שמותר לאכול ולשתות לרפואה מאכל שאינו של בריאים כדי להקל מיחושים].

ריצה והליכה למטרות בריאות

ב. הטור (2) העתיק להלכה את דברי ספר המצוות "בחורים המתענגים בקפיצתם ובמרוצתם, מותר". והבית יוסף (2) שם) הביא את דברי התוספתא "אין רצים בשבת כדי להתעמל, אבל מטייל כדרכו, אפילו כל היום כולו". וכן נפסק בשו"ע (2) שם) "בחורים המתענגים בקפיצתם ומרוצתם, מותר". והרמ"א הוסיף: "וכן מותר לטייל".

ובמשנה ברורה (2) ס"ק ז) הביא את מחלוקת הפוסקים האם מותר לטייל מתוך כוונה להתעמל לרפואה. ובשער הציון (ס"ק ט) כתב "אמנם ברמב"ם בהלכות שבת משמע קצת להחמיר". וכוונתו לדברי הרמב"ם (1) שאסור להתעמל בשבת, ובכלל זה "שיהלך עד שייגע ויזיע", משמע שהליכה מתוך כוונה לרפואה, אסורה. ועל פי דבריו נפסק בספר ארחות שבת (4) פרק כ הערה רכד) "להחמיר שלא לילך למטרת רפואה אם ניכר מהליכתו שאין הליכת טיול בעלמא, ובאופן שאין הדבר ניכר מהליכתו, לכאורה יש להקל, וצ"ע".

התעמלות לתענוג

ג. הלכה למעשה בנדון התעמלות בשבת, נפסק בספר שמירת שבת כהלכתה (3) פרק יד סע' מג) "אין להתעמל בשבת וביום טוב". ועוד נפסק בספר שמירת שבת כהלכתה (3) פרק טז סע' מ) "משחקי ריצה, קפיצה, תופסת ומחבואים, מותרים, וכן מותר לקפוץ בחבל, אבל להתעמל אסור".

במקורות לפסק זה (הערה קו) הובאו דברי הגרש"ז אויערבך "ואם נהנה מן ההתעמלות עצמה יש לומר דשרי". והוראה זו מסתמכת על דברי השו"ע (2) "בחורים המתענגים בקפיצם ובמרוצתם, מותר". ולכן למרות האיסור על התעמלות בשבת, כאשר ההתעמלות היא לתענוג והנאה, יש להתיר. ומצויין בהערה שם, לדברי שו"ת מלמד להועיל (2) שנשאל האם מותר להתעמל בשבת, והשיב "יש להתיר מטעם שנתבאר באו"ח דבחורים המתענגים בקפיצתם ומרוצתם מותר. ובעסק ההתעמלות עיקר העסק הוא ריצה קפיצה וטיפוס, וכיון שעושים לתענוג אין כאן איסור".

ומבואר בדבריהם שאין איסור להתעמל כאשר נהנה ומתענג בהתעמלות, כשם שמותר לבחורים לקפוץ ולרוץ בשבת לתענוג. [אך בהמשך דבריו, סייג המלמד להועיל את הוראתו, וכתב שאין לאסור להתעמל בשבת רק במקום שכבר נהגו בהיתר, אך במקום שכבר נהגו באיסור, אין להתיר מחשש לדברי המג"א והמשנה ברורה שאסרו לבריא לעשות פעולות "לחיזוק מזגו"].

פיזיותרפיה והתעמלות כאשר אינו מתכוון להזיע

ד. בהמשך הדברים כתב השמירת שבת כהלכתה (3) פרק יד סע' מג) "אין לעסוק בריפוי בעיסוק ואף לא בפיזיותרפיה. וגם אין לעשות תרגילים במכשירי כושר כלשהם, אבל מותר לעשות תרגילים פשוטים ביד גם אם עושה כן כדי לשכך את הכאבים". ומסתימת הדברים נראה שיש להחמיר כשיטת רש"י, שכל התעמלות, גם כשאינו מתכוון להזיע, אסורה בשבת, משום 'עובדין דחול'.

אולם  באור לציון (4) כתב: "התעמלות כדי להזיע אסורה, והתעמלות שאינו מתכוון להזיע בה אף שמתעמל על ידי כלים, כגון קפיצים ומשקולות וכדומה, מותר. וכן מותר לרוץ אם כוונתו לשמור על כושר גופני ואינו מתכוון להזיע בריצה זו. וכן מותר בשבת להתרפאות בעיסוק [פיזיותרפיה] כשאין כוונתו להזיע", עי"ש במקורות לתשובה זו.

סיכום: ציץ אליעזר (3) וארחות שבת (4).

• • •

ענף ב – עובדין דחול

ממוצא דברי רש"י שאסר התעמלות בשבת משום 'עובדין דחול', נפנה לברר נושא הלכתי זה, שיש בו קושי גדול להגדיר בבירור, אימתי ומדוע אסרו פעולות מסויימות בשבת מדין 'עובדין דחול'.

'עובדין דחול' בסוגיות הגמרא ודברי הפוסקים

ה. במסכת שבת יש הלכות רבות, שהמכנה המשותף שלהם הוא האיסור לעשות מעשה הנחשב 'עובדין דחול', דהיינו מעשה שרגילים לעשותו ביום חול. תחילה נציין מספר דוגמאות, ולאחר מכן את דברי הפוסקים שניסו להגדיר את האיסור ולמצוא כלל, אימתי אסרו חז"ל לעשות בשבת מעשה משום 'עובדין דחול'.

• תליית משמרת לסינון יין מהשמרים שבתוכו – במשנה במסכת שבת (5) מבואר האיסור לתלות בשבת "משמרת" המסננת את השמרים מהיין, ובגמרא (5) הסביר אביי את טעמו "מדרבנן היא, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול".
• הצלת יין ושמן מחבית שנשברה – במשנה במסכת שבת (6) מובא: "חבית שנשברה מצילין הימנה מזון שלוש סעודות, ובלבד שלא יספוג". ובגמרא מבואר טעם האיסור לטפח בשמן "שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול".
• ליקוט פירות שנתפזרו בחצר – במסכת שבת (6) "תנו רבנן נתפזרו לו פירות בחצר, מלקט על יד על יד ואוכל, אבל לא לתוך הסל ולא לתוך הקופה, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול". דין זה נפסק בשו"ע (7) סימן שלה סע' ה).

מלבד האיסור בדברי הגמרא של 'עובדין דחול', מצאנו בדברי הראשונים והאחרונים, פעולות שונות שנאסר לעשותן בשבת משום 'עובדין דחול', נציין חלק מהן:

• חיתוך גבינה בכלי המיוחד לכך – בשו"ע בהלכות טוחן בשבת (5) סי' שכא סע' י) נפסק: "אסור לגרור הגבינה בשבת במורג חרוץ בעל פיפיות שקוראים ראליי"ו [פומפיה grater]". וביאר המשנה ברורה (ס"ק לו) "דכיוון שהכלי מיוחד לכך, הרי זה דרך חול, ודמי לשחיקת תבלין במכתשת, והוא הדין בכלי אחר מיוחד לכך" [וראה בשמירת שבת כהלכתה (6) ופסקי תשובות (6) האם אסור להשתמש בשבת ב"מקצץ ביצים" משום 'עובדין חול'].
• פתיחת מטריה בשבת – הנודע ביהודה (או"ח מהדורה תניינא סימן ל) אסר פתיחת מטריה בשבת משום איסור בניית אוהל ארעי בשבת. אולם החזון איש (6) דחה דבריו, וכתב: "מה שיש לדון הוא משום תיקון מנא, כיון דבפתיחתו ראוי לשמש בו בכל מקום חשיב תיקון מנא טפי מפריסת אהל במקום זה, וגם אוושא מלתא טפי וניכר בו עובדא דחול וגורם פרצה". וסיים: "והרי הדבר מסור לחכמים לגדור גדר במקום הפרצה, וזה יותר חמור מאיסור פרטי ליחיד, כי זה גדר לעם כולו ולדורות".
• מדידה בשבת – בשו"ע (7) סי' שו סע' ז) "מותר למדוד בשבת מדידה של מצוה". האיסור למדוד בשבת הוא משום 'עובדין דחול', ולכן התירו למדוד לצורך מצוה, כפי שביאר המשנה ברורה שם (ס"ק לד) "ואע"ג דלא הותר שבות אפילו במקום מצוה, שאני מדידה דלא הוי איסור כל כך אלא משום דהוי כעובדא דחול, ולהכי שרי במקום מצוה".

הגדרת איסור 'עובדין דחול'

ו. בהגדרת האיסור משום 'עובדין דחול', יש לחקור האם האיסור הוא סייג וגדר של חז"ל שנובע מחשש לפעולות שיכולות לגרום לידי איסור, או שזו תקנה לאסור פעולות שבעשייתם עלול יום השבת להפוך להיות כאחד מימי החול הנלמדת מהפסוק "מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר". ונראה שנחלקו הראשונים בדין זה.

התוספות (6) קמג, ב ד"ה חבית) כתבו שאסור לספוג את היין מהחבית שנשברה "אפילו יש לו עור בית אחיזה, דליכא חשש סחיטה, כדמפרש בגמרא שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול". משמע ש'עובדין דחול' הוא איסור "בעצם" ולא מטעם גזירה שיבוא לידי מלאכה דאורייתא של סחיטה.

אולם מתשובת הרמב"ם [הובא בספר שבות יצחק (5)] נראה שגדר 'עובדין דחול' אינו איסור "בעצם" אלא איסור מתוך חשש למעשה שירגיל את האדם לעשות מלאכה אסורה, כדבריו: "ברור הוא למבין, שאין אתה מוצא לעולם דברים שאסרו חכמים משום שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, אלא דברים שאפשר שירגילו למלאכה".

• הגדרות נוספות מהו איסור 'עובדין דחול' נתבארו בדברי התפארת ישראל בחיבורו 'כלכלת השבת' (5) הקדמה למסכת שבת), אשר חילק את איסור 'עובדין דחול' לג' סוגים: [א] חכמים אסרו הדבר משום דדומה לאחד מהל"ט מלאכות. [ב] או משום שמא על ידי כך יבוא לעשות מלאכה. [ג] או משום טרחא יתירתא, וכולם נכללים בשם שבות.
• הגדרה נוספת מהו איסור 'עובדין דחול', מבוארת באגרות משה (6), שכאשר ניתן היה בשבת לעשות מעשה בדרך ארעי, ובמקום זה המעשה נעשה באותה דרך שהמלאכה נעשית בקביעות ביום חול, אסרוהו חז"ל משום 'עובדין דחול'. ולכן אסור לחתוך גבינה בכלי חיתוך מיוחד [פומפיה], כי מעשה זה מוכיח את הרצון לעשות את המלאכה טובה כמלאכה הקבועה שעושים ביום חול. לעומת זאת, חיתוך גבינה וביצים בכלים מיוחדים נעשה אך ורק מתוך מטרה להקל על פעולת החיתוך, ולא כדי שהחיתוך יהיה טוב כמלאכה קבוע, ולכן אין איסור משום 'עובדין דחול'.

רכיבה על אופניים בשבת

ז. לסיום נעיין בנושא זה, שיש שרצו לאוסרו משום 'עובדין דחול'.

בשו"ת רב פעלים (8) נשאל האם מותר לרכב על אופניים בשבת ויום טוב, או לא, והשיב: "יש להתיר לרכב בין בשבת בין ביום טוב בתוך העיר שיש בה עירוב, דליכא בזה זלזול משום עובדין דחול, כיון שהוא בתוך העיר שיש בה עירוב, דכל העיר נחשבת כרשות היחיד" [וראה בדברי החזון עובדיה (9) שדן במה שכתב בשו"ת ישכיל עבדי, שהבן איש חי חזר בו מההיתר לרכב על אופניים, ודחה את דבריו].

וכן מבואר בשו"ת מהרש"ג (7) שכתב שאין לאסור לרכב על אופניים בשבת משום "עובדין דחול", כי "על פי הסברא לא ידעתי מאי עובדא דחול שייך בזה, וגם אין לנו לחדש גזירות ואיסורים מדעתינו".

אולם בשו"ת ציץ אליעזר (7) כתב: "נראה פשוט שאסור לנסוע בשבת באופניים אפילו בתוך התחום מג' טעמים:

[א] גזירה שמא יצא חוץ לתחום. [ב] משום עובדין דחול דיש בזה עשה של תורה, כנ"ל בשם הרמב"ם והחתם סופר.

[ג] נוסף לזה יש בזה גם הגזירה של שמא יתקן מנא, שבהרבה פעמים מתפוצץ הגומי מסביב לגלגל, ויבוא לתקן אותו במילוי אויר בגומי וכדומה".

וכן נקטו לאיסור בחזון עובדיה (9), ובשמירת שבת כהלכתה (9), יעויין בדבריהם בנדון רכיבה על אופניים לילדים.