א. בפרשת ראה (1) נאמר: "בנים אתם לה' אלקיכם לֹא תִתְגֹּדֲדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת". בפשוטו של מקרא, האיסור הוא לנהוג כמנהגי האמוריים על מת, כמו שפירש רש"י שם. אולם בסוגיית הגמרא במסכת יבמות (1) נלמד מכאן איסור 'לא תתגודדו' – "לא תעשו אגודות אגודות". והיינו שבמקום אחד אין לנהוג בשני מנהגים שונים כ"אגודות אגודות". בטעם האיסור נחלקו הראשונים, כפי שיבואר. רש"י פירש: "דנראה כנוהגים ב' תורות", אולם בדברי הרמב"ם (2) מפורש שהאיסור הוא משום שהדבר גורם למחלוקת, ולהלן נראה למאי נפקא מינה.
בעיקר האיסור, נחלקו בסוגיא רבי יוחנן וריש לקיש האם בב' מקומות נאמר איסור 'לא תתגודדו'. כמו כן נחלקו אביי ורבא האם יש איסור 'לא תתגודדו' בשני בתי דינים בעיר אחת.
וראה בחידושי הריטב"א על יבמות (4) ובהערות המהדיר רבי אהרן יפה'ן, ר"מ בישיבת חברון [הערה 951] שהביא את סיעות הראשונים שנחלקו בטעם האיסור אם הוא כדי שלא יֵראה כאילו יש ב' תורות, או שהוא משום שלא יגרום למחלוקת, ובמה שהביא מדברי הקרן אורה שלמד כי ר' יוחנן וריש לקיש נחלקו בזה, ודברי הנצי"ב מוולוז'ין בשו"ת משיב דבר (5) שביאר כי אביי ורבא נחלקו בזה, לאביי הוא מטעם שנראה כב' תורות ולכן אף ב' בתי דינים בעיר אחת יש איסור 'לא תתגודדו', משא"כ לרבא בב' בתי דינים בעיר אחת אין איסור 'לא תתגודדו', משום שהאיסור הוא מפני המחלוקת, ובב' בתי דינים אין חשש מחלוקת.
והנה כבר תמה הכסף משנה על דברי הרמב"ם (2) מדוע פסק כאביי, והרי כידוע במחלוקת אביי ורבא בש"ס, הלכה כרבא. ועי' בדברי המשיב דבר (5) במה שיישב לפי דרכו את דברי הרמב"ם [אולם הג"ר אהרן יפה'ן פקפק בעיקר דבריהם של הקרן אורה והמשיב דבר לתלות את המחלוקות הנ"ל בטעמי איסור 'לא תתגודדו', עי"ש בהערותיו].
ב. בהלכה זו של מנהג באופן שונה מהנהוג במקום שבו נמצא, מלבד איסור התורה 'לא תתגודדו', יש איסור מדרבנן, המבואר בסוגיא בפסחים מדין 'אל ישנה האדם מפני המחלוקת", כדברי המשנה (3) "מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות, עושין. מקום שנהגו שלא לעשות, אין עושין. ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין, או ממקום שאין עושין למקום שעושין, נותנים עליו חמרי מקום שיצא משם וחמרי מקום שהלך לשם. ואל ישנה אדם, מפני המחלקת", יעו' בפרטי דין זה במשנה ברורה בהלכות פסח (2).
ג.'לא תתגודדו' במנהג.
בשו"ע מובאים מנהגים שונים אימתי נהגו לא להסתפר בימי ספירת העומר (3), וכתב הרמ"א: "ולא ינהגו בעיר אחת מקצת מנהג זה ומקצת מנהג זה משום לא תתגודדו וכל שכן שאין לנהוג היתר בשתיהן". ובפשטות מפורש בדבריו שיש איסור 'לא תתגודדו' במנהג. ובמג"א שם הביא את הסוגיא ביבמות וכתב: "ואם כן למדנו מזה דדבר שאינו אלא מנהג לא אמרינן ביה לא תתגודדו, ובדבר שהוא אסור אף שהוא מצד מנהג שייך לא תתגודדו, ובדבר שיש לתלות שאין מתכוין לאיסור, כגון מלאכה, אין בו משום לא תתגודדו. ואם כן גבי תספורת נמי יש לומר הרואה אומר שאין רצונו לספר עצמו".
והנה הקרן אורה והמשיב דבר הנ"ל רצו לתלות את השאלה האם יש איסור 'לא תתגודדו' במנהגים, במחלוקת מהו טעם האיסור. שאם הוא כדי שלא יראה כב' תורות, לכאורה טעם זה אינו שייך במנהג.
ועי' במה שהאריך בנדון זה הג"ר אהרן יפה'ן בהערותיו על הריטב"א ((3); הערה 986).
* * *
ד. על פי היסודות שנתבארו לעיל, נבוא לדברי הפוסקים בנדונים המצויים – שינויי נוסחאות בין המתפלל לציבור.
המשיב דבר (5) נשאל כיצד ינהג המתפלל בנוסח אשכנז אשר נמצא בבית כנסת שמתפללים בו בנוסח ספרד [וכמובן ששאלה זו היא גם במקרה הפוך] – לענין תפילה בלחש, ובתפילות הנאמרות בקול רם או בקדושות. ולאחר שדן ביסודות הטעם לאיסור 'לא תתגודדו', ובפרט בנדון איסור 'לא תתגודדו' במנהג, הכריע לדינא: "בתפילה בלחש אסור לשנות מהנוסח שנהגו מכבר, ואין כאן משום לא תתגודדו, אבל בקדושות שבקול רם וכדומה, ודאי אסור לשנות ממנהג שהוא שם מפני המחלוקת, ולהרמב"ם יש בזה משום לא תתגודדו".
והנה בדברי החתם סופר לכאורה מצינו סתירה בין תשובות בענין זה. בחלק א' מתשובותיו, כתב החתם סופר (שו"ת ח"א סימן טו; (6)) על רבותיו [רבי נתן אדלר ובעל ההפלאה] שהתפללו בנוסח האר"י בבית הכנסת שבו כולם התפללו בנוסח אשכנז, וזהו "מעשה רב" שאין בכך משום 'לא תתגודדו'. אולם מאידך, כתב החתם סופר (שו"ת ח"ו סימן א; (6)) בנדון קהל ספרדים שרצו להמשיך ולהתפלל בנוסח שלהם בתוך בית כנסת של אשכנזים, שלא יעשו כן מחשש איסור 'לא תתגודדד' [ועי' במה שהביא שם מהפרי מגדים שאם זה "באקראי" בעלמא, אין איסור בדבר] וצ"ע בסתירת דבריו.
בסוגיא זו של שינויי נוסחאות בין המתפלל לציבור דן גם רבי משה פיינשטיין בכמה מתשובותיו.
במקום אחד (שו"ת או"ח ח"ב סימן כג; (6)) פסק כמו המשיב דבר (5) ש"יכול לומר כנוסח שרגיל בו, כיון שהוא בלחש, ולא שייך בזה איסור השינוי מפני המחלוקת שתנן בפסחים, ואף שאומרים בשתי נוסחאות נחשב זה תפלה בצבור כיון שמתפללים ביחד". אמנם "בדברים שצריך דוקא בצבור כמו קדושה מוכרח לומר הנוסח של הצבור" [ועי"ש במה שכתב לענין אמירת פסוקי דזמרה וברכות ק"ש בקול רם]. ובתשובה אחרת (שם סי' קד; (7)) כתב "שכל הדברים לבד תפלת שמונה עשרה צריך להתפלל בנוסח הצבור ולא לסמוך על מה שיזהר לומר בלחש". ועוד כתב (או"ח ח"ד; (7)) שבוודאי יש איסור לא תתגודדו ואיסור לשנות מהמנהג מפני המחלוקת גם במנהגים, לענין הנחת תפילין בחול המועד ושינוי בנוסח התפילה. ואם רוצה לומר וידוי קודם נפילת אפים [במקום שמתפללים בנוסח אשכנז] הוא "דווקא בלא שום היכרא לאחריני שהוא בלא הכאה בלב".
מתוך דברי המשיב דבר והאגרות משה עי' בהערותיו של הג"ר יפה'ן על הריטב"א [הערה 951] במה שדן האם מותר למיעוט אשכנזים להתפלל מתוך סידוריהם המיוחדים במקום שרוב הציבור ספרדים [וכן להיפך] ובמה שהאריך להתפלפל בדבריהם.
ה. נדונים נוספים באיסור 'לא תתגודדו'
- . מדוע מי שסומך על עירוב רשאי לטלטל, ואינו עובר על איסור 'לא תתגודדו' מחמת אותם אנשים שאינם סומכים על העירוב – ראה בדברי רבי מנשה קליין [גאב"ד אונגוואר, כעת בניו יורק] בשו"ת משנה הלכות (7).
- מה הדין בבית כנסת שנוהגים לעמוד בקריאת התורה והוא רוצה לשבת – שו"ת משנה הלכות (7).
- האם יש חשש 'לא תתגודדו' כשרוצה לומר תחנון במקום שלא אומרים בו מחמת מנהגם – עי' בדברי רבי שמואל וואזנר [גאב"ד זכרון מאיר, בני ברק] בשו"ת שבט הלוי (7).
ו. איסור 'לא תתגודדו' בהבדלים בין מנהגי הספרדים והאשכנזים
רבי עובדיה יוסף דן בשו"ת יביע אומר (8) לענין מצות יבום, שנהגו בני ספרד לקיימה גם בזמן הזה, על פי דעת מרן השו"ע [עי"ש במקורות הרבים שהביא לכך] – האם יש בכך משום איסור 'לא תתגודדו' [דבריו נסבו על תקנת הרבנות הראשית שלא לאפשר קיום מצות יבום במדינת ישראל משום 'לא תתגודדו']. ולדעתו בכל הדברים השנויים בהבדלי המנהגים בין הספרדים הפוסקים כדעת מרן השו"ע והאשכנזים "היוצאים ביד רמ"א", אין לחשוש כלל לאיסור 'לא תתגודדו' ולאיסור לשנות מפני המנהג.
ובספרו יחוה דעת (8) דן בשאלה שהופנתה אליו מבני ישיבת חברון בירושלים, מה דינם של בני עדות המזרח הלומדים בישיבה אשכנזית, האם רשאים להסתפר מי"ז בתמוז ועד שבוע שחל בו תשעה באב, או שיש בכך חשש איסור 'לא תתגודדו' [בפרט על פי דברי הרמ"א הנ"ל (3) לענין ספירת העומר]. והוא פסק שמן הדין מותר להם להסתפר "ומכל מקום אם רצו להחמיר על עצמם ולנהוג שלא הסתפר, תבוא עליהם הברכה".
* * *
לסיום, בענין 'לא תתגודדו' יעו' בשיעורו של מו"ר רבי אברהם פרבשטיין, ראש ישיבת חברון, המובא בספרו כנסת אברהם על מסכת יבמות (9) ביסודות שהגדיר בסוגיא, ובמה שתירץ את סתירת דברי החתם סופר (6) ובמה שכתב לענין איסור 'לא תתגודדו' בהבדלים בין מנהגי הספרדים והאשכנזים, והדברים נפלאים.
