להכניסו בבריתו של אברהם אבינו

א. במסכת שבת (1) תנו רבנן: "המל אומר אקב"ו על המילה, אבי הבן אומר להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". ויש להבין מדוע חז"ל תיקנו שתי ברכות על מצוה אחת, וצ"ע.

במסכת פסחים (1) מבואר כי במטבע ברכות המצוות, לעיתים אומרים "על מצות"… ולעיתים מברכים אקב"ו "ל"…, וכאשר נוסח הברכה הוא "ל"… "לכולי עלמא להבא משמע". ובתוספות שם (ד"ב בלבער) וכן בתוספות במסכת שבת (ד"ה אבי) הביאו את שיטת הרשב"ם שמטעם זה הצריך לברך את ברכת "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" קודם ברית המילה "דאי לאחר המילה, ישקר בברכתו, דלהכניסו להבא משמע. ועוד, שצריך לברך עובר לעשייתו".

אולם רבנו תם חלק על הרשב"ם, ודייק מדברי הגמרא בשבת (1) "המל אומר אקב"ו על המילה, אבי הבן אומר להכניסו" כי מקומה של ברכת "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" הוא לאחר המילה [והיינו בין המילה לפריעה, כפי שיבואר להלן]. ואת קושיותיו של הרשב"ם, תירץ רבנו תם: "אע"ג דלהכניסו משמע להבא, לא קשה, דלא על זאת הנעשה עכשיו מברך, אלא משבח ומודה להקב"ה שצונו על המילה כשתבוא לידו. ותיקנוה כאן לגלות ולהודיע שזו המילה נעשה לשם יוצרנו ולא לשם עבודה זרה. ואין צריך לברך עובר לעשייתו אלא במקום שהעושה המצוה הוא מברך, אבל כשמברך אחר לא" [הר"ן כתב (2) בנוסח מעט שונה: "דברכה זו דלהכניסו אינה אלא שבח והודאה בעלמא על שזיכהו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו].

ובתוספות במסכת שבת (1) מבואר כי רשב"ם הנהיג בהתאם לשיטתו שאבי הבן יברך את ברכת "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" קודם ברית המילה. ואילו רבנו תם "החזיר את המנהג לקדמותו" [לברך לאחר המילה].

וכתב הרא"ש במסכת שבת (2) כי לשיטת רבנו תם "כשאבי הבן מברך מיד אחר ברכת המוהל, מיקרי שפיר עובר לעשייתו וגם להבא, לפי שעדיין לא פרע, ותנן מל ולא פרע כאילו לא מל". כלומר, לשיטת רבנו תם, מקומה של ברכת "להכניס בבריתו של אברהם אבינו" הוא בין המילה לפריעה.

בשו"ת הרא"ש (2) הביא את הדברים הנ"ל, והוסיף "אבל ראיתי בארץ הזאת שאבי הבן מברך אחר גמר המילה, וקשה עלי המנהג, אלא שאיני יכול לשנותו, וגם יש להם סמך מדברי רבינו תם" [בספר אוצר הברית (10) סע' טז) מבואר מדוע יש לברך לאחר המילה ולא קודם: "משום שאנו חוששים שמא תתקלקל המילה ונמצא מברך ברכה לבטלה"].

הרמב"ם (2) כתב: "המל מברך קודם שימול אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה, ואבי הבן מברך ברכה אחרת, להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". ודייק הכסף משנה: "ממה שכתב רבינו המל מברך קודם שימול, ולא כתב ואבי הבן מברך קודם שימול, משמע דס"ל כרבנו תם דלאחר המילה הוא מברך להכניסו בבריתו של אברהם אבינו".

ובפשטות יסוד מחלוקת הראשונים האם מברך "להכניסו" קודם או אחר ברית המילה, הוא מהו גדר ברכת "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו", האם זו ברכת המצוות או ברכת השבח. ואמנם לפי הסוברים שזו ברכת השבח, מבואר שיש במצות המילה ב' ברכות: "על המילה" – היא ברכת המצוות. ו"להכניסו" – היא ברכת השבח.

אך לפי הסוברים שגם ברכת "להכניסו" היא ברכת המצוות, ואשר על כן צריך לברך עליה "עובר לעשייתן" קודם מצות המילה, הדרא קושיא לדוכתא, מדוע חז"ל תיקנו שתי ברכות על מצוה אחת, וצ"ע.

ההלכה והמנהג למעשה

ב. הטור (3)-(4) הביא את מחלוקת הראשונים אימתי מברך "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו", ומרן השו"ע (4)  פסק כשיטת רבנו תם והרא"ש שאבי הבן מברך לאחר המילה וקודם הפריעה. וכתב הש"ך (4) ס"ק א) "מיהו אם בירך קודם חתיכת הערלה או לאחר הפריעה, יצא בדיעבד, ואינו צריך לברך עוד".

האשכנזים נוהגים למעשה כפסק מרן השו"ע, לברך "להכניסו" בין מילה לפריעה, ואילו הספרדים נוהגים לברך קודם המילה, בניגוד לפסק מרן השו"ע. ובשו"ת יביע אומר (7) ביאר כי מנהג הספרדים נובע מכך שמצינו בשו"ת הרי"ף שפסק שאבי הבן מברך דווקא קודם המילה. וכמו כן בשו"ת מהר"ם אלשקר הביא את דברי רבנו אברהם בן הרמב"ם בשם אביו שצריך לברך  קודם המילה. ומכאן, שמנהג ירושלים [והספרדים] לברך קודם המילה יסודו ב"שני עמודי ההוראה" הרי"ף והרמב"ם.

וסיים הגר"ע יוסף: "אלא שיש להסמיך ברכת "להכניסו" לברכת על המילה, ושלא ישיח אבי הבן בין ברכת "להכניסו" לבין המילה והפריעה. ומכל מקום אם שח, אינו חוזר ומברך, דבדיעבד סמכינן על התירוץ שבתוספות בפסחים, והרא"ש והר"ן, שברכת "להכניסו" הוא ברכת השבח ולא ברכת המצוות".

ולנוהגים לברך "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" בין המילה לפריעה, אם לא בירך, רשאי לברך "כל זמן שעסוקים באותו הענין", דהיינו "עד שישלח את התינוק עם הקוואטר בחזרה לאמו" [ספר מילה שלמה (13) בשם הגרי"ש אלישיב].

הברכות כשאבי הבן הוא המוהל

ג. הבית יוסף (3) הביא את דברי רבנו מנוח והאבודרהם בשם הראב"ד, שהאב מברך רק למול ואינו מברך להכניסו "שלא מצינו שתי ברכות על מצוה אחת". אולם אחרים סברו, וכן המנהג, שגם כשהאב המוהל הוא מברך שתי ברכות "כיון דכבר תקינו למוהל לברך על המילה לא ישנה המטבע ומברך שתים". וצריך לבאר את שורש מחלוקם.

[לדעת הסוברים שמברך ב' ברכות, ביאר הט"ז (4) ס"ק א) "דאילו בין החיתוך לפריעה אי אפשר לו, כיון שהוא טרוד באמצע עשיית המצוה היאך יפסיק אז בברכה להכניסו. ותו, דיש צער לתינוק שיפסיקו בין החיתוך לפריעה ויתמלא החיתוך דם ובדוחק ימצא הפריעה". וראה במה שכתב בספר אוצר הברית (11) סע' יח) בנדון אבי הבן שעשה רק את החיתוך ואחר עושה את הפריעה].

ברכת "להכניסו" כאשר האב אינו נמצא בשעת ברית המילה

ד. יש לעיין מי מברך את ברכת "להכניסו" כאשר האב לא נמצא בברית, האם יש עדיפות לאבי האב, או לסנדק.

הרמב"ם (2) כתב: "מצוה על האב למול את בנו יתר על מצוה שמצווים ישראל שימולו כל ערל שביניהם. לפיכך אם אין שם אביו, אין מברכים אחריה ברכה זו. ויש מי שהורה שיברכו אותה בית דין, או אחד מן העם, ואין ראוי לעשות כן". אולם הראב"ד השיג על דבריו וכתב: "מסתברא כמאן דאמר [שיברכו] בית דין, או מיוחד שבעם מברך. ונהגו אצלנו שהסנדק מברך". וכן נקט להלכה הרמ"א (5) "ונוהגים שמי שתופס הנער מברך ברכה זו". ויש להבין מה שורש מחלוקת הרמב"ם והראב"ד [להשלמת היריעה בנדון זה, ראה בשו"ת רבי עקיבא אייגר (6) במה שחידש שאם אבי הבן לא נמצא בברית, יש להעדיף שאבי האב יברך את ברכת "להכניסו" מאשר הסנדק, כי ברית המילה היא "מבוא למילת הלב להבין ולהשכיל בתורה ובמצוות", והיות ויש לסב חיוב ללמד את בן בנו תורה, הרי הוא קודם לכל אדם בברכה זו. וראה במה שכתב בשו"ת תשובות והנהגות (10) "כשהאב מברך להכניסו בבריתו של אברהם אבינו, יכוון גם הסנדק לצאת בברכה זו, כיון שעל ברכיו נימול ועוזר הוא במילה נמצא דגם הוא מכניסו, ושייך אצלו הברכה, ועיין בשו"ת הגרע"א ששייך לסנדק גם המצוה דלהכניסו. ויש לצדד שהפלגת רבותינו זצ"ל על מתעשר מתוך סנדקאות היינו דווקא כשעושה המצוה כתיקונה עם הברכה"].

גדר ברכת "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו"

ה. בביאור מחלוקות הראשונים שנתבארו לעיל, כתב רבי שניאור קוטלר [ראש ישיבת בית מדרש גבוה בלייקווד] בספרו מנחת ערב (8)-(9), שיש במצות ברית מילה שני חלקים:  [א] מעשה המצוה. [ב] כריתת ברית עם הקדוש ברוך הוא. וכנגד זה נתקנו שתי ברכות: "על המילה" – כנגד מעשה המצוה, ו"להכניסו" – כנגד כריתת הברית. והיינו שיטת הרשב"ם, שמברכים שתי ברכות על מצוה אחת, היות ואכן יש בברית מילה שני חלקים, אשר כל אחד נצרך לברכה בפני עצמה [ולדעת רבנו תם, הטעם שמברכים ב' ברכות הוא, כי אחת ברכת המצוות והשניה ברכת השבח].

על פי יסוד זה מבוארת מחלוקת הרמב"ם והראב"ד, מי מברך "להכניסו" כשאין אב. לדעת הרמב"ם, היות וברכת "להכניסו" היא על כריתת הברית עם הקב"ה, ענין זה שייך רק לאב, ולכן כאשר אין אב, לא מברכים ברכה זו [וראה עוד בדברי מורי ורבי הגאון רבי שמחה זיסל ברוידא זצ"ל, ראש ישיבת חברון (5) במה שכתב לבאר על פי זה]. אולם לדעת הראב"ד, שתי הברכות הן  על מעשה המצוה, והטעם שנתקנו שתי ברכות הוא "מחמת שגם המוהל מקיים מצוה וגם האב". נמצא שברכת "להכניסו" היא לא חיוב על האב בדווקא, ולכן גם כשהאב לא נמצא, שאר ישראל שנצטוו שלא יהיו ערל בכלל ישראל, רשאים לברך הברכה.

ומבוארת היטב מחלוקת הראשונים כמה ברכות מברך אהב המל את בנו בעצמו. לשיטת הסוברים שגדר ברכת "להכניסו" הוא על כריתת הברית, שפיר מברך האב שתי ברכות גם כשהוא המוהל, "על המילה" כנגד מעשה המצוה, ו"להכניסו" כנגד כריתת הברית. אבל לדעת הסוברים שגם ברכת "להכניסו" היא על מעשה המצוה, כל הסיבה שנתקנו שתי ברכות היא רק כאשר גם המוהל מקיים מצוה וגם האב. ואם כן כשהאב הוא המוהל, הוא מברך רק ברכה אחת.

• • •
• סיכום – ספר אוצר הברית (10)-(11), וספר פסקים ותשובות (12).
• עמידה בשעת ברית המילה – החיוב מובא בדברי הרמ"א (5), וראה טעמיו ופרטיו בספר פסקים ותשובות (12) אות ה).
• אמירת "כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה, לחופה ולמעשים טובים" בשעת הברית, מוזכרת בדברי הגמרא בשבת (1) ובשו"ע (5) ונושאי כליו. וראה במש"כ בפסקים ותשובות (12) אות ו), בהרחבה בענין זה, ובפרטי המנהג להתפלל כשהתינוק בוכה בשעת המילה [ובבן איש חי (13) כתב, שנהגו לומר י"ג מידות של רחמים בין המילה לפריעה].