הפריה חוץ גופית לאחר קיום מצות פרו ורבו

מעשה שהיה בחודש אייר תשע"ט, התקשרו אלי מכרים, בני זוג מאנגליה, להם בן ובת בריאים [שנולדו בלידה טבעית], וילד הסובל ממחלה גנטית. מאחר ו"בנפשה" של האשה להביא לעולם ילד נוסף, וכדי למנוע מלידת ילד נוסף חולה באותה מחלה גנטית, המליצו להם הרופאים לעבור טיפולי הפריה חוץ גופית (I.V.F.) ואבחון טרום השרשתי (P.G.D.), המונע כמעט לחלוטין לידת ילדים הסובלים ממחלות גנטיות כלשהן. 

הם פנו לאחד מפוסקי ההלכה בלונדון לברר האם מותר להם להביא לעולם ילד נוסף בדרך זו. 

הרב השיב להם, כי שמע שהגרי"ש אלישיב פסק שאין להתיר הפריה חוץ גופית אלא לצורך קיום מצות פרו ורבו בלבד, ומאחר ויש להם בן ובת [כבר קיימו את המצוה], אין להם היתר להביא לעולם ילדים נוספים בהפריה חוץ גופית.

זמן קצר לאחר מכן, בני הזוג נפגשו עם הרב פרופ' אברהם שטינברג, רופא שומר תורה ומצוות ומחבר האנציקלופדיה התורנית רפואית, המומחה בתחום זה, שגם היה בקשר הדוק עם הגרי"ש אלישיב בנושאי פוריות על פי ההלכה, והוא אמר להם כי הגרי"ש התיר הפריה חוץ גופית גם לאחר קיום מצות פרו ורבו.

בשיחה עמי, נשאלתי על ידי בני הזוג, האם ידועה לי דעת הפוסקים בנדון. השבתי להם, כי מעולם לא הגעתי למדרגת רב ופוסק הלכה, ועיסוקי בנושאים אלו הוא במסגרת השיעורים שאני מוסר בלבד, אך הבטחתי להשיב להם תשובה – ואת אשר עלה במצודתי הרי הוא לפניכם.

 

א. מן המפורסמות, כי לאחר עשרות שנים, שבהם טיפולי ההזרעה והפריה מלאכותית הפכו למעשים שבכל יום, דעת רוב מנין ובנין של פוסקי הדור האחרון, להתירם ללא פקפוק. בתנאי כמובן, שיֵעשו בהשגחה קפדנית והדוקה, לוודא שהזרע והביצית של בני הזוג לא יוחלפו.

ביסודו של ההיתר להוציא זרע לצורך טיפול פוריות – שאינו נחשב כהוצאה לבטלה, עומדים דברי הגמרא במסכת יבמות (עו, א) בדיני פצוע דכא, שהתירו לו להוציא זרע בכדי לברר אם האדם ראוי להוליד ומותר לבא בקהל: "ניקב בעטרה עצמה ונסתם [הנקב], כל שאילו נקרי [מוציא שכבת זרע] ונקרע [הנקב] – פסול, ואי לאו – כשר". מי שהיה לו נקב בעטרה שנסתם, הוא ספק פצוע דכא. ולכן צריך בדיקה האם כשמוציא שכבת זרע, הנקב נפתח, ואז הוא פצוע דכא ונאסר לבוא בקהל ה', ואם לאו, הוא כשר לבוא בקהל. ונתבאר בגמרא, שרבא בריה דרבה שאל את רב יוסף, כיצד נוכל לבצע בדיקה זו ולהוציא זרע: "שלח ליה רבא בריה דרבה לרב יוסף, ילמדנו רבינו, היכי עבדינן [היכי מייתינן ליה לידי קרי דלחזי אי מיקרע למיבדקיה ולאכשוריה, רש"י]". ורב יוסף השיב לו "מייתינן נהמא חמימא דשערי [מביאים לחם חם משעורים] ומנחינן ליה אבי פוקרי ומקרי [מניחים אותו על נקב בית הרעי, ומחמת חמימותו מוציא שכבת זרע] וחזינן ליה [האם הנקב נקרע או לא]". ומפורש איפוא, כי מותר להוציא זרע בכדי לבדוק ספק פצוע דכא, האם הוא ראוי להוליד וכשר לבוא בקהל – ואין זה נחשב כהוצאת זרע 'לבטלה'. ומכאן למדו הפוסקים, שגם הוצאת זרע לצורך טיפולי פוריות לא מוגדרת כהוצאה לבטלה, ואין בזה איסור [להרחבה בדבריהם, ראה בספרנו רץ כצבי – פוריות חלק א, פרקי מבוא].

ומעתה יש לדון האם היתר זה שהוזכר בדברי הפוסקים הוגבל לקיום מצות פרו ורבו, ולאחר קיום המצוה אין כבר היתר להוציא זרע לצורך טיפול פוריות. או שמא בכל הוצאת זרע שנועדה להריון באמצעות הפריה חוץ גופית, אין איסור מכיוון שסוף סוף הוצאת הזרע אינה 'לבטלה'. 

 

הפריה חוץ גופית לאחר קיום מצות פרו ורבו – תשובות הפוסקים

ב. עמודי ההוראה בדור האחרון עסקו בשאלה זו, והנה תשובותיהם:

• רבי שמואל הלוי ואזנר – בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סימן רנא) נשאל בחודש טבת תשנ"ב על ידי ידידי הרב פרופ' אברהם שטינברג: "בענין הזרעה מלאכותית מבעל לאשתו, האם זה דווקא במי שאין לו כלל ילדים, ולצורך קיום מצות פרו ורבו, או גם מי שיש לו כבר בן ובת אך רוצה להגדיל המשפחה, האם מותר בהזרעה מלאכותית, מטעם לערב אל תנח ידך". והשיב: "יראה דהגם אם אנו נפסוק בלא קיים עדיין פרו ורבו דמותר הזרעה זאת, ואינו נכנס בגדר השחתת זרע, כיון שלבסוף יקיים על ידי זה מצות פרו ורבו, כרוב הסוברים כן שגם בדרך זה נתקיים המצוה. וגם אם יש ספק דפעולה זאת לא תועיל, מכל מקום נימא דעדיין לא יצא מגדר תיקון גם בעושה על הספק, כאשר צידד בתשובת מהרש"ם (ח"ג סי' רסח). מכל מקום יראה להגביל הדבר רק למצות פרו ורבו בלבד. ונראה דזה היה דעת כל הגדולים שנשאו ונתנו בנדון זה".
• רבי יוסף שלום אלישיב – ידידי רבי יוסף אפרתי כתב בשו"ת ישא יוסף (סימן פח, חשוון תשע"ה) בשם הגרי"ש אלישיב שההיתר להוציא זרע לצורך טיפול פוריות לא תלוי כלל בקיום מצות פרו ורבו, והוגבל לפעם אחת בלבד: "כנים הדברים שמרן זצוק"ל התיר ליטול זרע כדי לעשות הפרייה חוץ גופית [לא בבחור טרם נישואין שפגעה בו המחלה]. אמנם לא היה מתיר להוציא אלא רק פעם אחת כי דעתו היתה שאין בדרך זה חיוב פריה ורביה, וטעם ההיתר הוא כי בהעדר ולד חייהם אינם חיים ולכן מותר להוציא עבור ולד אחד [אם נותר כמות זרע מותר להשתמש בו להפריות נוספות]. בנידון דידן, הרי לשואל יש ולד אחד, וכעת ממתינים לוולד נוסף ואם כן איני רואה דרך להתיר הפריה נוספת לדעת מרן רבינו זצוק"ל. אמנם לחומר השאלה, אולי כדאי לשאול למי שנתעסק בזה הרבה ואולי יש בידו מסורת בזה".

לעומת זאת:

• רבי יחיאל יעקב ויינברג – כתב בשו"ת שרידי אש (ח"ג סימן ה) שגם לאחר קיום מצות פרו ורבו, כאשר הוצאת הזרע נועדה למטרת עיבור, אין זו הוצאה לבטלה, ואשר על כן אין בזה איסור: "שאין זה הוצאת זרע לבטלה מכיוון שמביא לידי עיבור, וכל האיסור של הוצאת זרע לבטלה הוא משום איבוד הזרע, ובנדון דידן אינו מאבד כלל אלא מקיימו שלא על ידי בעילה. ואפילו אי נימא שלא קיים האב פרו ורבו בזה, מכל מקום אין הוצאת הזרע לבטלה, שהרי יוולדו בנים על ידי הזרע". ומדבריו נוכל להסיק שאין איסור בהוצאת זרע לצורך טיפול פוריות, מכיוון שהיא נועדה למטרת עיבור, ולכן אפילו לאחר קיום מצות פרו ורבו, אין זו הוצאה לבטלה.
• רבי שלמה זלמן אויערבך – כתב בשו"ת מנחת שלמה (ח"ג סימן קג אות טז; הובא בנשמת אברהם אבן העזר סי' א סעיף ה), "אפשר שחומר האיסור [להוציא זרע לבטלה] שהפליגו בו חכמים, הוא רק בשופך ממש לבטלה. ויתכן דאפילו אם כבר יש לו בן ובת, גם כן מותר, כדי לקיים מצות שבת, או שאשתו מצטערת הרבה מזה שאין להם עוד בנים, ואין בדיקה זו לבטלה הואיל וזה לצורך רפואה כדי שיוכל לקיים פרו ורבו או מצות שבת". ומבואר בדבריו שבנדון הוצאת זרע אין הבדל בין מי שקיים כבר מצות פרו ורבו לבין מי שלא קיים, ולצורך בדיקה רפואית מותר להוציא זרע אפילו אם כבר נתקיימה מצות פרו ורבו. ואם מותר להוציא זרע לצורך בדיקה, קל וחומר שמותר לצורך ההפרייה עצמה.

 

לסיכום: נחלקו הפוסקים האם הפריה חוץ גופית מותרת לאחר שבני הזוג קיימו מצות פרו ורבו.

לדעת הגרי"ש אלישיב מותר להוציא זרע רק למי שאין לו ילדים, ופעם אחת בלבד. 

הגר"ש ואזנר התיר לצורך קיום מצות פרו ורבו בלבד. 

אולם מדברי הגרי"י ויינברג והגרש"ז אויערבך נראה שאין איסור גם לאחר קיום מצות פרו ורבו.

 

 

הפריה חוץ גופית לאחר קיום מצות פרו ורבו – הוראות בעל פה

ג. הרב אפרתי הציע בסוף דבריו "לשאול למי שנתעסק בזה הרבה ואולי יש בידו מסורת בזה".

עשיתי כעצתו, ופניתי לידידי הרב פרופ' אברהם שטינברג, רופא מפורסם, העוסק מזה עשרות בשנים בנושאי רפואה והלכה, אשר זכה לברר את ספקותיו אצל גדולי ישראל, מרנן הגרש"ז אויערבך הגרי"ש אלישיב והגר"ש ואזנר, זכר צדיקים לברכה. 

• רבי יוסף שלום אלישיב – הרב שטינברג אמר לי, כי הגרי"ש אלישיב התיר במקרים מסויימים להמשיך בטיפולי פוריות גם לאחר לידת הילד הראשון [ככל הנראה היה זה בנפשה של האשה].

בימים בהם עסקתי בסוגיא זו, בסייעתא דשמיא, ביקר בביתי ידידי פרופ' יונתן הלוי, מנכ"ל בית החולים שערי צדק בירושלים. כאשר שוחחתי עמו, גם הוא סיפר שהיה עם הרב פרופ' אברהם שטינברג אצל הגרי"ש אלישיב ושמע מפיו שמותר להביא לעולם מספר ילדים באמצעות הפריה חוץ גופית.

• רבי שמואל הלוי ואזנר – בשנת תשס"ח נפגשתי בבני ברק עם רבי משה שאול קליין [רבו של ארגון בוני עולם בארץ ישראל], תלמידו המובהק של הגר"ש ואזנר, וכאשר שוחחנו בנושא טיפול הפוריות, אמר הרב קליין, ואני מצטט את דבריו: "לאחד כן אמרתי שזה בלי בעיה של הגבלה, יש כאלו שיש להם בעיות גנטיות ואם לא אז הם לא יוכלו [ללדת ילדים], והם יכולים לעשות רק עם הפריה חוץ גופית שיבדקו לפני כן אותם. ואז אמרתי כדי שיהיה להם רגיעות, שיכולים לעשות בלא הגבלה. אבל כשדנים לגופם של דברים בדרך כלל לא רוצים להתיר בלי הגבלה". 

ברי לי כי רבי משה שאול קליין, לא פסק הלכה למעשה בניגוד לדעת רבו המובהק. 

חשוב לציין, כי תשובתו של הרב ואזנר בשו"ת שבט הלוי נכתבה בשנת תשנ"ב, ואילו השיחה עם הגרמ"ש קליין התקיימה, בחלוף שש עשרה שנה מאז, בשנת תשס"ח. יתכן כי במשך השנים הגר"ש ואזנר שינה את דעתו, אך הדבר לא ידוע לי בבירור.

מהדברים האמורים לעיל למדתי, כי למרות ההוראה הכללית בכתב בתשובותיהם של הגר"ש ואזנר והגרי"ש אלישיב, במקרים מסויימים ובהוראה בעל פה הם התירו הפריה חוץ גופית גם למי שכבר קיים מצות פרו ורבו. 

 

• •  •

היחס להפריה חוץ גופית – תמורות בדברי הפוסקים בדור האחרון

ד. האמת ניתנה להאמר, כי התחבטתי רבות בפשר פסקי ההלכה שהובאו לעיל.

ממה נפשך, אם לאחר קיום מצות פרו ורבו אנו דנים את הוצאת הזרע בטיפולי הפוריות כהוצאה לבטלה – אין להתיר כלל. ואם הוצאת הזרע נחשבת לצורך – מדוע לאחר שנולדו ילד או שניים יש בכך איסור. 

ולא מסתבר לומר שכל ההיתר הוא רק לצורך קיום המצוה, ורק בגלל זה אין בזה משום איסור הוצאת זרע לבטלה, וכפי שנתבאר בהרחבה בשיעור בנדון הוצאת זרע לצורך שימוש עתידי [סימן י].

לאחר שיחות רבות עם רבנים פוסקי הלכה מובהקים, אעלה על גבי הכתב את אשר הבנתי מדבריהם.

לכאורה יש לעמוד על שני גורמים עיקריים בפסקי ההלכה השונים, האם טיפולי פוריות הותרו לאחר קיום מצות פרו ורבו.

הראשון, כפי שהוזכר לעיל ביחס לדעתו של הגר"ש ואזנר, שבשנת תשנ"ב לא התיר להוציא זרע לטיפול פוריות לאחר קיום מצות פרו ורבו, ואילו בשנת תשס"ח לא נמנע מלהתיר, נראה כי השנים שעברו מאז החלו טיפולי הפוריות להיות מעשים בכל יום, גרמו לתמורות בדעת הפוסקים. בנדון זה, הנני רגיל להביא את דבריו של רבי משה שטרנבוך בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ו סימן רמא) שהמהפך במציאות שטיפולי הפוריות הפכו לדבר שבשגרה גרמו לשינוי בגישה ההלכתית לשאלה זו, כדבריו: "ויש לומר שמה שרבינו הקהלות יעקב צעק נגד הרוצים לעשות כן ואמר שזהו איסור גמור, היינו בזמנו שעיבור ע"י המבחנה היה דבר נדיר והיה זה כבדרך נס, ולכן סבר שזהו בגדר פריצות לעשות כן, ולכן אסר לעשות כן. אבל בזמנינו נתפשט בכל העולם, ובכל קהילה נמצא בעוונותינו הרבים אברכים שאינם יכולים להוליד בצורה טבעית, ורק ע"י מבחנה ב"ה הצליחו להוליד בנים ובנות, אין זה פריצות, ולכן זהו חיוב גמור למי שאינו יכול להוליד בצורה טבעית שישתדל להוליד על ידי מבחנה. ובלבד שיהיה שמירה מעולה מאוד, שיפרו בביצית רק זרעו של בעל האשה שממנה שאבו הביצית, וישתילו בחזרה הביצית רק לאותה אשה. וכשם שאדם חייב לעשות השתדלות לקיים מצות פרו ורבו, כך חייב לעשות השתדלות להוליד על ידי מבחנה, ודינו כבנו גמור לכל דבר".

כהמשך לדברים אלו, אציין למכתב שנתפרסם ביום כ"ג אלול תש"ע, בו כתב הגר"ש ואזנר בנדון ייחוסם של הנולדים מהפריה חוץ גופית, שאין כל ספק שהם מתייחסים אחר הוריהם לכל דבר וענין: "הרינו בזה לגלות דעתינו דעת תורה, שאלו שלא זכו להיפקד בזרע של קיימא בדרך רגיל, ועל פי הוראת רב עשו טיפול הנקרא הזרקת זרע או הפריה חוץ גופית מזרע הבעל וביצית אשתו באופן שיש השגחה על זה, וזכו על ידי זה להיפקד בזרע של קיימא, על פי התורה יחוס הילדים הנ"ל להוריהם כבנו ובתו לכל דבר, ומקיימים בזה מצות פרו ורבו, וכן מלים אותם ביום השמיני ביום השבת כמו שכתבתי בשו"ת בשבט הלוי (ח"ט סי' ר"ט), וכן דעת הגאון בעל מנחת יצחק (ח"א סי' נ) ושאר גדולי האחרונים, וח"ו להוציא לעז עליהם. ואנו תפילה שהקב"ה יפקוד את כל עמינו בדבר ישועה ורחמים ולגאולה קרובה אמן". על מכתב זה חתמו גם רבי יוסף שלום אלישיב ורבי עובדיה יוסף. 

לענ"ד ניתן ללמוד מעצם פרסום המכתב שההיתר להזדקק לטיפולי פוריות אינו בגדר 'בדיעבד'.

 

דעת תורה והוראה בשאלות חמורות

ה. הגורם השני בהוראה לאסור או להתיר טיפולי פוריות לאחר קיום מצות פרו ורבו, הוא שגם לאחר שניתן ההיתר, ואין זו הוצאת זרע לבטלה, אסור לשכוח את דבריו הנוקבים של מרן השלחן ערוך (אבן העזר סימן כג סע' א): "אסור להוציא שכבת זרע לבטלה, ועוון זה חמור מכל עבירות שבתורה". ועל כן, גם כשמורה הוראה מתיר הוצאת הזרע לצורך ובגדרים הלכתיים, ההיתר מלווה בחשש ובלב כבד, שלא יצא מכך מכשול.

לפיכך גם לאחר שטיפולי הפוריות הפכו למציאות יום יומית, יש מהפוסקים שנמנעו מלהתירם במקום שאין צורך גדול. יתכן וזו הסיבה שהגרי"ש אלישיב התיר בכתב טיפולי פוריות רק למי שאין לו ילדים, שהרי הוא חשוב כמת, ואילו הגר"ש ואזנר הגביל רק לצורך קיום פרו ורבו. ואף שמבחינת ההלכה לכאורה אין הבדל מבחינת איסור הוצאת זרע, בין אם קיים פרו ורבו ובין אם לא קיים, שכן בשני המקרים הוצאת הזרע היא לצורך, יחד עם זאת מאחר וההיתר הוא רק במקום של 'אין ברירה' – נקבעו בו הגבלות. אכן, כאשר ראו הפוסקים לפי הנסיבות שבאו לפניהם את הצורך להתיר טיפולי פוריות גם לאחר שבני הזוג כבר קיימו מצות פרו ורבו, פסקו בכל מקרה לגופו של ענין, וכפי שאמר לי הגרמ"ש קליין, שגם הגר"ש ואזנר התיר יותר מפעם אחת, ולעיתים התחשב במצבה הנפשי-רגשי של האשה, או בנסיבות אחרות שאי אפשר לפורטן.

[בשולי הדברים, אציין לדברי רבי משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (אבן העזר ח"ד סימן עג) "ובדבר מי שיש להם בן ובת וקיימו מצות פרו ורבו, אבל רוצים שיולד להם עוד בנים ובנות אם עליהם ללכת אצל רופאים. הנה אם אין יודעין מאיזו מחלה שנעשה לו או לה לא שייך לחוש שהוא מאיזו חולי אלא משום שהקב"ה אינו רוצה לזכותם ביותר, שלא זיכם אלא שיקיימו כפי חיובם ולא ליותר, ולא שהוא עונש מהשי"ת אלא שצריך לזכות לריבוי בנים כריבוי שהקב"ה נותן לאחד ריבוי ברכה בכל אשר לו שהוא לזכות וברכה [עיין בב"ב דף ט"ז ע"ב שמפורש שהוא מעניני ברכה ועיין גם בח"א מהרש"א ד"ה תנחומין], והוא כמו שאיכא אינשי שהקב"ה נותן להם כל צרכם ולא יותר מצרכם שאין להחשיב זה לעונש אלא שלא ניתן לו ברכה שהוא ביותר. אבל צריך להתפלל להשי"ת שיזכה להם בעוד בנים ובנות, דאף דעל ריבוי כספים אולי אין צורך להתפלל, אבל על יותר בנים ובנות שנברא בטבע כח האיש והאשה שיוכלו להוליד יש להתפלל שיעזור השי"ת להם וילדו עוד ויקיימו עוד מצות שבת על כל ולד הנוסף, וגם שיקיימו בגידול הרבה מצוות לאין ערך וסוף, זהו הנראה לע"ד נכון בעה"י"].

 

• •  •

סוף דבר: ממוצא הדברים למדנו כי לא ניתן בשום פנים ואופן להעלות על גבי הכתב הוראה ברורה בנדון דידן, ופוסקי ההלכה מתייחסים בכל מקרה לגופו, בהתאם לנסיבות, מתוך ראיה כוללת של מגוון רחב של שיקולים, המסורים רק לבעלי הוראה מובהקים. 

 

• •  •

להשלמת היריעה, הנני מצרף בזה את מכתבו של ידידי רבי אילן סיגלמן, ראש מכון פוע"ה בארצות הברית, ובו הוראות שנאמרו לו בנושא זה מפי גדולי הפוסקים בארה"ב, במענה לשאלותיו:

 

בס"ד, יום ד' כ"ה אלול תשע"ט

לכבוד ידידי הגאון ר' צבי רייזמן שליט"א

שלום וברכה!

בנוגע לשאלה האם מותר לעשות IVF [הפריה חוץ גופית] בשביל ילד בריא כשיש לו כבר ילדים בבית, ב"ה. 

לפי השיטות דס"ל שמותר לעשות IVF אפילו יש לזוג עם ילדים כבר, הוא הדין נמי שמותר לבצע PGD. 

שאלה זו שאלתי את הרב ראובן פיינשטיין, הרב מרדכי וויליג, הרב דוד קאהן, וכולם אמרו שאין גבול למספר ילדים עם IVF.

אולם, מעשה שהיה בזוג עם ארבעה ילדים. שניים בריאים ושניים עם בעיות בשמיעה. הם שאלו את הרב דוד פיינשטיין אם יכולים לעשות IVF + PGD לילד חמישי. הרב דוד בירך אותם שיהיה להם הרבה נחת מארבעת הילדים שיש שלהם, אבל לא התיר להמשיך עם התהליך לילד החמישי. 

כשאני שאלתי את הרב צבי שכטר את השאלה הנ"ל, ענה לי שמכיון שזה לא פשוט שהנולד מIVF מתיחס לאבא [לשיטתו], לכן הוא רק מתיר IVF לילד אחד או שתים, ותו לא. 

וכששאלתי את הדיין מניו סקווירא, הרב יוסף ישראל אייזענבערגער, על זוג חסידי עם חמישה ילדים, אמר לי שאם יש צער בבית שיש רק חמישה, אז מותר להם לעשות IUI [הזרעה חוץ גופית] בשביל הילד השישי, אבל לא כדאי לעשות IVF בשביל ילד שישי.

 

בברכת כתיבה וחתימה טובה ובאהבה רבה

אילן סיגלמן