חנוכת הבית[*]

א. מקדמת דנא נהגו בכל תפוצות ישראל לערוך סעודת מצוה במשתה ושמחה בעת חנוכת הבית.

בשו"ת דברי מלכיאל (4) רבי מלכיאל טננבוים, רבה של לומז'ה, נפטר בשנת תר"ע) והבן איש חי בשו"ת תורה לשמה (5) הביאו מקור לחנוכת הבית מדברי המדרש תנחומא (1) "כד ברא קודשא בריך הוא לעלמא, ברכיה בשיתא יומיה ונח ביומא דשבתא וברכיה וקדשיה [כשברא הקב"ה את העולם בששה ימים ונח ביום השביעי אז ברכו וקדשו], כמאן דבנה ביתא וגמר ליה לעבידתיה עביד יומא טבא [כאדם הבונה את ביתו וכשמסיים את עבודתו עושה לכבוד כך "יום טוב"]. נמצא כי הנהגת הקב"ה שבסיום "בנין העולם" עשה "יום טוב" – בשבת, היא בעצם המקור לציון חנוכת הבית ב"יום טוב". ובשו"ת תורה לשמה (5) הביא מקור מדברי הזוהר "אמר לו הקב"ה למשה, חנוכא דביתא במאי הוי, בסעודתא".

והנה "חנוכת הבית" מוזכרת בפרשת היוצאים למלחמה, בלשון הכתוב (1) "מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ". אך מדברי הכתוב עדיין אין ראיה שיש דין סעודת מצוה בסעודת חנוכת הבית, כמו שכתב בשו"ת חות יאיר (2) "וסעודת חינוך הבית יש להסתפק, אע"פ דמדמי לה הכתוב ללקוחי אשה וחילול כרמו דוודאי מצוה הם, עי"ש בתרגום יונתן, מכל מקום שיהיה הסעודה סעודת מצוה, מנא לן".

אולם בקונטרס חנוכת הבית (7) הביא מדברי רבי יונה אבן ג'אנח, שפירש ב"ספר השרשים" כי "וְלֹא חֲנָכוֹ" היינו בסעודת חנוכת הבית", וכן פירש הרד"ק (ספר השורשים, ערך חנך) "כי התחלת האכילה בבית החדש יקרא חנוך, עמו שיקרא תחילת הלימוד בנער, ומנהג הוא שעושים סעודה ושמחה באכילה הראשונה שיאכלו בבית החדש".

ומבואר בדבריהם, כי "חנוכת הבית", פירושו תחילת השימוש בו, ויש ענין מיוחד שתחילת השימוש תהיה בדבר מצוה [אולם לפי רש"י והאבן עזרא בפירוש החומש (1), אין הפסוק מתייחס לסעודה אלא לדירה בבית].

אמנם עדיין צריך ביאור, האם סעודת חנוכת הבית היא סעודת מצוה או כסעודת רשות – ומהי המצוה שמקיימים בחנוכת הבית, והאם חיוב הסעודה מעיקר הדין או ממנהג [ונפקא מינה האם השתתפות בסעודת חנוכת הבית פוטרת מתענית בכורים בערב פסח, השתתפות אבל בסעודה זו, וכן לעריכת סעודת חנוכת הבית בימי ספירת העומר].

סעודת חנוכת הבית – סעודת מצוה או סעודת רשות

ב. בשו"ת תשב"ץ קטן (2) מובאת תשובת מהר"ם מרוטנברג, שזו "סעודת רשות". וכן מבואר בדברי המהרש"ל בספרו ים של שלמה (2) כי "סעודת חינוך הבית בוודאי הוא דרך רֵעוּת, בפרט בעוונותיו הרבים אותם סעודות וחינוכים שעושים ההמון עכשיו הוא קלון ורק לרוות הגרון בשחוק וקלות ראש, וכן מצאתי שפסק מהר"ם".

אולם המהרש"ל הוסיף: "ומכל מקום נראה מי שהוא ירא אלקים ורוצה לחנך ביתו בתורה ובמצוות, וליתן שבח למקום אשר חננו, ולא הניח מתחילה לשתות בביתו ולשחוק בו ולנהוג קלות ראש, אלא מתחילה עושה סעודה לחנכו ולומר בו דברי תורה ולדרוש בו מעין המאורע, שפיר הוה סעודת מצוה". וכן מבואר בדברי החות יאיר (2) שאם דורשים בשעת סעודת חנוכת הבית הרי זו סעודת מצוה" [ואף שהמהרש"ל כתב שידרוש "מעין המאורע", להלכה פסק הגרי"ש אלישיב (12) שאין חיוב לדרוש דווקא מענייני חנוכת הבית, אלא בכל ענין שירצה].

אולם בשו"ת באר שבע (3) רבי יששכר בער איילנבורג, מתלמידי המהר"ל מפראג) נקט כי סעודת חינוך הבית היא סעודת מצוה מצד עצמה, גם ללא דרשה, אלא שחילק בין חנוכת הבית בארץ ישראל שזו סעודת מצוה בגלל קיום מצות ישוב ארץ ישראל, אך בחו"ל זו סעודת רשות. והביא ראיה מדברי הירושלמי במסכת סוטה (1) שרק הבונה בית בא"י חוזר מעורכי המלחמה, כי מקיים בבנין הבית את מצות ישוב ארץ ישראל [ועי' בדברי מלכיאל (4) במה שדחה את הראיה מהירושלמי]. והסעודה נחשבת "סעודת מצוה" על פי דברי הפוסקים שסעודה בגמר מצוה היא סעודת מצוה [כמובא בטור (3) "עושים שמחה ומשתה ויום טוב לגומרה של תורה"].

אולם הדברי מלכיאל כתב שגם בחו"ל זו סעודת מצוה, כי על ידי הבית מקיים מצות מזוזה, יעו' בדבריו.

רבי מרדכי וינקלר (מתלמידי הכתב סופר, רב בעיר מאד בהונגריה, נפטר בשנת תרצ"ב) כתב בשו"ת לבושי מרדכי (5) טעם לסעודת חנוכת הבית, על פי דברי השל"ה הקדוש שפירש את מאמר חז"ל שיהודה נשלח לארץ גושן "לתקן בית מדרש", ומכאן יש ללמוד "בכל דבר אשר יכין אדם למענו, וכגון בית דירה, ראשית כל דבר להיות מקום קבוע לתלמוד תורה, וכל בני ישראל יעשו כן בבנין בית חדש. ואם כן הוי כגמר מצוה, ועושים סעודה כמו בכל גמר מצוה, וכמו בסיום מסכת". וגם בדבריו מבואר איפוא, שסעודת חנוכת הבית היא סעודת מצוה, כסעודת גמר מצוה.

מחלוקת המהרש"ל והבאר שבע, הובאה בדברי המג"א (3). ובשו"ת תורה לשמה (5) כתב, שכוונת המג"א לומר שלדעת המהרש"ל גם בחו"ל סעודת חנוכת הבית שדורשים בה, היא סעודת מצוה, דלא כהבאר שבע שבחו"ל אין זו סעודת מצוה [ועוד כתב התורה לשמה, וכן כתב הדברי מלכיאל (4) שאילו היו המהרש"ל והבאר שבע רואים את דברי המדרש תנחומא, ודאי כולם היו מודים שזו סעודת מצוה, בין בא"י ובין בחו"ל].

וראה סיכום הדעות בספר לב בנים (6) אות כז) ובמה שביאר שם את דברי המהרש"ל.

וראה סיכום הטעמים למנהג לעשות סעודה לחנוכת הבית, בקונטרס חנוכת הבית (7).

אופני החיוב

ג. בשו"ת תורה לשמה (5) הוכיח מדברי השאילתות לעשות חנוכת הבית, בין אם בנה בית חדש ובין אם קנה בית. וראה פרטים נוספים בקונטרס חנוכת הבית (8) בנדון חנוכת בית בשכירות; קיבל במתנה או בירושה; נפל הבית ובנאו מחדש; בית שעבר שיפוץ או הרחבה; בית שמתגוררים בו שותפים.

• בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות – במסכת סוכה (1) מפורש שאין זה בגדר שחוזרים עליו מעורכי המלחמה, ובית זה אינו ראוי לדירה, ומסתבר שאין בו דין חנוכת הבית, ראה בקונטרס חנוכת הבית (9) אות ח).

זמן חנוכת הבית

ד. בשו"ת תורה לשמה (5) הוכיח מדברי השאילתות "דראוי לעשות סעודת החינוך בתחילה ולא יאחר", דהיינו מיד ביום שנכנס לגור בבית החדש. אולם הגרי"ש אלישיב פסק (12) שניתן לעשות סעודה בתוך שלושים יום, ובקונטרס חנוכת הבית (9) אות ד) הביא בשם הגר"ח קנייבסקי, שיכול לעשות הסעודה כל זמן שיש לו עדיין שמחה מהבית החדש. ובספר לב בנים (6) אות ל) הוכיח מדין החוזרים מעורכי המלחמה שהשמחה היא במשך השנה הראשונה.

• חנוכת הבית בשבת – בשו"ת אבני נזר (5) כתב שהמנהג בחו"ל לעשות חנוכת הבית בשבת, עי"ש טעמו. ברם בשו"ת תורה לשמה (5) כתב שעדיף לעשות הסעודה דווקא בימי החול כדי שיהיה ניכר שהסעודה לכבוד חנוכת הבית.
• חנוכת הבית בחול המועד – ראה בקונטרס חנוכת הבית (9) אות ט) שהביא מדברי הפוסקים שמותר לכתחילה.
• חנוכת הבית בימי בין המיצרים – לבושי מרדכי (5) נטה לאסור, הן משום ברכת שהחיינו והן משום דלא גרע מסעודת אירוסין שאסורה בימים אלו.
• • •

ברכת שהחיינו והטוב והמטיב על בית חדש

ה. במסכת ברכות (10) מפורש במשנה: "בנה בית חדש אומר ברך שהחיינו", ובסוגיית הגמרא מפורש שהוא הדין כאשר קנה בית, וכן נפסק בשו"ע (10), וכתב המשנה ברורה (ס"ק יב) "והוא הדין אם נשרף וחזר ובנאו".

וכתב הבן איש חי (11) "ועתה נהגו שאין מברכין שהחיינו על הבית, אלא עושין לו חינוך בסעודה, להודות לה' על הטובה הקיימת הזאת, ויש סמך לסעודה מדברי רז"ל במדרש, ולכך נקראת סעודה של מצוה. ונהגו שילבוש בעל הבית בגד חדש בתוך אותה סעודה, ויברך עליו שהחיינו ויכוין על הבית". והוסיף: "לאו דוקא בנה בית שלם, דהיינו החצר וכל חדריו ועליותיו, אלא אפילו בנה בחצר שהיה לו מכבר, חדרים ועליות מחודשים, שהוא שמח בהם, יעשה כן לקנות בגד חדש לברך שהחיינו, ויכוון על בנין החדש, אך אין צריך לעשות חינוך בסעודה". וראה בפסקי תשובות (11) פרטים נוספים בדין ברכת שהחיינו בשכר בית; שיפוץ דירה; קניית בית להשקעה; דירת קיט.

• קנה דירה במשכנתא – בשו"ת ציץ אליעזר (11) הביא מדברי הגר"ח פלאג'י שלא יברך כי אין לו שמחה, וחלק עליו.
• • •
• קביעת מזוזה בזמן חנוכת הבית – כן מבואר בדברי מלכיאל (4), וראה בקונטרס חנוכת הבית (9) אות א) במש"כ שאם אינו חונך ביתו מיד כשנכנס לגור, ודאי שלא יתעכב מלקבוע את המזוזות בחדרים שדר בהם, אפילו יום אחר.
• סגולות לברכה והצלחה בבית חדש – בשו"ת חתם סופר (4) הביא סגולה בשם צוואת רבי יהודה החסיד, לקחת זוג תרנגולים ולשחוט אותם לפני שנכנס לבית חדש, שיש בזה "פדיון נפש" על בני הבית, וכתב: "אבל טוב יותר שלא לחוש לדברים האלו וכיוצא בהם כלל, דברים שלא הוזכרו בש"ס ופוסקים, ולא ר"י חסיד חתום עליהם".

וראה ליקוט סגולות נוספות בקונטרס חנוכת הבית (12).

• סדר חנוכת הבית – על פי החיד"א ובעל הקהילות יעקב (13).

[*] השיעור נערך על פי קונטרס מזמור שיר חנוכת הבית, שיצא לאור ברעננה, תשס"ט, מאת שלמה ח. ורנר (11)-(12).