בחירת מין העוּבָּר

פתיחה

בחודש טבת תשע"ט, ידידי הרב אילן סיגלמן, העומד בראש השלוחה האמריקאית של מכון פוע"ה, הפנה את תשומת לבי לשאלה שנשאל:

"זוג עם שני בנים, שאחד מהם סובל מאוטיזם, מנסים מזה שנתיים ימים להרות בדרך טבעית, ולשם כך כבר עברו שלוש פעמים טיפולי הזרעה מלאכותית (I.U.I.) ובכוונתם להמשיך בנסיונות להרות באמצעות הפריה מלאכותית (I.V.F.). הם שואלים האם מותר להם לעשות אבחון טרום השרשתי (.P.G.D) לבחירת מין העוּבָּר לבת [אצל בנות הסיכוי למום הוא הרבה יותר נמוך]. האבחון מתבצע במהלך הפריה חוץ גופית, לאחר שנוצרו מספר עוּבָּרים מהפריית הביצית והזרע, נלקח תא מכל אחד מהעוּבָּרים, על מנת לבחון האם מדובר בעוּבָּר ממין זכר או בעוּבָּר ממין נקבה. ואז ניתן להחזיר לרחם האשה את העוּבָּרים מהמין הרצוי".

בעקבות שאלה זו התעוררתי לברר האם מותר לבחור את מין העוּבָּר כאשר אין צורך רפואי – מחלה גנטית או מומים מולדים, אלא מחמת צרכים אחרים, כגון: כהן או לוי המעדיפים בת על פני בן בתרומת זרע, כי בן לא יוכל לעלות לדוכן ולתורה ככהן או כלוי, ואפשר שתיגרם אי נעימות לו ולמשפחה [כשיוודע שהוא נולד מתרומת זרע]. או במקרה של בני זוג שיש להם ארבע בנות, ורצונם גם בבן. השאלות העולות לדיון הן:

• האם מותר על פי ההלכה לעשות פעולות כלשהן לבחירת מין העוּבָּר.
• האם לצורך אבחון טרום השרשתי (.P.G.D) מותר להוציא זרע. וכמו כן, האם לאחר בחירת העוּבָּר הרצוי, מותר להשמיד את העוּבָּר מהמין שאינו רצוי. 
• בחלק מהדרכים לבחירת מין העוּבָּר יש סיכונים קלושים לשלום היולדת והילוד – האם סיכונים אלו הותרו לצורך בחירת מין העוּבָּר. 
• האם כאשר בני הזוג נזקקים בלאו הכי להפריה מלאכותית, יותר להם גם לבחור את מין העוּבָּר.

יצויין כי בשעת כתיבת השיעור (ניסן תשע"ט), במדינת ישראל, ברירת מין הילוד למטרה שאינה מטרה רפואית, אסורה. רק במקרים יוצאי דופן, חריגים, נדירים ומיוחדים, כאשר יש מטרה רפואית מוגדרת [מניעת מומים מולדים חמורים בילוד, התלויים במין הילוד] מתאפשרת בחירת מין הילוד לאחר קבלת אישור מראש, ובכתב, מהוועדה הארצית לברירת מין הילוד. קיימת אפשרות נוספת, לפנות למרפאות פרטיות בחו"ל המבצעות את ההליך, אלא שהדבר כרוך בעלויות כספיות גבוהות.

 

פרק א

דרכים לקביעת מין העוּבָּר

א. הרצון להביא לעולם ילדים ממין כזה או אחר, הוזכר כבר בדברי חז"ל בסוף מסכת נדה (ע, ב – עא, א) בשאלותיהם של אנשי אלכסנדריה לרבי יהושע בן חנניה: "מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים".

ואמנם מצינו בדברי חז"ל דרכים טבעיות שונות להשפיע על קביעת מין הילוד.

• רבי יהושע בן חנניה השיב לאנשי אלכסנדריה: "ישא אשה ההוגנת לו, ויקדש עצמו בשעת תשמיש. אמרו, הרבה עשו כן ולא הועילו, אלא יבקש רחמים ממי שהבנים שלו, שנאמר (תהלים קכז, ג) הִנֵּה נַחֲלַת ה' בָּנִים שָׂכָר פְּרִי הַבָּטֶן. מאי קא משמע לן, דהא בלא הא לא סגי. מאי שכר פרי הבטן, א"ר חמא ברבי חנינא, בשכר שמשהין עצמן בבטן כדי שתזריע אשתו תחילה – נותן לו הקב"ה שכר פרי הבטן". ופירש רש"י: "שמשהין להוציא את הזרע". דברי הגמרא מבוארים על פי האמור במקום אחר (נדה לא, א) "אמר רבי יצחק אמר רבי אמי, אשה מזרעת תחילה – יולדת זכר, איש מזריע תחילה – יולדת נקבה, שנאמר (ויקרא יב, ב) אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר". וכי בידו של אדם להרבות בנים ובני בנים, אלא מתוך שמשהין עצמן בבטן כדי שיזריעו נשותיהן תחילה שיהיו בניהם זכרים, מעלה עליהן הכתוב כאילו הם מרבים בנים ובני בנים. והיינו דאמר רב קטינא, יכולני לעשות כל בני זכרים". 
• עוד נאמר שם: "אמר רבא, הרוצה לעשות כל בניו זכרים, יבעול וישנה". 
• במסכת ברכות (ה, ב) אמר רב חמא ברבי חנינא אמר רבי יצחק: "כל הנותן מיטתו בין צפון לדרום, הויין ליה בנים זכרים, שנאמר (תהלים יז, יד) וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם יִשְׂבְּעוּ בָנִים".
• במסכת כלה (פרק א) מובא: "הרוצה שיהיו בניו זכרים בעלי תורה, ימשמש במעשיו ויפתה את אשתו בשעת תשמיש".
• במסכת שבועות (יח, ב) "אמר רבי יוחנן, כל המבדיל על היין [אומרים בשם רבי חיים קנייבסקי, שהכוונה לשתיית יין ולא מיץ ענבים] במוצאי שבתות, הויין לו בנים זכרים, דכתיב (ויקרא י, י) וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל, וכתיב התם (ויקרא יא, לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר, וסמיך ליה (שם יב, ב) אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר". 

 

ב. מבחינה רפואית יש שלש אפשרויות לנסות להשפיע על קביעת מין העוּבָּר:

• דרכים טבעיות – יש הסבורים כי תאי הזרע הזכריים (בעלי כרומוזום Y) מהירים יותר, אך בעלי עמידות נמוכה יותר מתאי הזרע הנקביים (בעלי כרומוזום X). ולכן בעילה בזמן הסמוך לביוץ, מגדילה את הסיכויים ללידת בן, לעומת בעילה כיומיים לפני הביוץ, המגדילה את הסיכויים ללידת בת. 

כמו כן, ניתן באמצעות תזונה להשפיע על קביעת מין העוּבָּר. 

אלא שכל הדרכים הנ"ל אינן מוכחות בוודאות, ועל כן מטבע הדבר, הם זוכים, אם בכלל, להצלחה חלקית בלבד.

• הפרדת תאי זרע – המשקל הסגולי של תאי הזרע הזכריים והנקביים שונה במעט, וניתן באמצעות מכשור מעבדתי לבצע הפרדה בין סוגי התאים השונים. את התאים מהמין הרצוי מזריקים לרחם האשה באמצעות הזרעה תוך רחמית (I.U.I).

ברם הפרדה זו אינה מוחלטת, ולכן גם בשיטה זו, אין ודאות שאם יושג הריון, התינוק שיוולד אכן יהיה מהמין הרצוי.

• אבחון טרום השרשתי (.P.G.D) – שיטה זו נתבארה לעיל, וכמובן, אחוזי ההצלחה בה, קרובים למאה אחוזי הצלחה בבחירת עוּבָּר מהמין הרצוי. 

 

בנים זכרים – בדרכים טבעיות

ג. כאמור לעיל, מדברי חז"ל נראה כי יש מעלה בבנים, ולשם כך נתבארו דרכים שונות כיצד לגרום ללידתם, ומכאן שאין כל מניעה לבקש ולהתפלל עבור בנים, ולכן ברור שרשאים לפעול בדרך טבעית, והשאלה היא, האם מותר גם באמצעות אבחון טרום השרשתי. 

כאשר מדובר בדיאטה מיוחדת המעלה את הסיכוי ללידת בן או בת, פסק בשו"ת משנה הלכות (חלק יז סימן ג אות ב) שאין בכך בעיה הלכתית: "עצם הדבר לעשות פעולות לגרום ללידת בן או בת, לכאורה אין בזה איסור, ובהדיא אמרו בגמרא (נדה לא, א) א"ר יצחק א"ר אמי אשה מזרעת תחילה יולדת זכר איש מזריע תחילה יולדת נקבה. עכ"פ מבואר שיכול אדם לעשות פעולה שתלד אשתו מין אחד. ולפי זה לכאורה הוא הדין על ידי דיאטה מיוחדת. וקצת יש להביא ראיה מהגמרא בעירובין (כח, א) דאמר רב יהודה משמיה דרב שמואל בר שילת וכו' מערבין בגודגדניות, ופריך, ובגודגדניות מי מערבין, והתניא, גודגדניות מרובי בנים יאכלו, חשוכי בנים לא יאכלו, ואם הוקשו לזרע אף מרובי בנים לא יאכלו. ומשני, כי קאמר רב בהנדקוקי מדאי. ופירש רש"י: גודגדניות ממעיטין את הזרע. מבואר, דיכול לאכול מיני מאכלים שממעטין הזרע, ומחלק בין חשוכי בנים למרובי בנים, ומסתבר דלאכול מאכלים שגורמים לעיבור מין אחד נמי שפיר דמי".

אמנם כפי שהוזכר לעיל, בשיטה הטבעית, אחוזי ההצלחה נמוכים, ואשר על כן, כיום, המעוניינים לבחור במין העוּבָּר, פונים, רובם ככולם, לאבחון טרום השרשתי, ונשאלת השאלה, האם ובאלו תנאים תהליך זה מותר על פי ההלכה.

 

פרק ב

צדדים לאיסור ולהיתר

קיום מצות פרו ורבו בילד שנולד על ידי הפרייה חוץ גופית

ד. בראש ובראשונה, עלינו לברר האם כשהסיבה לבחירת מין העוּבָּר נובעת מרצון לקיים מצות פרו ורבו, אכן יש תועלת בבחירת המין הרצוי על ידי אבחון טרום השרשתי, להשלמת קיום המצוה כהלכתה. וזאת, משום שבכדי לעשות אבחון טרום השרשתי יש צורך בהפריה חוץ גופית, ויתכן שבכך אינו מקיים מצות פרו ורבו.

והנה ביסוד גדר חיוב מצות פרו ורבו, הבאנו בספרנו רץ כצבי (פוריות ח"א, פרקי מבוא, פרק ג) את מחלוקת המנחת חינוך והאגרות משה, האם קיום המצוה הוא בעצם מעשה הביאה, והרי זה מעשה התלוי ברצונו של האדם, ורק לאחר שעשה מעשה [ביאה] מקיים את חיובו. או שקיום המצוה הוא בתוצאה – כאשר יש לו בן ובת, ואילו חיוב הביאה הוא רק הכשר לקיום המצוה, כדי שיהיו לו בן ובת. 

המנחת חינוך (מצוה א) נקט שקיום המצוה אינו אלא בתוצאה: "לפי מה דקיימא לן, היו לו בנים ומתו לא קיים המצוה, נראה בעליל דמצוה זו אינה כשאר מצוות, לולב ומצה ודומיהם דאין להם משך זמן, רק תיכף שנעשה המצוה, יצא. אבל כאן אינו כן, דהביאה לא הוי גוף המצוה, רק הכשר מצוה. ועיקר המצוה הוא לידת הבנים, ובכל רגע חל עליו החיוב ואם מתו לא קיים מכאן ולהבא, וזה פשוט". ומבואר בדבריו, כי מעשה הביאה הוא רק הכשר מצוה, ואילו קיום מצות פרו ורבו הוא בתוצאה – בעצם הימצאות צאצאיו בעולם [ולפיכך מי שהיו לו בנים ומתו, לא קיים את המצוה, כי עכשיו אין לו ילדים, ומוטלת עליו שוב מצות פרו ורבו]. 

ואילו האגרות משה (אבן העזר ח"ב סימן יח) כתב ש"המעשה שנצטווה בפרו ורבו אינו הולדת הבנים, דזה אינו בידו. אלא המצוה וחיוב שעליו הוא לבעול אשתו ביאה גמורה, שיהיה אפשר מזה להוליד". 

 

ה. במחלוקת זו, האם קיום מצות פרו ורבו במעשה הביאה או בתוצאה שיש לו בן ובת, תלויה לכאורה מחלוקת אחרת, האם מקיימים מצות פרו ורבו בנולד מאשה ש"נתעברה באמבטי".

במסכת חגיגה (יד, ב) "שאלו את בן זומא, בתולה שעיברה מהו לכהן גדול, חיישינן שמא באמבטי עיברה". ופרש"י: "באמבטי, כלי שרוחצין בו כל הגוף, ויש לומר שהטיח שם אדם שכבת זרע ונכנס במעיה". ומבואר שקיימת מציאות להתעבר גם שלא בדרך ביאה. ומתוך כך כתב החלקת מחוקק (אבן העזר סי' א ס"ק ח) "יש להסתפק אשה שנתעברה באמבטי, אם קיים האב פרו ורבו, ואם מקרי בנו לכל דבר. ובליקוטי מהרי"ל נמצא שבן סירא היה בנו של ירמיה שרחץ באמבטי, כי סיר"א בגימטריה ירמיה"ו".

גם הבית שמואל (שם ס"ק י) ציין לדברי הב"ח בהלכות נדה (יו"ד סימן קצה ס"ק ו) שכתב: "מצאתי בהגהות סמ"ק ישן מהרב רבנו פרץ שכתב, אשה נדה יכולה לשכב על סדיני בעלה, ונזהרות מסדינים ששכב עליהן איש אחר, פן תתעבר משכבת זרע של אחר, ואמאי אינה חוששת פן תתעבר בנדותה משכבת זרע של בעלה ויהא הולד בן הנדה. והשיב, כיון דאין כאן ביאת איסור, הולד כשר לגמרי אפילו תתעבר משכבת זרע של אחר, כי הלא בן סירא כשר היה. אלא דמשכבת זרע של איש אחר קפדינן אהבחנה, גזירה שמא ישא אחותו מאביו, כדאיתא ביבמות (לז, ב)". ולמד מכך הבית שמואל: "נשמע דהוי בנו לכל דבר". מפורש איפוא בדברי החלקת מחוקק והבית שמואל, כי הנולד לאשה שנתעברה באמבטי הוא ללא כל ספק בנו של בעל שכבת הזרע, ולפיכך גם מקיים את מצות פרו ורבו. וכדבריהם נקטו להלכה המשנה למלך (הלכות אישות פרק טו הלכה ד); השאילת יעבץ (ח"ב סימן צז); הטורי אבן (חגיגה טו, א) והערוך לנר (יבמות י, א). 

אולם הט"ז (אבן העזר סימן א ס"ק ח) הביא את דברי הבית שמואל וראייתו מהגהת הסמ"ק, וכתב על דבריו: "ואין זה ראיה, דשמא לחומרא אמרינן, לקולא לא אמרינן, בפרט במידי דתלי בקום ועשה והיא נתעברה מעצמה דאינו יוצא בזה". וכעין זה כתב בספר אפי זוטרי על אבן העזר (סימן א) שהביא את דברי הסמ"ק והב"ח, וכתב: "ואני תמה לנפש פה קדוש יאמר דבר זה, אם שמענו שנקרא בנו להחמיר, לא שמענו להקל, וכי האם מתוך כך נפטור אשת אביו מהחליצה ומן היבום. או שמא יקרא בנו לענין נחלה וכיוצא. דהסמ"ג ואחריו הב"ח אמרו כן כמזהיר שלא לבוא לידי איסור כרת ח"ו, וזה למגדר מילתא. [ועל כן] להחמיר יקרא בנו, ולהקל לא מקילינן, ואם מת והניח בן כזה לא שריא אשתו לשוק אלא בחליצה ולא נתיר אותה ליבום מספק. אך לענין ירושת המת במקום שחב לאחרים לא שרינן להתחזק בנכסיו". ומבואר בדבריהם, שהנולד מאשה שנתעברה באמבטי אינו נחשב כבנו לענין ירושה, לפטור מחליצה ולקיום מצות פרו ורבו. ודברי הסמ"ק שהחשיבו כבנו נאמרו כחומרא "למיגדר מילתא", כדי שלא יתחתן עם קרובותיה של בעל שכבת הזרע, שמא הוא אביו. וכדבריהם כתבו החסדי דוד על התוספתא (יבמות פרק ח); בשו"ת בר ליואי (חלק אבן העזר תשובה א); והברכי יוסף (אבן העזר סימן א).

המנחת חינוך הביא ראיה לשיטתו, שקיום מצות פרו ורבו הוא בתוצאה – שיש בנים המתייחסים אחריו, מדברי "החלקת מחוקק שנסתפק באשה שנתעברה באמבטי אם קיים פרו ורבו, והבית שמואל הביא ראיה דהרי בנו הוא לכל דבר. ומכל מקום נשמע מדבריהם כמו שכתבנו, דאין הביאה מצוה, רק הבנים הם המצוה". 

יוצא איפוא, כי מחלוקת הפוסקים, האם מקיימים מצות פרו ורבו כאשר העיבור היה באמבטי, תלויה בהגדרת חיוב המצוה.

מדברי הפוסקים שאדם קיים מצות פריה ורביה גם על ידי הוצאת שכבת זרע באמבטי, ללא מעשה ביאה, מוכח שקיום מצות פרו ורבו אינו במעשה הביאה אלא בתוצאה, שיש לו ילדים המיוחסים אחריו. ולשיטתם, לכאורה גם בילדים שנולדו לאחר הזרעה או הפריה מלאכותית, מקיים את מצות פרו ורבו, מכיון שקיום המצוה אינו במעשה הביאה אלא בתוצאה, והרי יש לו ילדים המיוחסים אחריו. לעומת זאת, לדעת הסוברים שבעל שכבת הזרע לא מקיים מצות פרו ורבו בילדים שנולדו לו כתוצאה מעיבור באמבטי, לכאורה טעם הדבר משום שקיום מצות פרו ורבו הוא במעשה הביאה, ולשיטתם כנראה הוא הדין כאשר נולדו ילדים לאחר הזרעה או הפריה מלאכותית, ללא מעשה ביאה, האב אינו קיים מצות פרו ורבו. 

 

ו. ברם בספרנו רץ כצבי – פוריות (שם אות ח) נתבאר שגם לדעת הפוסקים הסוברים שלא מקיים מצות פרו ורבו ב"נתעברה באמבטי" כי לא עשה מעשה, אבל בהזרעה ובהפריה מלאכותיים מקיימים מצות פרו ורבו כי נעשה מעשה – פעולה מכוונת להזרעה.

ראיה לסברא זו מבוארת במה שהאגרות משה כתב בהמשך לדבריו המובאים לעיל [אות ד] שקיום מצות פרו ורבו הוא במעשה הביאה: "המעשה שנצטוה בפרו ורבו אינה הולדת הבנים דזה אינו בידו אלא המצוה וחיוב שעליו הוא לבעול אשתו ביאה גמורה שיהיה אפשר מזה להוליד". והוסיף רבי משה: "וזרע זה שיוציא, יכניסו בשפופרת לבטן האשה בימים שראויה להריון אף שלא טבלה, ויצא בזה מצות פרו ורבו כשתוליד האשה על ידי זה. לא מיבעי להבית שמואל שם שכתב בפירוש אף על נתעברה באמבטי דהוא בנו לכל דבר אף לצאת בו מצות פרו ורבו. אלא אף להמגיה בט"ז סק"ח שהוא החכם צבי, שבאמבטי מסתפק משום דתלי בקום ועשה והיא נתעברה מעצמה נמי מסתבר שיודה בכאן דהוציא בכוונה על דעת להכניס בשפופרת לבטן אשתו, דהוי זה במעשה". כלומר, מלשונו של הט"ז שכתב "בפרט במידי דתלי בקום ועשה, והיא נתעברה מעצמה, דאינו יוצא בזה", משמע שהסיבה שלא קיים מצות פרו ורבו בנתעברה באמבטי היא, כי לא היה מעשה מצוה. ואילו במקרה של הזרעה מלאכותית [והוא הדין בהפריה מלאכותית], כאשר הוצאת הזרע נעשתה בכוונה כדי להפרות את האשה, הרי שיש כאן מעשה מצוה לקיום המצוה, ולכן יחשב כמקיים מצות פרו ורבו. וכן נקט המנחת יצחק (חלק א סימן נ) "מה שנוגע לנדון דידן שפיר כתבו האחרונים לחלק, שיש לומר שקיים [בהזרעה מלאכותית] לכולי עלמא מצות פרו ורבו, דלא נתעברה מאליה, אלא נעשה מעשה רב והשתדלות גדול שתתעבר".

וכבר הבאנו (רץ כצבי פוריות חלק א פרקי מבוא פרק ג) את מכתבו של הרב ואזנר שכתב: "על פי התורה יחוס הילדים הנ"ל להוריהם כבנו ובתו לכל דבר, ומקיימים בזה מצות פרו ורבו" על מכתב זה חתמו גם הגרי"ש אלישיב והגר"ע יוסף.

ומעתה יש לומר שהיות וגם בלידה על ידי הפריה חוץ גופית, מקיימים מצות פרו ורבו, נמצא כי יש תועלת בדרך זו לבחור את המין הנצרך לקיום מצות פרו ורבו. 

אלא שעדיין עומדות לפנינו שאלות נוספות, האם ובאלו תנאים תהליך זה מותר על פי ההלכה, כדלקמן.

 

איסור הוצאת זרע לבטלה בטיפולי פוריות

ז. בספרנו רץ כצבי – פוריות (ח"א, פרקי מבוא, פרק א, וכן לעיל סימן י, פרק ב) הבאנו את מחלוקת הפוסקים האם בהזרעה מלאכותית יש חשש הוצאת זרע לבטלה. בתחילת ההתפתחות של טיפולים אלו, חששו בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ד סימן קז), בשו"ת משפטי עוזיאל (ח"ב סימן יט) ובשו"ת ישכיל עבדי (ח"ה אבן העזר סימן י) שכל זרע שיצא שלא בדרך ביאה נחשב "הוצאה לבטלה", אפילו אם יגיע בסופו של התהליך לרחם האשה.

לעומתם, בשו"ת אגרות משה (אבן העזר חלק ב סימן יח) התיר הזרעה מלאכותית, וכתב כי בהוצאת זרע "שהוא בשביל להוליד בנים, מסתבר שאין בזה משום איסור הוצאת זרע לבטלה", ואף נתן הוראות מפורטות מהו האופן העדיף על פי הלכה להוציא את הזרע. וכן פסקו להלכה ולמעשה רבים מפוסקי הדור האחרון, שמותר להוציא זרע לצורך טיפולי פוריות בהזרעה או הפריה חוץ גופית. ברם לכשנעיין בדבר, נראה שיש מהם שכתבו להתיר זאת רק לבני זוג שאין להם יכולת להביא ילדים לעולם שלא בדרך זו, כפי שיבואר לקמן.

הגר"ע יוסף כתב בשו"ת יביע אומר (ח"ח אבן העזר סימן כא) תשובה נרחבת בנושא, שנכתבה בשנת תשל"ח (1978) ונחתמת בהוראה: "מסקנא דדינא לגבי תינוק מבחנה שנראה שדינו שווה למה שהתירו האחרונים להתיר הזרקת זרע הבעל לרחם האשה, כשאי אפשר בשום פנים לאשה להכנס להריון באופן אחר, כדרך כל הארץ". מתשובה זו יוצא איפוא, כי ההיתר להפריה חוץ גופית הוא רק כאשר אין לאשה דרך להיכנס להריון באופן אחר.

בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סימן רנא) בחודש טבת תשנ"ג נשאל הגר"ש ואזנר על ידי ידידי הרב פרופ' אברהם שטינברג: "בענין הזרעה מלאכותית מבעל לאשתו, האם זה דווקא במי שאין לו כלל ילדים, ולצורך קיום מצות פרו ורבו, או גם מי שיש לו כבר בן ובת אך רוצה להגדיל המשפחה, האם מותר בהזרעה מלאכותית, מטעם לערב אל תנח ידך" [במסכת יבמות (סב, ב) מובא: "נשא אדם אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו, היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו, שנאמר (קהלת יא, ו) בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵע אֵי זֶה יִכְשַׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים"]. והשיב: "יראה דהגם אם אנו נפסוק בלא קיים עדיין פרו ורבו דמותר הזרעה זאת, ואינו נכנס בגדר השחתת זרע, כיון שלבסוף יקיים על ידי זה מצות פרו ורבו, כרוב הסוברים כן שגם בדרך זה נתקיים המצוה. וגם אם יש ספק דפעולה זאת לא תועיל, מכל מקום נימא דעדיין לא יצא מגדר תיקון גם בעושה על הספק, כאשר צידד בתשובת מהרש"ם (ח"ג סי' רסח). מכל מקום יראה להגביל הדבר רק למצות פרו ורבו בלבד. ונראה דזה היה דעת כל הגדולים שנשאו ונתנו בנדון זה". מדברי השבט הלוי אנו למדים כי ההיתר של הזרעה או הפריה חוץ גופית אינו לכתחילה, ומשום כך הוגבל ההיתר רק לצורך קיום מצות פרו ורבו. ונראה מתוך דבריו כי למי שבאמת יכול להביא ילדים כדרך כל הארץ, אין היתר להזרעה או הפריה מלאכותית. 

ובספר נשמת אברהם (אבן העזר סי' א סעיף ה) הביא, כי מדברי הגרש"ז אויערבך נראה שיש מקום להתיר הוצאת זרע [דהיינו הזרעה או הפריה] אפילו במקום שכבר קיים מצות פרו ורבו, וברצונו לקיים מצות 'שבת' בילדים נוספים, אמנם אין היתר לעשות כן למי שמעוניין רק בבנים או רק בבנות: "קיימת שיטה להפריד בזרע האב בין זרעונים זכריים וזרעונים נקביים, כך שבהזרעה מלאכותית יש סיכוי טוב להבטיח את מין העוּבָּר. זוג שיש להם כמה בנות ורוצים בן, האם מותר להם להשתמש בהזרעה מלאכותית בהשגחה עם הפרדת הזרעונים, כדי שיהיה להם בן. ולכאורה נראה שאין לעשות כן, כי ראה להלן שגם הפוסקים המתירים הזרעה מלאכותית התירו רק לזוג שאין להם ילדים כלל, וכן רק אחרי שעברו עשר שנים ובקביעה רפואית מוסמכת שאין עצה אחרת – רק בתנאים אלה התירו הוצאת זרע בידים. אמנם ראה מה שהבאתי בשם הגרש"ז אויערבך שכתב לגבי הוצאת זרע לבדיקה וזה לשונו, ויתכן דאפילו אם כבר יש לו בן ובת גם כן מותר, כדי לקיים מצות שבת, או שאשתו מצטערת הרבה מזה שאין להם עוד בנים, עכ"ל". כלומר, במקום הצורך, כאשר אין אפשרות ללדת ילדים באופן אחר, התיר הגרש"ז אויערבך גם הזרעה או הפריה מלאכותיים, אפילו אם בני הזוג כבר קיימו מצות פרו ורבו. אולם מי שמטרתו בהוצאת הזרע היא רצון לבנים [ולא בנות], ולשם כך הוא מוציא זרע בכדי שיוכלו לעשות הפריה, גורם להשחתת זרע, משום שבמעשה ביאה כל הזרע נכנס, מה שאין כן בהוצאת זרע בכדי לברור את הזרעונים הזכריים, שבו מושחת שאר הזרע – ולכן יש לאסור זאת, וכפי שמבואר בנשמת אברהם בהמשך דבריו: "אך כתב לי הגרש"ז אויערבך, הרי בדיקה אין דינה כבטלה הואיל וזה לצורך רפואה כדי שיוכל לקיים פרו ורבו או מצות שבת, מה שאין כן מי שרוצה רק בן, משחית בידיים את כל השאר, ונמצא שהוא ודאי משחית, ורק בחלק קטן רצונו לנסות להציל ע"י הזרעה, עכ"ל". והשחתה זו היא בעצם הוצאת הזרע, ולכך לא יעזור אחר כך להכניס את שאר הזרעונים חזרה.

כאשר האשה לא יכולה להתעבר כדרך כל הארץ, ובכל מקרה יש צורך בהוצאת זרע לצורך הזרעה או הפריה מלאכותיים, נשאלת השאלה האם מותר להם לבצע הפרדה ולהחזיר רק את הזרעונים הזכריים. בנושא זה כתב הנשמת אברהם: "וכן לגבי זוג שאין להם ילדים כלל, ואחרי שקיבלו היתר להזרעה מלאכותית רוצים לוודא שהילוד יהיה זכר או נקבה, ולכאורה כאן גם לדעת הפוסקים הנ"ל יהיה מותר לבצע הפרדת הזרעונים לשני המינים לפני הזרקת החלק הרצוי לרחם האשה. וכתב לי הגרש"ז אויערבך, חושבני שגם זה לא רצוי להתיר, עכ"ל".

נמצא איפוא, כי לדעת הגרש"ז אויערבך, הגר"ע יוסף, והגר"ש ואזנר שהתירו הוצאת זרע לצורך טיפולי פוריות, אין זה אלא כאשר זו הדרך היחידה לקיים מצות פרו ורבו או מצות שבת או במקום צער גדול של האשה שאין לה עוד בנים. אך כשניתן להביא ילדים לעולם כדרך כל הארץ, אלא שבני הזוג מעדיפים מין מסוים, ולשם כך הם רוצים לבחור את המין הרצוי להם באמצעות הפריה חוץ גופית ואבחון טרום השרשתי לפני החזרת העוּבָּרים – לא מצינו היתר להוציא זרע לצורך זה.

 

ח. אמנם מדבריו של רבי יחיאל יעקב ויינברג בשו"ת שרידי אש (ח"ג סימן ה) משמע שאף אם קיים כבר את מצות פרו ורבו, מכל מקום אם הוצאת הזרע היא למטרת עיבור, הרי שאין זה לבטלה: "שאין זה הוצאת זרע לבטלה מכיוון שמביא לידי עיבור, וכל האיסור של הוצאת זרע לבטלה הוא משום איבוד הזרע, ובנדון דידן אינו מאבד כלל אלא מקיימו שלא על ידי בעילה. ואפילו אי נימא שלא קיים האב פרו ורבו בזה, מכל מקום אין הוצאת הזרע לבטלה, שהרי יוולדו בנים על ידי הזרע". ויש לעיין, האם לדעתו גם לענין ברירת המין באמצעות אבחון טרום השרשתי, יורו פוסקי ההלכה להיתר. או שמא אין ללמוד מההיתר שהתירו הפוסקים לזוג חשוכי ילדים, שזו הדרך היחידה שלהם להביא ילדים לעולם, למי שמעוניין בהבאת בנים או בנות, וצ"ע.

בדומה לדבריו של הרב ויינברג כתב גם הרב פרופ' שטינברג (קובץ אסיא, חלק עז-עח, עמ' 76-95) בשם הראשון לציון רבי מרדכי אליהו, לאחר שהביא את דברי הגרש"ז אויערבך: "לעומת זאת יש מי שכתב [רבי מרדכי אליהו; הובא בשו"ת מראה הבזק ח"ה סימן קד הערה 6], להתיר ברירת מין בתנאים מיוחדים, ולא חשש לאיסור הוצאת זרע במצבים אלו. ואמנם יש מקום לדון שכאשר מתקיימים תנאים מיוחדים [המבוארים להלן], אין בזה משום הוצאת זרע לבטלה, אלא לצורך פריה ורביה, כמו כל הליך של הפריה חוץ גופית. שהרי בכל מקרה של הפריה חוץ גופית, יש צורך בהוצאת זרע, ורוב הפוסקים התירו זאת במקרים של עקרות, אף שהדבר איננו טבעי, כי המטרה היא להרבות ילודה. יתר על כן, הפריה חוץ גופית הותרה גם בזוגות פוריים, כאשר המטרה למנוע צאצא עם מחלה תורשתית. בין אם מדובר באבחון טרום השרשתי למניעת מחלה גנטית, ובין אם מדובר באבחון טרום השרשתי לברירת מין העוּבָּר כדי למנוע מחלה בת אחיזה לכרומוזום הזכרי. אשר על כן, בכל מקרה שהוצאת הזרע נעשית לשם ילודה, אין זה נחשב לבטלה. ולכן גם כאשר המטרה היא לידת מין נבחר, אין בזה גדר לבטלה. מה גם, שלעתים קרובות, אם לא תהיה אפשרות לברירת מין העוּבָּר, בני הזוג לא ירצו ללדת עוד ילדים, ונמצא שההיתר לברירת המין הוא המביא לריבוי הילודה".

הנה כי כן, ממוצא הדברים למדנו שיש מגדולי הפוסקים שהתירו להוציא זרע לצורך הפריה חוץ גופית אך רק לצורך קיום מצות פרו ורבו, או שההיתר היה רק לילד הראשון, אך בכל מקרה אין מדובר בהיתר גורף. לעומתם, יש שהתירו בכל מקום שהוא לצורך הבאת ילדים.

אך לענ"ד יתכן כי בזמנינו כאשר טיפולי ההפריה שכיחים, מספר הזוגות הנזקקים לטיפולי הפריה חוץ גופים הולך וגדל משנה לשנה ונכון לזמן כתיבת מאמר זה [חורף תש"פ] קרוב לחמשה אחוזים מהתינוקות נולדים על ידי הפרייה חוץ גופית, ועוד מספר לא ידוע של ילדים הנולדים כתוצאה מהזרעה מלאכותית – מאחר והבאת ילדים לעולם בדרך זו נחשבת כ"דרך כל הארץ", לפיכך כשיש צורך בהפריה חוץ גופית, יהיה מותר להוציא זרע לצורך כך, אפילו כשיש כבר מספר ילדים, וצ"ע.

 

•   •   •

השמדת עוּבָּרים לא רצויים

ט. בתהליך אבחון טרום השרשתי לבחירת מין העוּבָּר, לאחר שנוצרו מספר עוּבָּרים מהפריית הביצית והזרע, והעוּבָּר מהמין הרצוי נבחר, שאר העוּבָּרים מושמדים, והשאלה היא, האם אין בכך איסור.

ואמנם הראשון לציון, רבי מרדכי אליהו כתב (תחומין, חלק יא, תשנ"א, עמ' 272) "כל הביציות המופרות, האמורות להיות מושתלות ברחם האם – אין להשמידן, כיון שעתיד לצאת מהן עוּבָּר חי. אבל הביציות, שלא נבחרו להשתלה, מותר לזורקם, ואין בזה נפקא מינה בין יהודים לגויים".

אולם לעומתו, רבים הפוסקים שהכריעו להלכה שאין איסור בהשמדת עוּבָּרים מופרים אשר טרם הוכנסו לרחם:

• בשו"ת שבט הלוי (חלק י סימן רלא) נשאל "מה לעשות עם ביציות שכבר נקלטו עם זרע הבעל, ואינם נחוצים להפריה כעת", והשיב: "לענ"ד אין בזה ספק כלל, דלא זו לשיטת התוספות נדה (מד, ב) דאפילו בעצם העיבור ממש אין איסור מעיקר הדין [להורגו], אלא גם למה שכתבו תוספות חולין (לג, א ד"ה אחד) וסנהדרין (נט, א ד"ה ליכא), אשר משמעות לשונם דאיכא גם איסור תורה, ואשר כן אנו מחמירים, היינו כשהוא כבר ברחם האם, והוא בגדר נפש וחי חיי עיבור דעתיד להיות חי גמור. לא כן הרכבת זרע הבעל וזרע האשה מבחוץ, דבלי רחם לא יתפתח לעולם, פשיטא דעדיין אינו נקרא נפש, וגם לא חי של עיבור".
• רבי חיים דוד הלוי, רבה של תל אביב, כתב בספרו מים חיים (ח"א סימן סא) "כל הביציות שהופרו בזמן שהן במבחנה, אין עליהן כלל ועיקר דין עוּבָּר, ומותר לזורקן אם לא נבחרו להשתלה".
• רבי משה שטרנבוך כתב בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב סימן תרפט) "שמעתי דעות האוסרים [להשמיד ביציות מופרות] מטעם דזהו רציחה ודומה להפלה, שלפעמים נוצר בחוץ קשר ויש הפרייה, ואעפ"כ משחיתים גם בתחילת יצירה עד שמוצאים הכי מתאים, ואם כן יש כאן חשש הפלה ממש ח"ו. אבל לדעתי אי משום הא לא איריא, דנראה שאיסור הפלה היינו דוקא ברחם האשה, שעומד מעצמו להתפתח ולגמור ברחמה, בזה יש איסור להשחית, אבל כאן שהכל הוא חוץ לרחם וצריך עוד ניתוח להשתיל ברחם האשה, ובלי זה לא יגיע מעצמו לגמר, נלע"ד פשוט דלא נקרא הפלה, ואין כאן גם רציחה כלל, ועל כן משום איסור רציחה אין לחוש בזה".
• רבי יצחק זילברשטיין, רבה של שכונת רמת אלחנן בבני ברק, כתב בספרו שיעורי תורה לרופאים (ח"ד סימן רנז) "מותר להשמיד את הביציות המופרות, ואין בכך איסור. ואין לביציות מופרות אלו, הנמצאות מחוץ לרחם, דין "נפש", והמשמידן אינו בגדר "מאבד נפש", כי התורה אסרה לשפוך דם אדם הנמצא באדם, כמו שדרשו חז"ל במסכת סנהדרין (נז, ב) על הפסוק (בראשית ט, ו) שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, שהכוונה לחיי עוּבָּר הנמצא באדם, כלומר ברחם האם, אבל לא בהיותו עדיין במבחנה".

על סמך דברי הפוסקים הנ"ל, הסיק הרב פרופ' אברהם שטינברג, במאמרו "בחירת מין העוּבָּר": "באשר להשמדת ביציות מופרות מהמין הבלתי רצוי, הרי לשיטות כל הפוסקים אין לביצית המופרית מחוץ לרחם מעמד של אדם בהלכה, אין מחללים שבת כדי לתקן מקפיא שיש בו ביציות מופרות, מותר לבדוק ביציות מופרות לנוכחות מחלות ולהשמיד אותן ביציות מופרות שיש בהם גנים פגומים. [בהערת שוליים נכתב: "שמעתי מפי הגרי"ש אלישיב בענין מחלת נוירופיברומטוזיס"]. וביציות מופרות עודפות שאין מי שדורש אותן מותר להשמידן. על כן נראה שגם כאשר נבחר מין העוּבָּר, אין חובה לשמור על הביציות המופרות העודפות, ודינן ככל ביציות מופרות שאין להן דורש". [דרך אגב, בהמשך אותה הערת שוליים נכתב: "על פי פסיקת הרבנים הגרי"ש אלישיב הגר"מ הלברשטאם והגרי"י נויבירט, הוקמה יחידה לאבחון טרום השרשה בבית החולים שערי צדק בירושלים בשנת 2002].

אמנם בקובץ היכל הוראה (ח"ג, אבן העזר הוראה קלג) נשאל רבי משה בראנדסדורפר "בהפריה חוץ גופית, האם מותר לזרוק העוברים הנותרים", והשיב: "והוריתי להם שאסור לזורקם, כי זה נכנס בגדר רציחה. וכן שמעתי מאאמו"ר [רבי מאיר בראנדסדורפר] זצוק"ל כמה וכמה פעמים שלא נתן לזורקם, ואף שמאוחסן במקפיא [כמובן בהשגחה מליאה עם חותמות] שבמשך הזמן מתעפשים העוברים מאליהן, ואפילו באופן שצריכים להחזיקם עשרות שנים, הורה שאסור לזורקם, ועל פי זה הוריתי לו למעשה".

 

סיכונים ליולדת ולילוד

י. בחירת מין העוּבָּר באמצעות אבחון טרום השרשתי מתבצעת בטיפול של הפריה חוץ גופית, שיש בו סיכונים לאם ו/או לילוד. הרב פרופ' שטינברג, סיכם במאמרו, את הצדדים ההלכתיים בנדון זה: 

"ביחס לסיכונים לאשה – קיימים חששות לסיבוכים, ואף לתמותה של האשה בגין הטיפול שהיא צריכה לעבור במסגרת ההפריה החוץ גופית. הסיבוך הבעייתי ביותר הוא גירוי יתר שחלתי, הנובע מהטיפול ההורמונלי להגדלת מספר הביציות החורגות מהשחלה במחזור טיפולי. דבר זה קורה בשכיחות משוערת של בין 2% ל- 5%, בדרגות חומרה שונות, לרוב קלות. עם התקדמות הידע והנסיון בהפריה חוץ גופית, הולך ופוחת סיבוך זה. אך תוארו סיבוכים חולפים אחרים, כגון זיהום מקומי ודימום שחלתי, אך גם אלו בשכיחות נמוכה מאד. סיבוך אפשרי נוסף כרוך בצורך בהרדמה כללית של האשה בעת שאיבת הביציות. סיבוכי הרדמה קצרה בעידן המודרני הם נדירים וחולפים. מקובל לחשוב כי קיים גם סיכון לתמותה של האם בגין הטיפול המשולב הכרוך בטיפול המוקדם ובשאיבת הביציות. אכן, בדיקת הנתונים מראה שחשש זה רחוק מאד ובסבירות נמוכה מאד. מכל מקום לא הוכח קשר כלשהו בין טיפולי הפריה חוץ גופית, לבין תמותה. בישראל, למרות שבוצעו עשרות אלפי הפריות חוץ גופיות. משערים שהיו מקרי מוות בעבר, ולא דווח על אף מקרה של מוות בגין הטיפול בעשור האחרון.

ביחס לסיכונים לילוד – ישנן עדויות סותרות ביחס לקיומם של מומים משמעותיים בילודים בהפריה חוץ גופית לעומת הפריה טבעית. לאחרונה נעשו מחקרים יותר מבוקרים, ואף כי מדובר סטטיסטית בשיעור גבוה יותר של מומים בילודים בהפריה חוץ גופית, עדיין במספרים מוחלטים מדובר באחוזים בודדים [שיעור המומים המשמעותיים בקבוצת הנשים שעברו הפריה חוץ גופית היה 3.2% לעומת 2.7% בקבוצת הביקורת של נשים שילדו בדרך טבעית, היינו לא היה הבדל משמעותי סטטיסטית בין שתי הקבוצות].

צדדים להיתר – בשאלת הסיכון לאשה, סיכון זה הוא מזערי. אשר על כן מותר לאשה לקחת סיכונים כה קטנים עבור מטרות שנראות לה חשובות. דבר זה נובע מדין של "דשו בה רבים" או מדין "שומר פתאים ה'". כמו כן מצינו שמותר לאדם לקחת סיכון לפרנסתו [כמבואר במסכת ב"מ (קיב, א) שמותר לאדם לסכן עצמו לעלות באילן לבצור אשכולות, עבור פרנסתו, וזה שאמר הכתוב (דברים כד, טו): "וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ"]. כמו כן מצינו שפוסקים רבים (אגרות משה חו"מ ח"ב סימן סו; מנחת שלמה ח"ב סימן פב אות ז; יביע אומר ח"ח חו"מ סימן יב) התירו לאשה לעבור ניתוח פלסטי לנוי, אף שאין בכך צורך רפואי. ובוודאי שיש בכך סיכון גדול יותר מהפריה חוץ גופית, וגם כרוכים בכך איסורים אחרים, כגון חבלה. ובין יתר הטעמים להיתר נקבע, שכאשר יש לאשה צער במצבה מותר לה להסתכן בסיכון מועט, ויש בזה משום "שומר פתאים ה'". יתר על כן, על פי הנתונים המבוארים לעיל, ברור שהסיכון בעצם ההריון והלידה גם כשהם טבעיים לחלוטין, גדול לאין שיעור מהסיכון בהליכי ההפריה החוץ גופית. ומסתבר שהסיכון לחצות כביש במדינת ישראל, גדול לאין שיעור מהסיכון הכרוך לאשה בהפריה חוץ גופית, ואין מי שאוסר חציית כביש אפילו כאשר המטרה היא טריוויאלית".

 

התערבות במעשה הבורא – שינוי מעשה בראשית

יא. בחירת מין העוּבָּר באמצעות אבחון טרום השרשתי, הוא מעשה ישיר הגורם לבחירת מין העוּבָּר, ולכאורה יש בו "התערבות" בסדרי הבריאה ומעשה הבורא, יש לדון, האם הדבר מותר על פי ההלכה.

חז"ל אמרו במסכת פסחים (סה, א) "אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות". ועוד מובא במדרש (תנחומא חיי שרה פרשה ג) "שלשה דברים אין אדם רוצה שיצא לו, עשב בקמה, ונקבה בבניו, וחומץ ביינו, ושלשתן לצורך העולם נבראו, שנאמר (תהלים קד, א) ה' אֱלֹקַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד". מדברים אלו למד הרב יגאל שפרן (ברכה לאברהם, עמ' 329) שאין לעשות מעשים כדי לבחור את מין העוּבָּר, משום שאסור להפר את "האיזון" האלוקי בין זכרים ונקבות: "העולם צריך איזון בין גברים לנשים, שאם לא כן, לא יהיה עולם, אבל רוב העולם רוצה בנים. מה עושה הקב"ה, כופה על חלק מהעולם שיוולדו לו דווקא בנות, גם שלא ברצון ההורים. כך נשמר האיזון בעולם. כך נמשכת מגמתו הבסיסית של הבורא כפי שקבע כשברא את העולם (בראשית ה, ב) זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם. הוא שנאמר ה' אֱלֹקַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד. לא נתת לאדם בחירה בזה, כפית עליו שיתקיים מה שטוב לאנושות באמת, גם אם הוא כפרט רצה אחרת. וכבר כתב הראב"ד (האמונה הרמה מאמר שני עיקר ו) אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אשרי מי שבניו זכרים, אוי לו למי שבניו נקבות. ואם ינתן לאדם הדבר אשר הוא אצל כל אחד מהם שלמות, והוא הוליד הזכרים, לא תמצא נקבה בעולם, ויהיה היישוב חרב". 

הרב משה הרשלר, במאמרו "הנדסה גנטית בהיבטים הלכתיים", שראה אור בספר הלכה ורפואה (ח"ב עמ' שנ) כתב כבר בשנת תשמ"א (1981) על "פריצת דרך במחקר הגנטי לבודד גנים וגורמי תורשה בלתי תלויים, ולסדר מחדש את מנגנון בנין התא, למזג תאים מסוגים שונים בתכלית, וכן לשנות הוראות תורשתיות הגנוזות בצופן הגן", כי "כל שוני ושינוי במערכת הבריאה יש בו חוסר אמונה, וכבר כתב הרמב"ן (ויקרא יט, יט) שהמרכיב שני מינין, משנה ומכחיש במעשה בראשית, כאילו יחשוב שלא השלים הקדוש ברוך הוא בעולמו כל הצורך ויחפוץ הוא לעזור בבריאתו של עולם להוסיף בו בריות. והמינים בבעלי חיים לא יולידו מין משאינו מינו, וגם הקרובים בטבע שיולדו מהם כגון הפרדים יכרת זרעם כי הם לא יולידו. וכן אמרו חז"ל (בראשית רבה י, ו) אין לך כל עשב ועשב, שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו, ואומר לו גדל".

יתרה מכך, הרב הרשלר הוסיף, כי שינויים עתידיים בהנדסה גנטית, יחזירו את האנושות ל"דור הפלגה, שרבנו בחיי ורבים מחכמי ישראל מסבירים שאנשי דור ההפלגה היו בעלי כח וגבורה וגדולים בחכמה ובקומה, והיו חייהם ארוכים ולא יבצר מהם לעשות כל דבר, והם חשבו תחבולות כדי להציל את העולם ממבול מים ואש. אולם, רצונו של הבורא גזרה להפיצן לכל רוח, שכן איחוד הכוחות הכבירים של האדם שרוצה להתעלות על חוקי הבריאה יש בה סיכון ממשי, ועלול לקעקע את היסוד האנושי והחברה".

כיוצא בזה כתב ידידי רבי מרדכי לבהר, בשם הגר"ש מילר מטורונטו, כי תפילה להתפלל למין הרצוי היא בגדר ההשתדלות המותרת "אבל לעשות תחבולות כדי לבחור מין, אע"פ שקשה למצוא בזה איסור, מכל מקום נכנס יותר מדי בהשתדלות של "כבשי דרחמנא", שאסור".

 

בעולם העשיה – השלימות נמסרה למעשי בני האדם

יב. לעומתם, הרב פרופ' אברהם שטינברג, כתב במאמרו בנדון "שיבוט בני אדם" (רפואה והלכה – הלכה למעשה, עמ' 228) כי "לפי השקפת היהדות יש היתר וחובה לבנות ולשכלל את העולם בכל דרך וכיוון לתועלת בני אדם. באופן עקרוני אין לראות בפעולות של שכלול ושיפור העולם משום סתירת גזירת מלכו של עולם, והתערבות שלילית בבריאה, אלא אדרבה, משום שותפות חיובית בין הקב"ה לבין בני אדם. רעיון זה בא לידי ביטוי בדברי חז"ל במסכת ברכות (ס, א) תני דבי רבי ישמעאל, ורפא ירפא – מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות. ופירש רש"י, ניתנה רשות לרופאים לרפאות, ולא אמרינן רחמנא מחי ואיהו מסי [ואין אנו אומרים: הקב"ה מחץ, והוא מרפא]. אכן, אף כי באופן עקרוני אמנם מותרת ההתערבות בבריאה, אך הדבר מותר דוקא אם מתקיימים שלשה תנאים הכרחיים: [א] אין איסור הלכתי מהותי בעצם פעולת השכלול. [ב] אין לפעולת השכלול תוצאה הכרחית אסורה שאינה ניתנת למניעה או לתיקון. [ג]. יש תועלת לבני אדם בפעולת השכלול, ובלבד שהתועלת עולה על הנזק". מדבריו נוכל להסיק שגם אבחון טרום השרשתי [שאין בו איסור הלכתי, כמבואר לעיל] אינו בגדר "התערבות" במעשה הבורא, אלא אדרבה, "שכלול ושיפור העולם", באמצעות חידושי המדע והטכנולוגיה שנתגלו בדורות האחרונים.

ברצוני להוסיף על דבריו, ממה שמעתי מידידי רבי יעקב קראוס, רב בית הכנסת 'ישראל הצעיר דהאנקוק פארק', בשם מורו ורבו רבי אברהם פאם, ראש ישיבת תורה ודעת, שביאר את דברי רש"י על הפסוק (בראשית א, א) "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" – ולא אמר ברא ה', שבתחילה עלה במחשבה לבראותו במידת הדין, וראה שאין העולם מתקיים, והקדים מידת רחמים ושיתפה למידת הדין, והיינו דכתיב (בראשית ב, ד) בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹקִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם" – שהקב"ה הוצרך לברוא את העולם בשיתוף מידת הרחמים, שאם לא כן בני אדם לא היו יכולים להגיע לשלמות. כי תכלית הבריאה היא, שבני אדם ישלימו אותה במעשיהם. רעיון זה מפורש בדברי השפת אמת (בראשית תרל"ח) שכתב: "באופן זה ברא הבורא יתברך להיות רצון ומחשבת האדם לעשות הכל על פי מידת הדין ממש כרצונו יתברך, הגם כי בפועל אי אפשר לעשות ממש כרצונו יתברך מטעם שעולם העשיה אין בו השלימות, וצריך להשתתפות מידת הרחמים. עם כל זה השיתוף בא על ידי המחשבה והרצון לעשות כרצונו יתברך".

דברים דומים ראיתי בספר עיטורי תורה (בראשית א, א) "כשחזר רבי לייבלה איגר מקוצק, שאלו אביו ר' שלומל'ה, מה למדת בקוצק. השיב: שלשה דברים למדתי שם: א. שאדם הוא אדם ומלאך הוא מלאך. ב. אם ירצה האדם בכך, יכול הוא להיות יותר ממלאך. ג. בראשית ברא אלקים – הקב"ה ברא רק את הראשית ואת השאר השאיר בשביל האדם".

ולענייננו, ברור כי מסובב הסיבות גרם להתפתחות המדע והטכנולוגיה בדור האחרון, ואין זה אלא מרצון הקב"ה, שנשכיל להשתמש בכלים אדירי כוח אלו, לתכלית השלמת הבריאה, על פי דרכי התורה וההלכה.

עוד נראה לענ"ד להוכיח שבבחירת מין עוּבָּר אין חשש, מדברי הפוסקים שהתירו ניתוחים פלסטיים (אגרות משה חו"מ ח"ב סימן סו; חלקת יעקב ח"ג יא; מנחת שלמה ח"ב סימן פו) ולא חששו לאסור משום "התערבות במעשה בראשית". 

 

חששות מוסריים

יג. הרב פרופ' אברהם שטינברג, סיכם את הנימוקים לאסור את בחירת מין העוּבָּר, מבחינה מוסרית:

• התנגדות ליצירת ילדים לפי שיקולים אגואיסטיים של ההורים.

• חשש מפני "מדרון חלקלק" שבו יבצעו ברירות של עוּבָּרים על יסוד צבע עינים, גובה וכיוצא בזה.

מאידך, מציין את השיקולים להיתר: 

• בדרך כלל, אם קיימת אפשרות טכנולוגית להביא רווחה לפרטים בחברה, אין לחברה זכות למנוע מן היחידים להשתמש בטכנולוגיות אלו לרווחתם, וזאת על סמך עקרון האוטונומיה.
• אין חשש להפרת האיזון בין זכרים לנקבות בעולם, כי לא מדובר במספרים גדולים ומשמעותיים. מדובר במצבים מוגבלים ומוגדרים בלבד, ובתנאים נאותים יהיו למשפחות שונות העדפות שונות ביחס למין הרצוי.
• החשש ליחס שונה של ילד מוזמן לעומת ילד אחר, או החשש להתפתחות בלתי תקינה של ילד מוזמן, אינו שונה מהמצב הטבעי שבו נולדה בת באופן טבעי למשפחה שיש לה רק בנים, או שנולד ילד לאחר הריון בלתי רצוי, או שנולד ילד "יקר" היינו ילד שבא אחרי הרבה שנות עקרות וניסיונות להרות, ודוגמאות רבות אחרות.
• קיימת יכולת ציבורית למניעת "מדרון חלקלק", על ידי הצבת גבולות. ואדרבה, מבחינת ה"מדרון החלקלק", ניתן לטעון שמניעת האפשרות לשימוש בטכנולוגיות מותרות כשלעצמן, יוביל לשימוש בטכניקות פסולות, כגון הפלות של מין לא רצוי, ואף גרוע מזה הריגת מין לא רצוי לאחר היוולדו, כפי שהדבר נעשה בסין ובהודו".

ומסכם: "באופן עקרוני לא מצאנו שחז"ל והראשונים התנגדו לעצם העיקרון של עשיית פעולות לברירת מין העוּבָּר [כמבואר לעיל אות א]. ולכן נראה שלא חששו כלל להיבט האגואיסטי של ההורים, או לחששות על יחס שונה לטוב או לרע, לצאצא שייוולד לאחר "תכנון לברירת מינו…" אכן, אף אם מבחינה הלכתית לכאורה יש צדדים ברורים להתיר ברירת המין בשילוב של הפריה חוץ גופית ואבחון טרום השרשתי, הרי שהרגש האנושי מסכים שאין להסכים להיתר גורף ולשימוש בלתי מבוקר בטכנולוגיות המדעיות ובתנאים רגילים. לכאורה שייך בזה גם מאמר חז"ל (ברכות י, א) "בהדי כבשא דרחמנא למה לך". מאידך, במצבים חריגים ומיוחדים, נראה שיש ללכת לקראת הזוגות הסובלים, ולאפשר להם ברירת מין העוּבָּר".

גם הרב יגאל שפרן ציין את הסכנה הטמונה בבחירת מין העוּבָּר: "האם אין חשש שזוהי תחילתה של שיטה שתהיה מנוצלת ליצירת ילודים על פי תכנות? האם אנו יכולים לנהוג במנהג הראש הקטן ולומר, מה שאני לא רואה שכתוב מפורש בשלחן ערוך שחור על גבי לבן אינו מענייני? האם אין לנו אחריות לדורות הבאים? האם אין לנו אחריות כלפי העולם שהופקד בידינו על מנת לשומרו? האם כל מה שהאדם יכול לעשות גם ראוי שיעשה? אנו אחראים לדורות הבאים ואחראים לעולם שיהא תקין וחיובי, ואחראים שלא יתקלקלו האיזונים בעולם, בגין כל מיני שיגעונות. כמובן, אנו אחראים גם למנוע סבל, אבל צריך שזה אכן יהיה סבל, ולא ניצול ציני של טכנולוגיה רפואית שלא לצרכים להם נועדה הרפואה – הסרת כאב.

לענ"ד ה"מדרון החלקלק" הינו מוחשי יותר ממה שניתן לראות ברגע הראשון. אם הנגישות הקלה לטכניקה האמורה תיושם, אנו עלולים לראות ברבות הימים סיבוכים נפשיים של הורים שאל נוכח צאצא מאכזב, ילקו עצמם על שלא נזקקו בשעתו לטכניקת ה PGD שהיתה ממציאה להם צאצא אחר, ועתה בטעות נולדו להם בנים או בנות לא אמון בם.

לכן סברתי ועודני סבור, שבעיקרון ברירת מינים צריכה להיות אסורה. שחרור מהאיסור הזה צריך להיות על בסיס נימוקים טובים מאד, אם רפואיים ואם אחרים, אבל מתוך הנחת עבודה, שלכתחילה הדבר אסור".

יחד עם זאת, גם לדעת הרב שפרן "במקרה שנראה שנפשית מאד קשה להורים אלה, יש להתיר".

 

כל דבר שלא אסרתו תורה הוא מותר מאליו

יד. לענ"ד גישתו של הרב שפרן "שבעיקרון ברירת מינים צריכה להיות אסורה", אלא אם כן נמצא את ההיתר, אינה נכונה. ואדרבה, ההיפך הוא הנכון, וצריך לבוא מתוך גישה "שבעיקרון ברירת מינים צריכה להיות מותרת", אלא אם כן נמצא סיבות לאיסור.

יסוד לדבָרָי, במה שכתב רבי יוסף ענגיל בספרו ציונים לתורה (כלל יד) בהסבר "מדוע איסור בטל בהיתר, ואין היתר בטל באיסור", וזה לשונו: "דיש לרוב כוח רק לסלק שֵׁם, אבל לא לתת שֵׁם. דכל דבר בעצמותו הרי היתר הוא, ואין ענין ההיתר דבר נפרד מעצם הדבר, כי כל דבר שלא אסרתו תורה הוא מותר מאליו, שהרי לא הוצרכה תורה להתיר שום דבר. ורק הדברים שחידשה תורה ופירשה שהם אסורים, נתחדש להם שֵׁם איסור מלבד עצם הדבר. ועל כן כאשר יתערב איסור ברוב היתר, אם כן בהסתלק ממנו שֵׁם איסור על ידי הרוב, ממילא הוא מותר, ואין צריכים עוד לענין הרוב כלל, כי כל דבר הוא מותר מעצמותו ומאליו. מה שאין כן בהתערב היתר באיסור, אם כן יצטרך הרוב לחדש להיתר שֵׁם איסור כמוהו. ולזה אין לרוב כח, דאין לומר דגם כאן יסלק ממנו שֵׁם היתר וממילא יאסר. דזה אינו, דענין ההיתר איננו שֵׁם כלל כדי שיסתלק, כי הוא הוא עצם הדבר. ואין לך לומר רק שהרוב יחדש על העצם הנתערב שֵׁם איסור, וזה אין בכח הרוב".

הרי לנו דברים ברורים ומפורשים: "כל דבר שלא אסרתו תורה הוא מותר מאליו, שהרי לא הוצרכה תורה להתיר שום דבר". לפי גישה זו, די לנו במה שאסרה תורה, אבל במה שלא ידוע לנו איסור, הוא מותר מעצמו כל זמן שאין לנו ראיה ברורה לאוסרו. ולכן גם יהיה מותר לקבוע את מין העובר באמצעות אבחון טרום השרשתי.

 

פרק ג

תשובות ופסקי הלכה

טו. בשו"ת פועה (שער טיפולי פוריות; בפרק אודות בחירת מין העובר) מובאת שאלה ששלח ידידי רבי מנחם בורשטיין לפוסקי ההלכה, כדלהלן:

"הננו פונים אל כבודו בשאלה העולה מזוגות רבים הפונים אל המכון, והיא האפשרות לבחירת בן או בת. כיום ישנן בעיקר שלוש שיטות לצורך כך:

1. דיאטה מיוחדת המעלה את הסיכוי ללידת בן או דיאטה שונה ללידת בת. לזה מצרפים את בדיקת יום הביוץ של האישה, ומכוונים את זמן יחסי האישות בהתאם לרצון הזוג לבן או בת. שיטה זו נותנים לה המומחים כ –75%-60% הצלחה.
2.  שיטה בה מפרידים הרופאים את זרע הבעל לזרעונים זכריים ולזרעונים נקביים, ואחר כך מזריקים את הזרעונים הרצויים לרחם האישה ואת השאר לנרתיקה. פעולה זו, אם תותר, אפשר לעשות אותה עם פיקוח הלכתי של המכון. בשיטה זו יש לצערנו גם סחטנים וכד', ויעילותה מוערכת בין 90%-80%. יש רופא שאנו מכירים, שהצליח בכל 20 המקרים שהוא עשה, אך תמיד מדגיש לזוגות, שהוא מבטיח רק 85% הצלחה.
3. הזוג עושה הפריית מבחנה, שבה עושים את ההפריה במבחנה. כשהעובר נמצא במצב של שמונה תאים, לוקחים תא אחד או שניים, ובודקים אם זה בן או בת, ומחזירים לאישה את העוברים הרצויים. כמובן ששיטה זו היא מורכבת יותר מבחינה רפואית, וכוללת הוצאת זרע הבעל ושאיבת הביציות מהאישה בהרדמה. פעולה זו יכולה להיעשות בפיקוח המכון כמו כל הפריית מבחנה. פעולה זו נחשבת כ – 100% הצלחה.

הבקשות של הזוגות לעשות טיפולים אלו הם או לצורך מניעת לידת ילד עם מום (במקרה שהמומים הם רק אצל בנים או רק אצל בנות) או במקרים שלזוג יש הרבה ילדים מאותו המין, ומעוניין "לקיים את המצוה".

ברצוננו לציין, שפעמים רבות זוג פונה למכון ונמצא במצוקה גדולה, ואף פעמים "מאיים" בפירוד וכד', אם לא יימצא פתרון לבעייתו. 

ברצוננו לשאול את כבוד הרב, באילו מקרים ואיזה סוגי טיפולים יהיה אפשר להתיר אחד מהטיפולים הנ"ל, ואם כן, כמה ילדים מאותו המין צריך שיהיה לזוג, בכדי שנתיר לו אחת מהפעולות הנ"ל?".

להלן תשובות הפוסקים שענו לשאלה זו:

רבי מנשה קליין – ניתן לבחור את מין העוּבָּר בדרך של דיאטה, אולם לא בדרך של הפרדת זרעונים או הפריה חוץ גופית.

רבי יהושע נויבירט – צר לי שאתם מתעסקים בעניינים שנסתרים מאתנו. תפקידנו לעזור לאנשים בענייני אישות, ולא בעניינים כאלו. ועוד, אנחנו צריכים לעשות את שלנו, והשאר בידי הקב"ה.

רבי אביגדור נבנצל – הדרך הראשונה [הטבעית] היא המובחרת, כי אין בה משום השחתת זרע כל עיקר. הדרך השניה [הפרדת תאי זרע] עדיפה על השלישית [אבחון טרום השרשתי].

רבי שלמה עמאר – דיאטה פשוט שאפשר. שאר השיטות מאד לא פשוט. ברמב"ן (ויקרא יט, יט) ובחינוך (מצוה רמד) כותבים לגבי כלאיים, שהטעם לאיסור הוא מפני שהאדם מתערב במעשה בראשית. כשיש שאלה מיוחדת, כגון הרבה בנות בלי בנים, צריך שאלה מפורטת. יתכן שיהיה מקום להתיר בפרט כשיש צורך רפואי, או כדי להשלים מצות פריה ורביה, או משום שלום בית. אבל לצורך "תכנון משפחה", אין להתיר.

רבי מאיר מאזוז – שיטה ראשונה [טבעית] מותרת בהחלט, דלא גרע ממה שכתוב בגמרא (נדה לא, ב) הרוצה לעשות כל בניו זכרים, יבעול וישנה. שיטה שניה ושלישית, נראים כהתערבות בהחלטות הבורא. ומכל מקום יתכן שלצורך מניעת לידת ילד עם מום, מותר להשתמש בשיטות האחרונות, וצריך עיון. ויש לפנות לגדולי הפוסקים.

רבי יצחק זילברשטיין – לא נראה להתיר לעסוק בהפריה חוץ גופית כדי לברר את המין הרצוי, כי כל העיסוק [בהפריה חוץ גופית] הוא רק בדיעבד גמור, ורק למי שאין ילדים, ולא לשם ברירת מין. 

רבי דב ליאור – אין הדרכתה של תורה להטיל על האדם התחכמות שלא בדרך הטבע. כל דיני התורה ניתנו לפי חוקי הטבע, ולכן בנידון דידן, להשתמש בשיטה הראשונה [השיטה הטבעית], לא נראה לי שיש איתה בעיה, למרות שאחוז ההצלחה הוא רק בין 60-75. שאר השיטות, שזה כרוך בהוצאת זרע מהבעל, הדברים האלה יש בהם משום דחיית איסור, ואין מקום להתיר, רק אם יש הכרח לצורך קיום פרו ורבו, אבל דבר שאדם אינו מחוייב לעשות, להתיר לו איסורים, זה לא מסתבר להתיר. ולכן במקרה של הולדת ילד בעל מום, יש להשתמש בשיטה הראשונה, וכן אם יש לו שלושה בנים ורוצים דווקא בת, גם כן יכולים להשתמש בה. ומה שכתבתי שלושה ולא שנים, כי בשלושה הם "מוחזקים" כבר להוליד דווקא זכרים.

רבי יעקב אריאל – אין שום חובה לקיים מצות פרו ורבו בדרך מלאכותית, ומי שזיכהו ה' רק במין אחד, זהו רצון ה'. מה שיש לו רק בנות, במקביל יש מישהו שיש לו רק בנים, והקב"ה מזווג זיווגים, ואל לנו להתערב בהנהגתו את העולם. אם המטרה היא למנוע ילד בעל מום, הדבר מותר לכתחילה.

הרב ד"ר מרדכי הלפרין – כתב בקובץ אסיא (חלק עה-עו, עמ' 192): לגבי הפרדת זרע, הפוסקים אוסרים את התהליך אם הוא נועד אך ורק לברירת המין. לפני כעשרים שנה שאלתי שאלה זו את רבי ישראל זאב גוסטמן, שהיה אחד מגדולי הפוסקים עוד לפני השואה. תשובתו היתה חד משמעית, אין להתיר הפרדת זרע אם כל מטרתה ברירת מין, אפילו למי שיש לו צאצאים ממין אחד בלבד. גם דעת הגרש"ז אויערבך היא חד משמעית לאיסור, כמובא בשמו בספר נשמת אברהם [לעיל אות ז]. מאותם נימוקים אין היתר הלכתי להשתמש בPDG למטרה בלעדית של ברירת מין הילוד, פרט אולי למקרים מיוחדים.

לגבי זוגות שעוברים ממילא PDG בגלל אינדיקציה רפואית, אין מניעה להעדיף מין מסויים, בתנאי ששאר העוּבָּרים הבריאים לא יושמדו כל עוד "הוריהם" מתכוונים להביא צאצאים לעולם.

בשו"ת במראה הבזק (ח"ה סימן קד) נדונה שאלת בחירת מין העוּבָּר באמצעות הפרדת תאי זרע, לבני זוג שלהם ארבע בנות, וברצונם להפריד את תאי הזרע על מנת להפרות את האשה רק בתאים זכריים כדי שתלד בן. והמסקנה היא: 

• באשר לשימוש בדרכים אלה כדי לקבוע את מין העוּבָּר, מותר הדבר כאשר הוא בא למנוע מחלה תורשתית הקשורה לכרומוזום הזכרי, כגון מחלת המופיליה [הגרש"ז אויערבך, הובאו דבריו בנשמת אברהם; ראה לעיל אות ז].
• במקרים אחרים אין להתיר קביעת המין בדרכים אלה, ואולם כאשר מעוניינים בילדים ממין מסוים מחמת שכבר יש כמה ילדים מן המין האחר, או שהאשה מבוגרת מאד ולא תוכל ללדת יותר מילד אחד נוסף, ורוצים שאותו הילד יהיה ממין שאין להם עדיין וכדומה, נחלקו הפוסקים. יש שאוסרים ומטילים ספק בתועלת הטיפול ואף חוששים מאד מבחינות רפואיות רבות [הגרש"ז אויערבך, שם]. ויש שהתירו במקרים דחוקים מאד כנ"ל, לצורך קיום מצות פריה ורביה [רבי מרדכי אליהו, על פי עדותו של רבי מנחם בורשטיין, שכך פסק הרב אליהו למכון פועה. ההיתר נאמר אך ורק ביחס לבני זוג עם חמישה ילדים מאותו המין, או אשה מעל גיל ארבעים ושנים].

 

סיכום 

בשו"ת פוע"ה נכתב סיכום מתשובות הפוסקים שהגיעו למכון:

• לדעת הרב אריאל והרב נויבירט, אין לעסוק בבחירת מין העוּבָּר.
• לדעת הרב מאזוז, הרב נבנצל, הרב ליאור, הרב קליין והרב עמאר, אין שום מניעה מלהשתמש בשיטה הטבעית לנסות לבחור את מין העוּבָּר. 

לפי כל הפוסקים הנ"ל, שאר כל השיטות אינן פשוטות הלכתית, אולם לפי הרב נבנצל, יש מקום להתיר, כאשר דרך ההזרעה עדיפה על דרך ההפריה. לפי הרב עמאר, יש מקום להתיר במקרים חריגים על בסיס תשובה פרטנית. ואילו הרב ליאור התנה את השימוש בשאר השיטות בכך שהמטרה למנוע הולדת ילד בעל מום, או כשלבני הזוג שלושה ילדים מאותו המין. לשאר הפוסקים, אין להתיר זאת אף לצורך מצות פרו ורבו.

• הרב זילברשטיין אסר אף הוא הפריה חוץ גופית לבחירת מין העוּבָּר, ולא גילה דעתו לגבי השיטות האחרות.
• הרב אריאל הרב עמאר והרב מאזוז ציינו במפורש, שיש מקום להתיר בחירת מין העוּבָּר בהפריה חוץ גופית על מנת למנוע הולדת ילדים חולים.

 

• •  •

 

ממוצא הדברים עלה בדברינו, כי באופן עקרוני נאסר אבחון טרום השרשתי לבחירת מין העוּבָּר, מהחששות ההלכתיים והמוסריים שנתבארו לעיל, ברם יש פוסקים שמתירים לבחור את מין העוּבָּר לצורך מניעת בעלי מומים, ויש שמתירים גם בנסיבות מיוחדות שיש כבר חמישה ילדים מאותו מין או כאשר האשה כבר מבוגרת, ולבני הזוג נגרם צער גדול העלול להביא לדיכאון ואף למחלות נפש, או לערער את שלום הבית – וזאת מפני צורך קיום מצות פרו ורבו, בלידת ילדים משני המינים. 

והבאנו סימוכין לגישה זו מדברי רבי יוסף ענגיל ש"כל דבר שלא אסרתו תורה הוא מותר מאליו, שהרי לא הוצרכה תורה להתיר שום דבר". ומכאן, כי די במה שאסרה תורה, אך מה שלא ידוע לנו איסור, הוא מותר מעצמו כל זמן שאין לנו ראיה ברורה לאוסרו, ובוודאי כשיש צורך בדבר.

 

• •  •

לסיום, יודגש כי בכל האמור לעיל, אין הוראה לא להלכה ולא למעשה, היות וברור לכל מבין, שלא ניתן בשום פנים ואופן להעלות על גבי הכתב הוראה כללית בנושא זה, אשר נדון אך ורק במשקל דעתם של פוסקי הלכה מובהקים, המתייחסים בכל מקרה לגופו של ענין, בהתאם לנסיבות, ומתוך ראיה של מכלול שיקולים לפרט ולכלל.

בשולי הדברים יש לציין, כי בשאלות אלו ההכרעה תלויה גם במצבם של בני הזוג ובסיפור האישי של כל אחד. זכורני ששאלתי את רבי משה שאול קליין (בחודש אדר א' תשס"ח) האם יש היתר לזוג שיש להם ארבע בנות לעשות הפריה חוץ גופית הכולל גם אבחון טרום השרשתי לבחירת מין העוּבָּר, בכדי ללדת בן. הרב קליין השיב: "אם נראה שהם לחוצים מאד נתיר את זה", והם הם הדברים.